אתלטיקו מדריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתלטיקו מדריד
C atletico de madrid.gif
מידע כללי
כינוי Los Colchoneros
(יצרני המזרנים)
Los Rojiblancos
(האדומים-לבנים)
Los Indios (האינדיאנים)
El Atléti (האתלטים)
תאריך ייסוד 1903
אצטדיון אצטדיון ויסנטה קלדרון,
מדריד, ספרד
(תכולה: 54,960)
נשיא Flag of Spain.svg אנריקה סרסו
מאמן Flag of Argentina.svg דייגו סימאונה
ליגה לה ליגה
תארים
מספר אליפויות 10
מספר גביעים 10
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

קלוב אתלטיקו דה מדריד היא קבוצת כדורגל ספרדית מהעיר מדריד. הקבוצה נוסדה ב-26 באפריל 1903 ומשחקת בליגת העל הספרדית. הקבוצה זכתה 10 פעמים באליפות הליגה הספרדית ו-10 פעמים בגביע המלך. כמו כן, לזכותה של הקבוצה זכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע (1962), שתי זכיות בליגה האירופית (2010, 2012) וזכייה אחת בגביע הביניבשתי (1974).

הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון ויסנטה קלדרון אשר מכיל 54,960 מושבים. בשנת 2015 עתידה הקבוצה לעבור לארח משחקים באצטדיון האולימפי בעיר שצפוי להכיל 73,000 מושבים.

במהלך ההיסטוריה של המועדון, דבקו בו מספר כינויים: Los Colchoneros (יצרני המזרנים), כינוי שדבק בקבוצה משום שלאחר הקמתה יוצרו מדי הקבוצה ממזרנים ישנים. במהלך שנות ה-70, דבק בשחקניה גם הכינוי Los Indios (האינדיאנים), לכאורה, מכיוון שעם הסרת ההגבלה על החתמת שחקנים זרים הוחתמו באתלטיקו שחקנים רבים מדרום אמריקה. עם זאת, ישנן מספר תאוריות שמציעות הסבר אחר לכינוי, בהן, הימצאו של האצטדיון הביתי שלה על גדות נהר המנסנרס, או משום שהאינדיאנים היו אויביהם של הלבנים שהתיישבו בצפון אמריקה, וכינויה של היריבה העירונית של אתלטיקו, ריאל מדריד, הוא "הלבנים", ולכן כינוי זה מתאים לכאורה לקבוצה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה ושנים ראשונות (1939-1903)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקו מדריד נוסדה בתאריך ה-26 באפריל 1903, על ידי שלושה סטונדטים ממוצא בסקי שהתגוררו במדריד. מייסדים אלו ראו במועדון החדש קבוצת בת של אתלטיק בילבאו, קבוצת הילדות שלהם, ולכן בשנותיו הראשונות של המועדון מדי הקבוצה היו בצבע כחול-לבן בדומה למדיה של אתלטיק בילבאו דאז. בשנת 1904 הצטרפו אליהם חברים שפרשו מריאל מדריד. ב-1911 שינתה הקבוצה את מדיה לצבעים הנוכחיים, אדומים-לבנים. המדים באותה תקופה יוצרו ממזרנים ישנים. רבים מאמינים כי הסיבה לשנות את צבע המדים היא כלכלית: באותה תקופה, המזרנים הישנים היו בצבע אדום-לבן והיה הכי פשוט להשתמש בבדים הישנים של המזרנים להכנת המדים. זו הסיבה שדבק בקבוצה הכינוי Los Colchoneros - יצרני המזרנים. הסבר אחר שניתן לשינוי צבעי הקבוצה הוא שכמו אתלטיק בילבאו גם אתלטיקו מדריד רכשו מדים כחולים-לבנים מקבוצת בלקברן רוברס האנגלית. חואניטו אלורדיי, שחקן הקבוצה וחבר במועצת המנהלים של אתלטיקו, נשלח לאנגליה כדי לרכוש מדים מבלקברן, אך לאחר שלא מצא מדים אלו, קנה במקומם מדים מקבוצת סנדרלנד, שמדיה הם אדומים-לבנים. אתלטיקו מדריד החליטה לאמץ את החולצה האדומה-לבנה, אך השאירו את המכנסיים הכחולים.

חלקת האדמה הראשונה של אתלטיקו הייתה הרודנה דה ואלקס, שהייתה ממוקמת באזור הפועלים בצדה הדרומי של העיר מדריד. בשנת 1919 חברת אורבניזדורה מטרופוליטאנו, החברה שניהלה את מערכת התקשורת התת-קרקעית במדריד, רכשה חלקת אדמה ליד אוניברסיטת סיודאד. בשנת 1921, הפכה אתלטיקו מדריד למועדון עצמאי, שלא היה תלוי יותר באתלטיק בילבאו. כחלק מהפרויקט החדש, החברה בנתה את אצטדיונה הראשון של אתלטיקו מדריד, ה"מטרופוליטאנו", שנפתח בשנת 1923, והיו בו 35,800 מושבים. ה"מטרופוליטאנו" שימש את המועדון עד שנת 1966, אז נחנך אצטדיונה של הקבוצה עד היום, אצטדיון ויסנטה קלדרון.

עד שנת 1920, זכתה אתלטיקו מדריד 3 פעמים באליפויות האזוריות והייתה סגנית גביע המלך הספרדי בשנת 1921, לאחר שהפסידה 4-1 לאתלטיק בילבאו. בשנת 1926 אתלטיקו מדריד הגיעה שוב לגמר, בו הפסידה 3-2 בהארכה, לקבוצת ברצלונה. בשנת 1928 הוזמנה הקבוצה לפתיחת הליגה הספרדית, שנוסדה שנה מאוחר יותר, בשנת 1929. במהלך עונת הבכורה של הקבוצה בליגה הבכירה, מאמן הקבוצה היה פרד פנטלנד האנגלי. לאחר 2 עונות בלבד בליגה הראשונה, ירדה אתלטיקו מדריד לליגת המשנה הספרדית. לאחר 3 עונות חזרה הקבוצה לליגה הבכירה. אך סיימה את עונת 1935/1936 במקום ה-11 המוביל לליגת המשנה, כשבמהלך העונה מונה ז'וזפ סמיטייר למשרת המאמן במקום פנטלנד. בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה בספרד, הליגה הושבתה למשך שלוש שנים.

אתלטיקו אוויאסיון מדריד (1947-1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

למזלה של אתלטיקו נמנע מריאל אוביידו לשחק בליגה הבכירה עם חידושה בעונת 1939/1940 כיוון שאצטדיונה נהרס בהפצצות, ונפסק כי זהות מחליפתה בליגה תיקבע במשחק בין אתלטיקו מדריד לאוסאסונה אשר הייתה אמורה לרדת לליגת המשנה אף היא. אתלטיקו גברה על אוסאסונה בתוצאה 3-1 ונשארה בליגה הבכירה. כאשר חודשה הליגה, התמזגה אתלטיקו מדריד עם קבוצת הכדורגל מסרגוסה, אוויאסיון נסיונל והפכה לאתלטיקו אוויאסיון מדריד. אוויאסיון נסיונל הייתה קבוצת כדורגל שנוסדה על ידי חברים בחיל האוויר הספרדי ומשנדחתה על ידי פדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית, החליט המועדון להתמזג עם אתלטיקו מדריד, שהסכימה כיון ששמונה משחקניה נהרגו במלחמת האזרחים. בעונה זו זכתה הקבוצה באליפות הראשונה בתולדותיה, כשאת הקבוצה מאמן ריקרדו זאמורה. הקבוצה הצליחה לשמור על התואר גם בעונה הבאה, עונת 1940/1941. השחקן המשפיע ביותר בתקופה זו היה הקפטן חֶרְמַן גומס, שהגיע מראסינג סנטאנדר בשנת 1939, ששיחק בתפקיד הקשר המרכזי במשך 8 עונות רצופות במדי הקבוצה, עד עונת 1947/1948, ולצידו הקשרים מצ'ין ורמון גבילונדו. על פי רבים, הקישור וצורת המשחק הייחודית של גומז, הייתה זו שהפכה את אתלטיקו מדריד לאחת הקבוצות החזקות בספרד. בשנת 1947 החליט המועדון להשתחרר מהקשר הצבאי לאוויאסיון, וחזר לשמו הקודם אתלטיקו מדריד. באותה שנה התרחש הניצחון השיא של אתלטיקו מול ריאל מדריד, 0-5. זהו הניצחון הגדול ביותר של אתלטיקו בדרבי מול היריבה המושבעת, ריאל מדריד, עד היום.

