דקסטר גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דקסטר גורדון

דקסטר גורדון (Dexter Gordon; ‏27 בפברואר 1923 - 25 באפריל 1990) סקסופוניסט ג'אז אמריקאי שניגן בסקסופון טנור, ונחשב לאחד הראשונים שניגנו בטנור במוזיקת הבי בופ. בגלל גובהו המרשים, זכה לשם "דקסטר הארוך, הגבוה". נחשב לאחד מנגני הסקסופון החשובים והמשפיעים בעולם הג'אז, ובמיוחד בבי בופ. הסגנון של גורדון הוא סגנון שמאוד קשה לחקות, בעל צליל מאוד ייחודי. אחד מהסקסופוניסטים המפורסמים שהושפעו מאוד מגורדון הוא סוני רולינס. עד היום יש רבים שטוענים שגורדון היה הסקסופוניסט המיוחד ביותר בג'אז, טענה מרשימה בהתחשב בצ'ארלי פרקר, ג'ון קולטריין, בן ובסטר ואינספור נוספים.

צעירותו ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון נולד וגדל בלוס אנג'לס, הוא היה בנו של רופא שבין הפציינטים שלו נמנו דיוק אלינגטון וליונל המפטון, כך שנחשף לגדולי הג'אז כבר בגיל צעיר. הוא החל לנגן בקלרינט בגיל 13, עד שהחליף לסקסופון בגיל 15. הוא החליט לנגן בסקסופון אלט, אך עד מהרה עבר לטנור. גם בעודו בבית הספר ניגן בלהקות גדולות וחשובות, כמו זו של המתופף צ'ינו המילטון, ושל נגן כלי הנשיפה באדי קולט.

בין השנים 1940 - 1943 גורדון ניגן בלהקה של ליונל המפטון, כשאיתו מנגנים הסקסופוניסטים אילנויס ז'אקט ומרשל רויאל. ההקלטה הראשונה שערך תחת שמו, הייתה לצד נט קינג קול והארי אדיסון. ב-1943 - 1944 הוא ניגן בלהקה של לואי ארמסטרונג ובלהקה של פלצ'ר האנדרסון, עד שלבסוף מצא את מקומו אצל בילי אקסטיין.

הזמן בניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1945 גורדון עזב לניו יורק, שם הופיע והקליט הן עם סקסופוניסט האלט צ'ארלי פרקר, והן תחת שמו שלו. השנים שהעביר בניו יורק היו השנים בהן הוא פיתח את הצליל הייחודי שלו וזכה למוניטין.

רבים מחשיבים את צלילו של גורדון ל"גדול" (דבר הקשור גם למאפייניו הפיזים), צליל עמוק מאד, עם יכולת לעבור בין אוקטבות ולכופף תוים. גורדון הושפע מאוד מסקסופוניסט הטנור לסטר יאנג, ומגורדון עצמו הושפע ג'ון קולטריין. כשקולטריין הגיע לגדולה הוא חזר והשפיע על גורדון, ובעצם הייתה להם השפעה הדדית. שניהם השתמשו בצלילים חדים וברורים, מטלטלים וחזקים, והייתה להם נטייה למנגינות ייחודיות, המשלבות גם את הסווינג וגם את הג'אז המודרני.

שנות השישים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 היה גורדון המלחין, המוזיקאי והשחקן הראשי בהצגה "הקשר". באותה תקופה החל להקליט בחברת ההקלטות בלו נוט. בשנים אלו הקליט גורדון את האלבומים הכי משמעותיים שלו. Doin' Alright, הוקלט ראשון במאי 1961 מיד לפני האלבום "Dexter callin...". האלבום החשוב Go, שנחשב בעיני רבים לאלבום המשפיע ביותר של גורדון, הוקלט באוגוסט 1962 יחד עם האלבום "A Swingin' Affair". שני האלבומים הוקלטו עם מחלקת הקצב הקבועה של בלו נוט- סוני קלארק, בילי היגינס ובאץ' וארן.

