דינוזאורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: כתיבה לא אנציקלופדית. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
 |
|
|---|---|
 שלדים של דינוזאורים בתצוגה. |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: נכחד (EX) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | ארכוזאוריה |
| על־סדרה: | דינוזאוריה |
| שם מדעי | |
 Dinosauria |
|
דינוזאורים (שם מדעי: Dinosauria) היו על-סדרה של זוחלים או דמויי-זוחלים שהתקיימו בעידן המזוזואיקון ונכחדו לפני כ-65 מיליון שנים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור הדינוזאורים
הדינוזאורים היו בעלי חיים יבשתיים, בעלי מאפיינים המזכירים זוחלים. כולם היו, ככל הנראה, מטילי ביצים. עם גילויים הייתה סברה כי היו בעלי דם קר, אך עם הזמן החלו חוקרים לתמוה כיצד יצורים כה גדולים הצליחו להתנועע ביעילות ביבשה, ללא חילוף חומרים גבוה (הבא בד בבד עם, אנדותרמיה, דם חם). ב-1994 נתגלה בארצות הברית לב מאובן של דינוזאור. בדיקה של הלב גילתה שהיה בעל מבנה של ארבעה חדרים שהוא מבנה לבם של בעלי דם חם (כיום: יונקים ועופות). כמו כן, הטענה השלטת כיום היא שהעופות הינם צאצאיהם הישירים של הדינוזאורים, או אף יכולים להיחשב לדינוזאורים בעצמם.
הדינוזאורים תפסו גומחות אקולוגיות רבות על פני כדור הארץ, במשך כ-150 מיליוני שנים. הדינוזאורים הראשונים התקיימו כבר לפני כ-210 מיליוני שנים. הראשונים שביניהם היו קטנים וזריזים ונעו על רגליהם האחוריות, בדומה לעופות קרקע של ימינו. רק כעבור מיליוני שנים הופיעו גם דינוזאורים שהלכו על ארבע גפיים. עם הזמן הם אכלסו את כל הסביבות היבשתיות: יערות, מדבריות, ערבות, הרים וכו'. תוך כדי כך הם עברו אבולוציה שאיפשרה להם להסתגל לסביבות השונות וגרמה להבדלים חיצוניים והתנהגותיים משמעותיים בין המינים. חלק מן הטורפים הקטנים שהיו מראשוני הדינוזאורים, התפתחו אט-אט לצמחוניים ענקיים השונים מאוד במראם מאבותיהם הולכי השתיים. נראה שעצמותיהם היו חלולות וברגליהם היו שלוש אצבעות קדמיות ואצבע אחת אחורית. זנבם היה בדרך כלל חזק וכבד וסייע להולכים על שתיים בהשגת שיווי משקל בעת תנועה. לאלה היו גפיים אחוריות הגדולות בהרבה מאשר גפיהם הקדמיות והם נעזרו בידיהם כדי לאחוז בטרף או לעקור צמחים ממקומם.
מבחינה טקסונומית שייכים הדינוזאורים לשתי סדרות נפרדות:
- בעלי אגן דמוי לטאה (Saurischia, זאוריסקיה) - אגן ירכיים תלת קרני כשל הלטאיים.
- בעלי אגן דמוי עוף (Ornithischia, אורניתיסקיה) - אגן ירכיים ארבע קרני כשל הציפורים.
בעלי אגן הלטאה התחלקו לשתי קבוצות:
- תרופודה(Theropoda)- כללו את כל הדינוזאורים הטורפים (מאורך 30 ס"מ לאורך 14 מטרים) וכמה שלא היו טורפים. קבוצה אחת, צלורוזאוריה, הולידה את העופות. חלק מאותם צלורוזאורים היו בעלי נוצות או כסות דמוית פרווה.
