הארד בופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארד בופ
מקורות סגנוניים: בי בופ, רית'ם אנד בלוז, בלוז, גוספל
מקורות תרבותיים: שנות ה-50 בארצות הברית
כלים: קונטרבס, מערכת תופים,פסנתר, סקסופון, טרומבון, חצוצרה.
פופולריות מיינסטרים: שנות ה-50 וה-60


הארד בופ הוא תת-סגנון בג'אז אשר התפתח מהבי-בופ, ובא אחריו כרונולוגית. הוא מושפע מרית'ם אנד בלוז, מבלוז (בעיקר בשימוש בסקסופון ובפסנתר), וממוזיקת גוספל.

בהארד-בופ קיים שימוש נרחב יותר בקונטרבס מאשר בבי-בופ, בין היתר בשל שימוש רב שעשו בו חלק מהמוזיקאים הבולטים בסוגה, כמו צ'ארלס מינגוס וריי בראון; אך גם בשל הניסיון ליצור סגנון יותר נגיש לקהל שאינו מכיר או מחבב בי-בופ.

לדברי היסטוריון המוזיקה דיויד ה. רוזנטל‏[1], סגנון זה משקף דור של מוזיקאים אמריקאים אפריקאים שגדלו בתקופה שבה בי-בופ ורית'ם אנד בלוז היו הסגנונות הנפוצים במוזיקה ומוזיקאים כמו טאד דיימרון עבדו בשניהם. השימוש במונח החל באמצע שנות ה-50.

בין המוזיקאים הבולטים בסגנון זה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rosenthal, David H. (1992),Hard Bop: Jazz and Black Music 1955-1965, New York: Oxford Univ.
P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.