עידן הזהב (1965-1947)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת המאמן הארגנטינאי הלניו הררה ועם הכוכב המרוקאי לארבי בן בארק זכתה אתלטיקו באליפות פעמיים נוספות בשנים 1950 ו-1951. עם עזיבתו של הררה בשנת 1953 עד סוף שנות ה-50 לא הצליח המועדון לאיים על הבכורה שלרוב נשמרה ברשותן של ריאל מדריד וברצלונה, כשהישג השיא היה בעונת 1957/1958 אותה סיים במקום השני תחת הובלתו של המאמן פרדיננד דוצ'יק הצ'כוסלובקי. מיקום זה הביא את אתלטיקו לגביע אירופה לאלופות, מאחר שריאל מדריד, אלופת ספרד המכהנת, הייתה אז גם אלופת אירופה המכהנת.‏[1] עם חלוץ החוד הברזילאי ואוה, ועם הקיצוני הספרדי אנריקה קויאר, הגיעה אתלטיקו מדריד לשלב חצי הגמר, לאחר שהדיחו את דרומקונדרה האירית, את צסק"א סופיה הבולגרית ואת שאלקה מגרמניה המערבית. בחצי הגמר הודחה אתלטיקו על ידי ריאל מדריד: ריאל ניצחה 2:1 בסנטיאגו ברנבאו, אתלטיקו ניצחה 0:1 במטרופוליטאנו, ובמשחק החוזר ניצחה ריאל 2:1 באצטדיון לה רומרדה שבסרגוסה.

בשנות ה-60 וב-שנות ה-70, אתלטיקו קראה תיגר על מעמדה של ברצלונה כקבוצה השנייה בחוזקה בספרד, כאשר במקום הראשון שלטה באופן בלתי מעורער ריאל מדריד. לעומת זאת, אתלטיקו זכתה לנקמה משלה, כאשר החתימה את מאמן ריאל מדריד לשעבר, חוסה וייונגה, וניצחה את ריאל מדריד פעמיים ברציפות בגמר גביע המלך הספרדי, ב-1960 וב-1961, וזכתה בו לראשונה. בשנת 1962 זכתה אתלטיקו בגביע אירופה למחזיקות גביע, לאחר תיקו 1-1 עם פיורנטינה בגמר, וניצחון 0-3 במשחק החוזר. לאחר שנה שוב הגיעה הקבוצה לגמר בטורניר זה, אך אז הפסידה 5-1 לטוטנהאם הוטספר האנגלית. אנריקה קויאר המשיך להיות שחקן משפיע בתקופה זו, יחד עם הקשרים מיגל ג'ונס ואדלרדו רודריגס.

פריצת הדרך באירופה (1974-1965)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השחקנים משמעותיים בתקופה זו בלטו חאבייר אירורטה, חוסה יולוחיו גראטה ולואיס אראגונס. גראטה זכה 3 פעמים ברציפות בתואר ה"פיצ'יצ'י", מלך השערים, בעונות 1968/1969, 1969/1970, 1970/1971. בשנות ה-70 הגיעו מספר שחקנים ארגנטינאים, דוגמת רובן איילה, פאנאדרו דיאז ורמון "כאצ'ו" הרדיה, שהובאו על ידי המאמן הארגנטינאי חואן קרלוס לורנצו. לורנצו האמין במשמעת, זהירות ושיבוש המשחק של היריבים. הוא אמנם היה מאמן שנוי במחלוקת, אך השיטות שלו הוכיחו את עצמן כאשר אתלטיקו זכתה באליפות בשנת 1973 והעפילה אתלטיקו לגמר גביע אירופה לאלופות של 1974, לאחר שניצחה את גלאטסראיי הטורקית, דינמו בוקרשט הרומנית, הכוכב האדום בלגרד היוגוסלבית ואת סלטיק הסקוטית. בגמר פגשו אתלטיקו את באיירן מינכן, שנחשבה לאחת הקבוצות הטובות בעולם. משחק הגמר הראשון הסתיים בתיקו 1-1, ובמשחק החוזר ניצחה באיירן 4-0.‏[2]

השנים הטובות ביותר של אתלטיקו נפלו במקביל לשנים הטובות של ריאל מדריד, שהייתה יותר דומיננטית וזכתה ביותר תארים. בין השנים 1961 - 1980 זכתה ריאל מדריד 14 פעמים באליפות. אתלטיקו הייתה היריבה המרכזית שנגסה בשליטה של היריבה העירונית בספרד וזכתה בארבע אליפויות בשנים 1966, 1970, 1973 ו-1976. מלבדן רק ולנסיה וברצלונה זכו באליפות בתקופה זו - כל אחת פעם אחת.

תקופת לואיס אראגונס כמאמן (1987-1974)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר התבוסה בגמר גביע אירופה לאלופות, פרש לואיס אראגונס ממשחק פעיל, ומיד מונה למאמן אתלטיקו מדריד. בסך הכל, אימן אראגונס את אתלטיקו ב-4 קדנציות שונות: 1974-1980, 1982-1987, 1991-1993, 2001-2003. הצלחתו של אראגונס הגיעה במהירות: מאחר שבאיירן מינכן זכתה בגביע אירופה לאלופות, היא הייתה אמורה להשתתף בגביע הביניבשתי, אך בעקבות לחץ של משחקים שהיה לבאיירן, הוחלט על ידי הנהלת הקבוצה הגרמנית לא להשתתף. אתלטיקו מדריד, שהייתה סגנית גביע אירופה, הוזמנה במקום. הקבוצה שיחקה נגד אינדפנדיינטה הארגנטינאית, זוכת גביע ליברטדורס. המשחק הראשון, שנערך באצטדיון ליברטדורס דה אמריקה שבבואנוס איירס, נגמר בניצחון 1-0 לאינדפנדיינטה. המשחק השני, שנערך באצטדיון ויסנטה קלדרון, נגמר בניצחון 0-2 של אתלטיקו ובזכייה היסטורית של אתלטיקו מדריד בגביע הביניבשתי. בשנת 1976 הוביל אראגונס את אתלטיקו לזכייה בגביע המלך, לאחר ניצחון 0-1 על ריאל סרגוסה בגמר. שנה לאחר מכן, בשנת 1977 זכתה אתלטיקו באליפות.

במהלך הקדנציה השנייה של אראגונס כמאמן אתלטיקו מדריד, בעונת 1984/1985, הגיעה הקבוצה למקום השני אך זכתה בגביע המלך. שחקן משמעותי בהישגי הקבוצה בעונה זו היה הוגו סאנצ'ס המקסיקני, שגם זכה בתואר הפיצ'יצ'י לאחר שהבקיע 19 שערי ליגה. בעקבות הצלחתו נרכש סאנצ'ס על ידי היריבה העירונית ריאל מדריד, אך למרות עזיבתו אראגונס המשיך להוביל את אתלטיקו להצלחה והיא זכתה בסופר קאפ הספרדי עם ניצחון 1-3 על ברצלונה. בעונת 1985/1986 הגיעה אתלטיקו לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, אך הפסידה 3-0 לדינמו קייב.

