דשא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדשא
דשא
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: דגנאים
משפחה: דגניים
טיפות מים על עלי דשא

דשא הוא שם של קבוצת צמחים חד-פסיגיים ירוקים, עשבים המאופיינים בעלים צרים וארוכים שגדלים ישר למעלה מהאדמה. דשא מתרבה ברבייה אל-זוויגית שנקראת "רבייה וגטטיבית" שפירושה גידול וצמיחה, משום שאיברים שונים של הצמח (שאינם מעורבים ברבייה זוויגית) משמשים מקור לצמח חדש. לרוב, הדשא מתרבה על ידי "שלוחות" שזו דרך של רבייה אל זוויגית (כך מתרבים גם התותים). דשא שנחשב "אמיתי" מבחינה בוטנית נכלל במשפחת הדגניים, ממערכת בעלי הפרחים. עם זאת, יש צמחים מחוץ למשפחה זו בעלי מראה דומה, שלעתים קרובות מתייחסים אליהם כאל דשא.

דשא הוא מצורות החיים המגוונות ביותר, והוא צומח בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. הוא קיים מיליוני שנים וכבר בתקופת הקרטיקון הוא היווה מקור מזון לדינוזאורים. בצואה מאובנת של דינוזאורים אלה נמצאו שרידים של סוגי דשא, ביניהם אבותיהם הקדומים של האורז והחזרן.

דשא בחברה האנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צל של שני אנשים בדשא

לדשא חשיבות רבה בחברה האנושית. הוא מגודל כמזון לבעלי חיים מבויתים מעל 10,000 שנים, ושימש כחומר גלם לייצור נייר מהמאה ה-3 לפנה"ס.

כיום, לצד בתים רבים ובגנים ציבוריים מגודל דשא כצמח נוי. חברות גינון רבות מתמחות במדשאות, ומתאימות אותן לצורכי הלקוח תוך התחשבות בקריטריונים רבים כגון כמות שעות החשיפה היומית לשמש, שמירת צבע בקור, עמידות למחלות ולדריכה, מהירות התחדשות לאחר נזק וגובה ותדירות כיסוח. כמו כן, ניתן היום לקנות דשא מלאכותי מפלסטיק, משום שצריכת המים לגידול דשא היא גדולה מאוד, ודשא מפלסטיק חוסך במים.

יתרונות הדשא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערבת עשב שופעת דשא

לדשא יש יתרונות אסתטיים ברורים, והוא גם רך ונעים למגע, לדריכה ולישיבה. מסיבה זו נבחר הדשא למשטחים בפארקים גדולים, גני שעשועים, אצטדיונים, גינות פרטיות ועוד. יתרונות נוספים של הדשא הם מניעת בוץ ואבק, קירור הסביבה של הבית ואפילו פנים הבית, הפחתת קרינה והקטנת הרעש הסביבתי.

מיני דשא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים רבים של דשא ולפני שתילתו מומלץ מאוד להתאים את סוג הדשא לתנאי האקלים והגשמים באזור, איכות הקרקע, כמות וכיווני השמש במשך היום, ומטרות השימוש של הדשא.

  • דשא "קיקויו"

דשא בהיר ורך למגע. הקיקויו הוא הדשא הנפוץ ביותר בישראל בגלל מספר יתרונות. דשא הקיקויו שומר על צבעו הירוק גם בחורף ומתאים לשתילה גם באזורים הרריים וקרים, ובתנאי תחזוקה שונים. החסרון בקיקויו הוא שהוא חשוף למחלות ונוטה להפגע ממזיקים בתנאי קרקע לא מתאימים.

  • דשא "דרבן גראס"

דשא בעל מרקם גס, עמיד ונח לתחזוק. בגלל מוצאו האפריקאי, הדרבן גראס רגיל לאקלים חם. עמיד במיוחד בתנאי צל, אך אפשרי גם לגידול בשמש עם השקיה באופן קבוע. גדל בקצב מהיר הדורש כיסוח כל שבועיים לכל היותר, מתאים לגינות פרטיות וציבוריות ללא דריכה מרובה.

  • דשא "אלטורו"

דשא רך למגע, בעל צמיחה צפופה מאוד, מתאים לדריכה מרובה ונח לתחזוק. זהו דשא פופולרי המתאים לגידול ברב אזורי הארץ, למעט אזורים קרים מאוד. בתקופת החורף האלטורו נוטה לאבד קצת מצבעו הירוק. זן זה נחשב נעים למראה ומתאים לגידול בתנאי חצי צל או שמש מלאה. בעל יכולת שיקום מהירה במקרים של הזנחה.

  • דשא "באפלו"

דשא ירוק כהה, בעל מרקם בינוני עד גס. הבאפלו מתאים לגידול בתנאי שמש או צל, אך אינו מומלץ לדריכה מרובה בגלל מרקמו הגס. לזן זה קצב צמיחה איטי, מה שגורם לו להיות נח מאוד לתחזוקה.

  • דשא "פספלון"

דשא בעל צבע יפה ונעים מאוד למגע. דשא חזק, עמיד לדריכה מרובה. הפספלון מומלץ למדשאות באזורים הקרובים לים, כיוון שהוא עמיד גם למליחות באוויר ובקרקע. מתאים לתנאי שמש ברב שעות היום, ודורש רמת אחזקה גבוהה יחסית.

  • דשא "טיפוואי"

דשא בעל מרקם נעים ועדין. הטיפוואי מתאים לתנאי משמש מלאה בלבד, והוא עמיד במצבי חום ויובש קיצוניים. דורש רמת אחזקה גבוהה (כיסוח לעתים קרובות, דישון, טיפול נגד מזיקים ומחלות) אך בתמורה הוא עמיד לדריכה מרובה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]