- זאורופודה (Sauropoda)- היו הדינוזאורים הגדולים ביותר (2 עד 30 מטר לאורך). הם נודעו בצווארם הארוך ובמוחם הקטן. פריחת הקבוצה הגיעה בעידן היורה. המפורסם בין המינים הוא האפאטוזאור, שנודע בשמו האחר, ברונטוזאור.
בעלי אגן העוף התחלקו לשלוש קבוצות:
- צרפודה (Cerapoda)- היו צמחוניים בינוניים וקטנים (1-8 מטרים לאורך). נראה שכולם היו מסוגלים ללכת על רגליהם האחוריות, אם כי הגדולים שביניהם, נהגו ללכת רוב זמנם על ארבע (כמו הקנגורו האדום של ימינו). מין מפורסם הוא האיגואנודון.
- מרגינוצפליה (Marginocephalia)- היו צמחוניים בינוניים וקטנים (1-6 מטרים לאורך). הגדולים שביניהם הלכו על ארבע, בעוד הקטנים יותר, היו דו רגליים. רוב המינים בקבוצה התהדרו בגידולים שונים על ראשיהם: קרניים, לוחות גרמיים ובליטות אחרות. המפורסם שבמיניהם הוא הטריצרטופס בעל שלוש הקרניים. פריחת הקבוצה הגיעה בעידן הקרטיקון.
- תיירפורה (Thyreophora)- היו קבוצה של צמחוניים קטנים ובינוניים (1-6 מטרים לאורך) שרוב חבריה הלכו על ארבע. הם נודעו בלוחות הגרמיים שגדלו על גבם, ביוצרם שריון, בכמה מינים, ובאחרים, רכס. המפורסם בין מיני הקבוצה הוא הסטגוזאור בעל הלוחות על גבו.
אין לבלבל את הדינוזאורים עם קבוצות אחרות של זוחלים קדומים אשר התקיימו באותה תקופה: פטרוזאוריה, פלזיוזאוריה, איכתיוזאוריה ואחרים.מבחינה אבולוציונית, מרבית מיני הדינוזאורים נכחדו בלא שיתמיינו מהם מינים אחרים בשרשרת האבולוציונית אולם הרעיון כי העופות הם צאצאים של סוג אחד או יותר של דינוזאורים קונה לו אחיזה במחשבתם של חוקרים רבים.
[עריכה] עידן הדינוזאורים
עידן המזוזואיקון החל לפני כ-250 מיליון שנה. תחילתו של עידן זה בהכחדה המונית גדולה, אשר הביאה לסיומה את העידן הקודם, עידן הפליאוזואיקון (הזמן מסוף עידן החיים הראשון, הפרקמבריום, שנמשך עד לפני 542 מיליון שנה ועד ההיכחדות הגדולה האמורה מעלה). עם תחילת עידן המזוזואיקון, אוכלסה היבשה במינים רבים של זוחלים. אף אחד מאלה לא היה דינוזאור.
שמו של התור הראשון בעידן המזוזואיקון היה תור הטריאס. בזמנו, היה כדור הארץ מקום חם ויבש, באופן כללי. הוא היה יבש בהרבה, יחסית לתור הפרם, שקדם לו. בעלי חיים היו במירוץ להסתגלות לתנאים החדשים. בין קבוצות בעלי החיים הרבות שאכלסו אותה עת את היבשה, בלטו שתיים: סינאפסידה וארכוזאוריה. הראשונים, ששלטו במגוון צורות בעידן הפרם ובתחילת הטריאס, התמעטו עם הזמן, עקב תחרות עם הקבוצה השנייה, הארכוזאוריה.