תקופת חסוס חיל (2003-1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987, הפוליטיקאי ואיש העסקים הספרדי חסוס חיל, נבחר לנשיא המועדון. בזמן בחירתו חלפו עשר שנים מאז הזכייה האחרונה של אתלטיקו באליפות, והמועדון היה נואש להצלחה בליגה. מסיבה זו, חיל הוציא כספים רבים וביצע מספר החתמות יקרות ביניהן הייתה החתמתו של פאולו פוטרה, הקיצוני הפורטוגלי שהגיע מפורטו. אך למרות כל ההוצאות הגבוהות הקבוצה זכתה בשני תארים בלבד: שתי זכיות רצופות בגביע המלך, בעונות 1990/1991 ו-1991/1992. הכי קרוב שהגיעה אתלטיקו בשנים אלו לזכייה בתואר האליפות הייתה בעונת 1990/1991, לאחר שסיימה במקום ה-2 בליגה, 10 נקודות פחות מברצלונה של יוהאן קרויף. כל זה גרם ליחס שלילי לאופן שבו ניהל חיל את המועדון שמינה ופיטר מאמנים במהירות. בין המאמנים שמונו ופוטרו על ידי חיל היו: ססאר לואיס מנוטי, רון אטקינסון, חאבייר קלמנטה, טומיסלב איביץ', פרנסיסקו מטורנה, אלפיו באסילה וגם אחד הסמלים של הקבוצה הגדולה לואיס אראגונס. בנוסף אחד המהלכים שעשה חיל והתבררו מאוחר יותר כטעות גדולה, היה סגירת מחלקת הנוער של המועדון בשנת 1992, שבעקבות כך עזבו שחקני נוער מבטיחים, ביניהם ראול בן ה-15, שעזב ליריבה העירונית ריאל מדריד.

בעונת 1994/1995, המועדון נאבק נגד הירידה לליגת המשנה, וניצל רק בזכות תוצאת תיקו במשחק במחזור האחרון. בעקבות המצב אליו הגיעה הקבוצה, בוצעו שינויים משמעותיים: חיל החתים את המאמן הסרבי רנדומיר אנטיץ' ובחלון ההעברות עזבו שחקנים רבים את הקבוצה. הקבוצה פתחה את עונת 1995/1996 עם המאמן החדש ושחקנים שנותרו מהעונה הקודמת (בתוכם: חוסה לואיס קמינרו, דייגו סימאונה, קיקו) לצד החתמות חדשות: מילינקו פאנטיץ', לובוסלב פנב, סנטיאגו דניה וחוסה פרנסיסקו מולינה. ובעונה זכתה סוף סוף אתלטיקו באליפות, 19 שנה מאז האליפות הקודמת, ואף השלימה דאבל כשזכתה גם בגביע המלך בעונה זו.

בעונת 1996/1997 שיחקה אתלטיקו לראשונה בליגת האלופות. הקבוצה פתחה את העונה עם ציפיות ושאיפות חדשות, ובנוסף עם החתמות חדשות - חואן אדוארדו אסניידר שהגיע מריאל מדריד, וראדק בייבל הצ'כי שהרשים ביורו 1996, בו הגיעה נבחרת צ'כיה לגמר. אך הקבוצה אתלטיקו לא מימשה את הציפיות שתלו בה. בליגה הסיכויים לזכייה אבדו, ומליגת האלופות הקבוצה הודחה הודחו בשלב רבע הגמר לאחר צמד משחקים מול אייאקס אמסטרדם. בעונה הבאה, 1997/1998, ההוצאות גדלו אף יותר מההוצאות בעונות הקודמות, עם החתמות של כריסטיאן ויירי האיטלקי ושל ז'וניניו פאוליסטה הברזילאי. אף על פי שאנטיץ' הביא את תואר האליפות, הוא הוחלף לקראת סוף העונה באריגו סאקי, ש"שרד" במשרת המאמן פחות מ-6 חודשים. לאחר מכן חזר אנטיץ', שהוחלף לאחר חודשיים בלבד בקלאודיו ראניירי.

לקראת סוף שנת 1999 הושעו חסוס חיל וכל הצוות שלו על ידי פדרציית הכדורגל הספרדית המלכותית, והם נחקרו בחשד לשימוש לרעה בכספי המועדון. הממשלה מינתה את חוסה מנואל רובי לתפקיד הנשיא הזמני של המועדון. השעייתו של חיל גרמה לאי סדר במועדון, דבר שבא לידי ביטוי גם בהישגי הקבוצה. במרץ 2000, כאשר הקבוצה נמצאת במקום ה-17 ועל סף ירידה, הגיש ראניירי את התפטרותו מתפקיד המאמן. חזרתו של אנטיץ' לקבוצה לא עזרה לקבוצה בליגה, ועל אף שהגיעה לגמר גביע המלך בו הפסידה 2-1 לאספניול, היא ירדה לליגת המשנה לאחר שסיימה במקום ה-19.

אוהדי אתלטיקו בשנת 2005

אתלטיקו בילתה שתי עונות בליגה השנייה, עד שלבסוף הצליחה לחזור לליגה הבכירה, בעונת 2001/2002, כאשר המאמן שהחזיר אותה לליגה הראשונה היה לואיס אראגונס. שהוסיף לאמן את הקבוצה גם בעונת החזרה לליגה הראשונה והיה הראשון לתת לפרננדו טורס הצעיר לשחק בליגה, במשחק נגד ברצלונה בקאמפ נואו בו טורס הבקיע את שער השויון והציל את אתלטיקו מהפסד.

במאי 2003 הגיש חיל באופן רשמי את התפטרותו מהקבוצה.

תקופת חאבייר אגירה (2009-2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 מונה חאבייר אגירה למאמנה של אתלטיקו מדריד. עם מינויו של אגירה, הגיע לאתלטיקו החלוץ הצעיר סרחיו אגוארו.

בחודש יולי 2007 עבר פרננדו טורס, אחד השחקנים המוכרים ביותר עם אתלטיקו מדריד, לליברפול מהפרמייר ליג, שהעבירה לאתלטיקו עבורו 26,500,000 ליש"ט.‏[3] לאחר העזיבה של טורס, החתימה הקבוצה את החלוץ האורוגוואי דייגו פורלאן, שזכה בתואר הפיצ'יצ'י ובנעל הזהב האירופית בהיותו בוויאריאל.‏[4] בעונת 2007/2008 הגיעה אתלטיקו לשלב 32 האחרונות בגביע אופ"א אך הפסידה לבולטון וונדררס. הקבוצה הגיעה גם לרבע גמר גביע המלך בו הודחה על ידי ולנסיה. בעונה זו סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה והעפילה למוקדמות ליגת האלופות. סרחיו אגוארו, דייגו פורלאן, סימאו והשוער לאו פרנקו החזירו את אתלטיקו למפעל הבכיר של הכדורגל האירופי מאז ההפסד ברבע הגמר לאייאקס אמסטרדם בעונת 1996/1997.

בעונת 2008/2009 הגיעה הקבוצה עד לשלב שמינית גמר ליגת האלופות, בו הודחה על ידי פורטו. בגביע המלך הודחה בסיבוב ה-16 על ידי ברצלונה, שזכתה לבסוף בתואר. ב-3 בפברואר 2009, לאחר ירידה ביכולות הקבוצה, עזב המאמן חאבייר אגירה את הקבוצה.‏[5] לאחר עזיבתו היה זעם ציבורי רב על התנהלות המועדון כשנטען שהבעיות של המועדון לא נגרמו מתפקודו של אגירה, אלא בשל יכולתו של החלוץ דייגו פורלאן. פורלאן עצמו התנגד לפיטורי אגירה ואמר: "פיטורי אגירה הייתה הדרך הכי קלה. אגירה לא היה הגורם לבעיות. השחקנים אשמים, אנחנו לא משחקים טוב ומבצעים המון שגיאות". לאחר פיטוריו של אגירה, מונה אבל רסינו למשרת מאמן הקבוצה.

לאחר מינויו של רסינו השיגה הקבוצה עונה נוספת את המקום ה-4 בליגה המוביל לליגת האלופות. דייגו פורלאן זכה בתואר הפיצ'יצ'י וגם בתואר נעל הזהב האירופית, לאחר שהבקיע 32 שערי ליגה באותה עונה. אתלטיקו ראתה את ההצלחה בליגה המקומית כהזדמנות לחזק את הסגל שלה. במקום השוער לאו פרנקו שעזב עלה מקבוצת הנוער שוער צעיר ומבטיח, דויד דה חאה. למרות לחץ מצד מועדונים גדולים לרכוש את פורלאן ואגוארו, החליטה אתלטיקו שלא למכור אותם ושמרה על הבסיס ההתקפי שלה, בתקווה להצלחה בעונה הבאה.

