דינוזאורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדינוזאוריה
Various dinosaurs002.jpg
דינוזאורים שונים:
עמודה ימנית (מלמעלה למטה):
דיפלודוקוס, מיקרורפטור, פרזאורולופוס ודיינוניכוס.
עמודה שמאלית (מלמעלה למטה):
טירנוזאורוס, טריצרטופס, סטגוזאורוס וארגנטינוזאורוס.
תקופה
טריאס עליוןקרטיקון עליון, 65.5‏–‏231.4 מיליון שנה לפני זמננו
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: ארכוזאוריה
על־סדרה: דינוזאורים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dinosauria
‏(אוון)

דינוזאורים (שם מדעי: Dinosauria, מיוונית: דינוס - אימה, זאורוס - לטאה) היו על-סדרה של זוחלים או דמויי-זוחלים שהתקיימו בעידן המזוזואיקון ונכחדו‏[1] על פי הערכת המדענים לפני כ-65 מיליון שנים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "דינוזאור" (בלעז: "Dinosaur") נקבע לראשונה בשנת 1841 על ידי סר ריצ'רד אוון, פלאונטולוג וביולוג בריטי, ומקורו מהמילים היווניות "דינוס" (δεινός), שפירושה "נורא, עוצמתי, חזק, מופלא" ו-"זאורוס" (σαῦρος), שפירושה "לטאה". דהיינו לטאה נוראית, חזקה, מופלאה.

תיאור הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדינוזאורים היו בעלי חיים יבשתיים, בעלי מאפיינים המזכירים זוחלים. כולם היו, ככל הנראה, מטילי ביצים.

עם גילויים הייתה סברה כי היו בעלי דם קר אך בשנות ה-80 של המאה ה-20 התערערה סברה זו וכיום נוטים החוקרים להאמין כי הדינוזאורים היו במידה מסוימת הומיאותרמיים (כלומר, בעלי יכולת להעלות את טמפרטורת גופם באמצעות מטאבוליזם פנימי). כמו כן, הטענה השלטת כיום היא שהעופות הם צאצאיהם הישירים של הדינוזאורים, או אף יכולים להיחשב לדינוזאורים בעצמם.

מראשוני הדינוזאורים: הררזאורוס (השלד הגדול), אאורפטור (השלד הקטן) וגולגולת של פלטאוזאור

הדינוזאורים תפסו גומחות אקולוגיות רבות על פני כדור הארץ, במשך כ-150 מיליוני שנים. הדינוזאורים הראשונים החלו להופיע כבר לפני כ-240 מיליוני שנים, בתור הטריאס שבראשית עידן המזוזואיקון. בין ראשוני הדינוזאורים ניתן למנות את האאורפטור, שעל פי מגלהו, פול סרנו, היה הקדום ביותר. ב-27 בדצמבר 1994 דווח על גילוי דינוזאור קדום נוסף בפורטוגל, שיוחס לו גיל של 240 מיליון שנה. גם ה-Asilisaurus התקיים בזמן זה‏[2]. שני מינים שהופיעו על-פי ההערכה כעשר מיליון שנים מאוחר יותר, 230 הם הררזאורוס ומין נוסף ששרץ במדגסקר. ראשוני הדינוזאורים היו קטנים וזריזים, ונעו על זוג רגליהם האחוריות, בדומה לעופות הקרקע של ימינו. רק כעבור מיליוני שנים הופיעו גם דינוזאורים שהילכו על ארבע גפיים. עם הזמן, איכלסו הדינוזאורים את כל הסביבות היבשתיות: יערות, מדבריות, ערבות, הרים וכו'. תוך כדי כך הם עברו אבולוציה שאיפשרה להם להסתגל לסביבות השונות וגרמה להבדלים חיצוניים והתנהגותיים משמעותיים בין המינים. חלק מן הטורפים הקטנים שהיו מראשוני הדינוזאורים, התפתחו אט-אט לצמחוניים ענקיים השונים מאוד במראם מאבותיהם הולכי השתיים. נראה שעצמותיהם היו חלולות וברגליהם האחוריות היו שלוש אצבעות קדמיות ואצבע אחת אחורית. זנבם היה בדרך כלל חזק וכבד וסייע להולכים על שתיים בהשגת שיווי משקל בעת תנועה. לאלה היו גפיים אחוריות הגדולות בהרבה מאשר גפיהם הקדמיות והם נעזרו בידיהם כדי לאחוז בטרף או לעקור צמחים ממקומם.

זו טעות נפוצה לחשוב שכל הדינוזאורים היו יצורים גדולים או ענקיים במיוחד. אומנם, הזאורופודים, דוגמת הארגנטינוזאורוס והסופרזאורוס, הם בעלי החיים הגדולים ביותר שהילכו אי-פעם על היבשה (עם אורך של למעלה מ-30 מטר ומשקל של עד 100 טון), והטירנוזאורוס רקס היה אחד מהטורפים היבשתיים הגדולים והמפחידים ביותר, אך לצידם התקיימו גם דינוזאורים קטנים יותר, חלקם אף היו בגודל של תרנגולת. הקומפסוגנתוס הוא אחד הדינוזאורים הקטנים הידועים ביותר, וטרף בעיקר בעלי חיים קטנים כגון לטאות וחרקים. נתגלה גם מאובן של דינוזאור צמחוני בשם מוסזאור ("לטאת עכבר") שגודלו כ-20 ס"מ (אמנם המאובן שנמצא היה כנראה של תינוק, אך כנראה גם המוסזאור הבוגר היה די קטן, וגודלו לא עלה על זה של כלב).

