אתלטיקו מדריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: דף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אתלטיקו מדריד
C atletico de madrid.gif
מידע כללי
כינוי Los Colchoneros
(יצרני המזרנים)
Los Rojiblancos
(האדומים-לבנים)
Los Indios (האינדיאנים)
El Atléti (האתלטים)
תאריך ייסוד 1903
אצטדיון אצטדיון ויסנטה קלדרון,
מדריד, ספרד
(תכולה: 54,960)
נשיא Flag of Spain.svg אנריקה סרסו
מאמן Flag of Argentina.svg דייגו סימאונה
ליגה לה ליגה
תארים
מספר אליפויות 9
מספר גביעים 10
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

קלוב אתלטיקו דה מדריד היא קבוצת כדורגל ספרדית מהעיר מדריד. הקבוצה נוסדה ב-26 באפריל 1903 ומשחקת בליגת העל הספרדית. הקבוצה זכתה 9 פעמים באליפות הליגה הספרדית ו-10 פעמים בגביע המלך. כמו כן, לזכותה של הקבוצה זכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע (1962), שתי זכיות בליגה האירופית (2010, 2012) וזכייה אחת בגביע הביניבשתי (1974).

הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון ויסנטה קלדרון אשר מכיל 54,960 מושבים. בשנת 2015 עתידה הקבוצה לעבור לארח משחקים באצטדיון האולימפי בעיר שצפוי להכיל 73,000 מקומות.

במהלך ההיסטוריה של המועדון, דבקו בו מספר כינויים: Los Colchoneros (יצרני המזרנים), הכינוי דבק בקבוצה משום שמדי הקבוצה יוצרו לאחר הקמתה ממזרנים ישנים. במהלך שנות ה-70, דבק בהם גם הכינוי Los Indios (האינדיאנים), לכאורה, שבגלל הסרת ההגבלה על החתמת שחקנים זרים, הוחתמו באתלטיקו שחקנים רבים מדרום אמריקה. עם זאת, ישנם מספר קונספירציות שונות שמסבירות הסבר אחר לכינוי, בהן, במכיוון שהאצטדיון הביתי של הקבוצה נמצא על גדות נהר המנסנרס, או משום שהאינדיאנים היו אויביהם של הלבנים שהתיישבו בצפון אמריקה, וכינוים של היריבה העירונית של אתלטיקו, ריאל מדריד, הוא (הלבנים), ולכן כינוי זה מתאים לקבוצה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה ושנים ראשונות (1939-1903)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקו מדריד נוסדה בתאריך ה-26 באפריל 1903, על ידי שלושה סטונדטים ממוצא בסקי שהתגוררו במדריד. מייסדים אלו ראו במועדון החדש קבוצת בת של אתלטיק בילבאו, קבוצת הילדות שלהם, ולכן, בשנותיו הראשונות של המועדון, מדי הקבוצה היו בצבע כחול-לבן בדומה למדיה של אתלטיק בילבאו דאז. בשנת 1904 הצטרפו אליהם חברים, שפרשו מריאל מדריד. ב-1911 שינתה הקבוצה את מדיה לצבעים הנוכחיים, אדומים-לבנים. המדים באותה תקופה יוצרו ממזרנים ישנים. רבים מאמינים כי הסיבה לשנות את צבע המדים, היא כלכלית: באותה תקופה, המזרנים הישנים היו בצבע אדום-לבן, והיה הכי פשוט להשתמש בבדים הישנים של המזרנים להכנת המדים. תגלית זו חסכה למועדון הוצאות רבות, וממנה הגיע הכינוי Los Colchoneros (יצרני המזרנים). לאחר מספר שנים, גם אתלטיקו מדריד וגם אתלטיק בילבאו רכשו מדים כחולים-לבנים מקבוצת בלקברן רוברס האנגלית. חואניטו אלורדיי, שחקן הקבוצה וחבר במועצת המנהלים של אתלטיקו, נשלח לאנגליה כדי לרכוש מדים מבלקברן, אך לאחר שלא מצא מדים אלו, קנה מדים של קבוצת סנדרלנד, אדומים-לבנים, במקום. אתלטיקו מדריד החליטה לאמץ את החולצה האדומה-לבנה, אך השאירו את המכנסיים הכחולים. מאז, דבק במועדון הכינוי Los Rojiblancos (האדומים-לבנים).

חלקת האדמה הראשונה של אתלטיקו הייתה הרודנה דה ואלקס, שהייתה ממוקמת באזור הפועלים, בצדה הדרומי של העיר מדריד. בשנת 1919, חברת אורבניזדורה מטרופוליטאנו, החברה שניהלה את מערכת התקשורת התת-קרקעית במדריד, רכשה חלקת אדמה ליד אוניברסיטת סיודאד, ובשנת 1921, הפכה אתלטיקו מדריד למועדון עצמאי, שלא היה תלוי יותר באתלטיק בילבאו. כחלק מהפרויקט החדש, החברה בנתה את אצטדיונה הראשון של אתלטיקו מדריד, ה"מטרופוליטאנו", שנפתח בשנת 1923, והיו בו 35,800 מושבים. ה"מטרופוליטאנו" שימש את המועדון עד שנת 1966, אז נחנך אצטדיונה של הקבוצה עד היום, אצטדיון ויסנטה קלדרון. כחלק ממהלך זה, נהרס ה"מטרופוליטאנו", ובמקומו הוקמו בנייני אוניברסיטה ובנייני משרדים, שמשמשים כמשרדי חברת ENUSA הספרדית.

עד שנת 1920, זכתה אתלטיקו מדריד 3 פעמים באליפויות האזוריות והייתה סגנית גביע המלך הספרדי בשנת 1921, לאחר שהפסידה 4-1 לאתלטיק בילבאו. בשנת 1926 אתלטיקו מדריד הגיעה שוב לגמר, בו הפסידה 3-2 בהארכה, לקבוצת ברצלונה. בשנת 1928 הוזמנה הקבוצה לפתיחת הליגה הספרדית, שנוסדה שנה מאוחר יותר, בשנת 1929. במהלך עונת הבכורה של הקבוצה בליגה הבכירה, מאמן הקבוצה היה פרד פנטלנד האנגלי. לאחר 2 עונות בלבד בליגה הראשונה, ירדה אתלטיקו מדריד לליגת המשנה הספרדית. לאחר 3 עונות חזרה הקבוצה לליגה הבכירה, אך ירדה שוב לליגת המשנה בשנת 1936, לאחר שז'וזפ סמיטייר מונה במקום פנטלנד למשרת המאמן. בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה בספרד, הליגה הושבתה למשך שנתיים, ובעקבות אי יכולתה של ריאל אוביידו לשחק, מאחר שאצטדיונה נהרס בזמן ההפצצות, אתלטיקו מדריד, שהייתה אמורה לרדת אוטומטית לליגה השנייה, הגיעה לפלייאוף על העלייה לליגה הבכירה, וניצחה את אוסאסונה, אלופת ליגת המשנה.

אתלטיקו אביסיון מדריד (1947-1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939, כאשר חודשה הליגה, התמזגה אתלטיקו מדריד עם קבוצת הכדורגל מסרגוסה, אביסיון נסיונל והפכה לאתלטיקו אביסיון מדריד. אביסיון נסיונל הייתה קבוצת כדורגל שנוסדה על ידי חברים בחיל האוויר הספרדי, והובטח לה מקום בליגה, בעונת 1939/1940. בסופו של דבר, נדחתה אביסיון על ידי פדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית. כפשרה המועדון החליט להתמזג עם אתלטיקו מדריד, שמצדה הסכימה, מאחר ששמונה משחקניה נהרגו במלחמת האזרחים. אתלטיקו מדריד נכנסה לליגה במקום ריאל אוביידו. עם ריקרדו זאמורה כמאמן, זכתה לראשונה אתלטיקו באליפות, ושמרה על תואר זה גם בעונה הבאה, עונת 1940/1941. השחקן המשפיע ביותר באותן עונות היה הקפטן חֶרְמַן גומז, שהגיע מראסינג סנטאנדר בשנת 1939, ששיחק בתפקיד הקשר המרכזי במשך 8 עונות רצופות במדי הקבוצה, עד עונת 1947/1948, לצד הקשרים מצ'ין ורמון גבילונדו. על פי רבים, הקישור וצורת המשחק הייחודית של גומז, הייתה זו שהפכה את אתלטיקו מדריד לאחת הקבוצות החזקות בספרד. בשנת 1947 החליט המועדון להשתחרר מהקשר הצבאי אליהם, וחזר לשמו הקודם אתלטיקו מדריד. באותה שנה התרחש הניצחון הגדול ביותר של אתלטיקו על ריאל מדריד - 0-5. עד היום, זהו הניצחון הגדול ביותר של אתלטיקו בדרבי מול היריבה המושבעת, ריאל מדריד.