בתחילת עונת 2009/2010 מיעטה אתלטיקו לנצח בליגה, ולאחר שהפסידה בתוצאה 4-0 לצ'לסי ב-21 באוקטובר 2009 במסגרת ליגת האלופות, עזב רסינו את הקבוצה.‏[6] לאחר שלא הצליחה אתלטיקו להביא את המאמן הדני מיכאל לאודרופ, החתימה הקבוצה את קיקה סאנצ'ס פלורס למאמנה עד לסוף העונה.‏[7]

ההצלחה באירופה ודייגו סימאונה (2010-)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב אתלטיקו ופולהאם בגמר גביע אופ"א 2010

אף על פי שהקבוצה המשיכה לפגר במקצת בליגה, אותה סיימה לבסוף במקום ה-9, היא הצליחה לסיים במקום ה-3 בשלב הבתים של ליגת האלופות והעפילה לשלב 32 האחרונות של גביע אופ"א. לאחר ניצחונות על גלאטסראיי, ספורטינג ליסבון, ולנסיה וליברפול, העפילה למשחק הגמר אשר נערך באצטדיון אימטק ארנה שבהמבורג. אתלטיקו ניצחה בתוצאה 1-2 את פולהאם, מצמד של דייגו פורלאן שכבש את שער הניצחון בדקה ה-116 במסגרת הארכה, וזכתה בגביע ובתואר אירופי ראשון מאז עונת 1961/1962. בנוסף, הגיעה אתלטיקו לגמר גביע המלך, בו התמודדה נגד סביליה אך הפסידה 2-0 במשחק שנערך בקאמפ נואו. בזכות הזכייה בגביע אופ"א, העפילה אתלטיקו למשחק הסופר קאפ האירופי ב-2010 וניצחה 0-2 את אינטר מילאנו, זוכת ליגת האלופות.

גם בעונת 2010/2011 התקשתה הקבוצה להגיע לצמרת הליגה. כמו כן, הודחה הקבוצה מגביע המלך בשלב רבע הגמר והודחה משלב הבתים של הליגה האירופית לאחר שסיימה במקום ה-3 את שלב הבתים. חוסר ההצלחה הוביל לעזיבתו של פלורס עוד לפני סיום העונה.‏[8] במקום פלורס מונה המאמן גרגוריו מנסאנו, שהוביל את הקבוצה למקום ה-7 בליגה שהעניק כרטיס למוקדמות הליגה אירופית.‏[9] מנסאנו עצמו הוחלף בדייגו סימאונה בחודש דצמבר 2011, בעקבות פתיחת עונה חלשה של הקבוצה.‏[10][11]

לקראת עונת 2011/2012 הוחתם בקבוצה רדאמל פלקאו הקולומביאני, שנרכש מפורטו תמורת 40 מיליון אירו, הסכום הגבוה ביותר ששילמה אתלטיקו עבור שחקן כלשהו. סימאונה הוביל את הקבוצה לזכייה נוספת בליגה האירופית, שמו החדש של גביע אופ"א, לאחר ניצחון 0-3 על אתלטיק בילבאו בגמר, בו פלקאו הבקיע צמד. שוב, בזכות הזכייה בליגה האירופית, העפילה אתלטיקו לסופר קאפ האירופי, וניצחה 1-4 את צ'לסי. במשחק זה כבש פלקאו שלושער.

בעונת 2012/2013 ניצחה אתלטיקו את ריאל מדריד 1-2 בגמר גביע המלך. היה זה הניצחון הראשון של אתלטיקו על ריאל מזה 14 שנים.‏[12] עונה זו הייתה אחת העונות המוצלחות של אתלטיקו, לאחר שסיימה במקום ה-3 בליגה והבטיחה את מקומה בשלב הבתים של ליגת האלופות. באותה עונה, בליגה האירופית, סיימה הקבוצה את שלב הבתים במקום השני, שהקנה לה כרטיס לשלב 32 האחרונות בו הודחה על ידי רובין קאזאן.

בעונת 2013/2014 גברה הקבוצה על ריאל מדריד וברצלונה שנחשבו לעדיפות, וזכתה באליפות העשירית בתולדותיה, ולראשונה מזה 18 שנים.‏[13] בעונה זו העפילה הקבוצה גם לגמר ליגת האלופות, לאחר שגברה על ברצלונה ברבע הגמר ועל צ'לסי בחצי הגמר, אך הפסידה בגמר ליריבתה העירונית, ריאל, בתוצאה 4-1 לאחר הארכה.

האצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון ויסנטה קלדרון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון ויסנטה קלדרון

מאז שנת 1966 אתלטיקו משחקת את משחקי הבית שלה באצטדיון ויסנטה קלדרון, שנמצא על גדות נהר המנסנרס, ברובע ארגנסואלה שמדריד. אצטדיון זה מדורג על ידי אופ"א כאצטדיון קטגוריה 4, המאפשר לו לארח משחקי הפלייאוף של המוקדמות עד לשלב חצי הגמר של ליגת האלופות, משלב 32 הגדולות עד לשלב חצי הגמר של הליגה האירופית ומשחקי טורניר הגמר של אליפות אירופה, כלומר, האצטדיון יכול לארח כל משחק רשמי, כולל גמר ליגת האלופות וגמר הליגה האירופית.‏[14] האצטדיון, שנמצא בבעלות המועדון, ומכיל 54,960 מקומות ישיבה, נחנך בתאריך ה-2 באוקטובר 1966, במשחק נגד ולנסיה, שהסתיים בתוצאה 1-1. הוא בין האצטדיונים הראשונים בספרד שלא הכיל כלל יציע עמידה.

האצטדיון קיבל את שמו הנוכחי בשנת 1971, על שם נשיא אתלטיקו דאז, ויסנטה קלדרון. עד שינוי שמו נקרא האצטדיון אצטדיון דל מנסנרס, על שם נהר המנסנרס שזורם בסמוך לאצטדיון.

מגרשים ואצטדיונים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסנטה קלדרון הוא האצטדיון הרביעי במספר שמשמש את אתלטיקו מדריד. לפניו היו:

  • קמפו דל רטירו (1903-1913) - היה ממוקם בפארק בואן רטירו והיה ידוע בכינוי:"campo de la rana" ("מגרש הצפרדע").
  • קמפו דה אודונל (1913-1923) - הכיל 10,000 מקומות ישיבה.
  • אצטדיון מטרופוליטאנו (1923-1966) - הכיל בשיאו 35,800 מקומות ישיבה.

תוכניות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביולי 2007, אתלטיקו ועיריית מדריד חתמו על הסכם, לפיו, אתלטיקו תמכור את חלקת האדמה בה ממוקם אצטדיון ויסנטה קלדרון, ובשנת 2016 יעבור לידיה האצטדיון האולימפי של מדריד. תוכנית זו נולדה מתוך הרצון של מדריד לארח את אולימפיאדת 2016, ולכן התחילו עבודות שיפוצים במטרה להרחיב את האצטדיון שיכיל 73,000 מקומות ישיבה. מאחר שהעיר ריו דה ז'ניירו זכתה לארח את האולימפיאדה, הוחלט כי האצטדיון יועבר לאתלטיקו מדריד כבר בשנת 2015, ושהיא זו שתישא בעלויות ההרחבה.

ההחלטה לעזוב את ויסנטה קלדרון לאחר שנים כה רבות בהן הוא שימש כאצטדיונה של הקבוצה, עוררה זעם בקרבם של חלק מאוהדי אתלטיקו, שדרשו להרחיב את האצטדיון הקיים ולא להחליפו לגמרי.

המנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 נכתב השיר המוכר הראשון על אתלטיקו מדריד, שהיה בשימוש על ידי אוהדי הקבוצה באותם זמנים. בשנת 1947 נכתב שיר נוסף, הפעם לכבוד השתחררות הקבוצה מהשם "אוויאסיון" שציווה על הקבוצה פרנסיסקו פרנקו להשתמש בו.