טירנוזאורוס רקס - מגדולי הטורפים שחיו אי-פעם ואולי הנודע ביותר מבין הדינוזאורים.
ולוצירפטור - דינוזאור בעל נוצות וטורף קטן אך חכם וקטלני
סופרזאורוס - אחד הזאורופודים הארוכים ביותר, בן משפחת הדיפלודוקיים ששלטה באמריקה הצפונית בתור היורה.
ארגנטינוזאורוס - כנראה הדינוזאור הגדול ביותר שחי אי-פעם: אורכו 36 מטר ומשקלו 70-100 טון.
אאופלוצפלוס - דינוזאור משוריין
הדרוזאוריים - הדינוזאורים ה"ברווזניים"
שלד (ודגם קטן) של טריצרטופס - אחד הדינוזאורים הנפוצים והמצליחים ביותר בתקופתו

מבחינה טקסונומית שייכים הדינוזאורים לשתי סדרות נפרדות:

בעלי אגן דמוי לטאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי אגן הלטאה התחלקו לשתי קבוצות:

בעלי אגן דמוי עוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי אגן העוף התחלקו למספר קבוצות עיקריות:

  • תיראופורה (Thyreophora): היו קבוצה של צמחוניים קטנים ובינוניים (1-10 מטרים לאורך) שרוב חבריה הלכו על ארבע. הם נודעו בלוחות הגרמיים שגדלו על גבם, ביוצרם שריון, בכמה מינים, ובאחרים, רכס. המפורסמים בין מיני הקבוצה הם הסטגוזאורוס בעל הלוחות על גבו והאנקילוזאורוס שגופו מכוסה במעטה שריון גרמי.
    • סטגוזאוריה (Stegosauria): היו קבוצה של צמחוניים בינוניים ומיעוטם גדולים (4-12 מטר לאורך) שחיו בתור היורה. הם היו צמחוניים שאכלו צמחייה נמוכה ונודעו במוחם הקטן. על גבם הזדקרו לוחיות עצם ודוקרניים שמטרתם שנוייה במחלוקת בקרב החוקרים. זנבם כלל דוקרני עצם ושימש להגנה מפני טורפים.
    • אנקילוזאוריה (Ankylosauria): הדינוזאורים המשוריינים, היו קבוצה של צמחוניים בינוניים וגדולים (4-10 מטר לאורך) שחיו בעיקר בתור הקרטיקון. דינוזאורים אלה היו מכוסים בשריון גרמי של אוסטאודרמים מכוסי קרטין, ובחלקם אף בלטו דוקרני עצם. באנקילוזאורים מאוחרים היה חמוש הזנב במעין אלת עצם כבדה ששימשה ככלי נשק להגנה מפני טורפים.
  • צרפודה (Cerapoda):

לצידן היו מספר לא קטן של סוגי דינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף, שנכון להיום, לא שייכים לאף אחת מהקבוצות הנ"ל.

זוחלים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין לבלבל את הדינוזאורים עם קבוצות אחרות של זוחלים קדומים אשר התקיימו באותה תקופה: פטרוזאוריה (זוחלים מעופפים), פלזיוזאוריה (זוחלים ימיים), איכתיוזאוריה (זוחלים ימיים דמויי דג), תנינאים ואחרים. מבחינה אבולוציונית, מרבית מיני הדינוזאורים נכחדו בלא שיתמיינו מהם מינים אחרים בשרשרת האבולוציונית אולם הרעיון כי העופות הם צאצאים של סוג אחד או יותר של דינוזאורים קונה לו אחיזה במחשבתם של חוקרים רבים.

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוואת גדלים של הדינוזאורים הגדולים ביותר. גודל כל משבצת: מטר.
השוואת הטורפים הגדולים ביותר. גודל כל משבצת: מטר.
השוואת גדלים של דינוזאורים מגיל המאסטריכט, גודל כל משבצת: מטר.

הדינוזאורים מפורסמים כנראה בעיקר בזכות גודלם הרב אך לא כל הדינוזאורים היו גדולים. לצד ענקים כמו הזאורופודים וההדרוזאוריים היו גם דינוזאורים הקטנים מאדם. בקרב המנירפטורים והאביאלאה (דמויי עופות) היו דינוזאורים רבים בגודל תרנגולת. הדינוזאורים הגדולים ביותר היו גדולים מכל בעל חיים יבשתי שחי פעם וכיום רק לווייתני ענק משתווים להם או עולים עליהם בגודלם.

הדינוזאורים הגדולים ביותר היו, כאמור, הזאורופודים שגודלם נע בין 10 ל-40 מטר ומשקלם היה עשרות טונות. הדינוזאור הגדול ביותר שנתגלה היה הטיטנוזאור ארגנטינוזאורוס שאורכו נע בין 30 ל-36 מטר ומשקלו בין 70 ל-100 טון. סופרזאורוס, זאורופוסידון, פוארטזאורוס, פוטאלונגקוזאורוס, אלמוזאורוס ופרליטיטן הגיעו לארכים של למעלה מ-30 מטר ומשקל של למעלה מ-50 טון. ישנם שני זאורופודים שייתכן והגיעו לגדלים גדולים יותר (כגון אמפיקוליאס פרג'ילימוס וברוהאתקאיוזאורוס) אך בגלל חומר מאובנים רעוע ביותר מעמדם והערכות גודלם מוטלים בספק גדול ושנויים במחלוקת. מבין התרופודים הדינוזאור הגדול ביותר היה ספינוזאורוס, דינוזאור טורף שחי באפריקה ואכל בעיקר דגים גדולים. אורכו היה 18 מטר ומשקלו מעל ל-9 טון. במשך שנים נחשב טירנוזאורוס רקס לטורף היבשתי הגדול ביותר, באורך של 12.8 מטר ומשקל של 6 טון אך בעשורים האחרונים נתגלו טורפים גדולים יותר דוגמת קרכרודונטוזאורוס, גיגאנוטוזאורוס ומפוזאורוס רוסה שאורכם נע בין 13 ל-15 מטר ויכלו אף לתקוף זאורופודים בוגרים ענקיים דוגמת ארגנטינוזאורוס, פוארטזאורוס, אלמוזאורוס ופרליטיטן. בקרב סדרת בעלי אגן דמוי עוף היו דינוזאורים קטנים, בינוניים וגדולים. האיגואנודון הגיע לאורך של 10 מטר ומשקל של 3 טון. ההדרוזאוריים היו כנראה הגדולים ביותר בסדרה זו ויכלו להגיע עד לאורכים של 10-15 מטר ומשקל של פיל או שניים. שאנטונגוזאורוס הגיע לאורך של מעל 15 מטר ומשקל של עד 16 טון. בקרב תת-הסדרה תיראופורה הדינוזאורים הגדולים ביותר היו סטגוזאורוס באורך 9-12 מטר ומשקל של עד 5 טון ואנקילוזאורוס שאורכו 9-10 מטרים ומשקלו עד 6 טון. שאר בני התת-סדרה היו בינוניים ואורכם נע בין 3 ל-6 מטר. הצרטופסים הפרימיטיביים היו קטנים-בינוניים, אורכם לא עלה על 2 מטר ומשקלם על כמה מאות ק"ג, אך הצרטופסיים המתקדמים היו בינוניים וגדולים ואורכם עלה על 4 מטר ומשקלם היה כשל קרנף או פיל אפריקאי בוגר. הצרטופסים הגדולים ביותר היו אאוטריצרטופס, טיטאנוצרטופס, טריצרטופס, טורוזאורוס ופנטצרטופס - כולם באורך 8-9 מטרים ומשקל של למעלה מ-6 טון. לצרטופסיים היו גולגולות הדינוזאורים הגדולות ביותר, שהגיעו לאורכים של 2-3 מטרים.

