ויקטור זולוטוב
.jpg) | |||||
| לידה |
27 בינואר 1954 (בן 70) Sasovo, רוסיה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה | ||||
| השכלה |
האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה | ||||
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
ויקטור וסילייביץ' זולוטוב (ברוסית: Виктор Васильевич Золотов; נולד ב-27 בינואר 1954) הוא מנהל המשמר הלאומי של רוסיה וחבר מועצת הביטחון של רוסיה. שימש במשך שנים כמאבטחו של ולדימיר פוטין, במסגרת עבודתו בשירות הביטחון הנשיאותי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זולוטוב נולד בסאסובו שבמחוז ריאזאן למשפחה ממעמד הפועלים ועבד כעובד פלדה.
בשנות התשעים התקבל לעבודה כשומר ראשו של ראש עיריית סנקט פטרבורג אנטולי סובצ'ק. בתפקיד זה הוא פגש את ולדימיר פוטין, שהיה סגן ראש העיר בתקופה זו. זולוטוב הפך לשותף של נשיא רוסיה לעתיד באגרוף וג'ודו, ו"כל פעם שפוטין מופיע בפומבי, אפשר היה לזהות את זולוטוב כשהוא צועד מאחוריו".
זולוטוב שירת גם בשירות האבטחה הפרטי של רומן צפוב לפני הרעלתו של צפוב על ידי חומר רדיואקטיבי לא ידוע. זולוטוב עבד אז בסוכנות בלטיק אסקורט. הסוכנות הוקמה בשנת 1992, על פי עצתם של זולוטוב, שלטענתו פיקח על הסוכנות מאוחר יותר. הסוכנות סיפקה הגנה לבכירים בסנקט פטרבורג, כולל ראש עיריית העיר אנטולי סובצ'ק ומשפחתו, וכן לסגן ראש העיר ולדימיר פוטין.[1][2]
בין השנים 2000–2013, הוא היה ראש האבטחה של ראש ממשלת רוסיה ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין ופיקד על קציני האבטחה המוכרים ברוסיה כ"גברים בשחור" מכיוון שהרכיבו משקפי שמש שחורים ולבשו חליפות שחורות לגמרי. הם השתמשו במגוון כלי נשק כולל משגרי רקטות ניידים.
בשנת 2014 מונה למפקד כוחות הפנים של משרד הפנים של רוסיה שנועדו לפזר הפגנות. ב-5 באפריל 2016 מונה זולוטוב למפקד העליון של המשמר הלאומי של רוסיה ופוטר מתפקידיו הקודמים ועל פי צו נשיאותי מונה לחבר קבוע במועצה לביטחון לאומי.[3]
באפריל 2018 הטילה ארצות הברית סנקציות עליו ועל 23 אזרחים רוסים אחרים.[4][5]
באוגוסט 2018 הפך זולוטוב לדמות עיקרית בסרטון חקירה של הקרן למאבק בשחיתות, אלכסיי נבלני טען שהוא גנב לפחות 29 מיליון דולר בחוזי רכש עבור המשמר הלאומי של רוסיה. עד מהרה נכלא נבלני, רשמית בגין עריכת מחאות לא חוקיות בינואר 2018. ויקטור זולוטוב פרסם הודעת וידאו ב-11 בספטמבר, שבו קרא את נבלני לדו-קרב והבטיח להכין ממנו "בשר טחון עסיסי".[6][7]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dawisha, Karen (2014). Putin's Kleptocracy: Who Owns Russia?. Simon & Schuster. ISBN 978-1-4767-9519-5.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Никитинский, Леонид (Nikitinsky, Leonid) (27 במרץ 2005). Связной с прошлым [Contact with the past]. Novaya Gazeta (ברוסית). נבדק ב-10 בפברואר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dawisha 2014, p. 132
- ^ "Former chief of Putin's security service appointed Russian National Guard chief — Kremlin". TASS. Russia. 5 באפריל 2016. נבדק ב-6 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Ukraine-/Russia-related Designations and Identification Update". United States Department of the Treasury. 6 באפריל 2018. נבדק ב-6 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "США ввели санкции против семи российских олигархов и 17 чиновников из "кремлевского списка"" [The US imposed sanctions against seven Russian oligarchs and 17 officials from the "Kremlin list"]. Meduza (ברוסית). 6 באפריל 2018. נבדק ב-6 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The director of Russia's National Guard challenges Alexey Navalny to a fist fight". Meduza. 11 בספטמבר 2018. נבדק ב-11 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Russian opposition leader injured following detention". The Guardian. נבדק ב-11 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה)