קרטיקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תור תת-תור גיל גיל במיליוני שנים
פלאוגן פלאוקן דן צעיר יותר
קרטיקון עליון מאסטריכט 66.0–72.1
קמפן 72.1–83.6
סנטון 83.6–86.3
קוניאק 86.3–89.8
טורון 89.8–93.9
קנומן 93.9–100.5
תחתון אלביאן 100.5–~113.0
אפטיאן ~113.0–~125.0
ברמיאן ~125.0–~129.4
הוטרוויאן ~129.4–~132.9
ולנגינאן ~132.9–~139.8
בריאסיאן ~139.8–~145.0
יורה עליון טיתוניאן עתיק יותר
חלוקה של תור הקרטיקון
על פי IUGS ,יולי 2012.

קרטיקוןלטינית: creta - גיר) הוא התור המאוחר ביותר בעידן המזוזואיקון. הוא נמשך כ-80 מיליוני שנים, מלפני 145 מיליוני שנים, (עם תום תקופת תור היורה) עד לפני 65 מיליוני שנים (עם תחילת תור הפלאוקן). תום תור הקרטיקון מציין גם את הגבול בין עידן המזוזואיקון לעידן הקנוזואיקון.

הקרטיקון מחולק לשתי תקופות, קרטיקון עליון וקרטיקון תחתון.

הקרטיקון התאפיין באקלים חם ויבש יותר מאשר היורה, ויערות הענק פינו את מקומם לערבות רחבות-ידיים עם צמחייה נמוכה, ובחלק מהאזורים למדבריות. רוב היבשות המרכזיות כבר נפרדו אחת מהשנייה, ובתחילת התור כיסו ימים רדודים חלק מהן (הידוע שבהם הוא הים הפנימי המערבי הרדוד שבמרכז אמריקה הצפונית).

בקרטיקון שגשגו הדינוזאורים וחיו בעדרים גדולים. בין הדינוזאורים הידועים של אותה תקופה נמנים הטירנוזאורוס רקס והטריצרטופס. הטריצרטופס היה אחד הדינוזאורים הנפוצים ביותר באמריקה הצפונית ולצידו חיו צרטופסים אחרים, הדרוזאורים שונים, אנקילוזאורים ועוד. הטירנוזאורוס היה הטורף הגדול ביותר באמריקה הצפונית. באמריקה הדרומית נתגלו כמה מהדינוזאורים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם: הזאורופוד ארגנטינוזאורוס והתרופוד גיגאנוטוזאורוס.

לצד הדינוזאורים חיו תניני ענק (הסרקוסוכוס והדיינוסוכוס), צבים, לטאות, ונחשים (דיניליסיה). יונקים קטנים וציפורים קדומות. בסוף תור היורה ובתור הקרטיקון הופיעו הצמחים בעלי הפרחים.

הדעה המקובלת כיום טוענת כי עידן הקרטיקון הגיע לסיומו באחת, כאשר מטאור גדול פגע בכדור הארץ ויצר מכתש ענק. מכתש זה אותר, כנראה בחצי האי יוקטן שבמקסיקו, וכיום כוסה כולו. פגיעת המטאור העיפה כמויות אבק עצומות לשמים. האבק כיסה את עין השמש לכמה שנים וגרם לחשכה ולחורף ממושך. עקב כך, נגרמה הכחדה המונית הידועה בשם הכחדת קרטיקון-שלישון. תוך זמן קצר נכחדו כ-90 אחוז ממיני בעלי החיים שחיו בתקופה זו, ובראשם הדינוזאורים ששלטו ביבשה באותם ימים. בים נכחדו מרבית הזוחלים הימיים. נכחדו גם סוגי צמחים רבים. תאוריית המטאור המקובלת היום, זכתה לאישוש על ידי גילוי שיעור גדול של אירידיום בגבול K-T (אירידיום הוא יסוד מתכתי הנדיר בכדור הארץ אך נפוץ יותר במטאורים בחלל), אך עדיין לא ניתן לשלול שלהכחדה הגדולה תרמו גם שינויים באקלים.

העלמות הדינוזאורים פינתה גומחות אקולגיות. דבר זה איפשר התפתחות של היונקים בתקופת הפלאוקן. מיצורים קטנים דמויי חדף היונקים התפתחו לצורות רבות ומגוונות הדומות למה שאנו מכירים היום, וכמו כן התפתחו סוגי צמחים שונים, וכן הציפורים.

תור הקרטיקון הוגדר לראשונה כתקופה גאולוגית נפרדת על ידי הגאולוג הבלגי Jean d'Omalius d'Halloy בשנת 1822, שבחן שכבות מאגן המשקעים של פאריס. מקור המילה קרטיקון הוא במילה הלטינית creta שפורשה "גיר" שכן המשקעים הכילו כמות נכבדה של סלע גיר (משקעים של סידן פחמתי מקונכיות של חסרי חוליות ימיים) שמאפיינים את תקופת הקרטיקון העליון ביבשת אירופה ובאיי בריטניה (כולל לדוגמה צוקי דובר הלבנים).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזוזואיקון
טריאס יורה קרטיקון
טריאס תחתון טריאס תיכון טריאס עליון ליאס דוגר מלם קרטיקון תחתון קרטיקון עליון
קנומן טורון סנון
קוניאק סנטון קמפן מאסטריכט