איור השוואתי של גודל אדם (1.80 מטר) לעומת דינוזאורים מחמישה קליידים עיקריים: זאורופודה (טיטנוזאוריה), תרופודה, סטגוזאוריה, אורניתופודה (הדרוזאוריים) וצרטופסים (צרטופסיים).

פלאונטולוגים חקרו את קצב הגדילה של הדינוזאורים באמצעות ניתוח העצמות שנשתמרו באמצעות מיקרוסקופ וכן באמצעות טבעות גדילה שגילו בעצמות אלה. הפלאונטולוגים הסיקו שאסטרטגיית הגדילה של הדינוזאורים הייתה שונה מהזוחלים והיונקים של ימינו. הם נולדו קטנים (מביצים שגודלם המקסימלי היה כשל כדורגל) וגדלו מהר בשנותיהם הראשונות. כעבור מספר שנים מבקיעתם חלה תקופת גדילה מהירה במיוחד ותוך מספר שנים הגיעו לגודל כמעט מלא. אחרי שהגיעו לבגרות קצב גדילתם הואט אך לא נעצר לגמרי.

לגודלם של הדינוזאורים היו יתרונות רבים. ראשית, ככל שבעל חיים גדול יותר כך קשה יותר לטרוף אותו (כיום למשל היפופוטמים כמעט חסינים מטריפה על ידי תנינים בשל גודלם הרב). שנית, ככל שנפח הגוף גדול יותר ביחס לשטח הפנים אובדן החום לסביבה קטן יותר. מאחר שנפח פרופורציוני לאורך בחזקת 3 ואילו שטח הפנים פרופורציוני לאורך בריבוע (כלומר: V \propto r^3 \ , S \propto r^2) עולה שככל שייצור גדול יותר יחס זה גדול יותר (V/S \propto r) ולכן הוא מאבד פחות חום לסביבה. דבר זה אפשר להם להיות מזותרמיים (ראו בהמשך) ולהתבסס פחות על דם חם לשמירת טמפרטורת הגוף גבוהה מספיק ובכך להסתפק בפחות מזון מאשר בעל-חיים בעל דם חם בגודל דומה. יתרון הוא נוסף קשור לתזונה והיכולת להתקיים על מזון בעל ערך תזונתי נמוך.

עם זאת, דינוזאורים רבים היו קטנים יותר וחלקם אף היו קטנים מאדם, בעיקר הדינוזאורים המנוצים, שגודלם היה אף כגודל של תרנגולת (אורך של כ-20-30 ס"מ ומשקל של פחות מקילוגרם אחד). הקומפסוגנתוס הוא אחד הדינוזאורים הקטנים הידועים ביותר, וטרף בעיקר בעלי חיים קטנים כגון לטאות וחרקים. נתגלה גם מאובן של דינוזאור צמחוני בשם מוסזאורוס ("לטאת עכבר") שגודלו כ-20 ס"מ (אמנם המאובן שנמצא היה כנראה של תינוק, אך כנראה גם המוסזאורוס הבוגר היה די קטן, וגודלו לא עלה על זה של כלב).

שלד ועצמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Torvosaurus-bone-guide-ver003.png
  1. גולגולת
  2. חוליות הצוואר
  3. חוליות עמוד השדרה
  4. חוליות אגן הירכיים
  5. חוליות הזנב
  6. ארובת העין
  7. קדם-לסת עליונה
  8. לסת עליונה
  9. שיניים
  10. לסת תחתונה
  11. מזלג החזה
  12. עצם השכם
  13. Coracoid
  14. עצם החזה
  15. צלעות
  16. עצם הזרוע
  17. עצם החישור
  18. עצם הגומד
  19. כף היד
  20. Gastralia
  21. עצם הירך
  22. שוקה
  23. שוקית
  24. כף הרגל
  25. אגן הירכיים: עצם השת
  26. אגן הירכיים: עצם החיק
  27. אגן הירכיים: עצם הכסל
  28. עצמות השברונים
  1. Skull
  2. Cervical Vertebrae
  3. Dorsal Vertebrae
  4. Sacral Vertebrae
  5. Caudal Vertebrae
  6. Orbit - Eye Socket
  7. Premaxilla
  8. Maxilla
  9. Teeth
  10. Mandible
  11. Furcula
  12. Scapula
  13. Coracoid
  14. Sternum
  15. Ribs
  16. Humerus
  17. Radius
  18. Ulna
  19. Manus
  20. Gastralia
  21. Femur
  22. Tibia
  23. Fibula
  24. Pes
  25. Ischium
  26. Pubis
  27. Ilium
  28. Chevrons

מטבוליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גילויים של הדינוזאורים הייתה סברה כי היו בעלי דם קר. תהיות באשר לאופן שבו יצורים כה גדולים הצליחו להתנועע ביעילות ביבשה, ללא חילוף חומרים גבוה (הבא בד בבד עם אנדותרמיה, דם חם) הביאו לערעור של סברה זו בפרט לאור עבודתו של רוברט בקר בשנות ה-80 של המאה ה-20. שאלה זו קשה לבדיקה ישירה כי במאובנים לא נשמרו תאי דם ורקמות רכות אחרות. גישה אחת לבדיקת השאלה היא בדיקת היחס בין טורפים לצמחוניים בפאונה של הדינוזאורים. בעל-חיים בעל דם חם צריך הרבה יותר מזון מאשר בעל-חיים בעל דם קר, ולכן אוכלוסיית צמחוניים נתונה יכולה להחזיק הרבה פחות טורפים בעלי דם חם מאשר טורפים בעלי דם קר. בדיקה בפאונות של הדינוזאורים הראה שהדינוזאורים היו יותר קרובים ליחס שמתקיים ביונקים, שבו רק 5% מהפאונה היא טורפים, מאשר ליחס שמתקיים עבור זוחלים (בעלי דם קר), שבו קרוב לשליש מהפאונה הם טורפים.