הארכוזאוריה הוכיחה עצמה כקבוצה מאוד מוצלחת, מבחינה אבולוציונית. הם פיתחו מינים רבים, מגוונים בגדלם וצורתם. חלק מהארכוזאורים היותר פרימיטיביים היו גדולים ושוכני מים. קבוצה אחת שלהם, התנינים, שרדה את מבחן הזמן. ארכוזאורים אחרים, דמו לתנינים, אך שכנו על היבשה וצוידו ברגליים ארוכות וחזקות משל קרוביהם המימיים. מהם גם היו קטנים, דו רגליים. חלק מהאחרונים הפכו לדינוזאורים, שתחילה נבדלו אך מעט (בעיקר במבנה השלד) מאבותיהם. לקראת סוף הטריאס, תפסו הדינוזאורים גומחות רבות שהיו שייכות לפני כן לסינאפסידה ולארכוזאוריה. קבוצת הזאורישיה הייתה הראשונה להתפתח. התרפודים, הדינוזאורים הטורפים, שמרו תחילה על הצורה הבסיסית שירשו מהארכוזאורים, אך לקראת סוף הטריאס, התפתחו מהם הזאורופודים ארוכי הצוואר, שלא דמו לשום חיה שהתקיימה לפניהם.
התור השני במסוזואה היה תור היורה. הוא החל לפני כ-200 מיליון שנה, בשינוי אקלים נוסף. כדור הארץ הפך למקום טרופי לח ומיוער. פריחת הדינוזאורים החלה. ביורה הגיעו דינוזאורים מסוימים לגדלים אליהם לא הגיע אף בעל חיים יבשתי אחר. קבוצת האורניתישיה התפתחה והורכבה בעיקר מאוכלי צמחים קטנים וזריזים.
בנוסף לדינוזאורים, התפתחו היונקים, מסינפסידים קטנים. היונקים עתידים להישאר קטנים ודמויי עכברים, כמעט עד סוף עידן הדינוזאורים. קרוביהם של הדינוזאורים, הפטרוזאוריה, התפתחו גם הם מארכוזאורים קטנים, אך התמחו בתעופה ולא בריצה דו-רגלית. בעלי חיים מעופפים אחרים שהופיעו בעידן היורה, היו הציפורים. אותה עת, הן לא היו שונות ממינים אחרים של דינוזאורים קטנים ובעלי נוצות. הנוצות, שנועדו תחילה לשמירת חום הגוף ולתצוגה (בחיזור, קרבות וכדומה) איפשרו לקבוצה הזאת לגלוש באוויר. זוחלים רבים, שלא היו דינוזאורים, אכלסו את הימים. רובם המכריע נכחד בסוף עידן המזוזואיקון. צבי הים, שהיו אחת מקבוצות הזוחלים האלה, שרדו.
התור השלישי במזוזואיקון היה הקרטיקון. תחילתו לפני כ-145 מיליון שנה והוא היה הארוך ביותר, אם כי גם האחרון בעידני שלטון הדינוזאורים. אפיונו היה אקלים חם ויבש למחצה, דומה יותר לאקלים של ימינו מאשר לזה של עידן היורה. יערות דלילים, ערבות שיחים וחורש שלטו בנוף. כמו כן, היו מדבריות רבים. האורניתיסקיה הגיעה בתקופה זו לשיא גודלה ותפארתה.
בשונה מהזאורופודים, ששלטו בין הצמחוניים של תקופת היורה, הדינוזאורים באורניתיסקיה היו מסוגלים ללעוס את מזונם ולהפיק ערך תזונתי גבוה יותר מתוך היערות המדוללים של הקרטיקון. הדינוזאורים מהאורניתיסקיה מעולם לא הגיעו למערך הגדלים של הזאורופודים, אך הפכו למגוונים בהרבה. לרבים מהם היו קרניים ובליטות גרמיות אחרות על ראשם. בו זמנית, החלו להתפתח תרופודים (דינוזאורים טורפים) שהיו אינטליגנטיים במובהק מהאחרים. נטען כי לולא נכחדו, יכול היה סוג יחיד שלהם (Troodon) להתפתח לדמוי אנוש.
בסופו של הקרטיקון נשמדו רוב בעלי החיים והצמחים שהיו קיימים. מהדינוזאורים (כולל העופות), היונקים והארכוזאורים, שרדו מינים בודדים. אז החל עידן הקנוזואיקון הוא עידן היונקים.
