בלוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלוז
מקורות סגנוניים: שירי עבודה ושירים דתיים של האפרו-אמריקאים
מקורות תרבותיים: מוזיקה מערב אפריקאית שהובאה לדרום מזרח ארצות הברית על ידי עבדים אפרו-אמריקאים, בעיקר לדלתת מיסיסיפי
כלים: גיטרה - גיטרה באס - מערכת תופים - זמר - פסנתר - מפוחית פה - סקסופון - טרומבון - חצוצרה
פופולריות מיינסטרים: פופולריות נרחבת עד שנות ה-50 של המאה ה-20. המהלכים ההרמונים וה"תווים הכחולים" (blue notes) הנפוצים בבלוז השפיעו רבות על סגנונות מוזיקליים מערביים לאורך כל המאה ה-20.
נגזרות: ג'אז - רית'ם אנד בלוז - רוק - סול
תת-סוגות
קאנטרי בלוז - דלתא בלוז - ג'אז בלוז - בוגי ווגי
סוגות היתוך
בלוז רוק - בלוז סול
סצינות אזוריות
בלוז בריטי - בלוז אירופאי - בלוז סט. לואיס - בלוז טקסאני - הבלוז של שיקאגו
נושאים קרובים
סולם בלוז

בלוזאנגלית: Blues) הוא סגנון מוזיקלי ווקאלי ואינסטרומנטאלי המבוסס על סולם פנטטוני ובאופן טיפוסי על מאפייני מהלך הרמוני בן 12 תיבות. מקורו של הבלוז הוא בארצות הברית, בשירת העבדים האפריקנים. שירה זו כללה שירי עבודה, שירי דת וכן מאפיינים של מוזיקה אפריקנית שורשית. סגנון זה נחשב לפואטי, מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו, דבר המבדיל אותו מכל סגנון מוזיקלי אחר.

כאשר נכנסו כלי הנגינה החשמליים לשימוש מאסיבי במוזיקה בשנות החמישים, הבלוז היווה את הבסיס ללידתו של הרוק אנד רול, אשר סימן עידן חדש בתולדות המוזיקה. הבלוז השפיע רבות על המוזיקה הפופולרית והוביל ליצירת שלל סגנונות המהווים את כובד המשקל של המוזיקה המערבית המודרנית: הג'אז, רית'ם אנד בלוז, רוק, מטאל, קאנטרי ואף השפעות מסוימות על מוזיקה קלאסית מודרנית.

תוכן עניינים

[עריכה] מאפיינים אמנותיים

כיוון שהבלוז נבנה במקור כמוזיקה שבה מאלתרים היה חשוב שהבסיס שלו יהיה קבוע וברור לכולם. לכן היה חשוב לשמור על הפשטות, ועל מנת לשמור על הפשטות אומצו חוקים מאוד נוקשים לשירי הבלוז. הבלוז הינו שיר מלנכולי לרוב איטי, בעל הרמוניות סינקופיות והרמוניות המכילות תווים מונחתים (במול). בשיר בלוז כמעט תמיד יהיו 12 תיבות בבית והן יהיו מסודרות באחת מכמה תבניות בסיסיות. שתי התבניות הכי בסיסיות של הבלוז, שאפשר לומר שהן הבסיס שלו הן: 3 סדרות בנות 4 תיבות כל אחת, והסדרה השנייה היא חזרה על הראשונה. השורה האחרונה מאולתרת על רקע ליווי קבוע. התבנית השניה בנויה על רצף של אקורדים מז'ורים המתייחסים לסולם המקורי (הסולם לפני שעבר שינוי לבלוז). הרצף הוא: 1 1 4 4 1 1 5 5 4 4 1 1. כאשר כל מספר מייצג את האקורד בסולם (אם הסולם הוא דו מז'ור אז האקורדים הם C C F F C C G G F F C C) מספר התיבות שכל אקורד מנוגן משתנה בין תבנית לתבנית. התחושה הריתמית בבלוז נקראת "שאפל" והיא מתקבלת מחלוקת כל רבע לשני חלקים לא שווים באורכם ("שמיניות סווינג") בערך יחסי של שני שליש (חלק ראשון של הרבע) לשליש (חלק שני של הרבע).

הבלוז מאופיין בהצהרה שחוזרת על עצמה פעמיים, ובתשובה להצהרה. המנגינה בנויה כך שההתחלה והסוף של כל קטע יהיו בעלי תבנית זהה. יש מבנה פואטי חד משמעי הן בטקסט והן במוזיקה שמזוהה כבלוז, אפשר להכניס צבע וקישוט אך המבנה תמיד נשאר.