החוקרים גם דנו במבנה הלב של הדינוזאורים. מאחר ששתי הקבוצות הקרובות ביותר לדינוזאורים כיום הם התנינאים והעופות, שלשניהם לב על מבנה של ארבעה חדרים, הסיקו הפלאונטולוגים שגם לדינוזאורים היה כנראה לב בעל ארבעה חדרים. בשנת 2000 נטען כי נמצאו ראיות לקיום לב בעל מבנה ארבעה חדרים בדינוזאור‏‏‏[4] (מבנה לבם של בעלי דם חם כיום: יונקים ועופות), אולם טענה זו שנויה במחלוקת‏‏‏[5].

מחקר שנערך ב-2014 טען שהדינוזאורים לא היו הומיאותרמיים כמו יונקים או הטרותרמיים כמו זוחלים אלא שילוב של השניים או משהו באמצע, דבר שלו החוקרים קראו "מזותרמיים". באמצעות ניתוח קצב גדילה ופעילות מטבולית בחולייתנים רבים מצאו החוקרים שיש קשר בין קצב הגדילה לקצב חילוף החומרים. קצב הגדילה של הדינוזאורים היה מהיר יותר מזה של זוחלים אך איטי מזה של יונקים. מכך הסיקו החוקרים שהדינוזאורים יכלו לשנות את הפעילות האנרגטית וקצב חילוף החומרים בגופם כדי להעלות את טמפרטורת הגוף שלהם ולאפשר להם לנוע במהירות (לרדוף אחרי טרף או לברוח מטורף) ומנגד הם יכלו להוריד את קצב חילוף החומרים שלהם על מנת לחסוך באנרגיה ולהקטין את כמות המזון הנדרשת לקיומם התקין. החוקרים סבורים שתכונה זו נתנה לדינוזאורים יתרון אבולוציוני שבזכותו שלטו בכדור הארץ במשך למעלה מ-150 מיליון שנה.‏[6]

עידן הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף מיוער האופייני לתור היורה
דספלטוזאורוס טורף דינוזאור צרטופסי בערבות האופייניות לקרטיקון

עידן המזוזואיקון החל לפני כ-250 מיליון שנה. תחילתו של עידן זה בהכחדת פרם-טריאסהכחדה המונית גדולה, אשר הביאה לסיומו את העידן הקודם, עידן הפלאוזואיקון (הזמן מסוף עידן החיים הראשון, הפרקמבריון, שנמשך עד לפני 542 מיליון שנה ועד ההיכחדות הגדולה האמורה מעלה). עם תחילת עידן המזוזואיקון, אוכלסה היבשה במינים רבים של זוחלים. אף אחד מאלה לא היה דינוזאור.

שמו של התור הראשון בעידן המזוזואיקון היה תור הטריאס. בזמנו, היה כדור הארץ מקום חם ויבש, באופן כללי. הוא היה יבש בהרבה, יחסית לתור הפרם, שקדם לו. בעלי חיים היו במירוץ להסתגלות לתנאים החדשים. בין קבוצות בעלי החיים הרבות שאכלסו אותה עת את היבשה, בלטו שתיים: סינאפסידה וארכוזאוריה. הראשונים, ששלטו במגוון צורות בעידן הפרם ובתחילת הטריאס, התמעטו עם הזמן, עקב תחרות עם הקבוצה השנייה, הארכוזאוריה.

הארכוזאוריה הוכיחה עצמה כקבוצה מאוד מוצלחת, מבחינה אבולוציונית. הם פיתחו מינים רבים, מגוונים בגדלם וצורתם. חלק מהארכוזאורים היותר פרימיטיביים היו גדולים ושוכני מים. קבוצה אחת שלהם, התנינים, שרדה את מבחן הזמן. ארכוזאורים אחרים, דמו לתנינים, אך שכנו על היבשה וצוידו ברגליים ארוכות וחזקות משל קרוביהם המימיים. מהם גם היו קטנים, דו-רגליים. חלק מהאחרונים הפכו לדינוזאורים, שתחילה נבדלו אך מעט (בעיקר במבנה השלד) מאבותיהם. לקראת סוף הטריאס, תפסו הדינוזאורים גומחות רבות שהיו שייכות לפני כן לסינאפסידה ולארכוזאוריה. קבוצת הזאוריסקיה הייתה הראשונה להתפתח. התרפודים, הדינוזאורים הטורפים, שמרו תחילה על הצורה הבסיסית שירשו מהארכוזאורים, אך לקראת סוף הטריאס, התפתחו מהם הזאורופודים ארוכי הצוואר, שלא דמו לשום חיה שהתקיימה לפניהם.

התור השני בעידן המזוזואי היה תור היורה. הוא החל לפני כ-200 מיליון שנה, בשינוי אקלים נוסף. כדור הארץ הפך למקום טרופי לח ומיוער. פריחת הדינוזאורים החלה. ביורה הגיעו דינוזאורים מסוימים לגדלים אליהם לא הגיע אף בעל חיים יבשתי אחר. קבוצת האורניתיסקיה התפתחה והורכבה בעיקר מאוכלי צמחים קטנים וזריזים.

בנוסף לדינוזאורים, התפתחו היונקים, מסינפסידים קטנים. היונקים עתידים להישאר קטנים ודמויי עכברים, כמעט עד סוף עידן הדינוזאורים. קרוביהם של הדינוזאורים, הפטרוזאוריה, התפתחו גם הם מארכוזאורים קטנים, אך התמחו בתעופה ולא בריצה דו-רגלית. בעלי חיים מעופפים אחרים שהופיעו בעידן היורה, היו העופות. אותה עת, הן לא היו שונות ממינים אחרים של דינוזאורים בעלי נוצות קטנים. הנוצות, שנועדו תחילה לשמירת חום הגוף ולתצוגה (בחיזור, קרבות וכדומה) איפשרו לקבוצה הזאת לגלוש באוויר. זוחלים רבים, שלא היו דינוזאורים, אכלסו את הימים. רובם המכריע נכחד בסוף עידן המזוזואיקון. צבי הים, שהיו אחת מקבוצות הזוחלים האלה, שרדו.