[עריכה] גילוי הדינוזאורים
ראשוני המאובנים של הדינוזאורים נתגלו בשנות העשרים של המאה ה-19 על ידי גדעון מנטל. ריצ'רד אואן הוא אשר טבע את שמם בשנת 1842 והפירוש ביוונית עתיקה הוא לטאות-אימים. מאז נמצאו מאובנים של מינים רבים מאורך של 91 ס"מ עד 39 מטר וההערכה היא כי מדובר בכמה מאות סוגים שונים של דינוזאורים שהתקיימו בעבר. חקר הדינוזאורים הוא רב תחומי ומשתתפים בו מדענים מקטגוריות שונות. מאובנים של דינוזאורים או דגמים משוערים שלהם מוצגים לקהל הרחב במוזיאונים רבים ובשנים האחרונות חוברו ספרים ותסריטים רבים אודותיהם ולכן, למרות שזה רק מכבר נחשפו מאובניהם הראשונים והנה נדמה כי קמו לתחייה של ממש בימינו אנו ואפילו אנשי דת מציעים הסברים לעובדה שאינם מוזכרים בתנ"ך.
[עריכה] כיצד מחפשים שרידים?
מציאת המאובנים היא עבודה לא פשוטה והיא דורשת מיומנות רבה. תחילה, במקום שבו יש חשד כי קיימים מאובנים, מסלקים אדמה וסלעים - לרוב עבודה זו נעשית בידי מחפרים ודחפורים, אך כאשר מתחילים להתגלות המאובנים, עוברים לעבוד עם כלים עדינים יותר כגון אתים ומקדחים. לאחר שמוציאים את העצמות, לעתים מתגלה כי חלקן רכות ועשויות להישבר מאוד בקלות. לכן, עוטפים אותן בגבס. לאחר שהגבס מתקשה, מכניסים את העצם לתוך תיבה מרופדת והיא נשלחת היישר למעבדה.
עד כה נתגלו קרוב ל-900 מיני דינוזאורים. רוב המינים נקבעו על סמך מציאת עצם יחידה, או עצמות בודדות. השוואה של העצמות, לעצמות מינים אחרים, ששלדם שלם יותר, מאפשרת לקבוע את שיוכו המיוני של הדינוזאור וכן את שחזור (אם כי לא תמיד באופן מדויק) מראהו של הדינוזאור. מאובנים של דינוזאורים קטנים מאוד, יכולים להימצא בשלמותם על פני שכבת סלע יחידה. במאובנים כאלה, ניתן לעתים למצוא גם שרידי נוצות, איברים פנימיים ואף את ארוחתו האחרונה של היצור.
[עריכה] שרידים בישראל
במהלך בניה בישוב בית זית התגלו בשכבת סלע עקבות דינוזאורים - היחידים בישראל ואחד האתרים היחידים בעולם [דרוש מקור]. מדובר קרוב לודאי בעקבות של דינוזאור מסוג סטרוטיומימוס.
[עריכה] היכחדות הדינוזאורים
בעבר, רבים תלו את היכחדות הדינוזאורים ב"פרימיטיביות" שלהם, בגורסם כי לא היו "מפותחים" או "מותאמים" מספיק כדי לשרוד. בברית המועצות רווחה הדעה כי דמם לא היה יכול להתקרש והם מתו מדימום. רבים ציינו בגאווה שהיונקים הראשונים (שהיו קטנים ודמויי חולדה) אכלו את ביצי הדינוזאורים כולן. רעיונות אלה אינם תקפים, כי, עלינו לזכור, טרם נכחדו ועברו מעולמנו, חיו הדינוזאורים בעולם במשך 150 מיליון שנה לערך. הם היו אחת הקבוצות המוצלחות ביותר על פני האדמה. מה שעושה את היעלמותם לאף יותר מסתורית.
