ביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נדרשת בדיקה של ההגדרות והנתונים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צלמית מצרית של חתול מבוית, בלובר

ביות הוא תהליך היווצרותו של זן מיוחד של מין בעל חיים או צמח עקב התערבות מכוונת של בני אדם. הביות נעשה בדרך-כלל כדי להעצים תכונות מסוימות של המין המועילות לאדם, ולמזער תכונות המפריעות לאדם, או מפחיתות את יעילות הניצול של המין לטובת האדם.

במקרים רבים הופכים הזנים המבויתים לתלויים באדם, ואינם יכולים עוד לשרוד בתנאים רגילים. לפעמים מחשיבים כביות גם היווצרותו של זן שלא בהתערבות אנושית מכוונת, אלא עקב התפתחות במשך דורות רבים בסביבה אנושית (למשל בתוך עיר או שדות מעובדים), עד כדי כך שהזן אינו מסוגל עוד להתקיים בסביבה שאינה אנושית.

בעלי חיים, צמחים או אורגניזמים מבויתים אחרים הם כאלה שההתנהגות, הפיזיולוגיה או מהלך החיים שלהם השתנו כתוצאה מכך שתנאי החיים והרבייה שלהם היו תחת שליטתו של האדם. שינויים אלה נמשכים לרוב דורות רבים, אולם לעתים מתרחשים כעבור דורות ספורים. בני אדם שלטו וטיפלו באוכלוסיות אלה ממגוון סיבות: כדי לייצר מזון או מוצרים חשובים אחרים (כמו צמר, כותנה או משי), כעזר בעבודתו ופעילותו של האדם, ואף להנאה ושעשוע כחיות מחמד או כצמחי נוי.

תהליך הביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיטה היא אחד הצמחים הראשונים שתורבתו, כ-10,000 שנה לפני הספירה. בחיטה המבויתת הגרגירים נשארים על הגבעול כאשר הם בשלים, לעומת חיטת הבר שם הם נופלים, ותועלתם לאדם קטנה.
החקלאות המודרנית מפרידה באופן כמעט מוחלט בין גידול תרנגולים לבשר, לבין תרנגולות בתעשיית הביצים. לצורך תעשיית הבשר פותחו זני תרנגולים שהותאמו על ידי ברירה מלאכותית לגדילה מהירה; מנגד, פותחו זנים לתעשיית הביצים שהותאמו להטלה מרובה של ביצים (עד לכ-300 ביצים בשנה), לעומת תפוקה מסורתית של 20 ביצים בלבד.

קיים ויכוח בקרב הקהילה המדעית על צורת הפעולה של תהליך הביות. יש חוקרים הטוענים כי יש תפקיד חשוב למוטציות שאינן בשליטת בני אדם, היוצרות בעלי חיים או צמחים שהם מועילים יותר לאדם. אחרים הראו שרבייה סלקטיבית זהירה (ברירה מלאכותית), יכולה להביא לרבים מהשינויים שקשורים לביות. תאורטיקנים מציינים שברירה טבעית כנראה גם היא שיחקה תפקיד בביות של מינים מסוימים. קטגוריות אלו אינן סותרות זו את זו, ונראה כי מוטציות, רבייה סלקטיבית וברירה טבעית היו משמעותיות כולן בתהליך הביות לאורך ההיסטוריה.

ביות החיטה הוא דוגמה לתפקידן של מוטציות כגורם מפתח בתהליך. גרגרי חיטת הבר נופלים לאדמה כדי להזריע את החיטה מחדש כשהיא בשלה, לעומת גרגרי החיטה המבויתת שנשארים על הגבעול כשהיא בשלה. יש ראיות לכך ששינוי קריטי זה הוא תוצאה של מוטציה מקרית בתחילת הביות של החיטה. חיטה בעלת מוטציה זו הייתה מועילה יותר לאיכרים, והפכה לבסיס לזנים שונים של חיטה מבויתת שהתפתחו מאז.

הדוגמה של החיטה הביאה רבים לחשוב שייתכן שמוטציות היו הבסיס למקרים אחרים של ביות. קיימים טוענים שמוטציות גרמו לכך שזאבים יפחדו פחות מבני אדם. שינוי זה איפשר לזאבים לעקוב אחרי בני האדם, כדי לקחת אוכל מהמזבלות שלהם. ייתכן כי התפתחו יחסים סימביוטיים בין האדם לזאב: הזאבים הרוויחו את שאריות המזון של בני האדם, ובני האדם גילו שהזאבים יכולים להזהיר מפני אויב מתקרב, לעזור בציד, לשאת משאות, לספק חום או להגדיל את מלאי המזון שלהם. עם התפתחות מערכת היחסים הזו, בני אדם החלו לגדל זאבים, ובהדרגה החלו להתפתח זני הכלבים הקיימים היום. תאורטיקנים אחרים הצביעו על כך שברירה טבעית, ולא מוטציה, יכולה גם כן להסביר תהליך זה: לזאבים שלא פחדו להתקרב לבני אדם כדי לאכול את השאריות שלהם היה יתרון על זאבים אחרים, והיה להם סיכוי רב יותר לשרוד ולהעביר את התכונה הזו לדורות הבאים. כך תהליך הביות התחיל באופן טבעי, לפני התערבות האדם או רבייה סלקטיבית.

עם זאת, חוקרים אחרים טוענים שרבייה סלקטיבית ולא מוטציה או בחירה טבעית מסבירה בצורה הטובה ביותר את תהליך הביות. הראיות הידועות ביותר עבור רבייה סלקטיבית מגיעות מניסוי שערך המדען הרוסי דמיטרי בלאייב בשנות ה-50 של המאה ה-20. הצוות שלו עסק במשך שנים רבות בהרביית השועל הכסוף, ובחר רק את הפרטים שהראו שאינם מפחדים מפני בני אדם. לאחר כעשרים דורות, בלאייב הראה שאלו שנבחרו היו בעלי התגובות החיוביות ביותר לבני אדם. האוכלוסייה הסופית הייתה של שועלים שהתנהגותם ומראם היה שונה באופן ממשי מהאוכלוסייה שאיתה התחיל. שועלים אלה כבר לא פחדו מבני אדם, ולעתים קרובות נענעו את זנבם וליקקו את ידיהם של מטפליהם האנושיים.

למרות הצלחת ניסוי זה, נראה כי רבייה סלקטיבית לא יכולה תמיד להגיע לביות. ניסיונות לביית סוגים שונים של חיות בר נכשלו באופן גורף. דוגמה לכך היא ניסיונות לביות הזברה. לפיכך, נראה כי לא ניתן להסביר את התהליך ההיסטורי של הביות על ידי עיקרון אחד בלבד, אלא ייתכן כי כל הגורמים אחראים על התוצאה הסופית של הביות.

ביות של בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביות בעלי חיים, ביות גזעי כלבים עתיקים

במשך שנים רבות חיו ההומינידים ובעלי החיים שבטבע זה לצד זה, ולעתים אכלו האחד את משנהו, מבלי שהאדם יצר שינוי התנהגותי או פיזי בבעלי החיים. משערים כי הביותים הראשונים לא היו פרי מחשבה או רצון, אלא נגרמו כתוצאה מתועלת הדדית שהפיקו החיה והאדם מהקשר שיצרו, לדוגמה: הזאב התריע מפני הגעת טורפים, וקיבל בתמורה שאריות מהציד. לכן מניחים שהחיה הראשונה שבויתה היא הכלב - מעריכים שביותו החל כבר בסביבות שנת 10,000 לפנה"ס, בתרבות הנאטופית. עם זאת, יש ראיות לקשר בין בני אדם לבין זאבים לאורך 150,000 שנה.

כתוצאה מתהליך הביות והברירה הלא-טבעית שגרם האדם לבעלי החיים, עברו רוב בעלי החיים המבויתים שינויים התנהגותיים ופיזיים כך שיסתגלו טוב יותר לצרכיו של האדם. תהליך הביות היה בין הגורמים שאפשרו לבני האדם שחיו בחברות של ציידים-לקטים לעבור להתיישבות קבע וחקלאות, כי מקורות מזון (בשר ותוצרים אחרים) הפכו לזמינים יותר ואפשר היה להשיגם ללא נדודים. יש בעלי חיים שבויתו ללא שינוי בהתנהגותן הטבעית (כגון דבורי דבש), יש כאלו שעברו שינוי חלקי (חתולים) ויש כאלו שעברו סיגול מלא לצורכי האדם (כל חיות המשק והכלבים) והתנהגותם שונה לחלוטין מחיי קרוביהן שחיים עדיין חיי בר.

ביות צמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפונת גינה מתורבתת. לעומתה, באפונת הבר קיים מנגנון הפצת זרעים, באמצעות תרמיל המתפתל סביב עצמו, מתבקע, וכך עפים הזרעים למרחק של כ-3-4 מטרים. מנגנון זה איננו קיים באפונת הגינה, מכיוון שלא עלה בקנה אחד עם איסוף מסודר שהחקלאים רצו בו.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תירבות צמחי בר

בשל חשיבות החקלאות לבני אדם, בויתו צמחים לראשונה כבר ב-9000 לפנה"ס, באזור סהר הפורה שבמזרח התיכון. הצמחים הראשונים שבויתו היו באופן כללי בעלי זרעים גדולים או פירות. אלה כללו קטניות כמו אפונה, או דגנים כמו חיטה. גם צמחים בעלי השפעה על התודעה בויתו בשלב מוקדם, כמו האופיום, הקנאביס והגפן ליין.

