חואן אלונסו

חואן אלונסו
Juan Alonso
	אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה	13 בדצמבר 1927; הונדריביה, ספרד
פטירה	8 בספטמבר 1994 (בגיל 66); הונדריביה, ספרד
גובה	1.78 מטר
עמדה	שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

חואן אלונסו (בספרדית: Juan Alonso;‏ 13 בדצמבר 1927 – 8 בספטמבר 1994) היה כדורגלן ספרדי, ששיחק בעמדת השוער. היה לשוערה של ריאל מדריד בכל חמש הזכיות הרצופות שלה בגביע אירופה לאלופות בשנות החמישים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חואן אלונסו נולד ב-13 בדצמבר 1927 בהונדריביה, חבל הבסקים, שבספרד. אחיו, גבריאל אלונסו, היה גם כן לכדורגלן. כנער אלונסו שיחק בקריזפה, קבוצה מקומית, בגיל 15. בשנת 1946 החל את הקריירה המקצוענית שלו במועדון לוגרונס מהליגה השלישית שם שמר על השער בצורה טובה בעונת 1946/47. בסוף אותה עונה אלונסו עשה מבחן כניסה לסלטה ויגו שם אחיו התחיל שנה לפני כן. מאמנה אז, ריקרדו זאמורה השוער האגדי של נבחרת ספרד, לא קיבל אותו בכך שאמר: "הילד הזה לא יהיה מועיל לי. הוא לעולם לא יהיה שוער טוב והוא בהחלט לא מעוניין בסלטה".

משם אלונסו היה חייב לעשות שירות צבאי בפרול, לכן הוא השיג אישור מהרשויות הצבאיות לשחק בקבוצה המקומית ראסינג פרול ששיחקה באותה העת בליגה השנייה. במהלך שתי עונות עימה הצליח להפגין יכולת שוערות טובה שלא נעלמה מעיני קבוצות רבות.

ריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את שירותו הצבאי חתם אלונסו בריאל מדריד בשנת 1949. החתמתו הומלצה על ידי שוערה אז, חוסה באנון, שנאלץ לפרוש ממשחק באותה שנה עקב פציעה. אלונסו בכלל היה אמור להיות לשוער השלישי של ריאל אחרי אדאוטו וגרסיה מרטין, אך קיבל את ההזדמנות ביום הרביעי של עונת 1949/50 בלה ליגה עקב פציעות של השניים. הופעת הבכורה הייתה ב-25 בספטמבר 1949 במשחק חוץ נגד ריאל סוסיאדד. מאז ועד למשך כל שנות החמישים הפך לאחד מעמודי התווך של ריאל מדריד הגדולה שזכתה בחמישה גביעי אירופה רצופים וב-5 תוארי ליגה.

אלונסו התאפיין כשוער בעל ביטחון, שלווה, יכולת מיקום טובה, רפלקסים ואינטואיציה נהדרת לצפות את היריב. במשך שלוש עונות (1951–1954) שיחק לצד אחיו ששיחק בעמדת הבלם. הקריירה שלו הייתה לא קלה מכיוון שהיה צריך להילחם עונה אחר עונה על עמדת השוער הפותח, אך אף אחד מהשוערים שריאל החתימה לא הצליח לחטוף את מקומו.

בטורניר גביע העולם למועדונים 1952 הלא רשמי שנערך בקראקס שבקולומביה עלה מעמדו של אלונסו כשוער. במשחק הגמר בו ריאל ניצחה נגד בוטפוגו הוא נתן הופעה מרשימה עם הצלות נהדרות, ובסיום הטורניר נבחר להיות לשחקן המצטיין. עם צירופו של אלפרדו די סטפנו בעונת 1953/54 התארים החלו להגיע למועדון ויצרו את אחת הקבוצות המיתולוגיות בתולדות הכדורגל. בנוסף לכך זכה במהלך עונת 1954/55 גם בתואר אישי, פרס הזאמורה המוענק לשוער הטוב ביותר בלה ליגה.

לאחר ששיחק בשלושה משחקי גמר גביע אירופה ברציפות נגד סטאד ריימס, פיורנטינה ומילאן בהתאמה אלונסו איבד את מעמדו בשנת 1959 עקב מחלה בריאות. דבר זה מנע ממנו לשחק בשליש האחרון של עונת 1958/59 ומה שהיה גם אמור להיות לגמר גביע אירופה הרביעי שלו. מאז היה כמעט ולא פעיל במשך שנה בגלל המחלה, שכן אף על פי שלכאורה לא הייתה כלל רצינית, הוא לא קיבל את הסמכות ההדדית הספורטיבית לחזור לשחק. כאשר קיבל את האישור הוא נפצע מחוסר פעילות במשחק הקאמבק שלו נגד אתלטיקו מדריד ב-21 בפברואר 1960. התנגשות עם אדלרדו גרמה לו שבר עצם הבריח ואובדן ממושך נוסף. לאור עובדה זאת ריאל האריכה את חוזהו של אלונסו לשנה נוספת אך הוא לא שיחק עוד משחק רשמי עבורה. הוא זכה בתואר גביע אירופה החמישי שלו, הגביע הבין-יבשתי ובאליפות בעונת 1960/61 מבלי שהשתתף ישירות באף אחד מאותם טורנירים.

אלונסו עשה את הופעתו האחרונה בה במשחק המחווה שלו נגד ריבר פלייט, ועזב את ריאל בסוף עונת 1961/62. אחר כך שיחק שנה נוספת לפני שפרש ממשחק בפלוס אולטרה מהליגה השנייה.