ההמנון הרשמי של אתלטיקו מדריד נכתב בשנת 1974, על ידי צמד המוזיקאים אוהדי הקבוצה, חוסה אגילר גרנדוס ואנחל גרנדוס גרסיה. ההמנון נקרא "Himno del Metropolitano" ("ההמנון של המטרופוליטנו").‏[15]

לרגל חגיגות המאה של המועדון, בשנת 2003, הזמר חואקין סבינה, אוהד מוכר של אתלטיקו, חיבר שיר בשם "Motivos de un Sentimiento" ("סיבות של תחושה"), שמאז נחשב כ"המנון המאה", יחד עם ההמנון המקורי משנת 1974. את הלחן לשירו של סבינה כתב פאצ'ו וארונה. סבינה אף הקליט את השיר, כאשר בשיר יש מושמעים קולות רקע של קהל אוהדי אתלטיקו מדריד.

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הקבוצה הנוכחי

במשך ההיסטוריה היו לאתלטיקו מדריד סמלים רבים שהתחלפו עם השנים. צורתו של הסמל שמשמש את הקבוצה עד כה נבחרה בשנת 1947, ומאז לא נעשו בו שינויים משמעותיים. בסמל הנוכחי, בצד השמאלי העליון, נמצא סמל העיר מדריד, כאשר שאר הסמל הוא צבעי הקבוצה. הסמל ממוסגר בצבע צהוב-זהוב. מאפייני הסמל הם:

  • צורת מגן - זאת על מנת להדגיש את חוזקה של הקבוצה.
  • הדוב ועץ התות הצד השמאלי העליון מכיל את סמל העיר מדריד. מקור סמל זה הוא עוד מהמאה ה-13, והוא נוצר בגלל כמות הדובים הרבה שהייתה חייה באזור מדריד, ועצי התות הרבים שצמחו שם.
  • שבעת הכוכבים במסגרת הכחולה שמקיפה את סמל הדוב ועצי התות, נמצאים גם בסמל העיר מדריד ולקוחים מדגל ההקהילה האוטונומית מדריד.
  • פסים אדומים ולבנים כמדי הקבוצה.
  • מסגרת צהובה-זהובה - המסגרת המקיפה את הסמל.

ההיסטוריה של הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

1911-1903

מאז הקמתה של אתלטיקו מדריד ב-1903, הוחלף סמל הקבוצה מספר פעמים‏[16]:

  • הסמל הראשון (1903-1911) - סניף מועדון הכדורגל אתלטיקו מדריד:

סמל עגול בצבעים כחול ולבן, כמו המדים של הקבוצה בשנים אלו. במרכז מופיעות האותיות AC שהן ראשי התיבות של שם המועדון - Athletic Club de Madrid. חלקו החיצוני של העיגול בסמל מעוצב כחגורה. הסמל למעשה זהה לסמל המקורי של אתלטיק בילבאו אשר בהשראתה הוקמה אתלטיקו מדריד.

בעקבות שינוי צבעי מדי הקבוצה לאדום ולבן, שונה גם סמל העמועדון בהתאם. סמל המועדון הפך להיות דגל עם פסים אדומים-לבנים וכדור, אשר מוקפים במסגרת עגולה בצבע כחול.

  • הסמל השלישי (1917-1939) - הוספת סמל העיר מדריד:

סמל בצורת מגן, אשר מזכיר את הסמל הנוכחי, כשהשוני הוא המסגרת שמופיעה בצבע לבן.

  • הסמל הרביעי (1939-1947) - אתלטיקו אוויאסיון מדריד:

לאחר מיזוג הקבוצה עם אוויאסיון נסיונל, והפיכתה לאתלטיקו אוויאסיון מדריד, השתנה סמל הקבוצה לגמרי, ועוצב דומה לסמל חיל האוויר הספרדי דאז - צורה של כנפיים של מטוס, יחד עם כתר מעליו. לאחר מכן, השתנה במקצת הסמל, כאשר הוכנס סמל הקבוצה הקודם בין כנפי המטוס, אולם המסגרת הכחולה מסביב לציור הדוב הוחלפה במסגרת אדומה. לאחר כשנה הוחזרה המסגרת הכחולה על חשבון המסגרת האדומה.

לאחר השתחררות המועדון מהקשר הצבאי אליו, הוחזר סמל הקבוצה הקודם, כאשר במקום 6 פסים אדומים ו-6 פסים לבנים, נשארו 4 פסים אדומים ו-4 פסים לבנים. בנוסף, המסגרת הלבנה התחלפה במסגרת זהובה.

  • הסמל השישי (החל משנות ה-80) - הסמל הנוכחי:

הסמל זהה לסמל משנת 1947, כאשר צבעי הסמל הובהרו, וצבע המסגרת שונה לצהוב-זהוב.

מדי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוס המפרסם את הקבוצה, שעליו מדי הקבוצה

אתלטיקו מדריד נוסדה על ידי שלושה סטונדטים ממוצא בסקי שהתגוררו במדריד. מייסדים אלו ראו במועדון החדש קבוצת בת של אתלטיק בילבאו, קבוצת הילדות שלהם, ולכן, בשנותיו הראשונות של המועדון, מדי הקבוצה היו בצבע כחול-לבן בדומה למדיה של אתלטיק בילבאו דאז. בשנת 1904 הצטרפו אליהם חברים, שפרשו מריאל מדריד. ב-1911 שינתה הקבוצה את מדיה לצבעים הנוכחיים, אדומים-לבנים. המדים באותה תקופה יוצרו ממזרנים ישנים. רבים מאמינים כי הסיבה לשנות את צבע המדים, היא כלכלית: באותה תקופה, המזרנים הישנים היו בצבע אדום-לבן, והיה הכי פשוט להשתמש בבדים הישנים של המזרנים להכנת המדים. תגלית זו חסכה למועדון הוצאות רבות, וממנה הגיע הכינוי Los Colchoneros (יצרני המזרנים). לאחר מספר שנים, גם אתלטיקו מדריד וגם אתלטיק בילבאו רכשו מדים כחולים-לבנים מקבוצת בלקברן רוברס האנגלית. חואניטו אלורדיי, שחקן הקבוצה וחבר במועצת המנהלים של אתלטיקו, נשלח לאנגליה כדי לרכוש מדים מבלקברן, אך לאחר שלא מצא מדים אלו, קנה מדים של קבוצת סנדרלנד, אדומים-לבנים, במקום. אתלטיקו מדריד החליטה לאמץ את החולצה האדומה-לבנה, אך השאירו את המכנסיים הכחולים. מאז, דבק במועדון הכינוי Los Rojiblancos (האדומים-לבנים).

ברוב העונות של אתלטיקו, מאז החלו להשתמש בצבעים אדום-לבן, צבע המכנסיים במדי הבית של הקבוצה היו בדרך כלל כחולים, אך צבע הגרביים השתנה בין כחול, אדום ושחור.

נותני החסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2001, יצרנית מדי הקבוצה היא חברת נייקי, אשר החלה לעבוד עם הקבוצה במטרה לספק תחרות לחברת אדידס, המייצרת את המדים עבור ריאל מדריד. הספונסרית הראשית של הקבוצה היא מדינת אזרבייג'ן, אשר הלוגו שלה מופיע על קדמת החולצה. הלוגו של חברת קיוסרה היפנית מופיע על גב החולצה, תחת מספר השחקן. הלוגו של AXN, שנמצאת בבעלות חברת סרטי סוני, נמצא על גב המכנסיים. בנוסף, בחזית המכנסיים מופיע הלוגו של חברת ההימורים הפינית PAF. בעבר, חברת סרטי קולומביה הייתה הספונסרית הראשית של הקבוצה. החברה שינתה לא פעם את הלוגו שלה שהופיע על החולצה, ובמקרה אחד אף שינתה באופן גמור את מדי החוץ של הקבוצה, על ידי עיצוב החולצה כך שתדמה לקורי עכביש, בזמן שהסרט ספיידרמן 2 היה משודר בקולנוע.‏[17] בנוסף החברה שינתה את מדי הקבוצה לעיצובים המתאימים לסרטים אחרים שהיא הוציאה בשנים שהייתה ספונסרית הקבוצה (2003-2005). בין הסרטים, בנוסף לספיידרמן 2, היו: ימ"מ יחידת פריצה, סיפורי דגים והיצ'. בין שנים אלו, לא נמכרו מדי החוץ של אתלטיקו בחנויות של חברת נייקי, בשל השינויים התכופים שנעשו בהם.

