הלם לבבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לב

הלם לבבי (שוק קרדיוגני) הינו מצב חירום רפואי מסכן חיים ממדרגה ראשונה, בו ישנו כשל באספקת הדם לגוף בשל פגיעה בלב או בפעולתו.‏[1][2]

הלם מוגדר כמצב בו ישנה פגיעה בפרפוזיה (אספקת הדם לאיברי הגוף). ישנם מספר גורמים ומספר מנגנונים גופניים שיכולים להוביל למצב של הלם, מתוכם- המצבים הנובעים מפגיעה לבבית מכונים בשם הלם לבבי.


גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשותף לגורמים השונים המובילים להלם לבבי הוא אחד- הם פוגעים ביכולתו של הלב להזרים דם לגוף. יש גורמים המובילים לכך על ידי פגיעה בשריר הלב עצמו, וישנם המפריעים לתפקודו התקין מבלי לפגוע בשריר הלב עצמו.

"התקף לב"- חסימה בכלי דם לבבי

אירוע לבבי איסכמי- אוטם שריר הלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטם שריר הלב, או בשמו העממי "התקף לב", הינו הגורם העיקרי והנפוץ להלם לבבי. בשל הפרעה בתיספוקת הדם לשרירי הלב עצמו, השרירי סובל מאיסכמיה, ואיננו מתפקד כראוי. אם הפגיעה חמורה בהיקפה, וישנו חלק גדול משריר הלב שאיננו פועל באופן יעיל, הדבר ישפיע ישירות על יכולתו של הלב להזרים דם לגוף ובכך יוביל למצב של הלם. הלם לבבי בעקבות אירוע איסכמי מאופיין באחוזי תמותה גבוהים יחסית‏[3], ורק טיפול נכון, מהיר ואגרסיבי לעתים יכול למנוע את המוות במקרים אלו.

הפרעות קצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו מגוון גדול של הפרעת קצב שיכולות להוביל להלם לבבי-

  • הפרעות קצב איטיות (ברדיאריטמיות) יובילו לירידה משמעותית בתפוקה הלב בשל מספר ההתכווצויות הקטן.
  • הפרעות קצב מהירות (טאכיאריטמיות) יובילו לירידה משמעותית בתפוקת הלב בשל ירידה בנפח הדם היוצא בכל התכווצות (כיוון שהלב מתכווץ מהר הוא איננו רפה לזמן שיאפשר מילוי ראוי טרם ההתכווצות הבאה).
  • הפרעות קצב בהן הלב לא מתכווץ כלל הן כמובן מצב חירום דחוף עוד יותר (דום לב), שיש לטפל בו באופן מיידי.

טראומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזה אוויר בלחץ הצילום חזה- דחיקה של הלב
  • טמפונדה לבבית- בשל דימום לתוך הפריקרד (השק העוטף את הלב) ישנה הפרעה לשריר הלב לבצע הרפיה יעילה (המקום בשק מוגבל- הדימום תופס מקום נרחב ו"גוזל" ממקומו של הלב). כאמור- לב שאיננו רפה בצורה יעילה לא מקבל לתוכו מספיק דם ולכן לא יוציא כמות מספקת של דם בהתכווצות הבאה.
  • חזה אוויר בלחץ- בשל פגיעה באחת הריאות נוצר כיס אוויר מתרחב בתוך בית החזה, הדוחק את הלב ואת כלי הדם הגדולים עד כדי חסימה של הורידים המשיבים דם אל שריר הלב- לב שאיננו מקבל לתוכו דם לא מסוגל לספק דם לאיברי הגוף.

גורמים נוספים שיכולים להוביל להלם קרדיוגני הם קרדיומיופטיות, בעיות במסתמי הלב וכולי.

סימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימנים הקליניים אותם נצפה לראות אצל החולה או הפצוע משתנים בהתאם למנגנון ולגורם שהובילו להלם, אך ניתן להגדיר כמה סימנים אופייניים (המתאימים לרוב סוגי ההלם), ייתכן ולא כולם יופיעו:

  • תחושה כללית רעה מאוד, חולשה קיצונית.
  • קושי בנשימה, נשימה מהירה (טאכיפניאה).
  • סימני ירידה בפרפוזיה- עור חיוור וקר, מילוי קפילרי איטי.
  • ירידה משמעותית בלחץ הדם.

בהתאם לגורמים להלם ייתכנו ואף צפוי שיופיעו סימנים נוספים:

  • בהלם על רקע אוטם, נצפה לשמוע תלונות המעידות על האיסכמיה- כאב בחזה (בדרך כלל מאופיין כלוחץ), בדרך כלל מקרין ומפושט, שאיננו משתנה במגע או בנשימה. ייתכנו בחילות או הקאות. בא.ק.ג ובבדיקות דם נצפה לראות עדות לאיסכמיה.
  • בהלם על רקע של הפרעות קצב נצפה למצוא עדות להפרעת הקצב בבדיקה בסיסית- דופק מהיר או איטי בהתאם לאופי ההפרעה, כמובן שאבחנה תתבצע בסופו של דבר על ידי שימוש במוניטור ובא.ק.ג.
  • בהלם על רקע טראומטי נצפה למצוא גודש בורידי הצוואר, ובהתאם לאופי הפציעה ייתכנו סימנים ספציפיים נוספים (בחזה אוויר בלחץ- היעדר כניסת אוויר לריאה הפגועה, אמפיזמה תת-עורית, סטיית קנה וכו', בטמפונדה- PP נמוך במדידת ל"ד, קולות לב עמומים).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינתור

גם הטיפול מושפע כמובן מהגורם הישיר להלם, כיוון שהטיפול בגורם ישירות הוא הצפוי להייטיב את מצבו של החולה בצורה המהירה ביותר.

  • הלם על רקע של אוטם- הטיפול המיידי הצפוי להינתן לחולה הינו מדללי דם (אספירין והפרין), טיפול אנלגטי (נגד כאבים) במידת האפשר, וביצוע דחוף של צינתור.
  • הלם על רקע של הפרעות קצב מהירות- ייתכן שיטופל תחילה תרופתית, אך בדרך כלל במצב של הלם יבוצע היפוך חשמלי מסונכרן (מכת חשמל מסונכרנת) שתפקידה לתקן את הפרעת הקצב הפתולוגית ולהשיב את קצב הלב לסדרו.
  • הלם על רקע של טראומה- בחשד לטמפונדה לבבית יבוצע ניקור של קרום הפריקרד ע"מ להקל את הלחץ בתוכו, ובמקרה של חזה אוויר בלחץ ידרש ניקוז של הלחץ מבית החזה הפגוע (תחילה על ידי מחט, ולאחר מכן על ידי הכנסת נקז חזה).

כמובן שמלבד הטיפול הישיר בגורם יינתן גם טיפול תומך בהתאם למצב- חמצן במסיכה, נוזלים, תרופות לשיפור לחץ הדם וכו'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Oxford Textbook of Medicine Edited by David A. Warrell, Timothy M. Cox and John D. Firth with Edward J. Benz, Fourth Edition (2003), Oxford University Press, ISBN 0-19-262922-0">
  2. ^ Shock: An Overview PDF by Michael L. Cheatham, MD, Ernest F.J. Block, MD, Howard G. Smith, MD, John T. Promes, MD, Surgical Critical Care Service, Department of Surgical Education, Orlando Regional Medical Center Orlando, Florida
  3. ^ Nitasha Sarswat, MD And Steven M. Hollenberg, MD (February 2010). "Cardiogenic Shock". Hospital Practice. 38 (1): 74–83. doi:10.3810/hp.2010.02.281. PMID 20469627.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.