עידן הזהב (1965-1947)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת המאמן הארגנטינאי הלניו הררה ועם הכוכב המרוקאי לארבי בן בארק זכתה אתלטיקו באליפות פעמיים נוספות בשנים בשנים 1950 ו-1951. עם עזיבתו של הררה בשנת 1953, המועדון נאבק עם אתלטיק בילבאו על המקום השלישי ברמת הקבוצות, אחרי ריאל מדריד וברצלונה. עד סוף שנות ה-50, נותרו אתלטיקו מדריד ואתלטיק בילבאו להיאבק על המקום השלישי.

עם זאת, בשנות ה-60 וב-שנות ה-70, אתלטיקו קראה תיגר על מעמדה של ברצלונה כקבוצה המדורגת השנייה בחוזקתה בספרד, כאשר במקום הראשון שלטה באופן בלתי מעורער ריאל מדריד. בעונת 1957/1958 הוביל את הקבוצה המאמן פרדיננד דוצ'יק הצ'כוסלובקי למקום השני בליגה. מיקום זה הביא את אתלטיקו לגביע אירופה לאלופות, מאחר שריאל מדריד, אלופת ספרד המכהנת, הייתה אז גם אלופת אירופה המכהנת (קבוצה אשר זוכה בגביע אירופה לאלופות הייתה מעפילה אוטומטית למפעל זה בעונה הבאה, ללא קשר למקום שלה בליגה המקומית). עם חלוץ החוד הברזילאי ואוה, ועם הקיצוני הספרדי אנריקה קויאר, הגיעה אתלטיקו מדריד לשלב חצי הגמר, לאחר שהדיחו את דרומקונדרה האירית, את צסק"א סופיה הבולגרית ואת שאלקה מגרמניה המערבית. בסופו של דבר הודחה אתלטיקו על ידי ריאל מדריד: ריאל ניצחה 2:1 בסנטיאגו ברנבאו, אתלטיקו ניצחה 0:1 במטרופוליטאנו, ובמשחק החוזר ניצחה ריאל 2:1 באצטדיון לה רומרדה שבסרגוסה.

לעומת זאת, אתלטיקו, זכתה לנקמה משלה, כאשר החתימה את מאמן ריאל מדריד לשעבר, חוסה וייונגה, וניצחה את ריאל מדריד פעמיים ברציפות בגמר גביע המלך הספרדי, ב-1960 וב-1961. בשנת 1962 זכתה אתלטיקו בגביע אירופה למחזיקות גביע, לאחר תיקו 1-1 עם פיורנטינה בגמר, וניצחון 0-3 במשחק החוזר. לאחר שנה שוב הגיעה הקבוצה לגמר בטורניר זה, אך אז הפסידה 5-1 לטוטנהאם הוטספר האנגלית. אנריקה קויאר המשיך להיות שחקן משפיע בתקופה זו, ואליו הצטרפו לקישור מיגל ג'ונס ואדלרדו רודריגס.

פריצת הדרך באירופה (1974-1965)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו הוחתמו באתלטיקו שחקנים משמעותיים, ביניהם: חאבייר אירורטה, חוסה יולוחיו גראטה ולואיס אראגונס. גראטה זכה 3 פעמים ברציפות בתואר ה"פיצ'יצ'י", בעונות 1968/1969, 1969/1970, 1970/1971. בשנות ה-70 הגיעו מספר שחקנים ארגנטינאים, דוגמת רובן איילה, פאנאדרו דיאז ורמון "כאצ'ו" הרדיה, שהובאו על ידי המאמן הארגנטינאי חואן קרלוס לורנצו. לורנצו האמין במשמעת, זהירות ושיבוש המשחק של היריבים. הוא אמנם היה מאמן שנוי במחלוקת, אך השיטות שלו הוכיחו את עצמן כאשר אתלטיקו זכתה באליפות בשנת 1973. בנוסף לכך, בשנת 1974 העפילה אתלטיקו לגמר גביע אירופה לאלופות, לאחר שניצחה את גלאטסראיי הטורקית, דינמו בוקרשט הרומנית, הכוכב האדום בלגרד היוגוסלבית ואת סלטיק הסקוטית. בגמר פגשו אתלטיקו את באיירן מינכן, שנחשבה לאחת הקבוצות הטובות בעולם. משחק הגמר הראשון הסתיים בתיקו 1-1, ובמשחק החוזר ניצחה באיירן 4-0.

לצערם של אוהדי אתלטיקו, השנים הטובות ביותר שלהם עלו בקנה אחד עם השנים הטובות של ריאל מדריד, שהייתה יותר דומיננטית משום שזכתה ביותר תארים. בין השנים 1961 - 1980 ריאל זכו 14 פעמים באליפות, והיחידים שעוד הצליחו להוות מכשול לריאל היו אתלטיקו, אשר זכו בתואר בשנים 1966, 1970, 1973 ו-1976.

תקופת לואיס אראגונס כמאמן (1987-1974)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר התבוסה בגמר גביע אירופה לאלופות, פרש לואיס אראגונס ממשחק פעיל, ומיד מונה למאמן אתלטיקו מדריד. בסך הכל, אימן אראגונס את אתלטיקו ב-4 קדנציות שונות: 1974-1980, 1982-1987, 1991-1993, 2001-2003. הצלחתו של אראגונס הגיעה במהירות: מאחר שבאיירן מינכן זכתה בגביע אירופה לאלופות, היא הייתה אמורה להשתתף בגביע הביניבשתי, אך בעקבות לחץ של משחקים שהיו לבאיירן, בהנהלת הקבוצה הגרמנית החליטו לא להשתתף. אתלטיקו מדריד, שהייתה סגנית גביע אירופה, הוזמנה במקום. הקבוצה שיחקה נגד אינדפנדיינטה הארגנטינאית, זוכת גביע ליברטדורס. המשחק הראשון, שנערך באצטדיון ליברטדורס דה אמריקה שבבואנוס איירס, נגמר בניצחון 1-0 לאינדפנדיינטה. המשחק השני, שנערך באצטדיון ויסנטה קלדרון, נגמר בניצחון 0-2 של אתלטיקו ובזכייה היסטורית של אתלטיקו מדריד בגביע הביניבשתי. בשנת 1976 הוביל אראגונס את אתלטיקו לזכייה בגביע המלך, לאחר ניצחון 0-1 על ריאל סרגוסה בגמר. שנה לאחר מכן, בשנת 1977 זכתה אתלטיקו באליפות.

במהלך הקדנציה השנייה של אראגונס כמאמן אתלטיקו מדריד, בעונת 1984/1985, הגיע הקבוצה למקום השני בליגה, אחרי ברצלונה. בנוסף, זכתה אתלטיקו בגביע המלך לאחר ניצחון 1-2 על אתלטיק בילבאו. באותה עונה, השחקן שתרם מאד לקבוצה להגיע להישגים אלו היה הוגו סאנצ'ס המקסיקני, זכה בתואר הפיצ'יצ'י, לאחר שהבקיע 19 שערי ליגה. בעקבות הצלחתו, נרכש סאנצ'ס על ידי היריבה העירונית ריאל מדריד. למרות עזיבת המקסיקני, אראגונס המשיך להוביל את אתלטיקו להצלחה, לאחר זכייה בסופר קאפ הספרדי עם ניצחון 1-3 על ברצלונה. בעונת 1985/1986 הגיעה אתלטיקו לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, והפסידה 3-0 לדינמו קייב.

