מן
ערך זה עוסק במזון שאכלו בני ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מן (פירושונים).
מן הוא האוכל שירד על פי הכתוב במקרא לבני ישראל במסעותיהם לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל. על פי המובא בגמרא הוא החל לרדת ביום ט"ו באייר, חודש ימים לאחר שיצאו ממצרים. בחודש זה אכלו עוגות שהוציאו ממצרים, אם כי גם להם היה טעם דומה.[1]. הוא הפסיק לרדת כעבור 40 שנה, כאשר בני ישראל החלו לאכול מעבור הארץ.
תוכן עניינים |
הופעת המן במקרא [עריכה]
סיפור המן מופיע בספר שמות, בפרק ט"ז.
 |
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ... |
 |
| – ספר שמות, פרק טז | ||
מקור השם [עריכה]
הסיבה לקריאתו בשם זה היה מאחר שבני ישראל לא ידעו את שמו כינוהו בשם "מן", כלומר "אוכל מוכן ומזומן". לפי הסבר אחר, המילה "מן" היא מילה נרדפת למילת השאלה "מה" וכשראו בני ישראל את המן שאלו זה את זה "מן הוא?" המן מכונה גם "לחם אבירים". כינוי זה טוען שהמן הוא הלחם אותו אוכלים מלאכי השרת (אבירים). הסבר נוסף הוא שהמן נבלע באיברים והאדם האוכל אותו אינו צריך להפריש פסולת.
תכונות המן [עריכה]
על פי המתואר בתורה המן היה יורד מידי יום ביומו עבור אותו יום בלבד, חוץ מביום שישי, שבו הייתה יורדת מנה כפולה - ליום שישי ולשבת. המן ירד בין שתי שכבות של טל, ולקטו אותו מוקדם בבוקר. מן שלא נלקט היה נמס כ"חום היום".
- על פי המתואר במקרא המנה היומית לכל אדם היה כמידת עומר השוה לכ-43 ביצים.
- המן ירד כל בוקר בששת ימי השבוע, וביום השישי ירד סכום כפול גם עבור שבת שכן בשבת הוא לא ירד.
- המן היה ראוי לאכילה ביום הירידה, שכן למחרתו הוא הבאיש, יוצא מן הכלל הוא המן שירד ביום שישי ואכלו אותו בשבת.
- תכונה פלאית המתוארת במקרא למן, הייתה שהן המרבה ללקוט מן והן הממעיט ללוקטו, מצאו בהגיעם לאוהליהם מידה השוה לעומר, ובלשון המקרא:[2] ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו.
- על פי מדרשי חז"ל, היה ניתן לטעום כל טעם אפשרי, באכילת המן.
- על פי חז"ל, המן היה נבלע באיברים, ולא נצרכו אוכלי המן לנקביהם.
- במדרשי חז"ל נכתב, שהמן היה מגיע קרוב או רחוק לכל אדם ואדם, לפי מידת כשרותו וצדקותו, כך שהצדיק לא נדרש לטרוח וללכת ללקוט מן, שכן זה המתין לו קרוב אל ביתו, לעומת האנשים שאינם צדיקים שעליהם היה מוטל לטרוח בהליכה ללקוט מן.
תיאור המן במקרא: צורתו הייתה עגולה כזרע של כוסברה, צבעו לבן - שקוף, עוביו דק, וטעמו כדבש או שמן.
"ותעל שכבת הטל, והנה על-פני המדבר, דק מחוספס, דק ככפור על-הארץ" (שמות טז, יד).
"והוא כזרע גד לבן, וטעמו כצפיחית בדבש" (שמות טז, לא).
"והמן כזרע-גד הוא, ועינו כעין הבדלח. שטו העם ולקטו וטחנו ברחים, או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות, והיה טעמו כטעם לשד השמן. וברדת הטל על-המחנה לילה, ירד המן עליו" (במדבר יא, ז-ט).
על פי המסורת כל המינים והטעמים היו כלולים במן.
יחסם של בני-ישראל למן [עריכה]
בני ישראל צוו ללקוט כל יום, עבור אותו היום בלבד, וביום שישי - ללקוט כמות כפולה, עבור יום שישי ועבור שבת. שני הציוויים לא קוימו במלואם - באמצע השבוע אגרו יותר מדי מן, והוא הסריח ועלו בו תולעים, ובשבת יצאו ללקוט ולא מצאו.
בהמשך מסעם מאסו בני ישראל במן, מכיוון שלא היה מגוון דיו, והאל ספק להם גם שלווים.
המן הוא חלק ממסכת הניסים שנעשתה לבני ישראל במסעם במדבר והוא מסמל יותר מכל את התלות המלאה של בני ישראל באל. תלות זו באה כהנגדה לאחריות שהוטלה על ישראל כשנכנסו לארץ ישראל. פרשנים ממשילים את המסע ממצרים לישראל לתהליך גידולו של ילד: היציאה ממצרים היא כמו לידה, המסע במדבר מומשל לשלב שבו הילד תלוי בהוריו והכניסה לארץ - לשלב העצמאות. כמות הניסים הולכת ומצטמצמת לאורך השלבים ואחריותם של ישראל עולה. אחת מהמטרות של הורדת המן, כדברי האל, הייתה: "למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא". מהות הניסיון לא מוזכרת בתורה, אך אפשר להניח כי הכוונה היא לבדוק אם ישמרו בני ישראל על הציוויים שקבלו בקשר לליקוט המן. ניסוי זה משתלב היטב בתאוריה על העברת האחריות ההדרגתית - האל נותן הנחיות פשוטות ובודק אם 'הילד' עומד בהן.
אחר שנכנסו בני ישראל לארץ הונחה "צנצנת המן" צנצנת שהכילה בתוכה את המן והונחה בבית המקדש כתזכורת לגודל הנס במדבר. לפי הבן איש חי ברכו על המן "ברוך הממטיר לחם מן השמים".
ניסיונות זיהוי [עריכה]
פירושים מדעיים מזהים את המן עם סוגים נפוצים של קקטוסים המצויים בסיני עם ארבה כשר, או עם הפרשות של כנימות החיות במדבר ונקראות גם טל דבש.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- המאכילך מן מן המדבר, מאת אבינועם דנין, באתר מט"ח
הערות שוליים [עריכה]
- ^ גמרא, מסכת חולין, דף לח ע"א
- ^ שמות ט"ז, י"ח.