התקופה באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון בילה 15 שנים באירופה, בעיקר בפריז ובקופנהגן. באירופה הוא ניגן עם מוזיקאי בי בופ, ומוזיקאי ג'אז בכלל, חשובים כמו באד פאוול, קני קלארק, בילי היגינס, בובי האצ'רסון ועוד רבים וטובים. בתקופה הזו גורדון הקליט הן באירופה והן בארצות הברית, עדיין בחברת התקליטים בלו נוט. שלושת האלבומים החשובים שלו באירופה היו:

  • Our Man in Paris (האיש שלנו בפריז, מקבילה אנגלית ל"כתבנו בפריז") - הקלטה משנת 1963, שנערכה בידי בלו נוט בפריז. בתקליט זה מנגן גורדון ברביעייה מרשימה יחד עם באד פאוול (פסנתר), קני קלארק (תופים) והצרפתי היחיד בהרכב, פייר מיקלוט (קונטרבס).
  • One Flight Up (טיסה אחת למעלה, או בתירגום יותר חופשי, גרם מדרגות אחד למעלה) - הוקלט ב-1964 גם כן בפריז, גם כן בידי בלו נוט, יחד עם החצוצרן דונלד בירד. בהקלטה זו גורדון מתבלט בעיקר בסולו ארוך ומרשים בעת השיר "טניה".
  • Gettin' Around (סלנג באנגלית, אין מקבילה טובה בעברית) - אלבום זה הוקלט בידי בלו נוט דווקא בארצות הברית, בעת שגורדון ביקר בה בשנת 1965. בזמן זה הוקלט גם האלבום Clubhouse (מועדון) שנגנז.

בתקופה שהקליט את האלבומים הללו הקליט גם אלבומים בחברות תקליטים מקומיות. אלבומים אלו זכו לביקורת נלהבת, אך להצלחה פחותה מאלו של בלו נוט.

גורדון הסביר שבשנות השישים הוא מצא את אירופה מקום קל יותר לחיות בו מאשר ארצות הברית. הוא חווה פחות גזענות, והכבוד שרחשו אל נגני ג'אז ביבשת היה גבוה יותר. כמו כן היו לו כמה בעיות עם סמים בארצות הברית, שם הוא אפילו נעצר פעמיים.

בין השנים 1965 - 1973 עזב גורדון לחלוטין את בלו נוט ועבר לחברת ההקלטות פרסטיג' רקורדס. בחברה זו הקליט אלבומים רבים, חלקם באירופה וחלקם בארצות הברית. גורדון שמר על סגנון ההארד בופ והבי בופ למרות ששאר עולם הג'אז עבר לכיוון יותר פאנקי. אלבום בופי שכזה הוא טנג'רין, אלבום שגורדון הקליט ב-1972 יחד עם ת'אד גונס, פרדי האברד (חצוצרות), והאנק ג'ונס (פסנתר). בין האלבומים שהוקלטו בצפון אמריקה ישנו האלבום "המרדף" (The Chase), שהוא קרב טנורים בין גורדון לג'ן אמונס.

השיבה הביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון שב לדור באופן קבע בארצות הברית ב-1976, והופיע בניו יורק בהופעה שנקראה Homecoming (שיבה הביתה). שם זה שימש את גורדון אחר כך לסבב הופעות ולכותרת של אלבום. אחר כך המשיך גורדון להקליט אלבומים, שרבים מהם נחשבים לאבני דרך בהתפתחות הג'אז. האלבומים שהקליט בארצות הברית תחת חברת ההקלטות קולומביה רקורדס זיכו אותו בהערכה רבה מצד הקהל ומצד המוזיקאים האמריקאים.

גורדון גם הופיע כשחקן במספר סרטים. את הראשון ביניהם, סרט שנקרא Unchained, הוא שיחק כשהוא יושב בכלא על החזקת הרואין. גורדון גילם את דמותו של אסיר שמנגן בלהקת בית הסוהר. הסרט החשוב ביותר שלו היה Round Midnight שבו כיכב. בסרט זה הוא גילם סקסופוניסט ג'אז מקצועי, שסיפור חייו הוא מעין שילוב של סיפור חייו של גורדון, סיפורו של לסטר יאנג ואלמנטים מסוימים מחייו של הפסנתרן באד פאוול. כמו כן היה לגורדון תפקיד אילם בסרט התעוררות ששוחרר לאחר פטירתו.

גורדון נפטר ב-1990 בעקבות בעיה בכליות. גורדון נבחר פעמיים למוזיקאי השנה של עיתון "דאון ביט", ב-1978 ו-1980. כמו כן שמו הונצח בהיכל התהילה של הג'אז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]