תקופת חסוס חיל (2003-1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987, הפוליטיקאי ואיש העסקים הספרדי, חסוס חיל, הפך לנשיא המועדון.

חיל נבחר לנשיא 10 שנים לאחר הזכייה האחרונה של אתלטיקו באליפות, והמועדון היה נואש להצלחה בליגה. מסיבה זו, חיל הוציא כספים רבים וביצע מספר החתמות יקרות, ביניהן הייתה החתמתו של פאולו פורטרה, הקיצוני הפורטוגלי שהגיע מפורטו. בסופו של דבר, מכל ההוצאות הגבוהות יצאו רק שתי זכיות רוצופות בגביע המלך, בעונות 1990/1991 ו-1991/1992. הכי קרוב שהגיעה אתלטיקו בשנים אלו לזכייה בתואר האליפות הייתה בעונת 1990/1991, לאחר שסיימו במקום ה-2 בליגה, 10 נקודות פחות מברצלונה, שבאותה התקופה הייתה תחת המאמן יוהאן קרויף. בשל כך, חיל פיתח מוניטין גרוע במיוחד, בשל האופן בו ניהל את המועדון. עם כל הרצון להגיע להצלחה בליגה, חיל מינה ופיטר מאמנים באופן מהיר מאד. בין המאמנים שמונו ופוטרו על ידי חיל היו: ססאר לואיס מנוטי, רון אטקינסון, חאבייר קלמנטה, טומיסלב איביץ', פרנסיסקו מטורנה, אלפיו באסילה וגם אחד הסמלים של הקבוצה הגדולה לואיס אראגונס. בנוסף אחד המהלכים שעשה חיל והתבררו מאוחר יותר כטעות גדולה, היה סגירת מחלקת הנוער של המועדון בשנת 1992, שבעקבות כך עזבו שחקני נוער מבטיחים, ביניהם היה ראול גונזלס בן ה-15, שעזב ליריבה העירונית ריאל מדריד.

בעונת 1994/1995, המועדון ניצל מירידה לליגת המשנה, לאחר שסיים בתוצאת תיקו במשחק במחזור האחרון. בעקבות המצב אליו הגיעה הקבוצה, על חיל היה לבצע שינויים רבים בקבוצה. חיל החתים את המאמן הסרבי רנדומיר אנטיץ', ובעונת ההעברות שחקנים רבים עזבו את הקבוצה. הקבוצה פתחה את עונת 1995/1996 עם מאמן חדש, שחקנים שהיו "שאריות" של העונה הקודמת: חוסה לואיס קמינרו, דייגו סימאונה, קיקו ועוד, וכמו כן החתמות חדשות: מילינקו פאנטיץ', לובוסלב פנב, סנטיאגו דניה וחוסה פרנסיסקו מולינה. עונה זו הסתיימה בצורה מוצלחת במיוחד, כאשר אתלטיקו מדריד זכתה בדאבל.

בעונת 1996/1997 שיחקה אתלטיקו לראשונה בליגת האלופות. הקבוצה פתחה עונה עם ציפיות ושאיפות חדשות, ובנוסף עם החתמות חדשות - חואן אדוארדו אסניידר שהגיע מריאל מדריד, וראדק בייבל הצ'כי שהרשים ביורו 1996, בו הגיעה נבחרת צ'כיה לגמר. אתלטיקו לא מימשה את הציפיות שתלו בה. בליגה הסיכויים לזכייה אבדו, ומליגת האלופות הקבוצה הודחה הודחו בשלב רבע הגמר לאחר צמד משחקים מול אייאקס אמסטרדם.

בעונת 1997/1998, ההוצאות היו כבדות, והן רק הלכו וגדלו, עם החתמות של כריסטיאן ויירי האיטלקי ושל ז'וניניו פאוליסטה הברזילאי. אף על פי שאנטיץ' הביא את תואר האליפות, הוא הוחלף לקראת סוף העונה באריגו סאקי, ש"שרד" במשרת המאמן פחות מ-6 חודשים. לאחר מכן חזר אנטיץ', שהוחלף לאחר חודשיים בלבד בקלאודיו ראניירי.

את עונת 1999/2000 פתח ראניירי כמאמן. עונה זאת הייתה עונה הרת אסון לאתלטיקו. לקראת סוף שנת 1999 הושעו חסוס חיל וכל הצוות שלו על ידי פדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית, והם נחקרו בחשד לשימוש לרעה בכספי המועדון. הממשלה מינתה את חוסה מנואל רובי לתפקיד הנשיא הזמני של המועדון. עם השעייתו של חיל נעשה אי סדר במועדון, ובעקבות כך ביצועי השחקנים על המגרש ירדו, מפני שלא היה להם רצון לשחק. במרץ 2000, כאשר הקבוצה נמצאת במקום ה-17 ועל סף ירידה, הגיש ראניירי את התפטרותו מהמועדון. חזרתו של אנטיץ' לקבוצה לא עזרה לקבוצה בליגה, אף על פי שהצליחה להגיע לגמר גביע המלך, בו הפסידה הקבוצה 2-1 לאספניול. הקבוצה ירדה לליגת המשנה לאחר שסיימה במקום ה-19 בליגה.

אוהדי אתלטיקו בשנת 2005

אתלטיקו בילתה 2 עונות בליגה השנייה, עד שלבסוף הצליחה לחזור לליגה הבכירה, בעונת 2001/2002, כאשר המאמן שהחזיר אותה לליגה הראשונה היה לואיס אראגונס. הוא אימן את הקבוצה גם בעונה הראשונה שלה בלה ליגה מאז שחזרה. הוא היה גם מי שנתן לשחקן צעיר ומבטיח בשם פרננדו טורס לבצע הופעת בכורה בליגה, נגד ברצלונה בקאמפ נואו, כאשר טורס הבקיע את שער השויון והציל את אתלטיקו מהפסד.

במאי 2003 הגיש חיל באופן רשמי את התפטרותו מהקבוצה.

תקופת חאבייר אגירה (2009-2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 מונה חאבייר אגירה למאמנה של אתלטיקו מדריד. עם מינויו של אגירה, הגיע לאתלטיקו החלוץ הצעיר סרחיו אגוארו.

בחודש יוני 2007 טורס זיעזע את המועדון כאשר הצהיר על רצונו לעזוב את המועדון ולעבור לליברפול. בסופו של דבר הוא עזב את אתלטיקו וחתם בקבוצה מהפרמייר ליג, שהעבירה לאתלטיקו עבורו 26,500,000 ליש"ט[1]. לאחר העזיבה של טורס, החתימה הקבוצה את החלוץ האורוגוואי דייגו פורלאן, זוכה תואר הפיצ'יצ'י וזוכה נעל הזהב האירופית לשעבר.‏[2].

עונת 2007/2008 הוכיחה עצמה כעונה הטובה ביותר של המועדון מזה עשור. בעונה זו הגיעה אתלטיקו לסיבוב ה-32 בגביע אופ"א, בו הובסה על ידי בולטון וונדררס. הקבוצה הגיעה גם לרבע הגמר של גביע המלך, אז הובסה על ידי ולנסיה. בעונה זו סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה, והעפילה למוקדמות ליגת האלופות. סרחיו אגוארו, דייגו פורלאן, סימאו והשוער לאו פרנקו החזירו את אתלטיקו לטופ של הכדורגל האירופי, וגם לליגת האלופות, מאז ההפסד ברבע הגמר לאייאקס אמסטרדם בעונת 1996/1997.

עונת 2008/2009 הייתה צעד נוסף של אתלטיקו לתחיית המוניטין של הקבוצה, הן בספרד והן באירופה. בליגת האלופות הגיעה הקבוצה עד לשלב שמינית הגמר, אז הודחה על ידי פורטו, ובליגה נשארה הקבוצה באותו מקום כמו בשנה שלפני כן, במקום ה-4. בגביע המלך הודחה אתלטיקו בסיבוב ה-16 על ידי ברצלונה, שבסופו של דבר זכתה בתואר. באתלטיקו, חברי ההנהלה לא היו מרוצים, והחליטו לחזק את סגל הקבוצה.

