קליפורד בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קליפורד בראון

קליפורד בראוןאנגלית: Clifford Brown;‏ 30 באוקטובר 1930 - 26 ביוני 1956) היה, לתקופה קצרה, אחד מחצוצרני הג'אז הגדולים ביותר, אולם הקריירה שלו נקטעה באיבה, עקב מותו בתאונת דרכים. יש שטוענים שבראון היה האינסטרומנטליסט עם ההשפעה הכי נרחבת יחסית לאורך הקריירה בכל עולם המוזיקה‏[1].

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון נולד בווילמינגטון שבארצות הברית. בראון החל לנגן בחצוצרה בגיל 13, בעידוד המדריך של תזמורת בית הספר התיכון בו למד. מהר מאוד התברר שבראון מפתח מיומנויות מתקדמות מאוד יחסית לגילו ולניסיונו. בזמן שלמד מתמטיקה בקולג', הזדמן לו לנגן בהרכבי הג'אז של הקולג', והוא משך את תשומת לבם של חובבי הג'אז ככשרון יוצא דופן. כמו כן ניגן פה ושם עם מוזיקאי הג'אז המובילים של התקופה, בהם פאטס נאווארו, ודיזי גילספי שהיו לו לאבות רוחניים, וכן צ'ארלי פרקר. מכולם הוא זכה למחמאות ולעידוד.

ביוני 1950 הוא נפצע בתאונת דרכים קשה והיה מאושפז כשנה עד החלמתו. רק אז חזר להופיע בפילדלפיה והחל לבנות מחדש את הקריירה שלו. את הקלטותיו הראשונות עשה ב- 1952 עם כריס פאוול וה-Blue Flames. בשנת 1953 הצטרף לתזמורת של טאד דאמרון להופעות באטלנטיק סיטי ולהקלטות (שהופיעו אחרי מותו בשם The Clifford Brown Memorial Album), ובספטמבר של אותה שנה הוא הופיע באירופה עם התזמורת של ליונל המפטון והקליט שם עם מוזיקאים אירופאים ואמריקאים כאחד. כשחזר לארצות הברית הופיע עם כמה הרכבים בחוף המזרחי, בין היתר עם הלהקה החדשה של ארט בלייקי והוראס סילבר, שעתידה להיקרא מבשרי הג'אז.

בשנת 1954 הקים יחד עם המתופף מקס רואץ' את החמישייה של מקס רואוץ' וקליפורד בראון. הרכב החמישייה השתנה מעט מזמן לזמן, אך ריצ'י פאוול היה חבר של קבע, וכך גם הארולד לנד שהוחלף בשלב מאוחר יותר על ידי סוני רולינס.

ההרכב הזה היה אחד מההרכבים החשובים בג'אז של שנות ה-50 והוועידו לו גדולות. למרות תקופת פעילותו הקצרה (עד למותו של בראון ב 1956) הקליט ההרכב מספר רב של אלבומים ומילא לו תפקיד חשוב מאוד בכינונו וביסוסו של הסגנון ההארד בופ, ויש מי שמחשיב אותו לאחד ההרכבים החשובים בכל הזמנים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1956, נסע בראון יחד עם הפסנתרן ריצ'י פאוול להופעה הבאה שלהם בשיקגו. אשתו של פאוול נהגה, וגשם כבד ירד. בתאונת דרכים קטלנית שלושתם נהרגו. טוענים שמותו של ריצ'י הוא שגרם לאחיו הבוגר, באד פאוול לאבד את שפיות דעתו. מקס רואץ' העיד על עצמו שמותו של קליפורד בראון הוא שדחף אותו לאלכוהוליזם. תאונת הדרכים הזו נקראת בפי רבים אחת הטרגדיות הגדולות של הג'אז. בראון נקבר בבית הקברות הר ציון שבדלוור.

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו של קליפורד בראון היה ייחודי מאד, והושפע מפאטס נאברו, מיילס דייוויס ודיזי גילספי. אלתוריו המהירים והזורמים נותנים תחושה של זרם תודעה, אך כל זאת עם אוזן מאוד לירית, וצליל אישי. קליפורד הצטיין גם בבופ החם, וגם במוזיקה בלדית, למרות שלא ניתן למנות אותו בזרם הקול ג'אז. בראון השפיע על נגנים כפרדי האברד ולי מורגן וזה ניכר בעבודותיהם בסוף שנות ה-50 והלאה.

זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקסופוניסט בני גולסון כתב לזכרו של בראון את הקטע I remember Clifford, בתירגום חופשי, אני זוכר את קליפורד. הקטע נהפך במהרה לסטנדרט כיוון שמוזיקאים רבים הקליטו אותו.

הלן מריל הקליטה אלבום שלם לזכרו של בראון, איתו היא נגנה ב-1954. האלבום נקרא Brownie: Homage to Clifford Brown, ובו מנגנים חצוצרנים רבים ששואבים את ההשראה שלהם מקליפורד בראון.

כל שנה עורכים בדלאוור פסטיבל לזכרו של בראון הנקרא פסטיבל הג'אז קליפורד בראון.

דיסקוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952, The Beginning And The End, הוצאת Columbia
  • 1953, Brownie Eyes , הוצאת בלו נוט
  • 1953, Clifford Brown In Paris, הוצאת Prestige
  • 1953, The Clifford Brown Sextet In Paris, הוצאת Original Jazz
  • 1954, Brown & Roach Inc., הוצאת Trip
  • 1954, Clifford Brown And Max Roach Vol 1, הוצאת EM Arcy
  • 1989, The Complete EmArcy Recordings Of Clifford Brown – Brownie , הוצאת EmArcy

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר שפיגל, The SideMan - בלוג ג'אז, סקירת ההקלטות של חמישיית בראון-רואץ' עם סוני רולינס.
  • קליפורד בראון, באתר MOOMA

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard Cook and Brian Morton, Penguin Guide for Jazz on CD, 7th Addition