ויקיפדיה:מועדונים/ויקרעטשמע/ארכיון י"ב
סיפור בשולי חידת החתול[עריכת קוד מקור]
בעבר נהגו רבנים להדפיס את ספריהם, לשולחם ליהודים בעלי ממון באמצעות הדואר ולאחר מכן לסובב בין העיירות ולאסוף את הכסף. הללו שחפצו בספר שילמו עליו ואף הוסיפו על פי רוב תרומה נכבדה ל"החזקת תורה" ומי שלא חפץ בספר החזירו למחבר, בתוספת תרומה.
באחד הימים הגיע רב מפורסם לחווה של יהודי עשיר ומוקיר תורה, אך לא תלמיד חכם גדול (בלשון המעטה), על מנת ליטול תשלום על ספרו שהודפס בפורמט גדול כמו הש"ס.
משנכנס הרב אל הבית, כיבדה אותו ה"בעלבוסטע" כיאה וכיאות. לשאלתו היכן בעל הבית, נענה הרב כי הוא עסוק בעבודות המשק. הרב הסביר את מטרת בואו ולפליאתו הרבה נענה ע"י ה"אשת חבר": "מה?! הסידור הגדול הזה?! זה של הרב?! יש לכם אולי עוד??? הוא ממש הציל אותי, אני מוכנה לשלם המון בעבורו!". הרב נדהם ושאל: כיצד "הסידור הגדול" ששלחתי הציל אתכם? - "בוא כבוד הרב אני אראה לך!". ה"חוואית" הובילה את הרב אל עבר המטבח והראתה לו את ספרו מונח אחר כבוד מעל חבית חלב עצומת מימדים...
"תראה הרב, המכסה של החבית נשבר והחתולים קפצו פנימה כל הזמן. ברגע שהגיע הסידור, הוא התאים בדיוק לגודל של החבית ומאז - - - אין חתולים!!!" (ביידיש - עס איז נישט דא מער קיין קעץ).
נענה הרב ואמר, עתה הבנתי את דברי החכם מכל אדם (קהלת י"ב, י"ב): ”בני היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ”. כלומר: בני היה זהיר שלא להדפיס ספרים גדולים (=הרבה), כי אזי הם ישמשו לשמור על החלב ו"אין קץ" (אין חתולים ביידיש).
יהודה מלאכי • .U.D-דיבורים • האכסניה לשאלות מומחים ביהדות וסתם להתרעננות • כ"ד באדר ב' ה'תשס"ח • 14:24, 31 במרץ 2008 (IDT)
מה מקור השם קיבוץ?![עריכת קוד מקור]
אכן, המילה היא בעלת שורש תנ"כי (אקבצם, נקבצו וכדו') ומופיעה לראשונה כמושג בפני עצמו בגמרא. הרה"ק ר' נחמן מברסלב זיע"א מזכיר אותה בספרו "סיפורי מעשיות" בהגדרה "הקיבוץ הקדוש", תלמידו רבי נתן זיע"א, שאל את השם לתיאור התקבצות החסידים לראש השנה על פי הוראתו של רבי נחמן. הקיבוצים בני ימינו שנבנו למעשה במתכונת קומיניסטית נקראו תחילה קולחוז ועוברתו לקבוצה. מסופר כי אחד מראשוני הקיבוץ הארצי כמדומני יעקב חזן (אבל אל תתפסו אותי על המילה) פגש בהזדמנות בגליל, נער חסיד ברסלב, לשאלתו של חזן לאן מועדות פניו של הנער, נענה החסיד כי הוא בדרכו אל הקיבוץ במירון. משנשאל "וקיבוץ זה מה הוא?" פירט הנער את הוראתו של רבי נחמן להתקבץ יחדיו בראש השנה על קברו ומכיוון שלא ניתן לעשות זאת עקב השלטון הקומוניסטי, מתקבצים ובאים למירון על ציון הרשב"י. תוך כדי ההסבר תיאר הנער את התפילות המשותפות, סעודות החג המשותפות וכיצד כולם פועלים ביחד למען הצלחת הקיבוץ, כל אחד בדרכו הוא. השומר הצעירניק, נדלק: "הרי זה ממש רעיון שיתופי סוציאליסטי, להתקבץ ביחד, ללא מעמדות, בשוויון מלא, מתוך מטרה זהה ותוך סיוע זה לזה ולשם כך מגיעים בני אותה אידאולוגיה למקום אחד, זה רעיון, קיבוץ שם יפה!" והשאר זו כבר היסטוריה... (נו מי ייצור מזה הידעת?! - רק חסר לי המקור, אם כי ככל הידוע לי הוא גם כתוב איפה שהוא) יום נעים לכולכם, זעירא דמן חבריא יהודה מלאכי • .U.D-דיבורים • האכסניה לשאלות מומחים ביהדות וסתם להתרעננות • כ"ז באדר ב' ה'תשס"ח• 07:20, 3 באפריל 2008 (IDT)
בת שבעים[עריכת קוד מקור]
- רעיון יפה שמעתי מהרה"ג רבי אריה וואהל שליט"א הרב מסדילקאב: מסופר שהחוזה מלובלין, אמר פעם לתלמידו רבי צבי הירש מזידיטשויב בעל ה"עטרת צבי"; "הרשל'ה אהובי, כל זמן שאני חי בעולם, יודע אני שמרוצה הינך ומה יהיה איתך לאחר פטירתי?" - נענה לו ה"עטרת צבי"; "רבי אתפלל שרבנו יחיה לעולם!". אמר לו ה"חוזה"; "וכי חזית מימיך שאדם יחיה לעולם?! - הרי מאז חטא אדם הראשון, לא תיתכן מציאות כזו!" - השיב התלמיד; "אתפלל שהרבי יחיה עד מאה ועשרים". חייך רבי יעקב יצחק ואמר; "קודם אמרת שאחיה לעולם ועכשיו אתה אומר שאחיה רק עד מאה ועשרים?! אתמהה!!!" הסביר רבי הרשל'ה את עצמו; "ראיתי באיזשהו ספר, כי הסיבה שמשה רבנו ע"ה חי 120 שנה היא כנגד 120 יובלות שיש בששת אלפי השנים בהם העולם הזה יתקיים, (120=6000:50), שנה אחת כנגד כל יובל. והרי ליובל קורא הפסוק 'לעולם' שנאמר (שמות כ"א, ו') 'ועבדו לעולם' ודרשו על כך חז"ל עולם זהו יובל. אם כך כאשר מברכים שאדם יחיה לעולם, הכוונה 'עד מאה ועשרים' שגם הם כנגד היובל". חייך הרב הישיש שוב ושאל: "ובאיזה ספר ראית שמשה חי 120 שנה כנגד היובלות?" - "איני יודע אולי בספר שלי?"... לפי זה ביאר הרב מסדילקאב שליט"א, כי לכאורה כשבירכה בת שבע את דוד המלך בברכה "יחי אדוני המלך דוד לעולם", היה זה נגד המציאות ויש בזה אף משום זילות לכבודו של המלך. אלא ידוע שבאותו היום בו בירכה אותו נפטר דוד המלך והיה הוא אז בדיוק בן שבעים. ולכן בירכה אותו יחי אדוני המלך דוד לעולם כלומר עוד יובל של חמישים שנה וביחד 120=70+50.
אמנון יקירי, אקוה שהועלתי ולו במשהו המברכך ומברך את אמך באריכות ימים עד מאה כעשרים, יהודה מלאכי • שיחה • ויקיהדות • י' בניסן ה'תשס"ח• 23:32, 14 באפריל 2008 (IDT)