ב-3 בפברואר 2009, לאחר פתיחת עונה חלשה ו-6 משחקים ללא ניצחון, פוטר חאבייר אגירה מתפקיד מאמן אתלטיקו מדריד‏[3]. מאוחר יותר טען אגירה כי הוא לא פוטר, אלא זאת הייתה "החלטה הדדית", שגם הוא וגם המועדון הסכימו לכך שהוא יעזוב. לאחר פיטוריו, היה זעם ציבורי רב על התנהלות המועדון, ואף היו אמירות בין האוהדים שהבעיות של המועדון כלל לא היו בגלל אגירה, אלא בגלל השחקן דייגו פורלאן. פורלאן עצמו אף הגיב לאישומים:"פיטוריי אגירה הייתה הדרך הכי קלה. אגירה לא היה הגורם לבעיות. השחקנים אשמים, אנחנו לא משחקים טוב ומבצעים המון שגיעות". לאחר פיטוריו של אגירה, מונה אבל רסינו למשרת מאמן הקבוצה.

לאחר מינויו של רסינו הקבוצה "חזרה לעצמה": היא חזרה למקום ה-4 הליגה, שם גם סיימה את העונה. דייגו פורלאן זכה בתואר הפיצ'יצ'י, וגם בתואר נעל הזהב האירופית, לאחר שהבקיע 32 שערי ליגה באותה עונה. אתלטיקו ראתה את ההצלחה בליגה המקומית כהזדמנות לחזק את הסגל שלה. במקום השוער לאו פרנקו שעזב, עלה מקבוצת הנוער שוער צעיר ומבטיח, דויד דה חאה. למרות לחץ מצד מועדונים גדולים לרכוש את פורלאן ואגוארו, אתלטיקו החליטה לא למכור אותם ושמרה על הבסיס ההתקפי שלה, בתקווה להצלחה בעונה הבאה.

עונת 2009/2010 החלה בצורה הגרועה ביותר בשביל אתלטיקו, עם המון הפסדים וספיגת שערים רבים. ב-21 באוקטובר 2009, הפסידה אתלטיקו 4-0 לצ'לסי. תבוסה זו הביאה לעזיבתו של רסינו את הקבוצה‏[4]. לאחר שלא הצליחה אתלטיקו להביא את המאמן הדני מיכאל לאודרופ, החתימה הקבוצה את קיקה סאנצ'ס פלורס למאמנה עד לסוף העונה‏[5].

ההצלחה באירופה ודייגו סימאונה (2010-)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב אתלטיקו ופולהאם בגמר גביע אופ"א 2010

לאחר מינויו של פלורס, ראתה אתלטיקו שינוי עצום בהתנהלות הקבוצה. אף על פי שהקבוצה המשיכה לפגר במקצת בליגה, שבסופו של דבר סיימה בה במקום ה-9, היא הצליחה לסיים במקום ה-3 בשלב הבתים של ליגת האלופות, ולכן קיבלו מקום בסיבוב ה-32 של גביע אופ"א. לאחר ניצחונות על גלאטסראיי, ספורטינג ליסבון, ולנסיה וליברפול, העפילה אתלטיקו לגמר. משחק הגמר נערך באצטדיון אימטק ארנה שבהמבורג, בו ניצחה אתלטיקו 1-2 את פולהאם, מצמד של דייגו פורלאן, כולל שער בדקה ה-116, בהארכה. פורלאן נבחר לאיש המשחק ואתלטיקו זכתה בגביע. היה זה התואר האירופי הראשון של אתלטיקו, מאז עונת 1961/1962, בה זכתה אתלטיקו בגביע המחזיקות.

בנוסף, הגיעה אתלטיקו לגמר גביע המלך, בו התמודדה נגד סביליה, והייתה יכולה להשיג דאבל ראשון מאז שנת 1996, אך לבסוף הפסידה 2-0 בגמר, שנערך בקאמפ נואו. בזכות הזכייה בגביע אופ"א, העפילה אתלטיקו למשחק הסופר קאפ האירופי, בו ניצחה 0-2 את אינטר מילאנו, זוכת ליגת האלופות.

עונת 2010/2011 הייתה עונה מאכזת בשביל אתלטיקו - הקבוצה סיימה במקום ה-7 בליגה, הודחה מגביע המלך ברבע הגמר והודחה משלב הבתים של הליגה האירופית, מאחר שסיימה במקום ה-3. כל זה הוביל לעזיבתו של פלורס עוד לפני סיום העונה‏[6]. במקום פלורס מונה המאמן גרגוריו מנסאנו, שהיה אחראי לכך שסיימה אתלטיקו במקום ה-7 בליגה והבטיחה את מקומה במוקדמות הליגה אירופית‏[7]. מנסאנו עצמו הוחלף בדייגו סימאונה בחודש דצמבר 2011, בשל הפסדים מרובים בליגה‏[8][9].

לקראת עונת 2011/2012 הוחתם בקבוצה רדאמל פלקאו הקולומביאני, שנרכש מפורטו תמורת 40 מיליון אירו, הסכום הגבוה ביותר ששילמה אתלטיקו עבור שחקן כלשהו. סימאונה הוביל את הקבוצה לזכייה בליגה האירופית בעונה זו, לאחר ניצחון 0-3 על אתלטיק בילבאו בגמר, בו פלקאו הבקיע צמד. בנוסף, פלקאו שיחק תפקיד מפתח באתלטיקו כאשר הקבוצה רשמה 12 ניצחונות רצופים בעונה זו, עד לזכייה בליגה האירופית. שוב, בזכות הזכייה בליגה האירופית, העפילה אתלטיקו לסופר קאפ האירופי, בו ניצחה 1-4 את צ'לסי. במשחק זה כבש פלקאו שלושער.

בעונת 2012/2013, ניצחה אתלטיקו את ריאל מדריד 1-2 בגמר גביע המלך. היה זה הניצחון הראשון של אתלטיקו על ריאל מזה 14 שנים‏[10]. עונה זו הייתה אחת העונות היותר טובות של אתלטיקו, לאחר שסיימה במקום ה-3 בליגה והבטיחה את מקומה בליגת האלופות. באותה עונה, בליגה האירופית, סיימה הקבוצה את שלב הבתים במקום השני, שהקנה לה כרטיס לשלב 32 האחרונות בו הודחה על ידי רובין קאזאן.

האצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון ויסנטה קלדרון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון ויסנטה קלדרון

מאז שנת 1966 אתלטיקו משחקת את משחקי הבית שלהם באצטדיון ויסנטה קלדרון, שנמצא על גדות נהר המנסנרס, ברובע ארגנזולה, מדריד. אצטדיון זה מדורג על ידי אופ"א כאצטדיון קטגוריה 4, המאפשר לו לארח משחקי הפלייאוף של המוקדמות עד לשלב חצי הגמר של ליגת האלופות, משלב 32 הגדולות עד לשלב חצי הגמר של הליגה האירופית ומשחקי טורניר הגמר של אליפות אירופה, כלומר, האצטדיון יכול לארח כל משחק רשמי, כולל גמר ליגת האלופות וגמר הליגה האירופית. האצטדיון, שנמצא בבעלות המועדון, ומכיל 54,960 מקומות ישיבה, נחנך בתאריך ה-2 באוקטובר 1966, במשחק נגד ולנסיה, שנגמר בתוצאת שוויון 1-1. הוא היה האצטדיון הראשון שלא הכיל כלל יציע עמידה.

האצטדיון קיבל את שמו הנוכחי בשנת 1971, ע"ש נשיא אתלטיקו דאז, ויסנטה קלדרון. עד שינוי שמו נקרא האצטדיון אצטדיון דל מנסנרס, על שם נהר המנסנרס שזורם לצד האצטדיון.

מגרשים ואצטדיונים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסנטה קלדרון הוא האצטדיון ה-4 במספר שמשמש את אתלטיקו מדריד. לפניו היו:

  • קמפו דל רטירו (1903-1913) - היה ממוקם בפארק בואן רטירו והיה ידוע בכינוי:"campo de la rana" ("מגרש הצפרדע").
  • קמפו דה אודונל (1913-1923) - הכיל 10,000 מקומות ישיבה.
  • אצטדיון מטרופוליטאנו (1923-1966) - הכיל בשיאו 35,800 מקומות ישיבה.

