זאב ארקטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgזאב ארקטי
זאב ארקטי
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: כלביים
סוג: כלב
מין: זאב מצוי
תת־מין: זאב ארקטי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Canis lupus arctos
‏((1935) .P)
תחום תפוצה
Arcticwolf distribution.gif

זאב ארקטי או זאב לבן (שם מדעי: Canis lupus arctos) הוא תת-מין של הזאב המצוי בסוג כלב. זאבים ארקטיים מצויים בצפון קנדה, אלסקה וצפון גרינלנד.

יש להם פרווה לבנה המותאמת לצבע השלג והאנטומיה שלהם זהה לזו של הזאב המצוי.

תת-מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאב הארקטי תואר לראשונה כתת-מין עצמאי, על ידי הזואולוג הבריטי רג'ינלד פוקוק בשנת 1935, לאחר שבחן גולגולת מהאי מלוויל. החל משנת 2005, הזאב הלבן מוכר כתת-מין על ידי ה-"MSW3" . עם זאת, מחקרים חדשים שנעשו על ה-DNA של הזאב, מצביעים על כך שיש "mtDNA" של הזאב הלבן לא ייחודי, כמין, ובכך מצביעים על כך שהתיישבותו בארכיפלג הארקטי, בצפון אמריקה, היא חדשה יחסית, ולכן אין בכך כדי להצדיק את מעמד תת-המין המיוחס לו.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב ארקטי הוא זאב בינוני בגודלו, ביחס לשאר תתי המין של זאב מצוי, והוא דומה לתת-המין הזאב הצפון-מערבי. ניתן להבדיל בין שני תתי-המין האלו לפי צבע הפרווה, פרוות הזאב הלבן היא בצבע לבן חזק, לעומת צבע הפרווה הלבן-אפור של הזאב הצפון-מערבי. כמו כן, גולגולתו של הזאב הארקטי צרה יותר.

בניגוד לתתי מין האחרים ביבשת אמריקה, הזאב הארקטי מעולם לא היה יעד לצייד מסיבי. האזור בו הוא חי, מאוכלס בבני אדם, ועל כן, הזאב הארקטי לא פוחד מבני האדם, ולעתים הוא יוצר קשר עם אנשים.

תפוצה ואזור מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזאב הארקטי מאכלס את האזור הארקטי של קנדה, כולל הארכיפלג הארקטי הקנדי, חלקים באלסקה וצפון גרינלנד. אזור מחייתם משתרע מקו רוחב 70 מעלות וצפונה. הם חיו בצפון אמריקה מעל ל-2 מיליון שנה. כאשר הם מוצאים מאורה, הם מכינים מספר חדרים לגורים ולאוכל. הזאב הארקטי הוא התת-מין היחיד של הזאב האפור שניתן למצוא אותו בכל תחום מחייתו המקורי, בעיקר בזכות זה שבתחום מחייתם הם נתקלים בבני האדם לעתים נדירות. זהו גם תת-המין היחידי שאינו תחת איום של הכחדה, אזור מחיתם הנידח מצביע על כך שהם בטוחים יחסית מפעילויות אדם הן בצייד והן בהרס אזור המחיה.

אזור המחיה שלהם כל כך נידח וקיצוני, שרק מעט מדענים חקרו את עולמם בזמן החורף הארוך והחשוך. אפילו מרבית האינואיטים חיים דרומה יותר מהזאב הארקטי. כתוצאה מכך, פרטים רבים על חייהם במהלך מרבית השנה לא ידועים.

צייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל הזאבים, זאבים ארקטיים צדים בלהקות. הם ניזונים בעיקר על: אייל הצפון וכבש המושק, אך גם על ארנבת ארקטית, כלבי ים, ציפורים ולמינג. כתוצאה מהמחסור בטרף, הם משוטטים באזורים נרחבים, עד ל-2,600 קמ"ר, ועוקבים אחר נדידת איילי הצפון דרומה במהלך החורף. הם אינם רצים מהר אלא מסתמכים על הכושר וסיבולת שלהם לצוד.

לזאב בוגר יש 42 שיניים, הנשק העיקרי שלהם בציד. הם בולעים מזון בחתיכות גדולות בלא שהם כמעט לועסים אותו כלל. הם אוכלים את כל הטרף שלהם, כולל עצמות. זאבים יכולים לאכול עד 9 ק"ג של בשר בארוחה אחת. לאחר שהם שבים מהציד הם מקיאים חלק מהאוכל לגורים הרעבים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודות לקרקע הארקטית הקפואה, והקושי התמידי שהיא מציבה לחפירת מאורות, זאבים ארקטיים משתמשים בדר"כ במחסות סלעים ומערות במקום. לאחר תקופה של 63 עד 75 ימים, הנקבה ממליטה בסוף מאי - תחילת יוני, כחודש אחרי הזאב האפור. לרוב נולדים בין 3-2 גורים, אולם יכולים להיוולד עד 12 גורים בהמלטה אחת. מספר זה נמוך מן הזאב האפור הממליט בדר"כ 5-4 גורים. הגורים נולדים עיוורים ונסמכים על אמם שתגן עליהם ותספק להם מזון. בגיל 5 שבועות הם מורשים לצאת מחוץ למאורתם. זאבים אחרים בלהקה עשויים לעזור לטפל בגורים בזמן שאמם צדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבנית:יקישיתוף בשורה