אקורדים ברמה שביעית - "ספטאקורדים" - הם אקורדים שכיחים בבלוז. האקורדים בנויים כ-1 3 5 קלאסי בתוספת של טרצה קטנה אחרי ה-5. האקורדים יוצרים טריטונים, היוצרים אווירה מלנכולית.

"כיפוף תווים" (Bending) הוא כינוי לטכניקה שבה מעוותים את התו המנוגן בחצי טון כלפי מעלה. בגיטרה חשמלית הכיפוף נעשה על ידי מתיחת המיתר המנוגן כלפי מעלה (ראו פירוט בפריטה על גיטרה). במפוחית הכיפוף נעשה לרוב כלפי מטה. הייחודיות של הכיפוף היא בעובדה שאפשר לשמוע את כל המרעדים בין חצי טון אחד להבא. ישנם גם כיפופים כפולים ובחלק מהכלים יש גם כיפופים הפוכים.

התבנית המוזיקלית של הבלוז משמשת בסיס לג'אז מחד, ולרוק מאידך.

[עריכה] היסטוריה

פרטיטורה של היצירה "סנט לואיס בלוז", 1914
פרטיטורה של היצירה "סנט לואיס בלוז", 1914

[עריכה] הבלוז כשירת עבדים

מקורו של הבלוז הוא בשילוב של שירי נשמה עם שירתם של העבדים השחורים בארצות הברית ב-מאה ה-19. מטבע הדברים, בשל היותם עבדים, השחורים בארצות הברית לא ידעו קרוא וכתוב, על אחת כמה וכמה שלא ידעו תווים. אך כשעבדו בשדות הכותנה, היו שרים שירים עצובים שהמציאו בעל-פה, ואשר ביטאו את מצוקתם. זו הייתה שירת הבלוז.

עם שחרור העבדים במחצית השנייה של המאה ה-19, החלה מוזיקת הבלוז להתפתח ולהתפשט אל מעבר לשדות הכותנה. זמרים שחורים היו עומדים במרכז כיכרות הערים והיו שרים לקהל הרחב, ממש כשם שעשו זמרי הקאנטרי הלבנים באותה תקופה. צורה זו של בלוז ווקאלי (השימוש בכלי נגינה בשנים אלו, הסתכם, לכל היותר, בליווי שולי ופשוט אשר נועד לתת קצב) הייתה נפוצה באותה תקופה באזור דלתת המיסיסיפי, הכוללת את המדינות מיסיסיפי, ארקנסו, אלבמה ולואיזיאנה.

בתחילת המאה ה-20, החל הבלוז לצבור פופולריות באזורים נוספים ברחבי ארצות הברית, בין השאר בעקבות הגירה מאסיבית של שחורים מדלתת המיסיסיפי לערים צפוניות יותר (כגון שיקאגו). אז גם התפרסמו יצירות הבלוז הראשונות: "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914) מאת ויליאם כריסטופר הנדי (שמוכנה לעתים "אבי הבלוז"), ו"ג'לי רול בלוז" (1915), מאת ג'לי רול מורטון. הבלוז אף השפיע על מלחינים קלאסיים, כגון הפסנתרן ג'ורג' גרשווין, שהלחין את היצירה התזמורתית "רפסודיה בכחול" (1924).

בתחילת שנות ה-20 של המאה, הבלוז החל לשקוע ולאבד מהפופולריות שלו, בשל עלייתו של סגנון מוזיקלי חדש: הג'אז, אשר לימים הושפע רבות מהבלוז.

[עריכה] מהפכת הגיטרה החשמלית

בשנות הארבעים החל הבלוז בתהליך של חזרה למרכז תעשיית המוזיקה. זאת, בעקבות המצאתה של הגיטרה החשמלית בשנת 1930. מבלי לדעת תווים, לקחו נגני הבלוז לידיהם את הגיטרה החשמלית והחלו לאלתר. הם למדו אלו תווים מתאימים לאלו, וכך פיתחו את חמשת סולמות הבלוז: הסולמות הפנטטוניים (המלה פנטה= 5 ביוונית), הנגזרים מהסולמות המינוריים, ואשר כוללים בסה"כ 5 תווים כל אחד (כל התווים מלבד הדרגות השנייה והשישית). הם לא הסתפקו בהקשה רגילה על המיתרים, והוסיפו גלישות של האצבעות לאורך המיתרים (סלייד) ומתיחות מיתרים כלפי מעלה (בנד) (ר' ערך פריטה בגיטרה). פעולה זו האחרונה גרמה לעיוות הצליל ולהגבהתו ההדרגתית. הם גם המציאו אקורדים משלהם, הספטאקורדים, אשר להם נוסף התו השביעי בסולם (ספט= 7 ביוונית). הספטאקורדים שימשו לליווי לאלתור. ליווי זה נוגן בקצב נגינה איטי של צליל ארוך וצליל לסירוגין.

