וגה סיסיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יין וגה סיסיליה (במרכז) בין שני דקנטרים, ביחד עם יינות ספרדים אחרים ברקע

בודגאס וגה סיסיליהספרדית: Bodegas Vega Sicilia) הוא יקב ספרדי השוכן באזור היין ריברה דל דוארו בצפון ספרד. יין "וגה סיסיליה" ידוע מאוד והוא אחד מהיקבים הספרדים הבולטים. היקב נוסד ב-1864 בידי דון אלוי לקאנדה אי צ'אבס, שנטע גפנים שונים של ענבי בורדו, בכללם קברנה סוביניון ומרלו, בהם עדיין משתמשים ביינות כיום.

מאז 1982, באותה השנה שאזור ריברה דל דוארו קיבל את מעמד Denominacion de Origen‏ (DO), היקב היה בבעלות משפחת אלווארז שהיא חברת הארגון "המשפחות הראשונות של עולם היין" (Primum Familiae Vini).

בהשוותו את יינות ספרד ליינות הגידול הראשון של בורדו, מומחה היין יו ג'ונסון משווה בתחילה את יצרני יין ריוחה, מרקס דה ריסקל ומרקס דה מוריטה לשאטו לאפיט רוטשילד ושאטו מוטון רוטשילד, בהתאמה ומציין ש"וגה סיסיליה הוא לאטור, אבל לאטור של בציר בו הענבים מצומקים וצוות הבוצרים סחוט" - רמז לאקלים החם מאוד ולתנאי הגידול השונים בריברה דל דוארו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר הדוארו זורם דרך אזור קסטיליה ולאון

וגה סיסיליה נוסד בידי דון אלוי לקאנדה אי צ'אבס, יינן ספרדי שהתמקצע באזור היין בורדו שבצרפת. כשהוא שב למולדתו קסטיליה, הביא עמו דון אלוי לקאנדה מספר זני ענבים מבורדו. במאה העשרים, שמו של וגה סיסיליה יצא לפניו כאחד מהיקבים הטובים ביותר בספרד.

לאורך ההיסטוריה, עבדו ביקב ייננים ידועים, בכללם מריאנו גרסיה, שהיה היינן בשנים 1996-1966, לפני שהמשיך הלאה לייצר יינות משלו; היינן הנוכחי הוא חבייר אאוסס.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שלא ידוע למה בחר הבעלים של היקב לקרוא לו בשם "וגה סיסיליה", הרי שהמילה "סיסיליה" מתייחסת לקדושה הקתולית "ססיליה" ולא לאי "סיציליה"

השם "וגה סיסיליה" הופיע במסמכים ספרדים במשך כמה מאות שנים לפני יסוד היקב, אם כי האטיולוגיה המדויקת של השם אינה ידועה כיום. למרות הדמיון בשם, ל"וגה סיציליה" אין שום קשר לאי סיציליה או ליינות האיטלקיים של האזור ההוא. המילה "וגה" משמעה צמחייה ירוקה שגדלה על גדות נהר הדוארו, בעוד "סיסיליה" מתייחס ל"ססיליה הקדושה" (Santa Cecilia), הקדושה השומרת על המוזיקאים, שעל-שמה נקראים מספר כפרים בקסטיליה ולאון. מייסד היקב, דון אלוי לקאנדה אי צ'אבס, לא השאיר אחריו שום תיעוד בכתב, שעונה על השאלה מדוע הוא בחר לקרוא ליקב החדש שלו בשם "וגה סיציליה".

הכרמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשדון אלוי לקאנדה אי צ'אבס נטע את הכרמים של וגה סיסיליה הוא כלל בין הגפנים את זני הענבים קברנה סוביניון, מרלו, טמפרניו ומלבק. השימוש הנרחב בענבי בורדו היה חריג בריברה דל דוארו באותה עת ולמרות שבעתיד התמקדו הנטיעות בטמפרניו, הרי שקרוב ל-40% מכרמי וגה סיציליה נטועים עדיין בזני ענבים מסורתיים מבורדו, בכללם 25% של קברנה סוביניון בלבד.

חלק גדול מ-250 האקרים של כרמי היקב נטוע בגפנים מבוגרות, כמה מהן בנות למעלה ממאה שנה, ולכן הן מניבות בדרך-כלל יבול נמוך מאוד במהלך הבציר. למעשה, רבות מהנטיעות שגפניהן נכללות ביינות הדגל "אוניקו" (Unico), נבצרות לעתים בפחות מטון אחד לאקר.

היינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שוגה סיסיליה ידוע בשל כך שבראשית ימיו של היקב ניטעו בו זני ענבים מבורדו, הרי שהיום רוב התוצרת מתבססת על ענבי הטמפרניו הנראים בתמונה

וגה סיסיליה ידוע בשל סבלנותם של הייננים ונכונותם להמתין עד שיינותיהם יתיישנו בחביות ובבקבוקים במשך שנים רבות עד שהם משיגים את אופי היין בו הם חפצים. בהתאם לבציר, וגה סיסיליה יכולים להחזיק את היין ביקב עד לשיווקו. לדוגמה, בשנת 1991 היקב הפיץ את בצירי השנים 1968 ו-1982 לאחר 23 ו-9 שנות יישון.

וגה סיסיליה מייצרים שלושה סוגים שונים של יין:

  • אוניקו (Unico) - יין גראן רזרבה (יין מאיכות גבוהה או יין שמתיישן לפני מכירתו) הוא יין הדגל של וגה סיסיליה שמשווק בדרך-כלל 10 שנים אחרי הבציר, אם כי חלק מהבקבוקים נמכרים כעבור 15 שנים או יותר מכך. הוא מתבסס על הגפנים הזקנות ביותר בריברה דל דוארו, היין מורכב בעיקר מטמפרניו (כ-80%, תלוי בבציר) וקברנה סוביניון (כ-20%). בבציר ממוצע, "אוניקו" יסתכם בכמעט שליש מהתוצרת של יקב וגה סיסיליה. אבל בבצירים גרועים, היקב כלל אינו מייצר יין "אוניקו".
  • ולבואנה 5° (Valbuena 5°) - הסימן 5° מצביע על כך שהיין התיישן במשך חמש שנים קודם להפצתו. היין נעשה מממסך של טמפרניו ומרלו והוא נועד להיות יין שני.
  • Vega Sicilia Unico Reserva Especial - ממסך של כמה בצירים שונים של אוניקו, מתיישן לפחות 10 שנים. היין הזה כולל ענבים מבצירים של גפנים בנות למעלה מ-30 שנה והוא ניתן בדרך-כלל ללקוחות פרטיים בלבד ובהקצאה מוגבלת.

יינות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1998 הפיקו וגה סיסיליה גם את יין ולבואנה 3° (הסימן מעל המספר מצביע על-כך שהיין התיישן במשך שלוש שנים טרם יציאתו לשוק), אלא שמאז אותה שנה הם הפסיקו למכור יין זה.

ב-1991, משפחת אלווארז ייסדה את יקב אליון בסמוך לוגה סיסיליה במטרה לייצר יינות אדומים בסגנון טינטו פינו מודרני יותר שמתיישנים בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות. ב-1997, הם רכשו את יקב פינטיה, באזור היין טורו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]