השערות שונות הוצעו לגבי נסיבות הכחדתם של הדינוזאורים. הרווחת שבהן, אשר הועלתה בשנת 1980 על ידי הפיזיקאי לואיס אלוורז ובנו הגאולוג וולטר אלוורז, היא:
פגיעת מטאוריט ענק, ככל הנראה שבר של כוכב שביט, בחצי האי יוקטן שבמקסיקו לפני כ-65 מיליון שנה, בסוף תקופת הקרטיקון ותחילת השלישון. הפגיעה גרמה להעלאת ענן אבק עצום לאוויר, ענן שכיסה את כדור הארץ וחסם את קרני השמש במשך חודשים. להשערה זו תימוכין בגילוי המכתש בקרבת חצי האי יוקטן בשנת 1991 ובמציאת מתכות נדירות הנפוצות באסטרואידים, כגון אירידיום, בשכבות גאולוגיות המתוארכות כסמוך למועד היעלמותם של הדינוזאורים.
בעקבות פגיעת המטאוריט מתו מרבית הצמחים עקב מחסור באור, ותוך זמן קצר רוב היצורים בעלי חילוף החומרים הגבוה, אלו שנזקקו לכמויות גדולות של מזון, מתו מרעב. לעומתם, יצורים בעלי חילוף חומרים נמוך (קרי דם, כגון זוחלים) היו מסוגלים לעבור את תקופת החושך הזאת עם מעט מאוד מזון. בעלי חיים שהיו מסוגלים לחרוף, או כאלה בעלי כסות מחממת, היו בעלי סיכוי טוב יותר לשרוד. משנגמרה תקופת החושך, רוב הדינוזאורים חלפו מבלי להותיר צאצאים, יחד עם כ60% עד 85% מהמינים על כדור הארץ. סביר להניח, כי מלבד העופות, עברו גם כמה דינוזאורים יבשתיים קטנים את המשבר, אך נכחדו מסיבות אחרות תוך מיליונים ספורים של שנים.
השערות נוספות הן:
- טענה רווחת אחרת אומרת כי בתקופת הדינוזאורים לא היה חורף, כל השנה שרר אקלים טרופי חם. באיזשהו שלב, האקלים הזה התחלף בעונות השנה שאנו מכירים היום. הדינוזאורים לא עמדו בקור וקפאו למוות. הטיעון נגד טענה זו הוא שבמקרה כזה לא היו נכחדים הדינוזאורים החיים באזורים חמים.
- חלק מהמדענים טוענים כי הדינוזאורים מתו מהרעלה. דינוזאורים רבים היו אוכלי-צמחים (לא בהכרח צמחוניים), ייתכן כי סוג חדש של צמח היה רעיל וכך כל דינוזאור שאכל ממנו הורעל. מובן כי הדינוזאורים אוכלי-הבשר הורעלו גם הם לאחר שאכלו את הדינוזאורים המורעלים. אולם סטיבן ג'יי גולד דוחה תאוריה זו בספרו חיוך הפלמינגו, וכותב כי הצמחים מכוסי הזרע התפתחו כעשרה מיליון שנים לפני הכחדת הדינוזאורים ולפיכך לא מדובר באירועים חופפים.
- בתקופה הקצרה שלפני הכחדת הדינוזאורים, גובה פני הים ירד בצורה משמעותית. הימים הרדודים שכיסו חלק נרחב באותה תקופה, נעלמו.
אי אפשר להתייחס להכחדת הדינוזאורים כאל אירוע מבודד, משום שבו זמנית הוכחדו בעלי חיים רבים ובהם מינים רבים החיים בים, וכל מי שמבקש לטעון טענה הקשורה להכחדת הדינוזאורים חייב שהיא גם תסביר מדוע נכחדו משפחות שלמות של מיני בעלי חיים ולא רק הדינוזאורים. אנו זקוקים להסבר מתואם של מערכת מאורעות הכוללת את הכחדת הדינוזאורים כאחד מרכיביה. ההסבר המספק היחיד הוא הסבר המטאוריט. כן התגלה כי בתולדות כדור הארץ היו לפחות חמש הכחדות גדולות ועד כמה שהטכנולוגיה מאפשרת, גם באתרים הקשורים אליהם התגלו שרידי אירידיום, המעידים על נפילת גוף גדול מהחלל.