התור השלישי במזוזואיקון היה תור הקרטיקון. תחילתו לפני כ-145 מיליון שנה והוא היה הארוך ביותר, אם כי גם האחרון בעידני שלטון הדינוזאורים. אפיונו היה אקלים חם ויבש למחצה, דומה יותר לאקלים של ימינו מאשר לזה של עידן היורה. יערות דלילים, ערבות שיחים וחורש שלטו בנוף. כמו כן, היו מדבריות רבים. אמריקה הצפונית נחלקה לשני חצאים על ידי הים הפנימי המערבי ובחופים שגשגו תנינאי ענק דוגמת דיינוסוכוס. האורניתיסקיה הגיעה בתקופה זו לשיא גודלה ותפארתה. בשונה מהזאורופודים, ששלטו בין הצמחוניים של תקופת היורה, הדינוזאורים באורניתיסקיה היו מסוגלים ללעוס את מזונם ולהפיק ערך תזונתי גבוה יותר מתוך היערות המדוללים של הקרטיקון. הדינוזאורים מהאורניתיסקיה מעולם לא הגיעו למערך הגדלים של הזאורופודים, אך הפכו למגוונים בהרבה. לרבים מהם היו קרניים ובליטות גרמיות אחרות על ראשם. עם זאת, בתקופה זו חיו הדינוזאורים הגדולים ביותר - זאורופודים מהקלייד טיטנוזאוריה שהגיעו לאורכים של למעלה מ-30 מטר ומשקל של 50 עד 100 טון. בו זמנית, החלו להתפתח תרופודים (דינוזאורים טורפים) שהיו אינטליגנטיים במובהק מהאחרים. נטען כי לולא נכחדו, יכול היה סוג יחיד שלהם (Troodon) להתפתח לדמוי אנוש. התאוריה שהוצגה בשנת 1982 עוררה לעג.‏[7][8]

בסופו של הקרטיקון נשמדו רוב בעלי החיים והצמחים שהיו קיימים. מהדינוזאורים (כולל העופות), היונקים והארכוזאורים, שרדו מינים בודדים. אז החל עידן הקנוזואיקון הוא עידן היונקים.

עידן הדינוזאורים
תור תקופה (במיליון שנה לפני זמננו) מפה זמן קבוצות דינוזאורים בולטות
טריאס 250 - 200 Blakey 220moll.jpg [9] דינוזאורים קדומים, תרופודה, פרוזאורופודה
יורה 200 - 145 Blakey 150moll.jpg [10] זאורופודה, תרופודה, סטגוזאוריה, אורניתופודה
קרטיקון 145 - 65.5 Blakey 90moll.jpg [11] תרופודה (טירנוזאוריים וקלורוזאוריה), טיטנוזאוריה, צרטופסים, הדרוזאוריים

מיון הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פילוגנטית הקלייד Dinosauria מוגדר להיות קבוצת כל בעלי-החיים שהם הצאצאים של האב הקדמון המשותף הצעיר ביותר של טריצרטופס ועופות בתראים.[12][13]

רוב הדינוזאורים מחולקים לשתי סדרות:

חלוקה זו נעשית לפי צורת אגן הירכיים. בעלי אגן הלטאה הופיעו קודם. אצלם עצם החיק (pubis) פונה קדימה ויוצרת מעין צורת V הפוך עם עצם השת (ichium). אצל בעלי האגן דמוי עוף, עצם החיק צמודה לעצם השת, אך יש לה בליטה שפונה קדימה. בפועל, שמות אלה - זאורסיקיה ואורניתיסקיה - עשויים להטעות, כי העופות התפתחו מהתרופודה, תת-סדרה של דינוזאורים בעלי אגן דמוי לטאה, ולא מדינוזאורים בעלי אגן דמוי עוף.

להלן מיון של קבוצות הדינוזאורים השונות. המיון מכיל את הקבוצות העיקריות, אך לא את כל הקבוצות והמשפחות. יש לציין כי בשנים האחרונות חלו שינויים בשיטת המיון הטקסונומית וסדרות, תת-סדרות, אינפרא-סדרות, על-משפחות ומשפחות דינוזאורים רבות שינו את מעמדן הטקסונומי. בשנים האחרונות הגישה של מיון באמצעות קליידים הפכה לנפוצה יותר.

  • דינוזאוריה
  • הררזאורים Herrerasauria (טורפים דו-רגליים קדומים)
  • צלופיזיים Coelophysoidea (תרופודים קטנים וקדומים, כוללים את הצלופיזיס ואת קרוביו)
  • דילופוזאוריים Dilophosauridae (תרופודים טורפים עם בליטות וכרבולות על ראשם)
  • צרטוזאורים Ceratosauria (תרופודים בעלי בליטות מעין קרניים, היו נפוצים בקרטיקון)
  • טטנורים Tetanurae (בעלי "זנב קשיח", כוללים את רוב התרופודים)
  • עופות Aves (העופות המודרניים)
  • וולקנודוניים Vulcanodontidae (זאורופודים פרימיטיביים עם גפיים דמויות עמודים)
  • אאוזאורופודה Eusauropoda ("זאורופודים אמיתיים")
  • דמוי-דיפלודוקיים Diplodocoidea (דינוזאורים בעלי צוואר וזנב ארוכים)
  • דיפלודוקיים Diplodocidae (זאורופודים ארוכים, בעלי זנב דמוי שוט, בעלי גולגלות קטנות ושיניים דמויי עפרונות)
  • דיקראוזאוריים Dicraeosauridae (זאורופודים בעלי זיזי שדרה מפוצלים וארוכים, וכנראה מפרש כפול)
  • רבכיזאוריים (Rebbachisauridae) (זאורופודים בעלי סוללת שיניים בחזית פיהם)
  • Macronaria (גולגלות דמויות קופסה, שיניים דמויי כפיות או עפרונות)
  • הטרודונוטוניים Heterodontosauridae (אורניתופודים קטנים, צמחוניים או אוכלי כל עם שיניים דמויי שיני כלב)
  • תיראופורה Thyreophora (דינוזאורים בעלי מעטה גרמי, רובם הלכו על ארבע רגליים)
  • אורניתופודה Ornithopoda (מגוונים בגודלם, הולכים על 2 או 4 רגליים, בעלי מנגנון לעיסה מתקדם ולעתים בליטות על ראשם)
  • מרגינוצפליה Marginocephalia ("ראשים עם שוליים", בעלי גולגלות עבות ובליטות שונות על ראשם)
  • פכיצפלוזאורים Pachycephalosauria (דו-רגליים עם בליטה עבה דמוית כיפה על בראש הגולגולת שלהם)
  • צרטופסים Ceratopsia (רובם הולכים על ארבע רגליים, עם מקור דמוי תוכי ובליטה גרמית על ראשם)