תוכניות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביולי 2007, אתלטיקו ועיריית מדריד חתמו על הסכם, לפיו, אתלטיקו תמכור את חלקת האדמה שם ממוקם אצטדיון ויסנטה קלדרון, ובשנת 2016 תקבל אתלטיקו את האצטדיון האולימפי של מדריד. תוכנית זו נולדה מתוך הרצון של מדריד לארח את אולימפיאדת 2016, ולכן התחילו עבודות שיפוצים במטרה להרחיב את האצטדיון שיכיל 73,000 מקומות ישיבה. מאחר שריו דה ז'ניירו זכו לארח את האולימפיאדה, האצטדיון יועבר לאתלטיקו מדריד כבר בשנת 2015, ושהיא זו שתישא בעלויות ההרחבה.

ההחלטה לעזוב את ויסנטה קלדרון לאחר כל כך הרבה שנים שהוא שימש כאצטדיונה של הקבוצה, עורר זעם בקרבם של חלק מאוהדי אתלטיקו, שדרשו להרחיב את האצטדיון הקיים ולא להחליף אותו לגמרי.

המנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 נכתב השיר המוכר הראשון על אתלטיקו מדריד, שהיה בשימוש על ידי אוהדי הקבוצה באותם זמנים. בשנת 1947 נכתב שיר נוסף, הפעם על השתחררות הקבוצה מהשם "אבייכיון" שציווה על הקבוצה פרנסיסקו פרנקו להשתמש בו.

ההמנון הרשמי של אתלטיקו מדריד נכתב בשנת 1974, על ידי צמד המוזיקאים אוהדי הקבוצה חוסה אגילר גרנדוס ואנחל גרנדוס גרסיה. ההמנון נקרא "Himno del Metropolitano" ("ההמנון של המטרופוליטנו").‏[11]

לרגל חגיגות המאה של המועדון, בשנת 2003, הזמר חואקין סבינה, אוהד מוכר של אתלטיקו, חיבר שיר בשם "Motivos de un Sentimiento" ("סיבות של תחושה"), שמאז נחשב כ"המנון המאה", יחד עם ההמנון המקורי משנת 1974. את הלחן לשירו של סבינה כתב פאצ'ו וארונה. סבינה אף הקליט את השיר, כאשר בשיר יש מושמעים קולות רקע של קהל אוהדי אתלטיקו מדריד.

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הקבוצה הנוכחי

במשך השנים היו לאתלטיקו מדריד סמלים רבים שהתחלפו עם השנים. צורתו של הסמל שמשמש את הקבוצה עד עכשיו נבחרה בשנת 1947, ומאז לא נעשו בו שינויים משמעותיים. בסמל הנוכחי, בצד שמאל למעלה, נמצא סמל העיר מדריד, כאשר שאר הסמל הוא צבעי הקבוצה. הסמל "ממוסגר" בצבע צהוב-זהוב. מאפייני הסמל הם:

  • צורת מגן - זאת על מנת להדגיש את חוזקה של הקבוצה.
  • הדוב ועץ התות בצד שמאל למעלה הם בעצם סמלה של העיר מדריד. מקור סמל זה הוא עוד מהמאה ה-13, והוא נוצר בגלל כמות הדובים הרבה שהייתה חייה באזור מדריד, ועצי התות הרבים שצמחו שם.
  • שבעת הכוכבים במסגרת הכחולה שמקיפה את סמל הדוב ועצי התות, נמצאים גם בסמל העיר מדריד ולקוחים מדגל ההקהילה האוטונומית מדריד.
  • אדום ולבן - הצבעים המזוהים עם קבוצת הכדורגל אתלטיקו מדריד. הם מתוארים בצורת פסים אנכיים, כמו מדי הקבוצה.
  • מסגרת צהובה-זהובה - המסגרת המקיפה את הסמל.

ההיסטוריה של הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

1911-1903

מאז קום הקבוצה, ב-1903, ועד היום, היו לקבוצה 6 סמלים, כולל את הסמל הנוכחי. להלן פירוט על הסמלים:

  • הסמל הראשון (1903-1911) - סניף מועדון הכדורגל אתלטיקו מדריד:

סמל בצורת חגורה, בצבעים כחול ולבן, כמו המדים של הקבוצה בשנים אלו. במרכז ניתן לראות את ראשי התיבות של המועדון.

בעקבות שינוי צבעי מדי הקבוצה לאדום ולבן, החליטו במועדון לעשות שינוי בסמל, כאשר הסמל הפך להיות עיגול כחול אשר בתוכו נמצא דגל עם פסים אדומים-לבנים וכדור.

  • הסמל השלישי (1917-1939) - הופעת הפסים האדומים-לבנים:

לאחר כמה עונות ששיחקה הקבוצה עם מדים שבהם יש פסים אדומים-לבנים, החליטו במועדון גם להכניס פסים אלו לסמל. הם יצרו סמל חדש, בצורת מגן, אשר מזכיר את הסמל הנוכחי, רק הדבר היחיד ששונה הוא שהמסגרת בצבע לבן.

  • הסמל הרביעי (1939-1947) - אתלטיקו אבייכיון מדריד:

בין שנים אלו השתנה סמל הקבוצה, בעקבות התערבות הגנרל פרנקו וממשלתו בקבוצות. הסמל השתנה לגמרי, והפך להיות כמו סמל חיל האוויר הספרדי דאז, צורה של כנפיים של מטוס, יחד עם כתר מעליו. לאחר מכן זה השתנה במקצת, כאשר הכניסו את סמל אתלטיקו הקודם בין כנפי המטוס.

לאחר השתחררות המועדון מהקשר הצבאי אליו, המועדון חזר לסמל שלפני היקשרות פרנקו אליו, כאשר השינויים מהסמל שלפני פרנקו, הם שבמקום 6 פסים אדומים ו-6 פסים לבנים, נשארו 4 פסים אדומים ו-4 פסים לבנים. בנוסף, המסגרת הלבנה התחלפה במסגרת זהובה.

  • הסמל השישי (החל משנות ה-80) - הסמל הנוכחי:

הסמל זהה לסמל משנת 1947, כאשר השינוי היחיד הוא שמסגרת הסמל היא יותר בהירה, כאשר היא בצבע צהוב-זהוב.

מדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוס המפרסם את הקבוצה, שעליו מדי הקבוצה

אתלטיקו מדריד נוסדה על ידי שלושה סטונדטים ממוצא בסקי שהתגוררו במדריד. מייסדים אלו ראו במועדון החדש קבוצת בת של אתלטיק בילבאו, קבוצת הילדות שלהם, ולכן, בשנותיו הראשונות של המועדון, מדי הקבוצה היו בצבע כחול-לבן בדומה למדיה של אתלטיק בילבאו דאז. בשנת 1904 הצטרפו אליהם חברים, שפרשו מריאל מדריד. ב-1911 שינתה הקבוצה את מדיה לצבעים הנוכחיים, אדומים-לבנים. המדים באותה תקופה יוצרו ממזרנים ישנים. רבים מאמינים כי הסיבה לשנות את צבע המדים, היא כלכלית: באותה תקופה, המזרנים הישנים היו בצבע אדום-לבן, והיה הכי פשוט להשתמש בבדים הישנים של המזרנים להכנת המדים. תגלית זו חסכה למועדון הוצאות רבות, וממנה הגיע הכינוי Los Colchoneros (יצרני המזרנים). לאחר מספר שנים, גם אתלטיקו מדריד וגם אתלטיק בילבאו רכשו מדים כחולים-לבנים מקבוצת בלקברן רוברס האנגלית. חואניטו אלורדיי, שחקן הקבוצה וחבר במועצת המנהלים של אתלטיקו, נשלח לאנגליה כדי לרכוש מדים מבלקברן, אך לאחר שלא מצא מדים אלו, קנה מדים של קבוצת סנדרלנד, אדומים-לבנים, במקום. אתלטיקו מדריד החליטה לאמץ את החולצה האדומה-לבנה, אך השאירו את המכנסיים הכחולים. מאז, דבק במועדון הכינוי Los Rojiblancos (האדומים-לבנים).מאז, דבק בהם הכינוי Los Rojiblancos (האדומים-לבנים).