[עריכה] בתרבות
על אף שחיו שנים רבות מאוד לפני האדם ומעולם לא נראו בעיניים אנושיות, מהשנה שנתגלו הדינוזאורים (הרבה לפני המצאת הדמיית המחשב), החלו לעלות ולצוץ אגדות רבות אודותיהם. נראה שגודלם הכביר של הדינוזאורים והמסתורין שאפף את דבר היעלמותם מן העולם כבש את דמיונם של בני כל התרבויות בכל הגילאים. כבר במאה ה-19, עסקו אינספור ספרים ותערוכות באירופה בייצורים אלו. מאז נעשו נסיונות רבים לשיחזור מראה הדינוזאורים באמצעות ציור ופיסול.
סר ארתור קונאן דויל הוא המפורסם בסופרים שכתבו על דינוזאורים. בספרו "העולם האבוד" הוא תיאר מקום מבודד על פני כדור הארץ, בו יצורים רבים (ביניהם גם דינוזאורים) שרדו היכחדות והגיעו לימי האדם. המקום שתיאר היה בדיוני, אך הספר ורעיונותיו הציתו את דמיונם של בני דור שלם וכן המושג "עולם אבוד" נכנס לשפה העולמית כמונח למקום שחמק מפגעי הזמן.
מייקל קרייטון הוא סופר מודרני שהחדיר בציבור עניין מחודש בעולם הדינוזאורים. בספרו "פארק היורה" שיצא ב-1989, תיאר קרייטון אי שאוכלס באופן מלאכותי על ידי דינוזאורים. אלה נוצרו בטכנולוגיה של שיבוט, כאשר את המקור לחומר הגנטי סיפקו תאי דם של דינוזאורים, שנמצאו בקיבותיהם של חרקים משומרים בענבר מהתקופה המסוזואית. האפשרות לשבּט דינוזאורים, לכאורה, גרמה לסערה רבה בציבור.
סרט הקולנוע "פארק היורה" שהתבסס על הספר ויצא בשנת 1993, הפיץ את הרעיון לקהל רחב אף יותר. אך הוא גם הציג לראשונה שחזורים אמינים של מיני דינוזאורים רבים, שנוצרו בהדמיית מחשב ונראו מציאותיים כאילו צולמו במציאות. הצלחתו של סרט זה וסרטי קולנוע אחרים שהציגו את הדינוזאורים בצורה זו, הפכו אותם בתודעת הקהל ליותר מציאותיים מבעלי חיים אחרים בני זמננו, שאינם זוכים לכיסוי תקשורתי דומה. לספר ההמשך של פארק היורה קרא קרייטון "העולם האבוד", כמחווה לספרו של קונאן דויל.
[עריכה] ראו גם
- קטגוריות המכילות רשימות של מיני דינוזאורים
- רשימה מקוצרת של מספר מינים ידועים:
[עריכה] לקריאה נוספת
- ד"ר דייוויד ב' נורמן, דינוזאורים, הוצאת מודן.
- משה א’ אבנימלך, עקבות של דינוזאורים בהרי יהודה , האקדמיה הישראלית למדעים, ירושלים, תשכ"ו 1966.
- 100 עובדות על דינוזאורים, הוצאת דני ספרים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהודה בלו, דינוזאורים מקננים ומאובנים של דו-חיים, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה"
- יהודה בלו, על נסיבותיה של הכחדה המונית בשלהי הקרטיקון, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה"
- אשכול כתבות על הדינוזאורים, באתר "הידען"
- מדריך הדינוזאורים - באתר ה-Natural History Museum (באנגלית)
- חיים הנדוורקר, ציידי הדינוזאורים, הארץ, 17.6.05.