גילוי הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור של מאובן של דינוזאור, כפי שנתגלה בשטח עצמו

ראשוני המאובנים של הדינוזאורים נתגלו בשנות העשרים של המאה ה-19 על ידי גדעון מנטל, רופא בריטי שהפך לגאולוג ופלאונטולוג ומצא עצמות גדולות במיוחד ושיניים בגודל חסר תקדים. ריצ'רד אואן הוא שטבע את שמם, בשנת 1842 (פירוש השם ביוונית עתיקה: 'לטאות-אימים'). הפלאונטולוגיה בארצות הברית של המחצית השנייה של המאה ה-19 התאפיינה במירוץ קדחתני בין פלאונטולוגים וציידי מאובנים על גילוי כמה שיותר מיני דינוזאורים חדשים. בולטת במיוחד הייתה "מלחמת העצמות" בין עותניאל צ'ארלס מארש ואדוארד דרינקר קופ שהתפתחה ליריבות מרה. מאז נמצאו מאובנים של מינים רבים מאורך של 91 ס"מ עד 39 מטר וההערכה היא כי מדובר בכמה מאות סוגים שונים של דינוזאורים שהתקיימו בעבר. חקר הדינוזאורים הוא רב תחומי ומשתתפים בו מדענים מדיסציפלינות שונות (פלאונטולוגים, גאולוגים וביולוגים בין השאר). מאובנים של דינוזאורים, העתקים של שלדים או דגמים משוערים שלהם מוצגים לקהל הרחב במוזיאונים רבים ובשנים האחרונות חוברו ספרים ותסריטים רבים אודותיהם.

מציאת המאובנים היא עבודה הדורשת מיומנות רבה. תחילה, במקום שבו יש הערכה כי קיימים מאובנים, מסלקים אדמה וסלעים - לרוב עבודה זו נעשית בידי מחפרים ודחפורים (אך פעם נעשתה באמצעים פרימיטיביים יותר), אך כאשר מתחילים להתגלות המאובנים, עוברים לעבוד עם כלים עדינים יותר כגון אתים ומקדחים. לאחר שמוציאים את העצמות, לעתים מתגלה כי חלקן רכות ועשויות להישבר מאוד בקלות. לכן, עוטפים אותן בגבס. לאחר שהגבס מתקשה, מכניסים את העצם לתוך תיבה מרופדת והיא נשלחת היישר למעבדה.

עד כה נתגלו קרוב ל-900 מיני דינוזאורים. רוב המינים נקבעו על סמך מציאת עצם יחידה, או עצמות בודדות. השוואה של העצמות, לעצמות מינים אחרים, ששלדם שלם יותר, מאפשרת לקבוע את שיוכו המיוני של הדינוזאור וכן את שחזור (אם כי לא תמיד באופן מדויק) מראהו של הדינוזאור. ברוב המינים של הזאורופודים התגלו רק שלדים חלקיים, בין הזאורופודים הגדולים שידועים משלד שלם יחסית נכללים ג'ירפטיטן, סופרזאורוס ופוטאלונגקוזאורוס.

מאובנים של דינוזאורים קטנים מאוד, יכולים להימצא בשלמותם על פני שכבת סלע יחידה. במאובנים כאלה, ניתן לעתים למצוא גם שרידי נוצות, איברים פנימיים ואף את ארוחתו האחרונה של היצור.

חוקרים בפטגוניה שבדרום ארגנטינה גילו במאי 2014 מאובן בן 90 מיליון שנים של הדינוזאור הגדול ביותר שנמצא עד כה, זאורופוד מהקלייד טיטנוזאוריה. משקלו היה 77 טונות, אורכו כ-40 מטרים וגובהו כ-20 מטר.‏[14]

הכחדת הדינוזאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדינוזאורים חיו בעולם במשך כ-150 מיליון שנה ונפוצו בכל היבשות שהיו קיימות באותה עת. מכאן שהם היו אחת הקבוצות המוצלחות ביותר על פני האדמה. עובדה העושה את היעלמותם בהכחדת קרטיקון-שלישון למסתורית.

בעבר, כאשר הידע עליהם היה דל יותר, שיערו כי הכחדת הדינוזאורים נבעה מה"פרימיטיביות" שלהם, חשבו כי הם לא היו "מפותחים" או "מותאמים" מספיק כדי לשרוד. אף טענו שהיונקים הראשונים (שהיו קטנים ודמויי חולדה) אכלו את ביצי הדינוזאורים כולן. כיום שוללים תאוריות אלו ומחפשים סיבות אחרות.