ביולי 2014 נייקי ואתלטיקו מדריד האריכו את חוזה החסות שביניהן עד לשנת 2026.‏[18]

להלן נותני החסות של הקבוצה החל משנת 1980
דייגו פורלאן, שחקן אתלטיקו,
לובש חולצה עם הסמליל של קיה
שנים יצרנית המדים נותן חסות עיקרי
1980–1986
מייבה
ללא ספונסר
1986–1989 ללא ספונסר
1989–1990 קיוסרה
1990–1993 מרבלה*
1993–1994 אנטנה 3
1994–1996 מרבלה*
1996–1997 בנדאי נאמקו/טמגוצ'י
1997–1998 מרבלה*
1998–1999 Reebok logo.svg
1999–2000 ללא ספונסר
2000–2001 אידאה
2001–2002 Logo NIKE.svg
2002–2003 לא הייתה ספונסרית עקב חגיגות המאה למועדון
2003–2005 סרטי קולומביה
2005–2011 קיה
מרץ-מאי 2012 מלונות ריקסוס
מאי-דצמבר 2012 Huawei
2012– אזרבייג'ן

אתלטיקו מדריד ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני אתלטיקו מדריד ב' בעונת 2008/2009

אתלטיקו מדריד ב' היא קבוצת המילואים של המועדון. הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון קרו דל אספינו ונכון לעונת 2013/2014 משחקת הקבוצה בליגה הספרדית השלישית.

הקבוצה הוקמה בשנת 1966, כקבוצת מילואים של אתלטיקו מדריד. שמה של הקבוצה בהתחלה היה "רייפה אתלטיקו קלאב". רק בשנת 1991, לאחר שהשתנה שם הקבוצה פעמים רבות עד שנה זו, קיבלה הקבוצה את השם "אתלטיקו מדריד ב'". בעונת 1998/1999 סיימה הקבוצה במקום השני בליגת המשנה. לולא הייתה הקבוצה קבוצת מילואים, הייתה עולה לליגה הבכירה, אך לא הייתה זכאית לעלייה.

החל מעונת 2000/2001 משחקת הקבוצה בליגה הספרדית השלישית.

שחקנים רבים ששיחקו בקבוצה התקדמו לקבוצה הבוגרת. ביניהם ניתן למצוא את דויד דה חאה, אנטוניו לופס גררו, פרננדו טורס, קוקה, אוליבר טורס, רובן בראחה, גבי, מריו סוארס ואיגנסיו קמאצ'ו.

הדרבי של מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של מדריד

ריאל ואתלטיקו מדריד הן קבוצות שונות, עם זהויות מנוגדות לגמרי. מבחינה היסטורית, ריאל מדריד נתפסה זה שנים רבות כקבוצה שמזוהה עם השלטון של המדינה, בעיקר הייתה מזוהה עם שלטונו של פרנקו, השלטון הדיקטטורי שבראשו עמד העריץ פרנסיסקו פרנקו, ואילו אתלטיקו הזדהתה עם תחושות של מרד, עם הרצון לשחרור, אם כי בשנותיו הראשונות של פרנקו, הוא העדיף את אתלטיקו, אך לאחר מכן, כשאתלטיקו השתחררה ממנו, הוא עבר לריאל לקראת סוף שנות ה-40.

בזמן שלטון פרנקו, ספרד הייתה מוחרמת על ידי רוב העולם, בעיקר מפני השלטון הדיקטטורי, אותו הנהיג הרודן פרנסיסקו פרנקו. ריאל מדריד, שנחשבה אז כקבוצה שקשורה לשלטון, הייתה קבוצה שייצגה את המדינה מחוצה לה, והביאה לה כבוד רב. שר אחד, שהיה מקורב לפרנקו אמר:"ללא כל ספק, ריאל מדריד היא השגרירה הטובה ביותר שאי פעם הייתה לנו".

בעקבות קרבתה של ריאל לשלטון פרנקו, ומפני שהמוטו של אתלטיקו היה שונה לגמרי משל ריאל (אתלטיקו היא הקבוצה של העם, ריאל היא הקבוצה של הממשלה, של השלטונות), נוצרה שנאה עזה בין 2 מועדונים אלו. אוהדי אתלטיקו החלו לשיר: "Hala Madrid, hala Madrid, el equipo del gobierno, la verguenza del país". (בתרגום חופשי מספרדית: "לכי מדריד, לכי מדריד, הקבוצה של הממשלה, הבושה של המדינה", הכוונה בעיר מדריד היא לקבוצה ריאל מדריד).

גביע אתלטיקו מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע אתלטיקו מדריד הוא טורניר כדורגל לשעבר, שאירחה אתלטיקו מדריד באצטדיון ויסנטה קלדרון. הטורניר התקיים משנת 1973 עד שנת 2003 (למעט השנים 1999 ו-2001). בשנת 2003 שונה שמו של הטורניר ל"גביע הלבוי", אך לאחר שנה זו הופסק הטורניר, לא באופן רשמי, אלא המארחת, אתלטיקו, הפסיקה להזמין קבוצות.

תחילה הטורניר החל במסגרת של 4 קבוצות, כאשר אתלטיקו הזמינה 3 קבוצות ל-2 משחקי חצי גמר, משחק על המקום ה-3 ומשחק הגמר. אולם בשנים שלקראת סיום הטורניר, המסגרת הייתה משחק גמר אחד בלבד, אתלטיקו נגד הקבוצה המוזמנת על ידה.

גביע זה התקיים במקביל לטורנירי קיץ אחרים בספרד, כדוגמת גביע טרסה הררה בבעלותה של קבוצת דפורטיבו לה קורוניה, וגביע ז'ואן גאמפר בבעלותה של קבוצת ברצלונה.

להלן טבלת זוכי המפעל ומשחקי הגמר
שנה מנצחת סגנית תוצאה
1973 Flag of Italy.svg מילאן Flag of SFR Yugoslavia.svg פרטיזן בלגרד 2–1
1974 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Hungary.svg אויפשט 1–0
1975 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of the Soviet Union.svg טורפדו מוסקבה 2–1
1976 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Spain.svg אתלטיק בילבאו 1–0
1977 Flag of Italy.svg מילאן Flag of Brazil.svg אמריקה 3–2
1978 Flag of Argentina.svg ריבר פלייט Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 0–0 (פ)
1979 Flag of Germany.svg שטוטגרט Civil Ensign of Switzerland.svg גראסהופרס ציריך 1–0
1980 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of the Netherlands.svg אייאקס אמסטרדם 1–1 (פ)
1981 Flag of Argentina.svg אינדפנדיינטה Flag of Honduras.svg נבחרת הונדורס 1–0
1982 Flag of Germany.svg בורוסיה דורטמונד Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 2–0
1983 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Spain.svg סביליה 2–1
1984 Flag of the Netherlands.svg פ.ס.וו. איינדהובן Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד
1985 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg גרמיו 2–0
1986 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg פלמנגו 3–2
1987 Flag of England.svg ליברפול Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 1–0
1988 Flag of Germany.svg ורדר ברמן Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 1–0
1989 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Romania.svg דינמו בוקרשט
1990 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of SFR Yugoslavia.svg הכוכב האדום בלגרד 3–2
1991 Flag of Italy.svg מילאן Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 1–1 (פ)
1992 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg סאו פאולו 2–0
1993 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg ואסקו דה גאמה
1994 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Germany.svg פ.צ. קלן 5–1
1995 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Argentina.svg ניואל'ס אולד בויס 3–1
1996 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of SFR Yugoslavia.svg הכוכב האדום בלגרד 5–0
1997 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Italy.svg אינטר מילאנו 1–0
1998 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Italy.svg לאציו 3–0
2000 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Brazil.svg פלמנגו 3–1
2002 Flag of Italy.svg קייבו ורונה Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד 4–2
2003 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Argentina.svg בוקה ג'וניורס 1–0

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים אזוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפות מחוזית מרכז (4):
    • 1920/1921, 1924/1925, 1927/1928, 1939/1940
  • גביע מרכז הפדרציה (1):
    • 1941