לכל צורת הנגינה החדשה שפותחה, צורפו שירי הבלוז הישנים, שירי העבודה, וכך נוצרה מוזיקת הבלוז ה"משודרגת", אשר נוסף על השירה, כללה גם נגינה מפותחת. הבלוז החדש היה בעיקר אינסטרומנטאלי, והדגש החזק ניתן לכלים, ובמיוחד לגיטרה החשמלית.

[עריכה] מבלוז לרוק אנד רול

בשנות החמישים, הבלוז עבר שינוי מהפכני נוסף. כאמור, קצב הבלוז חזר, אך לא רק בצורתו המקורית, אלא גם בצורה של רוק אנד רול, או בקיצור, רוק'נרול– גרסה הרבה יותר מהירה ושמחה לבלוז. בניגוד ליוצרי הבלוז, אומני הרוק'נרול ברובם היו לבנים. הרוק'נרול ירש מהבלוז את הקצב ואת טכניקת הנגינה בשלמותם, על כן, בלוז (בגרסתו האינסטרומנטאלית) ורוק'נרול הינם סגנונות אחים, בלתי ניתנים להפרדה. אף-על-פי-כן, אומני הרוק'נרול הוסיפו גם מספר חידושים, כגון, שירה שמחה, קצב תופים מהיר, ופריטה הרבה יותר מהירה על אקורדים שמחים יותר. מוזיקת הרוק'נרול הייתה מוזיקה סוחפת שלוותה בריקודי זוגות סוערים. חלק גדול מאמני הבלוז-רוק'נרול הוסיפו גם גיטרות אקוסטיות בנוסף לגיטרות החשמליות, ואף הולחנו שירי בלוז-רוק'נרול במיוחד עבור גיטרה אקוסטית.

[עריכה] השפעות הבלוז

תרבות הרוק'נרול הלבנה הססגונית, אשר הגיעה לשיאה בשנות השישים, דחקה בהדרגה את רגלי תרבות הבלוז השחורה. אך מבחינה אומנותית, הבלוז המשיך לפרוח גם בשנות השישים והשבעים, אם כי, בצלו של הרוק, ההולך ומתעצם. עם זאת, אין לשכוח, כי כל יוצרי הרוק ינקו את יסודותיהם והשראתם מהבלוז.

הבלוז השפיע מאוד על תעשיית המוזיקה הבריטית אחרי מלחמת העולם השנייה וניכר בהרבה שירים של הביטלס, ובמוזיקה של הרולינג סטונס, הקרים וציפורי החצר, המאפיין הוא הרבה רגש שמושמע במילים ובמנגינות הרכות. גם בשירים אמריקאיים ניכרים השפעות הבלוז בשירים רבים. כך שגם אם השיר לא כולל את המבנה הנוקשה של הטקסט, המוזיקה, והמצלול, עדיין ניתן להבחין בו ברגש העמוק הנוגע בקרביים והרומנטי שהוא רגש הבלוז.

מלבד היותו עולם ומלואו בפני עצמו, גדולתו של הבלוז היא בהיותו בסיס מוצק לכל יוצרי הרוק, ולטכניקת הנגינה בגיטרה חשמלית.

[עריכה] רשימת אמנים

[עריכה] זמרים

[עריכה] גיטריסטים

[עריכה] פסנתרנים

[עריכה] להקות

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

  • Year Of the Blues אתר שהוקם במלואת 100 שנה לבלוז.
  • Year Of the Blues Radio Series אוסף תוכניות רדיו מוקלטות בנושא מוזיקת הבלוז.
  • Blues For Peace אתר ישראלי (באנגלית) פרי יצירתו של ג'וני מאיר המוקדש להפצת מידע על הבלוז, אתר נוסף של ג'וני (בעברית) הוא Blues.co.il.
  • the Blue Highway אתר כללי המוקדש להיסטוריה של הבלוז.
  • Blues World אתר המציג אוצר של קישורים לאתרי בלוז.

כלים אישיים