השערות שונות הוצעו לגבי נסיבות הכחדתם של הדינוזאורים. הרווחת שבהן, אשר הועלתה בשנת 1980 על ידי הפיזיקאי לואיס אלוורז ובנו הגאולוג וולטר אלוורז, היא: פגיעת מטאוריט ענק, ככל הנראה שבר של כוכב שביט, בחצי האי יוקטן שבמקסיקו לפני כ-65 מיליון שנה, בסוף תקופת הקרטיקון ותחילת השלישון. הפגיעה גרמה להעלאת ענן אבק עצום לאוויר, ענן שכיסה את כדור הארץ וחסם את קרני השמש במשך חודשים. להשערה זו תימוכין בגילוי המכתש בקרבת חצי האי יוקטן בשנת 1991 ובמציאת מתכות נדירות הנפוצות באסטרואידים, כגון אירידיום, בשכבות גאולוגיות המתוארכות כסמוך למועד היעלמותם של הדינוזאורים (גבול K-T). במחקר של אוניברסיטת אדינבורו שפורסם ב-2014 הגיעו החוקרים למסקנה שהאסטרואיד הוא סיבת ההכחדה "כמעט בוודאות".‏[15]

בעקבות פגיעת המטאוריט מתו מרבית הצמחים עקב מחסור באור, ותוך זמן קצר רוב היצורים בעלי חילוף החומרים הגבוה, אלו שנזקקו לכמויות גדולות של מזון, מתו מרעב. לעומתם, יצורים בעלי חילוף חומרים נמוך (קרי דם קר, כגון זוחלים) היו מסוגלים לעבור את תקופת החושך הזאת עם מעט מאוד מזון. בעלי חיים שהיו מסוגלים לחרוף, או כאלה בעלי כסות מחממת, היו בעלי סיכוי טוב יותר לשרוד. משנגמרה תקופת החושך, רוב הדינוזאורים נעלמו מהעולם מבלי להותיר צאצאים, יחד עם כ60% עד 85% מהמינים על כדור הארץ. סביר להניח, כי מלבד העופות, עברו גם כמה דינוזאורים יבשתיים קטנים את המשבר, אך נכחדו מסיבות אחרות תוך מיליונים ספורים של שנים.

השערות נוספות הן:

  • טענה רווחת אחרת אומרת כי בתקופת הדינוזאורים לא היה חורף, כל השנה שרר אקלים טרופי חם. באיזשהו שלב, האקלים הזה התחלף בעונות השנה שאנו מכירים היום. הדינוזאורים לא עמדו בקור וקפאו למוות. הטיעון נגד טענה זו הוא שבמקרה כזה לא היו נכחדים הדינוזאורים החיים באזורים חמים.
  • חלק מהמדענים טוענים כי הדינוזאורים מתו מהרעלה. דינוזאורים רבים היו אוכלי-צמחים (לא בהכרח צמחוניים), ייתכן כי סוג חדש של צמח היה רעיל וכך כל דינוזאור שאכל ממנו הורעל. מובן כי הדינוזאורים אוכלי-הבשר הורעלו גם הם לאחר שאכלו את הדינוזאורים המורעלים. אולם סטיבן ג'יי גולד דוחה תאוריה זו בספרו חיוך הפלמינגו, וכותב כי הצמחים מכוסי הזרע התפתחו כעשרה מיליון שנים לפני הכחדת הדינוזאורים ולפיכך לא מדובר באירועים חופפים.
  • בתקופה הקצרה שלפני הכחדת הדינוזאורים, גובה פני הים ירד בצורה משמעותית. הימים הרדודים שכיסו חלק נרחב באותה תקופה, נעלמו.

אי אפשר להתייחס להכחדת הדינוזאורים כאל אירוע מבודד, משום שבו זמנית הוכחדו בעלי חיים רבים ובהם מינים רבים החיים בים, וכל מי שמבקש לטעון טענה הקשורה להכחדת הדינוזאורים חייב שהיא גם תסביר מדוע נכחדו משפחות שלמות של מיני בעלי חיים ולא רק הדינוזאורים. אנו זקוקים להסבר מתואם של מערכת מאורעות הכוללת את הכחדת הדינוזאורים כאחד מרכיביה. ההסבר המספק היחיד הוא הסבר המטאוריט. כן התגלה כי בתולדות כדור הארץ היו לפחות חמש הכחדות גדולות ועד כמה שהטכנולוגיה מאפשרת, גם באתרים הקשורים אליהם התגלו שרידי אירידיום, המעידים על נפילת גוף גדול מהחלל.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול דואר גרמני ועליו ציורים של דינוזאורים
סצנה מתוך הסרט פארק היורה. הטירנוזאורוס רקס שבתמונה שוחזר באמצעות אנימציה ממוחשבת.
טריצרטופס מגן על הגור שלו בפני טירנוזאורוס רקס. הקרבות בין השניים הציתו את דמיונם של מדענים, אמנים, ילדים ומאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם ונחשבים ליריבות הקלאסית בין טורף לנטרף.

גודלם הכביר של הדינוזאורים והמסתורין שאפף את דבר היעלמותם מן העולם כבש את דמיונם של בני כל התרבויות בכל הגילאים.

כבר במאה ה-19, עסקו אינספור ספרים ותערוכות באירופה ביצורים אלו. מאז נעשו נסיונות רבים לשיחזור מראה הדינוזאורים באמצעות ציור ופיסול. בבריטניה, הפלאונטולוג ריצ'רד אואן היה מראשוני וחשובי מגלי הדינוזאורים ומשחזריהם. תחת הדרכתו הוצבו פסלי דינוזאורים גדולים ברחבי מתחם התערוכה הגדולה בשנת 1851. אחד מאירועי יחסי הציבור שיזם כללו ארוחת ערב של אח"מים בתוך פסל ענק של איגואנודון (ששוחזר לפי איך שאואן חשב שנראה, כיום יודעים ששחזור זה שגוי).

סר ארתור קונאן דויל הוא המפורסם בסופרים שכתבו על דינוזאורים. בספרו "העולם האבוד" הוא תיאר מקום מבודד על פני כדור הארץ, בו יצורים רבים (ביניהם גם דינוזאורים) שרדו היכחדות והגיעו לימי האדם. המקום שתיאר היה בדיוני, אך הספר ורעיונותיו הציתו את דמיונם של בני דור שלם וכן המושג "עולם אבוד" נכנס לשפה העולמית כמונח למקום שחמק מפגעי הזמן.

מייקל קרייטון הוא סופר מודרני שהחדיר בציבור עניין מחודש בעולם הדינוזאורים. בספרו "פארק היורה" שיצא ב-1989, תיאר קרייטון אי שאוכלס באופן מלאכותי על ידי דינוזאורים. אלה נוצרו בטכנולוגיה של שיבוט, כאשר את המקור לחומר הגנטי סיפקו תאי דם של דינוזאורים, שנמצאו בקיבותיהם של חרקים משומרים בענבר מהתקופה המסוזואית. האפשרות לשבּ‏ט דינוזאורים, לכאורה, גרמה לסערה רבה בציבור.