תארים ארציים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפות ספרד:
    • זכייה (10): 1939/1940, 1940/1941, 1949/1950, 1950/1951, 1965/1966, 1969/1970, 1972/1973, 1976/1977, 1995/1996, 2013/2014
    • סגנות (8): 1943/1944, 1957/1958, 1960/1961, 1962/1963, 1964/1965, 1973/1974, 1984/1985, 1990/1991
  • גביע ספרדי:
    • זכייה (10): 1959/1960, 1960/1961, 1964/1965, 1971/1972, 1975/1976, 1984/1985, 1990/1991, 1991/1992, 1995/1996, 2012/2013
    • סגנות (9): 1921, 1926, 1955/1956, 1963/1964, 1974/1975, 1986/1987, 1998/1999, 1999/2000, 2009/2010
  • הסופר קאפ הספרדי:
    • זכייה (1): 1985
    • סגנות (4): 1991, 1992, 1996, 2013
  • הסופר קאפ הספרדי (במתכונת הישנה):
    • זכייה (1): 1940
  • גביע אווה דוארטה:
    • זכייה (2): 1940, 1951
    • סגנות (1): 1950
  • גביע הנשיא:
    • זכייה (1): 1947

תארים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בולטים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלרדו רודריגס מחזיק בשיא ההופעות במועדון. הוא שיחק 551 משחקים במדי המועדון בין השנים 1959 - 1976. לואיס ארגונס, המזוהה יותר מכל עם המועדון הן כשחקן והן כמאמן, הוא מלך השערים של המועדון עם 173 שערים. הוא שיחק במדי המועדון בין השנים 1964 - 1974, עד פרישתו ממשחק פעיל.

הנתונים בטבלאות מתייחסים לכל המסגרות
שיאני ההופעות
שם לאום עמדה שנים באתלטיקו הופעות
אדלרדו רודריגס Flag of Spain.svg ספרד קשר 1959-1976 511
אנריקה קויאר Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1952-1969 470
תומאס רניונס Flag of Spain.svg ספרד מגן 1984-1996 463
חואן קרלוס אגילרה Flag of Spain.svg ספרד מגן 1996-2005 454
איסקיו קאלחה Flag of Spain.svg ספרד בלם 1958-1972 425
חואן קרלוס ארטצ'ה Flag of Spain.svg ספרד קשר 1978-1989 421
לואיס אראגונס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1964-1974 372
אלברטו פרננדס Flag of Spain.svg ספרד קשר 1969-1979 361
פליסיאנו ריבייה Flag of Spain.svg ספרד בלם 1954-1968 356
אדריאן אסקודרו Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1945-1958 330
שיאני השערים
שם לאום עמדה שנים באתלטיקו שערים
לואיס אראגונס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1964-1974 173
אדריאן אסקודרו Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1945-1958 169
פרנסיסקו קמפוס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1939-1948 144
חוסה אולוחיו גראטה Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1966-1977 135
חואקין פיירו Flag of Spain.svg ספרד קשר 1955-1962 125
אדלרדו רודריגס Flag of Spain.svg ספרד קשר 1959-1976 113
אנריקה קויאר Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1952-1969 105
חוסה חונטוסה Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1944-1955 103
סרחיו אגוארו Flag of Argentina.svg ארגנטינה חלוץ 2006-2011 101
רובן קאנו Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1976-1982 97
שחקנים בולטים נוספים
שם לאום עמדה שנים באתלטיקו
לארבי בן בארק Flag of Morocco.svg מרוקו חלוץ
קשר התקפי
1948-1953
ואוה Flag of Brazil.svg ברזיל חלוץ 1958-1961
חאבייר אירורטה Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1967-1975
לואיס פריירה Flag of Brazil.svg ברזיל קשר 1974-1980
דירסאו Flag of Brazil.svg ברזיל קשר 1979-1982
הוגו סאנצ'ס Flag of Mexico.svg מקסיקו חלוץ 1981-1985
אבל רסינו Flag of Spain.svg ספרד שוער 1986-1995
טוני מוניוס Flag of Spain.svg ספרד מגן 1990-2001
דייגו סימאונה Flag of Argentina.svg ארגנטינה קשר אחורי 1994-1997
2003-2005
קיקו Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 1994-2001
פרננדו טורס Flag of Spain.svg ספרד חלוץ 2000-2007
אנטוניו לופס גררו Flag of Spain.svg ספרד מגן 2000-2012
לאו פרנקו Flag of Argentina.svg ארגנטינה שוער 2004-2009
דייגו פורלאן Flag of Uruguay.svg אורוגוואי חלוץ 2007-2011
דייגו קוסטה Flag of Brazil.svg ברזיל
Flag of Spain.svg ספרד
חלוץ 2007-2009
2010-2014
דויד דה חאה Flag of Spain.svg ספרד שוער 2009-2011
רדאמל פלקאו Flag of Colombia.svg קולומביה חלוץ 2011-2013
השחקנים היקרים ביותר שנרכשו על ידי אתלטיקו מדריד
רדאמל פלקאו, השחקן היקר ביותר בתולדות המועדון
שם מועדון קודם עמדה שנת
העברה
סכום העברה (באירו)
Flag of Colombia.svg רדאמל פלקאו Flag of Portugal.svg פורטו חלוץ 2011 40,000,000
Flag of France.svg אנטואן גריזמן Flag of Spain.svg ריאל סוסידאד קיצוני 2014 30,000,000
Flag of Argentina.svg סרחיו אגוארו Flag of Argentina.svg אינדפנדיינטה חלוץ 2006 23,000,000
Flag of Croatia.svg מריו מנדז'וקיץ' Flag of Germany.svg באיירן מינכן חלוץ 2014 22,000,000
Flag of Uruguay.svg דייגו פורלאן Flag of Spain.svg ויאריאל חלוץ 2007 20,000,000
Flag of Portugal.svg סימאו Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון קיצוני 2007 20,000,000
Flag of Brazil.svg ז'וניניו Flag of England.svg מידלסברו קשר 1997 18,000,000
Flag of Italy.svg כריסטיאן ויירי Flag of Italy.svg יובנטוס חלוץ 1997 18,000,000
Flag of the Netherlands.svg ג'ימי פלויד האסלביינק Flag of England.svg לידס יונייטד חלוץ 1999 18,000,000
Flag of Bosnia and Herzegovina.svg Flag of Serbia.svg ראדה בוגדנוביץ' Flag of Japan.svg יונייטד איצ'יהרה צ'יבה חלוץ 1997 17,000,000
Flag of Slovenia.svg יאן אובלק Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון שוער 2014 16,000,000
Flag of Portugal.svg פיצי Flag of Portugal.svg ספורטינג בראגה חלוץ 2012 13,500,000
Flag of Spain.svg ראול גרסיה Flag of Spain.svg אוסאסונה קשר 2007 13,000,000
Flag of Spain.svg ג'ורדי לארדין Flag of Spain.svg אספניול קשר 1997 12,000,000
Flag of Turkey.svg ארדה טוראן Flag of Turkey.svg גלאטסראיי קיצוני 2011 12,000,000
Flag of Brazil.svg פיליפה לואיס Flag of Spain.svg דפורטיבו לה קורוניה מגן 2010 12,000,000
Flag of Spain.svg חוסה אנטוניו רייס Flag of England.svg ארסנל קשר 2007 10,000,000
Flag of France.svg ג'ושוע גוילבוגוי Flag of France.svg סנט אטיין קשר 2013 10,000,000
Flag of Brazil.svg גילרמה סיקיירה Flag of Spain.svg גרנדה מגן 2014 10,000,000