ברוב העונות של אתלטיקו, מאז החלו להשתמש בצבעים אדום-לבן, המכנסיים במדי הבית של הקבוצה היו בדרך כלל כחולים, אך הגרביים כל עונה החליפו צבעים.

נותני החסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2001, יצרנית מדי הקבוצה היא חברת נייקי, אשר החלה לעבוד עם הקבוצה במטרה לספק תחרות לחברת אדידס, שייצרת את המדים עבור ריאל מדריד. הספונסרית הראשית של הקבוצה היא מדינת אזרבייג'ן, אשר הלוגו שלה מופיע על קדמת החולצה. הלוגו של חברת קיוסרה היפנית מופיע על גב החולצה, מתחת למספר. הלוגו של AXN, שנמצאת בבעלות חברת סרטי סוני, נמצא על גב המכנסיים. בנוסף, על קדדמת המכנסיים, מופיע הלוגו של חברת ההימורים הפינית PAF. בעבר, חברת סרטי קולומביה הייתה הספונסרית הראשית של הקבוצה. החברה שינתה לא פעם את הלוגו שלה שהיה על החולצה, כאשר פעם אחת גם שינו לגמרי את מדי החוץ של הקבוצה, כאשר עיצבו את החולצה כך שתיראה כמו קורי עכביש, בזמן שהסרט ספיידרמן 2 היה בקולנוע[12]. בנוסף החברה שינתה את מדי הקבוצה לעיצוב המתאים לסרטים אחרים שהיא הוציאה בשנים שהייתה ספונסרית הקבוצה (2003-2005). בין הסרטים, בנוסף לספיידרמן 2, היו:ימ"מ יחידת פריצה, סיפורי דגים והיצ'. בין שנים אלו, לא נמכרו מדי החוץ בחנויות של חברת נייקי, בגלל השינויים התכופים שנעשו בהם.

להלן נותני החסות של הקבוצה החל משנת 1980
דייגו פורלאן, שחקן אתלטיקו,
לובש חולצה עם הסמליל של קיה
שנים יצרני המדים נותן חסות עיקרי
1980–1986 מייבה ללא ספונסר
1986–1989 פומה ללא ספונסר
1989–1990 קיוסרה
1990–1993 מרבלה*
1993–1994 אנטנה 3
1994–1996 מרבלה*
1996–1997 בנדאי נאמקו/טמגוצ'י
1997–1998 מרבלה*
1998–1999 ריבוק
1999–2000 ללא ספונסר
2000–2001 אידאה
2001–2002 נייקי
2002–2003 לא הייתה ספונסרית בגלל חגיגות המאה למועדון
2003–2005 סרטי קולומביה
2005–2011 קיה
מרץ-מאי 2012 מלונות ריקסוס
מאי-דצמבר 2012 Huawei
2012– אזרבייג'ן

אתלטיקו מדריד ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני אתלטיקו מדריד ב' בעונת 2008/2009

אתלטיקו מדריד ב' היא קבוצת המילואים של המועדון. הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון קרו דל אספינו ונכון לעונת 2013/2014 משחקת הקבוצה בליגה הספרדית השלישית.

הקבוצה הוקמה בשנת 1966, כקבוצת מילואים של אתלטיקו מדריד. שמה של הקבוצה בהתחלה היה "רייפה אתלטיקו קלאב". רק בשנת 1991, לאחר שהשתנה שם הקבוצה פעמים רבות עד שנה זו, קיבלה הקבוצה את השם "אתלטיקו מדריד ב'". בעונת 1998/1999 סיימה הקבוצה במקום השני בליגת המשנה. לולא הייתה הקבוצה קבוצת מילואים, הייתה עולה לליגה הבכירה, אך לא הייתה זכאית לעלייה.

החל מעונת 2000/2001 משחקת הקבוצה בליגה הספרדית השלישית.

שחקנים רבים ששיחקו בקבוצה התקדמו לקבוצה הבוגרת. ביניהם ניתן למצוא את דויד דה חאה, אנטוניו לופס גררו, פרננדו טורס, קוקה, אוליבר טורס, רובן בראחה, גאבי, מריו סוארס ואיגנסיו קמאצ'ו.

הדרבי של מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של מדריד

ריאל ואתלטיקו מדריד הן קבוצות שונות, עם זהויות מנוגדות לגמרי. מבחינה היסטורית, ריאל מדריד נתפס כבר ממזמן כקבוצה שמזוהה עם השלטון של המדינה, בעיקר הייתה מזוהה עם שלטונו של פרנקו, השלטון הדיקטטורי שבראשו עמד העריץ פרנסיסקו פרנקו, ואילו אתלטיקו הזדהו עם תחושות של מרד, עם הרצון לשחרור, אם כי בשנותיו הראשונות של פרנקו, הוא העדיף את אתלטיקו, אך לאחר מכן, כשאתלטיקו השתחררה ממנו, הוא עבר לריאל לקראת סוף שנות ה-40.

בזמן שלטון פרנקו, ספרד הייתה מוחרמת על ידי רוב העולם, בעיקר מפני השלטון הדיקטטורי, אותו הנהיג הרודן פרנסיסקו פרנקו. ריאל מדריד, שנחשבה אז כקבוצה שקשורה לשלטון, הייתה קבוצה שייצגה את המדינה מחוצה לה, והביאה לה כבוד רב. שר אחד, שהיה מקורב לפרנקו אמר:"ללא כל ספק, ריאל מדריד היא השגרירה הטובה ביותר שאי פעם הייתה לנו".

בעקבות קרבתה של ריאל לשלטון פרנקו, ומפני שהמוטו של אתלטיקו היה שונה לגמרי משל ריאל, נוצרה שנאה עזה בין 2 מועדונים אלו. אוהדי אתלטיקו החלו לשיר:"Hala Madrid, hala Madrid, el equipo del gobierno, la verguenza del país". (בתרגום חופשי מספרדית:"לכי מדריד, לכי מדריד, הקבוצה של הממשלה, הבושה של המדינה", הכוונה בעיר מדריד היא לקבוצה ריאל מדריד).

גביע אתלטיקו מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע אתלטיקו מדריד הוא טורניר כדורגל לשעבר, שאירחה אתלטיקו מדריד באצטדיון ויסנטה קלדרון. הטורניר התקיים משנת 1973 עד שנת 2003 (למעט השנים 1999 ו-2001). בשנת 2003 שונה שמו של הטורניר ל"גביע הלבוי", אך לאחר שנה זו הופסק הטורניר, לא באופן רשמי, אלא המארחת, אתלטיקו, הפסיקה להזמין קבוצות.

תחילה הטורניר החל במסגרת של 4 קבוצות, כאשר אתלטיקו הזמינה 3 קבוצות ל-2 משחקי חצי גמר, משחק על המקום ה-3 ומשחק הגמר. אולם בשנים שלקראת סיום הטורניר, המסגרת הייתה משחק גמר אחד בלבד, אתלטיקו נגד הקבוצה המוזמנת על ידה.

גביע זה התקיים במקביל לטורנירי קיץ אחרים בספרד, כדוגמת גביע טרסה הררה בבעלותה של קבוצת דפורטיבו לה קורוניה, וגביע ז'ואן גאמפר בבעלותה של קבוצת ברצלונה.

