אחרונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
השתלשלות ההלכה

בתולדות עם ישראל, ובמיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד, מכנים בשם אחרונים את הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ומן המאה ה-16 ואילך בתפוצות יהודי ספרד. הרבנים נאלצו להתמודד לאורך כל התקופה עם התמורות ההיסטוריות שהתחוללו סביבם, בפרט עם עלייתם של הנאורות, המודרניות, החילוניות, הלאומיות והאמנציפציה, וכן עם השינויים והתהליכים שחלו בתוך היהדות, כגון עליית קבלת האר"י, השבתאות, תנועת החסידות, תנועת ההשכלה, היהדות הרפורמית והציונות.

הגדרת התקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבר מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים הוא תוצאה של צירוף כמה אירועים רבי משמעות שהתרחשו בסוף המאה ה-13 באשכנז, בסוף המאה ה-15 בספרד ובתחילת המאה ה-16 בתפוצות יהדות ספרד ובאשכנז:

  • המגפה השחורה באשכנז ב-1391 שהתרחשה עקב רמה תברואתית נמוכה וגרמה למותם של מיליונים באירופה. היהודים הואשמו בהפצת המגפה באמצעות הרעלת נהרות ובארות, ועקב האשמות אלו נרצחו למעלה ממאה אלף יהודים.

ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאון רבי אליהו מווילנה-מהפוסקים האחרונים

ביחס לעולם פסיקת ההלכה מתאפיינת תקופה זו בדברים הבאים:

לאורך התקופה נכתבו מספר רב של פירושים על השולחן ערוך (גם על "ארבעה טורים" נכתבו פירושים אך הרבה פחות), חלקם על כל השו"ע כגון באר היטב (על אורח חיים ואבן העזר חובר על ידי הרב יהודה אשכנזי מטיקטין, והושלם על חושן משפט ויורה דעה על ידי הרב זכריה מנדל מבעלז), באר הגולה (הרב משה רבקש), ברכי יוסף (החיד"אביאור הגר"א; וחלקם על חלק מהשו"ע, כגון:

ספרי הלכה בדורות האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי ספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז:

  • שולחן ערוך הרב - ספרו של רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן). חובר לכתחילה על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, אך נשרף בחלקו, ובידנו נותר הספר על רוב חלק אורח חיים ועל כמה עשרות סימנים מהחלקים יורה דעה וחושן משפט. מקובל (כפסיקה אחרונה) בעיקר אצל החסידים.
  • חיי אדם וחכמת אדם - ספריו של הרב אברהם דנציג (מחותנו של בנו של הגר"א), על אורח חיים ויורה דעה, מוזכרים הרבה בפוסקים אך אינם מקובלים בתור פסיקה הלכה למעשה.
  • ערוך השולחן - ספרו של הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין על כל השולחן ערוך מקובל (כפסיקה אחרונה) באורח חיים בעיקר אצל יוצאי ליטא, ונחשב לפסיקה אחרונה בשאר חלקי השולחן ערוך, אצל רוב האשכנזים. חיבר גם הלכות שאינם יכולים להתקיים בזמן הגלות, כגון הלכות בית הבחירה וסנהדרין נדפסו לאחרונה תחת השם ערוך השלחן העתיד למרות שנכללו בו גם דיני זרעים שאפשר לקיימם גם תחת עול הגלות.

גם בארצות האסלאם כתבו הרבנים השלמות על השולחן ערוך. לא כל הספרים נכתבו על פי מבנה השולחן ערוך. המפורסמים מבין ספרים אלה הם:

ובזמננו פרחה שוב הפסיקה הספרדית ונכתבו ספרי שותי"ם וספרי הלכה רבים כדוגמת:

  • ילקוט יוסף - סדרת ספרים של הרב יצחק יוסף המבוסס על פסקי אביו, הרב עובדיה יוסף. הספר מקובל אצל רובם הגדול של החרדים-הספרדים ואצל חלק גדול מהדתיים-הספרדים.
  • הלכה ברורה - בדומה לילקוט יוסף הספר מבוסס על פסקי הרב עובדיה יוסף, אביו של המחבר הרב דוד יוסף. הספר בנוי בצורת המשנה ברורה אבל מיועד לספרדים. על כל סעיף בשולחן ערוך מובאות ההלכות הקשורות לסעיף ובנוסף לכך מובאות טעמי ההלכה ומקורות ההלכה.
  • עריכת שולחן - נכתב על ידי הרב שלמה קורח. ספר הלכה ומנהגים לקהילת יוצאי תימן. 13 כרכים.
  • שולחן ערוך המקוצר - נכתב על ידי הרב יצחק רצאבי. ספר הלכה לקהילת יוצאי תימן. שמונה כרכים (כרגע). בסוף הספר נספח על פסיקות של השו"ע נגד הרמב"ם.

ספרות השו"ת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד אלה המשיכה להיכתב ספרות השו"ת הענפה. פוסקי ההלכה התמודדו בין השאר עם החידושים המודרניים והמדעיים, וקיימו מגוון רחב של גישות, משמרנות בנוסח "חדש אסור מן התורה" של החת"ם סופר ועד שילוב של שימוש בחידושים המודרניים והמדעיים במסגרת כללי ההלכה כמו גישתם של, למשל הרב קוק והרב אליעזר יהודה ולדינברג (שבתקופתו כמובן נוספו חידושים ושכלולים מדעיים וטכנולוגיים, רבים מאוד ביחס לדורות קודמים שמצריכים התמודדות הלכתית ברורה לגביהם).

פרשנות התלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות התלמוד התמקדה בתחילת תקופת האחרונים בפלפול בסוגיות התלמוד. פלפול זה הגיע לעתים לקיצוניות, שהתבטאה בעיסוק בפרטי פרטים וערימת תלי תלים של השערות והנחות שלא הייתה להן משמעות מלבד האתגר האינטלקטואלי. שיטת לימוד זו עוררה עליה ביקורת, גם מצד רבנים, והיא הוחלפה בלימוד בעל אופי חקרני יותר, שהתמקד בהבנה קונספטואלית של הרעיונות ההלכתיים ובפענוח הגורמים העקרוניים המשפיעים על מהלכי הסוגיה. דרך לימוד זו, שמופיעה כבר בפירוש קצות החושן של רבי אריה לייב הלר, הגיעה למיצוי בשיטת בריסק שפותחה בידי רבי חיים מבריסק.

המקרא וההגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת האחרונים התאפיינה בעושר גדול של תורות הגותיות, בחלקן מיסטיות. למן הקבלה של האר"י ותורת המהר"ל, דרך תנועת החסידות ותנועת המוסר ועד ההגות המודרנית של הרב קוק והרב יוסף דב סולובייצ'יק. נכתבו גם פירושים חדשים למקרא, כגון פירושי "אור החיים" לרבי חיים בן עטר, "משך חכמה" לרבי מאיר שמחה מדווינסק ו"העמק דבר" לנצי"ב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב משה ליכטנשטיין, "ואת אחרונים אני הוא: תקופת האחרונים - מגמות וכיוונים", בתוך: נטועים טז, הוצאת תבונות, אדר תש"ע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]