המזרח התיכון היה מתאים במיוחד לסוגי צמחים אלו: האקלים היבש היה מתאים לזרעים גדולים, והגיוון בגובה הקרקע איפשר מגוון של סוגים. תוך כדי הביות החלו בני האדם לעבור מחברת נוודים ציידים-לקטים לחברה חקלאית מיושבת. שינוי זה יוביל, כעבור 4000 או 5000 שנה, לבניית ערי המדינה הראשונות ולהתפתחות תרבותית ענפה.

הביות היה הדרגתי, תהליך של ניסוי וטעייה שהתרחש באיטיות. במשך הזמן החלו לביית גם עצים קטנים כמו תפוחים וזיתים. ישנם צמחים שלא בויתו עד לתקופה האחרונה, כמו אגוז המקדמיה והפקאן.

בחלקים שונים של העולם בויתו סוגי צמחים שונים זה מזה. באמריקה הצפונית והדרומית היו המאכלים הבסיסיים של בני האדם הקישוא, התירס והעדשים. במזרח אסיה היו האורז והסויה הגידולים החשובים ביותר. ישנם אזורים של העולם, כמו אוסטרליה, שבהם לא בויתו זנים מקומיים כלל.

במשך אלפי השנים, הזנים המבויתים נעשו שונים מאוד מאבות הבר שלהם. התירס הוא כעת גדול עשרות מונים מגודלו של אב הבר שלו. הבדל דומה יש בין תותי הבר לבין התות המבוית.

דרגות של ביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבולות בין חיות בר ובין עדרים מבויתים של פילים, לדוגמה, יכולים להיות מטושטשים, כתוצאה מהתבגרותם האיטית. בעיות דומות של הגדרה קיימות, לדוגמה, כאשר חתולים מבויתים עוזבים את בית מגדליהם ומגדלים את ולדותיהם בעצמם. קיימים כמה סוגים לאורך הרצף שבין ביות לבר:

  • בר: זנים החיים ללא כל התערבות אנושית מכוונת.
  • גדלים בגני חיות או בגנים בוטניים: זנים המוזנים ולעתים מתרבים תחת שליטה אנושית, אך כקבוצה נותרים זהים בהתנהגות ובמראה לאחיהם בבר (ישנם גני חיות וגנים בוטניים שמציגים גם בעלי חיים מבויתים, כמו גמלים או דינגו).
  • גודלו באופן מסחרי: זנים שבני האדם מגדלים בכמויות גדולות עבור מזון או מוצר אחר, או כחיות מחמד, אך כקבוצה התנהגותם ומראם לא שונה מאוד מבעלי החיים בטבע. דוגמאות לכך הן יען, אייל ותנין.
  • מבויתים: זנים שגודלו והתרבו תחת שליטת האדם במשך דורות רבים, ולכן התנהגותם ומראם השתנה מאוד כקבוצה. לדוגמה: כלבים, כבשים, בקר, תרנגולים או עכברי מעבדה.

גורמים מתערבים נוספים ברצף שבין ביות לבר, הוא אורגניזמים ששונו באופן גנטי; חיות שפעם היו תחת יד האדם אך כיום מתרבים מחוץ לתחום שליטתו; וזנים שהם הרכבה של זן בר וזן מבוית.

גבולות הביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההתקדמות בתחום החקלאות במאות השנים האחרונות, מעט צמחים וחיות בויתו בתקופה זו. התהליך אמנם ממשיך בצמחים מסוימים, אך כיום נראה שהוא הופסק לחלוטין באשר לבעלי חיים.

זנים מבויתים שהרבייה שלהם היא למטרת נוי או שעשוע, לעתים קרובות רגישים מאוד למחלות: ישנם מספר זנים של בקר ותפוחים שעשויים להיכחד בשל כך, ומספר זנים של כלבים הידועים בבעיות גנטיות.

השפעה נוספת של הביות היא מחלות שמתיישבות אצל בעלי החיים המבויתים ועוברות אל בני האדם. השפעה זו גרמה לכך שאוכלוסיות שבהן היו בעלי חיים מבויתים התרגלו למחלות אלה, ולאורך השנים נעשו מחוסנים מפניהם; ואילו אוכלוסיות שלא הכירו את אותם בעלי חיים (בעולם החדש, לדוגמה), לא היו מחוסנות מפני המחלות, ולכן כאשר הגיעו אליהם הכובשים מארצות אירופה - הם מתו בהמוניהם במגפות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]