להלן טבלת זוכי המפעל ומשחקי הגמר
שנה מנצחת סגנית תוצאה
1973 Flag of Italy.svg מילאן Flag of SFR Yugoslavia.svg פרטיזן בלגרד 2–1
1974 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Hungary.svg אויפשט 1–0
1975 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of the Soviet Union.svg טורפדו מוסקבה 2–1
1976 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Spain.svg אתלטיק בילבאו 1–0
1977 Flag of Italy.svg מילאן Flag of Brazil.svg אמריקה 3–2
1978 Flag of Argentina.svg ריבר פלייט Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 0–0 (פ)
1979 Flag of Germany.svg שטוטגרט Civil Ensign of Switzerland.svg גראסהופרס ציריך 1–0
1980 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of the Netherlands.svg אייאקס אמסטרדם 1–1 (פ)
1981 Flag of Argentina.svg אינדפנדיינטה Flag of Honduras.svg נבחרת הונדורס 1–0
1982 Flag of Germany.svg בורוסיה דורטמונד Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 2–0
1983 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Spain.svg סביליה 2–1
1984 Flag of the Netherlands.svg פ.ס.וו. איינדהובן Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד
1985 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg גרמיו 2–0
1986 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg פלמנגו 3–2
1987 Flag of England.svg ליברפול Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 1–0
1988 Flag of Germany.svg ורדר ברמן Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 1–0
1989 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Romania.svg דינמו בוקרשט
1990 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of SFR Yugoslavia.svg הכוכב האדום בלגרד 3–2
1991 Flag of Italy.svg מילאן Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 1–1 (פ)
1992 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg סאו פאולו 2–0
1993 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg ואסקו דה גאמה
1994 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Germany.svg פ.צ. קלן 5–1
1995 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Argentina.svg ניואל'ס אולד בויס 3–1
1996 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of SFR Yugoslavia.svg הכוכב האדום בלגרד 5–0
1997 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Italy.svg אינטר מילאנו 1–0
1998 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Italy.svg לאציו 3–0
2000 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg פלמנגו 3–1
2002 Flag of Italy.svg קייבו ורונה Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 4–2
2003 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Argentina.svg בוקה ג'וניורס 1–0

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים אזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפות מחוזית מרכז (4):
    • 1920/1921, 1924/1925, 1927/1928, 1939/1940
  • גביע מרכז הפדרציה (1):
    • 1941

תארים ארציים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפות ספרד:
    • זכייה (9): 1939/1940, 1940/1941, 1949/1950, 1950/1951, 1965/1966, 1969/1970, 1972/1973, 1976/1977, 1995/1996
    • סגנות (8): 1943/1944, 1957/1958, 1960/1961, 1962/1963, 1964/1965, 1973/1974, 1984/1985, 1990/1991
  • גביע ספרדי:
    • זכייה (10): 1959/1960, 1960/1961, 1964/1965, 1971/1972, 1975/1976, 1984/1985, 1990/1991, 1991/1992, 1995/1996, 2012/2013
    • סגנות (9): 1921, 1926, 1955/1956, 1963/1964, 1974/1975, 1986/1987, 1998/1999, 1999/2000, 2009/2010
  • הסופר קאפ הספרדי:
    • זכייה (1): 1985
    • סגנות (4): 1991, 1992, 1996, 2013
  • הסופר קאפ הספרדי (במתכונת הישנה):
    • זכייה (1): 1940
  • גביע אווה דוארטה:
    • זכייה (2): 1940, 1951
    • סגנות (1): 1950
  • גביע הנשיא:
    • זכייה (1): 1947

תארים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בולטים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלרדו רודריגס מחזיק בשיא ההופעות במועדון. הוא שיחק 551 משחקים במדי המועדון בין השנים 1959 - 1976. לואיס ארגונס, המזוהה יותר מכל עם המועדון הן כשחקן והן כמאמן, הוא מלך השערים של המועדון עם 173 שערים. הוא שיחק במדי המועדון בין השנים 1964 - 1974, עד פרישתו ממשחק פעיל.

הנתונים בטבלאות מתייחסים לכל המסגרות
שיאני ההופעות
שם לאום עמדה שנים באתלטיקו הופעות
אדלרדו רודריגס Flag of Spain.svg ספרד קשר 1959-1976 511
אנריקה קויאר Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1952-1969 470
תומאס רניונס Flag of Spain.svg ספרד מגן 1984-1996 463
חואן קרלוס אגילרה Flag of Spain.svg ספרד מגן 1996 - 2005 454
איסקיו קאלחה Flag of Spain.svg ספרד בלם 1958-1972 425
חואן קרלוס ארטצ'ה Flag of Spain.svg ספרד קשר 1978-1989 421
לואיס אראגונס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1964-1974 372
אלברטו פרננדס Flag of Spain.svg ספרד קשר 1969-1979 361
פליסיאנו ריבייה Flag of Spain.svg ספרד בלם 1954-1968 356
אדריאן אסקודרו Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1945-1958 330
שיאני השערים
שם לאום עמדה שנים באתלטיקו שערים
לואיס אראגונס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1964-1974 173
אדריאן אסקודרו Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1945-1958 169
פרנסיסקו קמפוס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1939-1948 144
חוסה אולוחיו גראטה Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1966-1977 135
חואקין פיירו Flag of Spain.svg ספרד קשר 1955-1962 125
אדלרדו רודריגס Flag of Spain.svg ספרד קשר 1959-1976 113
חוליו אנטוניו אליכלי Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1933-1940 110
אנריקה קויאר Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1952-1969 105
חוסה חונטוסה Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1944-1955 103
סרחיו אגוארו Flag of Argentina.svg ארגנטינה חלוץ 2006-2011 101
שחקנים בולטים נוספים
שם לאום עמדה שנים באתלטיקו
לארבי בן בארק Flag of Morocco.svg מרוקו חלוץ
קשר התקפי
1948-1953
ואוה Flag of Brazil.svg ברזיל חלוץ 1958-1961
חאבייר אירורטה Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1967-1975
לואיס פריירה Flag of Brazil.svg ברזיל קשר 1974-1980
דירסאו Flag of Brazil.svg ברזיל קשר 1979-1982
הוגו סאנצ'ס Flag of Mexico.svg מקסיקו חלוץ 1981-1985
אבל רסינו Flag of Spain.svg ספרד שוער 1986-1995
טוני מוניוז Flag of Spain.svg ספרד מגן 1990-2001
דייגו סימאונה Flag of Argentina.svg ארגנטינה קשר אחורי 1994-1997
2003-2005
קיקו Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1994-2001
פרננדו טורס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 2000-2007
אנטוניו לופס גררו Flag of Spain.svg ספרד מגן 2000-2012
לאו פרנקו Flag of Argentina.svg ארגנטינה שוער 2004-2009
דייגו פורלאן Flag of Uruguay.svg אורוגוואי חלוץ 2007-2011
דויד דה חאה Flag of Spain.svg ספרד שוער 2009-2011
רדאמל פלקאו Flag of Colombia.svg קולומביה חלוץ 2011-2013
השחקנים היקרים ביותר שנרכשו על ידי אתלטיקו מדריד
רדאמל פלקאו, השחקן היקר ביותר בתולדות המועדון
שם מועדון קודם עמדה סכום העברה (באירו)
Flag of Colombia.svg רדאמל פלקאו Flag of Portugal.svg פורטו חלוץ 40,000,000
Flag of Argentina.svg סרחיו אגוארו Flag of Argentina.svg אינדפנדיינטה חלוץ 23,000,000
Flag of Uruguay.svg דייגו פורלאן Flag of Spain.svg ויאריאל חלוץ 20,000,000
Flag of Portugal.svg סימאו Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון קיצוני 20,000,000
Flag of Brazil.svg ז'וניניו Flag of England.svg מידלסברו קשר 18,000,000
Flag of Italy.svg כריסטיאן ויירי Flag of Italy.svg יובנטוס חלוץ 18,000,000
Flag of the Netherlands.svg ג'ימי פלויד האסלביינק Flag of England.svg לידס יונייטד חלוץ 18,000,000
Flag of Bosnia and Herzegovina.svg Flag of Serbia.svg ראדה בוגדנוביץ' Flag of Japan.svg יונייטד איצ'יהרה צ'יבה חלוץ 17,000,000
Flag of Portugal.svg פיצי Flag of Portugal.svg ספורטינג בראגה חלוץ 13,500,000
Flag of Spain.svg ראול גרסיה Flag of Spain.svg אוסאסונה קשר 13,000,000
Flag of Spain.svg ג'ורדי לארדין Flag of Spain.svg אספניול קשר 12,000,000
Flag of Turkey.svg ארדה טוראן Flag of Turkey.svg גלאטסראיי קיצוני 12,000,000
Flag of Brazil.svg פיליפה לואיס Flag of Spain.svg דפורטיבו לה קורוניה מגן 12,000,000
Flag of Spain.svg חוסה אנטוניו רייס Flag of England.svg ארסנל קשר 10,000,000

