הבשורה על-פי יוחנן

הבשורה על-פי יוחנן היא הבשורה הרביעית בקנון של הברית החדשה, ומיוחסת על פי המסורת ליוחנן בן זבדי, הלא הוא יוחנן השליח.

כמו שלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורות על-פי לוקס, מרקוס ומתי), היא מכילה תיאור של כמה ממעשיו ואמירותיו של ישו, אך היא שונה מהן בהדגשים התאולוגיים וברוחה. מטרת הבשורה על-פי יוחנן היא לשכנע שישו הוא המשיח ובן האלוהים. חוקרים מודרניים מייחסים את כתיבת הבשורה ליוחנן כותב הבשורה.

מבין ארבע הבשורות, הבשורה על-פי יוחנן מציגה את הכריסטולוגיה הגבוהה ביותר, ומתארת את ישו כלוגוס (המילה היוונית ל"מילה", "רציונליות", "שפה" או "שיח") שהוא מקור הכול והיה קיים בראשית הבריאה, ועל פי רוב החוקרים גם מצביעה על ישו כאל. המושג "לוגוס" מופיע גם אצל חכמי האסכולה הסטואית הקדומה, ולכן ניתן להניח כי מי שחיבר ספר זה היה בקי בפילוסופיה יוונית.

לעומת הבשורות הסינופטיות, הבשורה על-פי יוחנן מדגישה כי משימתו של ישו היא הבאת הלוגוס אל תלמידיו. מתוך כל הבשורות, רק בבשורה על-פי יוחנן ישו מדבר באריכות על עצמו. אלמנטים מסוימים המצויים בבשורות האחרות (משלים, השבעות, והביאה השנייה) אינם מצויים ביוחנן.

מאז ביקורת המקרא במאה ה-19, היסטוריונים רבים דחו את הבשורה על-פי יוחנן כמקור היסטורי בלתי מהימן. תיארוך הספר הוא ל-90-100 לספירה, ואין אישור לכך שהוא אכן נכתב בידי יוחנן.

יוחנן כותב הבשורה, בציור מכתב יד מסביבות 820-830

קישורים חיצוניים

• הבשורה בעברית (תרגום פרנץ דליטש)

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הבשורה על פי יוחנן

ספרי הברית החדשה
הבשורות הבשורה על-פי מתי הבשורה על-פי מרקוס הבשורה על-פי לוקס הבשורה על-פי יוחנן מעשי השליחים האיגרות איגרות פאולוס אל הרומאים הראשונה אל הקורינתים השנייה אל הקורינתים אל הגלטים אל האפסים אל הפיליפים אל הקולוסים הראשונה אל התסלוניקים השנייה אל התסלוניקים הראשונה אל טימותיוס השנייה אל טימותיוס אל טיטוס אל פילימון אל העברים האיגרות הכלליות (קתוליות) איגרת יעקב איגרת פטרוס הראשונה איגרת פטרוס השנייה איגרת יוחנן הראשונה איגרת יוחנן השנייה איגרת יוחנן השלישית איגרת יהודה חזון יוחנן (ההתגלות)
ראו גם: ספרי הברית הישנה

ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.