הולמברג II
 | |
| הולמברג II בתמונה של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | הדובה הגדולה |
| שמות נוספים | Arp 268, DDO 50 |
| מגלה | אריק הולמברג |
| תאריך גילוי | 1950 |
| סוג | גלקסיה ספירלית ננסית |
| בהירות נראית | 11.4[1] |
| סיווג מורפולוגי | Im[2] |
| עלייה ישרה | 08ʰ 19ᵐ 05ˢ |
| נטייה | 13″ 43′ 70°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 16.2- |
| מרחק[2] |
10,660,000 שנות אור 3,268,334.56 פארסק |
| קוטר | 24,500[2] שנות אור |
| מסה | 7.9×109[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
142[2] ק"מ/שנייה 0.000524±0.000007 |
הולמברג II (מופיעה בקטלוגים גם כ-Arp 268 וכן כ-DDO 50) היא גלקסיה לא-סדורה ננסית שנמצאת בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה במרחק של כ-10.7 מיליון שנות אור ממערכת השמש, ושייכת לקבוצת M81. לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 11.4 והיא התגלתה ב-1950 על ידי האסטרונום אריק הולמברג בזמן שסקר את האזור של M81.[4] הגלקסיה נמצאת כ-5 מעלות מצפון-מערב לכוכב ρ (רו) בדובה הגדולה, באזור חסר כוכבים בהירים סמוך לגבול של הקבוצה עם קבוצת הכוכבים ג'ירף. כ-8.3 מעלות ממזרח לה נמצאות M81 ו-M82, שתיהן שייכות גם כן לקבוצת M81, וכ-4.5 מעלות ממערב-דרום-מערב לה נמצאת NGC 2366 שככל הנראה שייכת גם כן לאותה קבוצת גלקסיות.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גודלה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-8 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של קרוב ל-25,000 שנות אור, כרבע הקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-7.9×109 מסות שמש, פחות מ-2% ממסת שביל החלב, אך פחות מ-20% ממסתה, כ-1.4×109 מסות שמש בלבד, היא של חומר נראה ולמעלה מ-80% ממסתה היא חומר אפל שמהותו אינה ידועה.[3] מהמסה הנראית, רק 8% הם כוכבים ולמעלה מ-90% מהמסה הנראית, כ-1.3×109 מסות שמש היא של גז חופשי.[3] הגז החופשי יוצר אזורי H I גדולים שבהם נוצרים כוכבים חדשים. יצירת הכוכבים משאירה אזורים חסרי גז המוקפים במעטפות גדולות של חומר.[5] בתוך המעטפות מתרחשת יצירת כוכבים חדשים אינטנסיבית והכוכבים המסיביים והצעירים יוצרים קרינה על-סגולה שמייננת את הגז במעטפות ויוצרת בהם אזורי H II שזוהרים באור אדמדם.[6] המעטפות שמתנפחות מתנגשות לעיתים זו בזו וכתוצאה מכך הגז נדחס ומתאפשרת יצירה של כוכבים חדשים נוספים.[5] בגלקסיה יש מקור חזק מאוד של קרינת X שככל הנראה מקורו בחור שחור עם מסה של אלפי מסות שמש ושגורם לענני הגז שסביבו להאיץ ולהתנגש במהירויות גבוהות. הקרינה גורמת ליינון חזק של החומר שמסביב לחור השחור ולפליטה של קרינה בספקטרום רחב.[7] תצפיות בתחום התת-אדום מצביעות על קיומו של על-ענק כחול שנמצא בסמיכות לחור השחור ומאבד את שכבותיו החיצוניות, שנסחפות לכיוון החור השחור ותורמות חומר לדיסקת הספיחה שמקיפה אותו.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הולמברג II, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ SIMBAD: Holmberg II
- ^ 1 2 3 4 NED: Holmberg II
- ^ 1 2 3 S.-H. Oh, D. A. Hunter, E. Brinks, B. G. Elmegreen, A. Schruba, F. Walter, M. P. Rupen, L. M. Young, C. E. Simpson, M. Johnson, K. A. Herrmann, D. Ficut-Vicas, P. Cigan, V. Heesen, T. Ashley & H.-X. Zhang: High-resolution Mass Models of Dwarf Galaxies from LITTLE THINGS, The Astronomical Journal, Vol. 149, Iss. 6, article id. 180, p. 8 (2015)
- ^ E. Holmberg: A photometric study of nearby galaxies, Meddelanden fran Lunds Astronomiska Observatorium Series II, Vol. 128, p. 11 (1950)
- ^ 1 2 O. V. Egorov, T. A. Lozinskaya, A. V. Moiseev & Y. A. Shchekinov: Complexes of triggered star formation in supergiant shell of Holmberg II, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 464, Iss. 2, p. 1 (2017)
- ^ Hubble Space Telescope: Galaxy caught blowing bubbles, ESA Photo Release (29 September 2011)
- ^ I. Lehmann, T. Becker, S. Fabrika, M. Roth, T. Miyaji, V. Afanasiev, O. Sholukhova, S. F. Sanchez, J. Greiner, G. Hasinger, E. Costantini, A. Surkov & A. Burenkov: Integral field spectroscopy of the ultraluminous X-ray source Holmberg II X-1, Astronomy & Astrophysics, Vol. 431, Iss. 3, p. 13-5 (1005)
- ^ R. M. Lau, M. Heida, M. M. Kasliwal & D. J. Walton: First Detection of Mid-infrared Variability from an Ultraluminous X-Ray Source Holmberg II X-1, The Astrophysical Journal Letters, Vol. 838, Iss. 2, article id. L17, p. 1 (2017)