מואב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מואב וגבולותיה לפי המקרא
השם שזוהה כ"מואב" בכתב חרטומים
N35A M17 D58 G43 N25
דיבון (צולם ב-2004)
מצבת מישע

מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.

האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב‏[1], מדבר מואב‏[2] ועוד. בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba. בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בכתובת מישע ובספר ירמיהו; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלה ענת.

כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים.‏[3] במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו גיבורי הסיפור; נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון.‏[4]

המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.

הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שנתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין‏[5]) נתגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור מואב נמצא ברמה גלית אשר גובהה הממוצע הוא 1,100 מטרים מעל פני הים. הגבול הטופוגרפי הדרומי של מואב הוא ואדי אל-חסא, אשר הוצע לזהותו עם נחל זרד המקראי. הגיא של נחל מוג'יב חוצה את מואב במרכזה, אשר הוצע לזהותו עם נחל ארנון המקראי. מקובל לזהות את גבולה הצפוני של מואב בוואדי חיסבן, אשר הוצע לזהותו בנחל חשבון המקראי. מואב נחלקת לשניים: דרום מואב - בין ואדי מוג'יב (הארנון) בצפון לואדי חסא (נחל זרד) בדרום, לבין צפון מואב - בין ואדי חיסבן (נחל חשבון) בצפון לואדי מוג'יב בדרום. גבולה הטבעי המערבי של מואב הוא ים המלח, ואילו גבולה המזרחי הוא במדבר הערבי. בין רמת מואב לבין ים המלח פער של כ-1,500 מטרים. רוב הנחלים הם נחלי איתן וזרימתם העזה, הכוללת מפלים, לים המלח, יצרה גאיות צרים ועמוקים; וזאת לעומת מדבר יהודה שרוב הערוצים בו יבשים בקיץ. בנוסף חוצים את האזור גאיות הנחלים: היבאן, איבן חאמד, וכרך. חבל הארץ הצפוני של מואב, נעדר גבולות טופוגרפיים ברורים, והיה חשוף לפגיעות מממלכות שכנות.

ארץ מואב במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מקורות מקראיים וחוץ מקראיים, לחבל ארץ זה היו שלושה תובעים שראו בו חלק מנחלתם, הלא הם ישראל הקדומה, מואב ועמון.

בספר במדבר נחשב לגבולה הצפוני של מואב נחל ארנון,‏[6] ואילו בתקופה המאוחרת שבה נוצרו ספרי הנביאים עמוס, ישעיהו וירמיהו מתייחסים לרוב לחלק הצפוני של מואב, אשר היה מיושב לסירוגין על ידי ישראל ועל ידי עמים ושבטים אחרים.

בספר ירמיהו,‏[7] מפורטת רשימת ערי ארץ מואב: "הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי-חַתָּה, הילילי (הֵילִילוּ) וזעקי (וּזְעָקוּ): הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן, כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב. וּמִשְׁפָּט בָּא, אֶל-אֶרֶץ הַמִּישֹׁר--אֶל-חֹלוֹן וְאֶל-יַהְצָה, וְעַל-מופעת (מֵיפָעַת): וְעַל-דִּיבוֹן וְעַל-נְבוֹ, וְעַל-בֵּית דִּבְלָתָיִם. וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל-בֵּית גָּמוּל, וְעַל-בֵּית מְעוֹן: וְעַל-קְרִיּוֹת, וְעַל-בָּצְרָה; וְעַל, כָּל-עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב--הָרְחֹקוֹת, וְהַקְּרֹבוֹת:"

ערי מואב, כגון יהצה ואלעלה, ניתנו בתקופת ההתנחלות לנחלת שבט ראובן, כפי המסופר בספר יהושע.‏[8] מסורת מקראית מספרת על מלך אמורי קדום ששלט מחשבון על החבל הצפוני של מואב (מארנון עד ליבוק) בימי משה, וכי משה כבש את השטחים מידיו והעניק את צפון מואב לשבט ראובן, אולם חפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל-חסבאן, המזוהה עם חשבון המקראית, מעוררות ספקות על היתכנותה האפשרית של מסורת זו.

