וויטייך הינאיס
 | |
| לידה |
14 בדצמבר 1854 וינה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1925 (בגיל 70) Podolí, צ'כיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות וישהראד |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| זרם באמנות |
האומנות האקדמית |
  | |
וויטייך הינאיס (בצ'כית: Vojtěch Hynais; 14 בינואר 1854 – 22 באוגוסט 1925) היה צייר, מעצב וגרפיקאי צ'כי. הוא עיצב את המסך של התיאטרון הלאומי של פראג, עיטר מספר מבנים בפראג ובווינה, והיה חבר מייסד של הזצסיון הווינאי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו של הינאיס היה חייט צ'כי שעבר לווינה, ולא רצה שילדיו יקבלו חינוך גרמני, ולכן לימדו את הינאיס בבית. הוא החל ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות, וינה ב-1870, אצל קרל ורזינגר ואוגוסט אייזנמנגר, ולאחר מכן בבית הספר של אנסלם פוירבאך באביב 1873; הוא נחשב לאחד מתלמידיו המבטיחים ביותר.[1] הוא ביקר באיטליה וראה את רומא ב-1874 ושוב ב-1877.
הינאיס התגורר בפריז בין השנים 1878 ל-1893,[2] שם למד אצל ז'אן-לאון ז'רום, והכיר את אלפונס מוכה.[3] בשנת 1885, הוא זכה לציון כבוד מהתערוכה האוניברסלית לאמנויות יפות ב-1885, ומדליה ביריד העולמי של 1889.[4]
הוא התחתן עם אשתו, אוגוסטה וורינובה, בפריז, איתה נולדו לו שני ילדים.
במהלך שנות ה-1870 הופקו יצירות אמנות כדי לקשט את התיאטרון הלאומי של פראג שנמצא בשלבי בנייה. הינאיס לא נחשב כמייצג את הרוח הלאומית על ידי מבקרי האמנות הצ'כיים, משום שהוא חי בווינה, וספג יותר מדי השפעה גרמנית. ובכל זאת, הוא יצר תמונות לאומניות עבור הטרקלין המלכותי, כולל סצנות אלגוריות, היסטוריות-מיתיות ונופים של בוהמיה.[5]
ב-12 באוגוסט 1881, חודש לפני הפתיחה המתוכננת של התיאטרון הלאומי, שריפה הרסה כליל את הבניין. הינאיס עיצב את המסך החדש, והשתמש באלגוריה היסטורית כדי ליצור רושם לאומני, וגם כדי לספר את סיפורו של התיאטרון הלאומי. סלביה, ההתגלמות הלאומית, מוצגת כשהיא מקבלת מתנות מהאומה- פועלים בונים מחדש את התיאטרון, בעוד אמנים מקשטים אותו, דגלים וסמלים לאומיים מוצגים מסביב.[6]
הינאיס יצר את הסקיצות הראשונות למסך בזמן שגר במונמארטר. הדמות המכונפת מעוצבת על פי סוזן ואלאדון.[7] עבודתו של הינאיס עבור התיאטרון הלאומי היא מה שפרסמה אותו. הוא היה חלק מ"דור התיאטרון הלאומי" יחד עם מיקולש אלס, ואצלב ברוז'יק, יוליוס מאז'ק ופרנטישק ז'נישק, בין היתר.[8] סגנונה של היצירה הושווה לזה של מורו פוירבאך.[9]
הינאיס יצר את הכרזה הראשונה לתערוכת המאה בשנת 1891, תוך שימוש בסמלים צ'כיים מובהקים בעיצוב.[10] הכרזה זיכתה אותו בהכרה.[11] טומאש מסריק, נשיא צ'כוסלובקיה, ישב לפניו לדיוקן תשעים וארבע פעמים.[12] בשנת 1894 זכתה עבודתו במדליה, ביריד העולמי של אנטוורפן.[13]
הוא הפך לפרופסור באקדמיה לאמנויות יפות, פראג ב-1894. בזמן שחי בפראג היה חבר מייסד של הזסציון הווינאי.[14] אמיל אורליק ומקסימיליאן פירנר היו גם בין הפורשים בקבוצה הזאת.[15] בשנת 1900, יחד עם שניים מתלמידיו, צייר הינאיס את תקרת הפנתיאון במוזיאון המלכותי של פראג. ב-1923 הוא מונה לקצין לגיון הכבוד וב-1924 הוענק לו תואר פרופסור לשם כבוד באקדמיה של פראג.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופתו האיטלקית צייר בעיקר דימויים דתיים ומיתולוגיים, בין היתר עבור ההוספיס הצ'כי ברומא. מפריז הוא הביא את אמני האר נובו הצ'כיים למגע עם השפעות זרות, הוא עצמו יצר בהשפעת הסימבוליזם.[2] הינאיס היה חלק מקבוצת אמנים צ'כים נוספים שחיו בפריז, באותה העת, וכללו בין היתר את אלפונס מוכה, פרנטישק קופקה ולודק מרולד.[8]
הינאיס התעניין במיוחד בעירום הנשי.[2] הוא תואר כ"משורר עדין המתאר את יופיו של הגוף הנשי."[16] הוא גם צייר נושאים דתיים, ונושאים בעלי מגמה פוליטית לאומית.[17]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Carl von Lützow (1889). "Die Kunst in Wien under der Regierung seiner kaiserlich und königlich apostolischen Majestät Franz Joseph I". Die Graphischen Künste. 1: 18.
- ^ 1 2 3 Jeremy Howard (1996). Art Nouveau: International and National Styles in Europe. Manchester University Press. p. 83
- ^ Derek Sayer (2000). The Coasts of Bohemia: A Czech History. Princeton University Press. p. 148
- ^ Exposition des Beaux-Arts". Journal des Beaux-arts et de la Littérature (16): 123. 1885
- ^ Alofsin, Anthony (2006). When Buildings Speak: Architecture as Language in the Habsburg Empire and Its Aftermath, 1867-1933. University of Chicago Press. P. 38
- ^ Alofsin, Anthony (2006). When Buildings Speak: Architecture as Language in the Habsburg Empire and Its Aftermath, 1867-1933. University of Chicago Press.P. 40-42
- ^ Sayer, Derek (2014). "Modernism, Seen from Prague, March 1937". Artl@s Bulletin. 3 (1).
- ^ 1 2 Derek Sayer (2013). Prague, Capital of the Twentieth Century: A Surrealist History. Princeton University Press. p. 75
- ^ "Zur Wiener Dekorationsmalerei". Kunstgewerbeblatt. 12: 183. 1896.
- ^ Hugh LeCaine Agnew (2007). "The Flyspecks on Palivec's Portrait: Franz Joseph, the Symbols of Monarchy, and Czech Popular Loyalty". In Laurence Cole; Daniel L Unowsky (eds.). The Limits of Loyalty: Imperial Symbolism, Popular Allegiances, and State Patriotism in the Late Habsburg Monarchy. p. 99.
- ^ "Mucha als Illustrator". Mitteilungen der Gesellschaft für Vervielfältigende Kunst. 8: 33. 1897.
- ^ Andrea Orzoff (2009). Battle for the Castle: The Myth of Czechoslovakia in Europe, 1914-1948. Oxford University Press
- ^ "Sammlungen und Ausstellungen". Kunstchronik: Wochenschrift für Kunst und Kunstgewerbe. 32: 524. 1894.
- ^ "Ordentliche Mitglieder" [Ordinary Members]. Ver Sacrum. 1: 28. 1898.
- ^ Alois Woldman (2006). "Życie". In Stefan Simonek (ed.). Die Wiener Moderne in slawischen Periodika der Jahrhundertwende. p. 138.
- ^ Czechoslovakia. University of California Press. 1949. p. 335.
- ^ Michaela Marek (2004). Kunst und Identitätspolitik: Architektur und Bildkünste im Prozess der tschechischen Nationsbildung. p. 276