הקונצ'רטי הברנדנבורגיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הקונצ'רטי הברנדנבורגיים (רשימת יצירות מאת יוהאן סבסטיאן באך 1046-1051) הם אוסף של שישה קונצ'רטי מסוג קונצ'רטו גרוסו אשר נכתבו על ידי יוהאן סבסטיאן באך בזמן שהותו בקֶתֶן בשנים 1718-1720, והוקדשו למרקיז מברנדנבורג ב-1721.

יוהאן סבסטיאן באך

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנת 1718 בילה באך בברלין, במטרה לאסוף צ'מבלו חדש שנבנה עבורו. בזמן שהותו בברלין פגש כנראה באך את המרקיז מברנדנבורג, מוזיקאי חובבן ונלהב, ונתבקש על ידיו להכין אוסף של קונצ'רטי עבורו. כשהכין באך את העותק מ-29 במרץ 1721 שהוקדש למרקיז הודה שקיבל את הוראותיו של המרקיז מספר שנים קודם לכן. הפער בין בקשתו של המרקיז ובין פרסום העותק המוקדש של באך נעוץ כנראה במשקל הכבד של היצירות שכתב באך בשהותו בקתן.

לדברי ההיסטוריון הגרמני היינריך בסלר (Besseler), הקונצ'רטי לא הולחנו כמחזור אלא בנפרד — מספרים 6, 3 ו-1 ב-1718, מספר 2 ושני הפרקים האחרונים של מספר 1 ב-1719, ומספרים 4 ו-5 ב-1720. המוזיקולוג הבריטי ת'רסטון דארט (Thurston Dart) האמין שקונצ'רטו מס' 6 הולחן בתקופה מוקדמת יותר בויימאר (1708-1717) או אפילו בארנשטאדט (1703-1707).

הקונצ'רטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונצ'רטו מס' 1 בפה מז'ור רי"ב 1046[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב לשלושה אבובים, בסון, שתי קרנות, כינור פיקולו‏[1] סולו; תזמורת של שני כינורות, ויולה וקונטינואו.

  • 1. ללא ציון טמפו
  • 2. אדאג'ו
  • 3. אלגרו
  • 4. מינואט — טריו I — פולאקה — טריו II

הסולנים ביצירה הם האבובים (במיוחד האבוב הראשון), הבסון והכינור. גם תפקידי הקרנות נחשבים כתפקידי סולו, אם כי חלק גדול מהזמן הן משמשות כחלק מהתזמורת. הסינפוניה של קנטטה מס' 208 ("קנטטת הציד") היא גרסה מוקדמת של קונצ'רטו זה.

קונצ'רטו מס' 2 בפה מז'ור רי"ב 1047[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב לחלילית, אבוב, חצוצרה, כינור סולו; תזמורת של שני כינורות, ויולה וקונטינואו.

  • 1. ללא ציון טמפו
  • 2. אנדנטה
  • 3. אלגרו אסאי

תפקיד החצוצרה קשה ותובעני מאוד, במיוחד עבור החצוצרה הטבעית בה נגנו בזמנו של באך. ישנם מוזיקולוגים המאמינים שבאך השתמש במילה Tromba (באיטלקית "חצוצרה") במשמעות רחבה של כלי נשיפה ממתכת, וכי יש לבצע את התפקיד בקרן יער.

קונצ'רטו מס' 3 בסול מז'ור רי"ב 1048[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב לשלושה כינורות, שלוש ויולות, שלושה צ'לי, ויולונֶה וקונטינואו.

  • 1. ללא ציון טמפו
  • 2. אדאג'ו
  • 3. אלגרו

פרק האדג'יו הוא למעשה שני אקורדים, ומהווה חידה עבור מוזיקאים. ברוב הביצועים מאלתר הכנר או נגן הקונטינואו קדנצה בפרק זה. המוזיקולוג ת'רסטון דארט הכניס לראשונה את השימוש בפרק האדאג'ו מהסונטה בסול מז'ור לכינור וקונטינואו רי"ב 1021 במקום הפרק המקורי. קונצ'רטו זה מתייחד בכך שאין בו תזמורת ליווי נפרדת: תשעת הסולנים משמשים גם כתזמורת.

קונצ'רטו מס' 4 בסול מז'ור רי"ב 1049[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב לכינור סולו, שתי חליליות; תזמורת של שני כינורות, ויולה וקונטינואו.

  • 1. אלגרו
  • 2. אנדנטה
  • 3. פרסטו

תפקיד החליליות כתוב ל-flauto d'echo, ויש מחלוקת בין המוזיקולוגים אשר לכוונתו של המלחין. רוב המוזיקולוגים חושבים שמדובר בחלילית האלט הרגילה, ושהציון echo ("הד") מתייחס לתפקיד ההד בפרק השני. באך עיבד מאוחר יותר את הקונצ'רטו הרביעי מחדש כקונצ'רטו לצ'מבלו בפה מזו'ר.

קונצ'רטו מס' 5 ברה מז'ור רי"ב 1050[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב לחליל, כינור, צ'מבלו (סולנים); "תזמורת" חסרה המורכבת מכינור, ויולה, צ'לו וְויולונה.

  • 1. אלגרו
  • 2. אפטואוזו
  • 3. אלגרו

הקונצ'רטו נכתב כנראה עם חזרתו של באך מברלין ב-1719, כדי להפגין את יכולתיו של הצ'מבלו החדש שאיתו חזר, בייחוד על ידי הקדנצה הארוכה והראוותנית שבסוף בפרק הראשון.

קונצ'רטו מס' 6 בסי במול מז'ור רי"ב 1051[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב לשתי ויולות, שתי ויולות דה-גמבה, צ'לו, ויולונה וקונטינואו.

  • 1. ללא ציון טמפו
  • 2. אדאג'ו מא נון טאנטו
  • 3. אלגרו

הקונצ'רטו כנראה מגיע ממספר מקורות, ביניהם קנטטה מהתקופה שלפני קתן. התפקיד של הויולות דה גמבה והמנעד שבו הוא עושה שימוש, רומז שהוא נכתב במקור לוויול טנור. כלים אלו היו נוחים יותר לשימוש על ידי מוזיקאים לא מקצועיים. תפקידי הסולו בקונצ'רטו שייכים לוויולות, ובמידה מסוימת גם לצ'לו - ייתכן שבאך רצה ליצור הנגדה בין משפחת הכינור החדשה יותר לבין משפחת הוויול העתיקה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "כינור פיקולו" הוא כינור המכוון טרצה גבוה יותר מהכינור הרגיל, וכנראה היה גם מעט קטן יותר. הכיוונון הגבוה (סי-במול - פה - דו - סול) מאפשר לסולן לנגן אקורדים שאינם אפשריים בכינור רגיל.