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה של מאמנים אשר זכו בתארים בזמן שאימנו את הקבוצה
שם שנים כמאמן אתלטיקו תארים
Flag of Spain.svg ריקרדו זאמורה 1939-1946 2 אליפויות ספרד, הסופר קאפ הספרדי
Flag of Spain.svg אמיליו וידל 1946-1948 גביע הנשיא
Flag of Argentina.svg Flag of France.svg הלניו הררה 1949-1953 2 אליפויות ספרד, הסופר קאפ הספרדי
Flag of Spain.svg חוסה וייונגה 1959-1962 2 גביע המלך הספרדי, גביע אירופה למחזיקות גביע
Flag of Brazil.svg אוטו בומבל 1964-1965 גביע המלך הספרדי
Flag of Spain.svg דומיניק בלמניה 1965-1966 אליפות ספרד
Flag of France.svg מרסל דומינגו 1969-1972 אליפות ספרד
Flag of Austria.svg מקס מרקל 1971-1973 אליפות ספרד, גביע המלך הספרדי
Flag of Spain.svg לואיס אראגונס 1974-1980, 1982-1987
1991-1993, 2001-2003
הגביע הביניבשתי, אליפות ספרד, 3 גביע המלך הספרדי
הסופר קאפ הספרדי, הגביע האיברי
Flag of Croatia.svg טומיסלב איביץ' 1990-1991 גביע המלך הספרדי
Flag of Argentina.svg סנטוס אוביירו 1992-1993, 1994-1995 גביע המלך הספרדי
Flag of Serbia.svg רנדומיר אנטיץ' 1995-1998 אליפות ספרד, גביע המלך הספרדי
Flag of Mexico.svg חאבייר אגירה 2006-2009 גביע האינטרטוטו
Flag of Spain.svg קיקה סאנצ'ס פלורס 2009-2011 הליגה האירופית, הסופר קאפ האירופי
Flag of Spain.svg דייגו סימאונה 2012- הליגה האירופית, הסופר קאפ האירופי, גביע המלך הספרדי

הנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2010, הונה של קבוצת אתלטיקו מדריד הסתכם בסכום של 24,706,699 אירו. מניות הקבוצה מתחלקות בין 3 אישים עיקריים, כאשר רוב המניות שייכות למשפחתו של חסוס חיל, אשר בניו מחזיקים עד היום בתפקידים במועדון.

נשיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא הראשון ואחד ממייסדי המועדון, אנריקה איינדה

מאז הקמת המועדון ועד היום כיהנו בתפקיד נשיא מועדון הספורט אתלטיקו מדריד 27 אנשים, ב-29 קדנציות. רק 2 נשיאים כיהנו במשך 2 קדנציות שונות: חוליאן רואטה וויסנטה קלדרון. רוב נשיאי המועדון, 26 במספר, היו ספרדים. היה רק נשיא אחד שהוא לא ספרדי, לוסיאנו אורקיחו הארגנטינאי.

הנשיא הראשון של המועדון היה אנריקה איינדה. הוא גם נמנה עם מייסדי המועדון.

הנשיא שכיהן בזמן הרב ביותר בתפקיד הוא ויסנטה קלדרון, שכיהן 21 שנים ב-2 קדנציות שונות. מיד אחריו נמצא חסוס חיל עם 16 שנים בתפקיד. אנריקה סרסו וחוליאן רואטה כיהנו 10 שנים בתפקיד וחאבייר בארוסו 9 שנים.

נשיא המועדון נבחר בבחירות לנשיאות, כאשר הבוחרים הם חברי המועדון.

נשיא המועדון הנוכחי הוא אנריקה סרסו, שמכהן בתפקיד החל משנת 2003, כאשר נבחר לתפקיד במקום חסוס חיל שהתפטר.

הדירקטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא המועדון הנוכחי, אנריקה סרסו

דירקטוריון המועדון אתלטיקו מדריד מורכב מהאנשים הבאים:

  • נשיא: אנריקה סרסו
  • מנכ"ל: מיגל אנחל חיל
  • סגן נשיא בתחום העסקי: לסארו אלברכין מרטינז
  • סגן נשיא בתחום הכלכלי: פרננדו גארסיה אבאסולו
  • סמנכ"ל מסחרי: אנטוניו אלונסו סאנס
  • יועצים: סווריאנו חיל, אוסקר חיל, מרים חיל
  • מזכיר: פבלו חימנס דה פארגה
  • מנהל כללי: קלמנטה וייארדה
  • מנהל שיווק ותקשורת: אמיליו גוטיירס
  • מנהל ראשי: מריו אראגון
  • מנהל בקרה וניהול: חוסה מנואל דיאס פרס
  • מנהל קשרים חברתיים: פרננדו פאריסה רקואיו
  • מנהל מסחרי: גיירמו מוראלדה
  • מנהל ספורטיבי: חוסה לואיס קמינרו
  • מנהל כדורגל ראשי: חואן קרלוס אגילרה

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 בפברואר 2014[13]

מס' עמדה שם
1 Flag of Spain.svg שוער דניאל אראנזוביה
2 Flag of Uruguay.svg בלם דייגו גודין
3 Flag of Brazil.svg בלם פיליפה לואיס
4 Flag of Spain.svg קשר מריו סוארז
5 Flag of Portugal.svg קשר טיאגו מנדס
6 Flag of Spain.svg קשר קוקה
7 Flag of Spain.svg חלוץ אדריאן לופס
8 Flag of Spain.svg קשר ראול גארסיה
9 Flag of Spain.svg חלוץ דויד וייה
10 Flag of Turkey.svg קשר ארדה טוראן
11 Flag of Uruguay.svg קשר כריסטיאן רודריגס
מס' עמדה שם
12 Flag of Belgium (civil).svg בלם טובי אלדרווירד
13 Flag of Belgium (civil).svg שוער טיבו קורטואה
14 Flag of Spain.svg קשר גאבי (קפטן)
17 Flag of Spain.svg מגן חאבי מנקואיו
18 Flag of Uruguay.svg בלם חוסה חימנס
19 Flag of Spain.svg חלוץ דייגו קוסטה
20 Flag of Spain.svg מגן חואנפראן
21 Flag of Brazil.svg קשר דייגו
22 Flag of Argentina.svg מגן אמיליאנו אינסואה
23 Flag of Brazil.svg בלם ז'או מיראנדה
24 Flag of Argentina.svg קשר חוסה סוסה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Spain.svg ליגת העל הספרדית, עונת 2013/2014

אוסאסונהאלמריהאלשאספניולאתלטיק בילבאואתלטיקו מדרידברצלונהגרנדהויאריאלולנסיהחטאפהלבאנטה
מאלגהסביליהסלטה ויגוראיו ואיקאנוריאל בטיסריאל ויאדולידריאל מדרידריאל סוסידאד

ליגת האלופות - 2013/2014
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד Flag of Spain.svg ריאל מדריד Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון Flag of Germany.svg באיירן מינכן Flag of England.svg צ'לסי Flag of England.svg ארסנל Flag of Portugal.svg פורטו Flag of Spain.svg ברצלונה
Flag of Ukraine.svg שחטאר דונצק Flag of Italy.svg יובנטוס Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה Flag of Germany.svg שאלקה Flag of France.svg אולימפיק מרסיי Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Italy.svg מילאן
Flag of Germany.svg באייר לברקוזן Flag of Turkey.svg גלאטסראיי Flag of Greece.svg אולימפיאקוס Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי Civil Ensign of Switzerland.svg בזל Flag of Germany.svg בורוסיה דורטמונד Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג Flag of the Netherlands.svg אייאקס אמסטרדם
Flag of Spain.svg ריאל סוסידאד Flag of Denmark.svg פ.צ. קופנהגן Flag of Belgium (civil).svg אנדרלכט Flag of the Czech Republic.svg ויקטוריה פילזן Flag of Romania.svg סטיאווה בוקרשט Flag of Italy.svg נאפולי Flag of Austria.svg אוסטריה וינה Flag of Scotland.svg סלטיק