קרטיקון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרטיקון הוא התור המאוחר ביותר בעידן המזוזואיקון. תקופתו כ-80 מיליוני שנים, מלפני 145 מיליוני שנים, (עם תום תקופת תור היורה) עד לפני 65 מיליוני שנים (עם תחילת תור הפליאוקן). תום עידן הקרטיקון מציין גם את הגבול בין עידן המזוזואיקון לעידן הקנוזואיקון.
הקרטיקון מחולק לשתי תקופות, קרטיקון עליון וקרטיקון תחתון.
הדעה המקובלת כיום טוענת כי עידן הקרטיקון הגיע לסיומו באחת, כאשר אסטרואיד גדול פגע בכדור הארץ ויצר מכתש ענק. מכתש זה אותר, כנראה בחצי האי יוקטן שבמקסיקו, וכיום כוסה כולו. פגיעת האסטרואיד העיפה כמויות אבק עצומות לשמים. האבק כיסה את עין השמש לכמה שנים וגרם לחשכה ולחורף ממושך. עקב כך, נגרמה הכחדה המונית הידועה בשם הכחדת קרטיקון-שלישון. תוך זמן קצר נכחדו כ-90 אחוז ממיני בעלי החיים שחיו בתקופה זו, ובראשם הדינוזאורים ששלטו ביבשה באותם ימים. בים נכחדו מרבית הזוחלים הימיים. נכחדו גם סוגי צמחים רבים.
העלמות הדינוזאורים פינתה גומחות אקולגיות. דבר זה איפשר התפתחות של היונקים בתקופת הפליאוקן. מיצורים קטנים דמויי חדף היונקים התפתחו לצורות רבות ומגוונות הדומות למה שאנו מכירים היום, וכמו כן התפתחו סוגי צמחים שונים, וכן הציפורים.
תור הקרטיקון הוגדר לראשונה כתקופה גאולוגית נפרדת על ידי הגאולוג הבלגי Jean d'Omalius d'Halloy בשנת 1822, שבחן שכבות מאגן המשקעים של פאריס. מקור המילה קרטיקון הוא במילה הלטינית creta שפורשה "גיר" שכן המשקעים הכילו כמות נכבדה של סלע גיר (משקעים של סידן פחמתי מקונכיות של חסרי חוליות ימיים) שמאפיינים את תקופת הקרטיקון העליון ביבשת אירופה ובאייי בריטניה (כולל לדוגמה צוקי דובר הלבנים).