סרט הקולנוע "פארק היורה" שהתבסס על הספר ויצא בשנת 1993, הפיץ את הרעיון לקהל רחב אף יותר. אך הוא גם הציג לראשונה שחזורים אמינים של מיני דינוזאורים רבים, שנוצרו בהדמיית מחשב ונראו מציאותיים כאילו צולמו במציאות. הצלחתו של סרט זה וסרטי קולנוע אחרים שהציגו את הדינוזאורים בצורה זו, הפכו אותם בתודעת הקהל ליותר מציאותיים מבעלי חיים אחרים בני זמננו, שאינם זוכים לכיסוי תקשורתי דומה. לספר ההמשך של פארק היורה קרא קרייטון "העולם האבוד", כמחווה לספרו של קונאן דויל.

נושא פופולרי מיוחד בקשר לדינוזאורים, בייחוד בספרי ילדים על דינוזאורים ותוכניות טלוויזיה, הוא "דו-קרב הענקים" בין הטריצרטופס הצמחוני, החמוש בקרניים ארוכות וחדות, לטירנוזאורוס רקס האימתני, הטורף הגדול ביותר באמריקה הצפונית. ב-1942 צייר צ'ארלס נייט ציור גדול ומפורסם המתאר עימות בין השניים במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע (FMNH) בשיקגו עבור נשיונל ג'יאוגרפיק. ציור זה טבע את חותמו בתרבות וקיבע את מעמדם של הטריצרטופס והטירנוזאורוס רקס כאויבים קלאסיים.‏[16] הפלאונטולוג בוב בקר (Bob Bakker) אמר על היריבות בין שני הדינוזאורים: "שום קרב בין טורף לטרף היה כה דרמטי. זה ראוי ששני גיבורים ענקיים אלה חיו את היריבות הקו-אבולוציונית ביניהם עד סוף הימים האחרונים של הפרק האחרון בעידן הדינוזאורים".‏[16] מאז ניסו סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה ותוכניות מדע פופולרי לשחזר את הקרבות האדירים שאולי התרחשו בין השניים.‏[17] הפלאונטולוג פיטר דודסון מעריך שהיתרון בדו-קרב בין טריצרטופס בוגר לטירנוזאורוס רקס או כל טורף אחר, נטה בבירור לטובת הטריצרטופס - שקרניו הארוכות יכלו בקלות לפצוע קשה ואף להרוג כל טורף שאיים עליו.‏[18] כדי להמחיש נקודה זו מעוטר הספר של דודסון - "The Horned Dinosaurs" - בציור מאת הצייר ויין בארלו בו טריצרטופס הורידוס עוזב את זירת הקרב מנצח אחרי ששיפד למוות בקרניו טירנוזאורוס רקס.‏[19]

הדינוזאורים פופולריים במיוחד בקרב ילדים, כנראה עקב גודלם העצום, מגוון הצורות המרשים שלהם, היותם מטילי מורא וכן היכחדותם המסתורית לפני 65.5 מיליון שנה. ישנם ספרי מדע פופולרי רבים בנושאי דינוזאורים הפונים לילדים, ובעוד שבעברית למעשה רוב הספרות הפופולרית על דינוזאורים מיועדת לילדים ורק מעט ספרים נועדו לקהל בוגר יותר (כגון דינוזאורים מאת ד"ר דייוויד ב. נורמן), באנגלית ישנה ספרות ענפה גם לקהל הבוגר יותר. צעצועים בדמות דינוזאורים נפוצים ופופולריים במיוחד ובפליקר יש אף קבוצה שלמה המוקדשת לצילומי בובות דינוזאורים.

שרידים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך בניה ביישוב בית זית התגלו בשכבת סלע עקבות דינוזאורים - היחידים בישראל. מדובר קרוב לוודאי בעקבות של דינוזאור מסוג סטרוטיומימוס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעט העופות, שהם צאצאים של הדינוזאורים.
  2. ^ The First Dinosaurs
  3. ^ באנגלית מבוטא גם "צלורוזאוריה".
  4. ^ מאמר‏ באתר Science
  5. ^ מאמר באתר Science
  6. ^ רייצ'ל סאליבן, Dinosaurs not warm or cold-blooded אתר ABC אוסטרליה, 13 ביוני 2014.
  7. ^ Convergent Evolution (Convergent Development)
  8. ^ http://www.accelerationwatch.com/images/Troodondinosauroid.gif
  9. ^ המפה מתארת את כדור הארץ בתור הטריאס לפני 220 מיליון שנה.
  10. ^ המפה מתארת את כדור הארץ בתור היורה לפני 150 מיליון שנה.
  11. ^ המפה מתארת את כדור הארץ בתור הקרטיקון לפני 90 מיליון שנה.
  12. ^ "Saurischian monophyly and the origin of birds. The Origin of Birds and the Evolution of Flight, K. Padian (ed.)" (1986). Memoirs of the California Academy of Sciences 8: 1–55. 
  13. ^ Padian, K. E. V. I. N., and C. L. May. "The earliest dinosaurs." New Mex Mus Nat Hist Sci Bull 3 (1993): 379-381.
  14. ^ חנה סטריינג', 'World's largest dinosaur' discovered in Argentina, הדיילי טלגרף, 17 במאי 2014.
    ארגנטינה: נחשפו עצמות הדינוזאור הגדול בעולם, nrg,‏ 18 במאי 2014.
  15. ^ Ian Sample, Asteroid's 'bad timing' killed off dinosaurs, new evidence shows, באתר הגרדיאן, 28 ביולי 2014
  16. ^ 16.0 16.1 Bakker, R.T. 1986. The Dinosaur Heresies. New York: Kensington Publishing, p. 240. On that page, Bakker has his own T. rex/Triceratops fight.
  17. ^ למשל סרטון זה הממחיש כיצד אולי התנהל דו-קרב בין טריצרטופס לטירנוזאורוס מאת Sam Fernandez ביוטיוב.
  18. ^ פיטר דודסון, The Horned Dinosaurs, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון. עמ' 19.
  19. ^ פיטר דודסון, The Horned Dinosaurs, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון. הציור הצבעוני מופיע באמצע הספר על נייר כרומו, כראשון (Plate I) בסדרת ציורים המתארת סוגים נבחרים של צרטופסים.