במקרא מתוארת ארץ מואב כנחלה ששכנה בעבר הירדן, בהרי מואב - הרמה ההררית שממזרח לים המלח, בין עמון שישב בגלעד מצפון לה, והאדומים שישבו בהרי אדום מדרומה. בספר בראשית נכתב שהוא בנו של לוט, אחיינו של אברהם, מיחסיו, שהיו גילוי עריות, עם בתו הבכורה.‏[9]

ממלכת מואב קדמה לממלכת ישראל, ובין השתיים התרחשו מלחמות רבות על השטח מצפון לנחל הארנון שהיה שנוי במחלוקת בין שתי הממלכות, שחלקן הסתיימו בשעבוד מואב לישראל. מצבת מישע, שנתגלתה בדיבון ב-1868 ומתוארכת למאה ה-9 לפנה"ס, מספרת על תודתו של המלך המואבי מישע לאל כמוש, על ששיחרר את מואב מהשיעבוד לישראל, ככל הנראה בימי המלך יהוא. במקרה אחר, קדום יותר, של עגלון מלך מואב, הצליחו המואבים יחד עם עמון ועמלק לכבוש נתחים מבנימין ויהודה עד שאהוד בן גרא מרד בהם, הצליח להרוג את עגלון מלך מואב ולהסיגם.

המואבים נחשבו קרובים לישראל, למשל בשפה המואבית אשר דומה לעברית. המקרא אסר על השתלבותם של "עמוני" ו"מואבי" בעם ישראל, בלשונו: "לבוא בקהל ה'" עד "דור עשירי". עם זאת, מגילת רות מציגה התנהלות שונה, ובה התקיימו קשרי נישואין בין ישראלים למואבים. חז"ל פירשו זאת על ידי הבחנה בין אישה לאיש, ולשיטתם איסור פשט המקרא הוא על מואבי ולא על מואבית; וזאת מכיוון שהסיבה לאיסור היא אי קבלת בני ישראל כאורחים בנדודיהם, דבר שנשים לא היו אמורות לעשות. על פי התנ"ך, קשרי החיתון בין הישראלים לבין המואבים (בעיקר נשים מואביות) הדיחו את הישראלים לעבוד את אלילי המואבים, כפי שמתואר במקרא, אף שלמה המלך שנשא לו נשים זרות כולל מואביות, והושפע מהן עד כדי בניית במה לאלילים, למרות האיסור במקרא, כפי המסופר בספר מלכים.‏[10]

במאה השמינית לפנה"ס בימיהם של מלכי אשור: סרגון השתעבדו המואבים לממלכת אשור, והעלו לה מס. על פי כתובות סרגון, מואב נחלה תבוסה ב"מרד אמֻרֻ" הגדול, יחד עם אשדוד הפלישתית, אדום ויהודה. בימי אסרחדון סיפקו המואבים כוחות לוחמים לצבא אשור בדרכו לכיבוש מצרים. בתקופות הבבלית והפרסית נכללה בהם מואב. חורבנה הסופי של מואב הגיעה במאות השלישית והשנייה לפנה"ס, כאשר נפגעה מואב על ידי שבטי הנבטים. שרידי ממלכת מואב נטמעו בנבטים וחדלו מהיות אומה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנחס ארצי, הערך: מואב, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 495.
  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מואב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק ג'
  2. ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ג
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק ג', פסוק ד'.
  4. ^ מגילת רות, פרק א', פסוקים א'-ה'.
  5. ^ ש' אחיטוב, "כתובת מואבית חדשה" בתוך באר שבע כרך י"ט. תש"ע עמ' 5 - 16
  6. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב
  7. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ח
  8. ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג.
  9. ^ ספר בראשית, פרק י"ט.
  10. ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ז'.
זריחה מעל הרי מואב וים המלח, מבט ממצוקי דרגות מזרחה
ירח מלא מעל הרי מואב
הרי מואב לאור ערב, מבט מישראל מזרחה