דרשת לחם החיים

דרשת לחם החיים (ביוונית: ἄρτος τῆς ζωῆς) היא אירוע מחייו של ישו, בו הוא מכריז על עצמו כ"לחם החיים", כפי שמתואר בבשורה על-פי יוחנן שבברית החדשה (פרק ו', פסוקים 22–59).

האירוע מתואר מעט אחרי תיאורו של נס הלחם והדגים, בו הצליח ישו להזין 5,000 איש בחמש כיכרות לחם ושני דגים. ישו, שידע שהציבור שהיה נוכח בנס ירצה להמליכו, הלך להתבודד ולהתפלל על ההר.^[1] למחרת, ראו התלמידים את ישו הולך על פני המים,^[2] וכך עבר לכפר נחום. הציבור שאל את ישו מה עליהם לעשות על מנת שגם הם יוכלו לחולל נסים כאלו, וישו ענה שעליהם להאמין באלוהים ובמי שאלוהים שלח (כלומר בישו עצמו).^[3] העם ביקש נס נוסף, והזכיר את נס המן של בני ישראל במדבר.^[4] בתגובה ענה ישו כי גם במן של משה וגם בנס הלחם והדגים, לא האדם הוא שחולל את הנס אלא אלוהים. העם לא הבין את המשל והמשיך לבקש את נס הלחם כמעשה יומי.^[5] אז ענה ישו כי הלחם המדובר אינו עשוי מקמח ולא נועד לאכילה; ישו הכריז על עצמו כי הוא "לחם החיים",^[6] כלומר ישו עצמו הוא המן האמיתי, אשר כל מי שאוכל אותו ושותה את דמו שוכן בישו וישו שוכן בו.

העם הביע פקפוק בישו,^[7] ובתגובה ציטט ישו פסוק מספר ישעיהו.^[8] בהמשך, הגדיר ישו מי יוושע ומי לא - רק מי שיאכל את בשרו של ישו וישתה את דמו.^[9] דבריו עוררו מחלוקת, בעיקר אצל אלו שעדיין זהותם היהודית הייתה חזקה מזהותם היהודית-נוצרית,^[10] ולכן הם וחלק נוסף מתלמידיו פרשו.^[11] לבסוף נותרו רק שנים-עשר השליחים.^[12]

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא משֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת־הַלֶּחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם כִּי־אָבִי נֹתֵן לָכֶם אֶת־הַלֶּחֶם מִן־הַשָּׁמַיִם הָאֲמִתִּי. כִּי־לֶחֶם אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹרֵד מִן־הַשָּׁמַיִם וְנֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנִי תְּנָה־לָּנוּ תָמִיד אֶת־הַלֶּחֶם הַזֶּה. וַיֹּאמֶר לָהֶם יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים כָּל־הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד. [...] אָנֹכִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. אֲבוֹתֵיכֶם אָכְלוּ אֶת־הַמָּן בַּמִּדְבָּר וַיָּמֻתוּ. זֶה הוּא הַלֶּחֶם הַיֹּרֵד מִן־הַשָּׁמָיִם לְמַעַן יֹאכַל־אִישׁ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמוּת. אָנֹכִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיֹּרֵד מִן־הַשָּׁמַיִם אִישׁ כִּי־יֹאכַל מִן־הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֶתְּנֶנּוּ הוּא בְשָׂרִי אֲשֶׁר אֶתֵּן בְּעַד חַיֵּי הָעוֹלָם.

— הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק ו', פסוקים 32–35; 48–51, בתרגום דליטש

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק 6 במלואו, בתרגום פרנץ דליטש

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ וישלח את-העם ויעל ההרה בדד להתפלל ויהי-ערב והוא לבדו שמה (מתי, י"ד, 23)
^ יוחנן, ו', 19; מתי, י"ד, 25
^ יוחנן ו', פסוקים 28–29
^ פסוקים 30–31
^ פסוק 34
^ פסוקים 35, 41, 48, 51
^ פסוקים 41–42
^ ספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק י"ג
^ פסוקים 48–58
^ פסוק 52
^ פסוק 66
^ פסוק 67

[1] וישלח את-העם ויעל ההרה בדד להתפלל ויהי-ערב והוא לבדו שמה (מתי, י"ד, 23)

[2] יוחנן, ו', 19; מתי, י"ד, 25

[3] יוחנן ו', פסוקים 28–29

[4] פסוקים 30–31

[5] פסוק 34

[6] פסוקים 35, 41, 48, 51

[7] פסוקים 41–42

[8] ספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק י"ג

[9] פסוקים 48–58

[10] פסוק 52

[11] פסוק 66

[12] פסוק 67

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]