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה של מאמנים אשר זכו בתארים בזמן שאימנו את הקבוצה
שם שנים כמאמן אתלטיקו תארים
Flag of Spain.svg ריקרדו זאמורה 1939-1946 2 אליפויות, הסופר קאפ הספרדי
Flag of Spain.svg אמיליו וידל 1946-1948 גביע הנשיא
Flag of Argentina.svg Flag of France.svg הלניו הררה 1949-1952 2 אליפויות, הסופר קאפ הספרדי
Flag of Spain.svg חוסה וייונגה 1959-1962 2 גביע המלך הספרדי, גביע אירופה למחזיקות גביע
Flag of Brazil.svg אוטו בומבל 1964-1965 גביע המלך הספרדי
Flag of Spain.svg דומיניק בלמניה 1965-1966 אליפות
Flag of France.svg מרסל דומינגו 1969-1972, 1979-1980 אליפות
Flag of Austria.svg מקס מרקל 1971-1973 אליפות, גביע המלך הספרדי
Flag of Spain.svg לואיס אראגונס 1974-1980, 1982-1987
1991-1993, 2001-2003
הגביע הביניבשתי, אליפות, 3 גביע המלך הספרדי
הסופר קאפ הספרדי, הגביע האיברי
Flag of Croatia.svg טומיסלב איביץ' 1990-1991 גביע המלך הספרדי
Flag of Argentina.svg סנטוס אוביירו 1992-1993, 1994-1995 גביע המלך הספרדי
Flag of Serbia.svg רנדומיר אנטיץ' 1995-1998, 1999, 2000 אליפות, גביע המלך הספרדי
Flag of Mexico.svg חאבייר אגירה 2006-2009 גביע האינטרטוטו
Flag of Spain.svg קיקה סאנצ'ס פלורס 2009-2011 הליגה האירופית, הסופר קאפ האירופי
Flag of Argentina.svg דייגו סימאונה 2011- אליפות, גביע המלך הספרדי, הליגה האירופית, הסופר קאפ האירופי

הנהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2010, הונה של קבוצת אתלטיקו מדריד הסתכם בסכום של 24,706,699 אירו. מניות הקבוצה מתחלקות בין 3 אישים עיקריים, כאשר רוב המניות שייכות למשפחתו של חסוס חיל, אשר בניו מחזיקים עד היום בתפקידים במועדון.

נשיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא הראשון ואחד ממייסדי המועדון, אנריקה איינדה

מאז הקמת המועדון ועד היום כיהנו בתפקיד נשיא מועדון הספורט אתלטיקו מדריד 27 אנשים, ב-29 קדנציות. רק 2 נשיאים כיהנו במשך 2 קדנציות שונות: חוליאן רואטה וויסנטה קלדרון. רוב נשיאי המועדון, 26 במספר, היו ספרדים. היה רק נשיא אחד שהוא לא ספרדי, לוסיאנו אורקיחו הארגנטינאי.

הנשיא הראשון של המועדון היה אנריקה איינדה. הוא גם נמנה עם מייסדי המועדון.

הנשיא שכיהן בזמן הרב ביותר בתפקיד הוא ויסנטה קלדרון, שכיהן 21 שנים ב-2 קדנציות שונות. מיד אחריו נמצא חסוס חיל עם 16 שנים בתפקיד. אנריקה סרסו וחוליאן רואטה כיהנו 10 שנים בתפקיד וחאבייר בארוסו 9 שנים.

נשיא המועדון נבחר בבחירות לנשיאות, כאשר הבוחרים הם חברי המועדון.

נשיא המועדון הנוכחי הוא אנריקה סרסו, שמכהן בתפקיד החל משנת 2003, כאשר נבחר לתפקיד במקום חסוס חיל שהתפטר.

הדירקטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא המועדון הנוכחי, אנריקה סרסו

דירקטוריון המועדון אתלטיקו מדריד מורכב מהאנשים הבאים:

  • נשיא: אנריקה סרסו
  • מנכ"ל: מיגל אנחל חיל
  • סגן נשיא בתחום העסקי: לסארו אלברכין מרטינז
  • סגן נשיא בתחום הכלכלי: פרננדו גארסיה אבאסולו
  • סמנכ"ל מסחרי: אנטוניו אלונסו סאנס
  • יועצים: סווריאנו חיל, אוסקר חיל, מרים חיל
  • מזכיר: פבלו חימנס דה פארגה
  • מנהל כללי: קלמנטה וייארדה
  • מנהל שיווק ותקשורת: אמיליו גוטיירס
  • מנהל ראשי: מריו אראגון
  • מנהל בקרה וניהול: חוסה מנואל דיאס פרס
  • מנהל קשרים חברתיים: פרננדו פאריסה רקואיו
  • מנהל מסחרי: גיירמו מוראלדה
  • מנהל ספורטיבי: חוסה לואיס קמינרו
  • מנהל כדורגל ראשי: חואן קרלוס אגילרה

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-28 ביולי 2014[19]

מס' עמדה שם
1 Flag of Spain.svg שוער מיגל אנחל מויה
2 Flag of Uruguay.svg בלם דייגו גודין
4 Flag of Spain.svg קשר מריו סוארס
5 Flag of Portugal.svg קשר טיאגו מנדס
6 Flag of Spain.svg קשר קוקה
8 Flag of Spain.svg קשר ראול גרסיה
9 Flag of Croatia.svg חלוץ מריו מנדז'וקיץ'
10 Flag of Turkey.svg קשר ארדה טוראן
11 Flag of Uruguay.svg קשר כריסטיאן רודריגס
12 Flag of Belgium (civil).svg בלם טובי אלדרווירלד
13 Flag of Slovenia.svg שוער יאן אובלק
14 Flag of Spain.svg קשר גבי (קפטן)
מס' עמדה שם
17 Flag of Spain.svg מגן חאבי מנקייו
18 Flag of Uruguay.svg בלם חוסה מריה חימנס
20 Flag of Spain.svg מגן חואנפראן
22 Flag of Argentina.svg מגן אמיליאנו אינסואה
23 Flag of Brazil.svg בלם ז'או מיראנדה
- Flag of France.svg קשר ג'ושוע גוילבוגוי
- Flag of Brazil.svg חלוץ לאו בפטיסטאו
- Flag of Argentina.svg חלוץ אנחל קוריאה
- Flag of Brazil.svg מגן גילרמה סיקיירה
- Flag of Spain.svg קשר סאול נייגס
- Flag of France.svg חלוץ אנטואן גריזמן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קבוצה אשר זוכה בגביע אירופה לאלופות הייתה מעפילה אוטומטית למפעל זה בעונה הבאה, ללא קשר למקום שלה בליגה המקומית
  2. ^ גמר ליגת האלופות 1973/74, אתר אופ"א
  3. ^ אתלטיקו מדריד מאשרת: פרננדו טורס עבר לליברפול, מערכת אתר גלובס ספורט
  4. ^ אתלטיקו מדריד רכשה את דייגו פורלאן ב-21 מיליון יורו, מיקי שגיא, ynet ספורט
  5. ^ חאבייר אגירה פוטר מאתלטיקו מדריד, תומר גנור, אתר ynet ספורט
  6. ^ דיווח: רסינו עזב את אתלטיקו, לאודרופ מועמד, יעקב זיו, אתר ‏nrg מעריב ספורט
  7. ^ אתלטיקו מינתה את סאנצ'ס פלורס, מערכת אתר nrg מעריב ספורט
  8. ^ קיקו סאנצ'ס פלורס הודיע: עוזב את אתלטיקו מדריד, מערכת אתר nrg מעריב ספורט
  9. ^ גרגוריו מנסאנו יאמן את אתלטיקו מדריד, מערכת אתר וואלה! ספורט
  10. ^ דייגו סימאונה מונה למאמן אתלטיקו מדריד, מערכת אתר וואלה! ספורט
  11. ^ כצפוי: דייגו סימאונה מונה למאמן אתלטיקו מדריד, מערכת אתר ynet ספורט
  12. ^ אתלטיקו זכתה בגביע אחרי 1-2 ענק על ריאל, שי נמרודי, אתר הארץ ספורט
  13. ^ אתלטיקו מדריד זכתה באליפות ספרד אחרי תיקו עם ברצלונה, אתר וואלה!
  14. ^ אצטדיון ויסנטה קלדרון באתר StadiumGuide
  15. ^ מילות ההמנון (בספרדית)
  16. ^ Club Atlético de Madrid, S.A.D.,‏ La Futbolteca. La enciclopedia del fútbol español
  17. ^ תמונת מדי הקבוצה לאחר שינוי המדים על ידי חברת סרטי קולומביה, אתר Football Speak
  18. ^ אתלטיקו מדריד תלבש נייקי 25 שנים ברציפות, באתר גלובס
  19. ^ סגל הקבוצה והצוות המקצועי, באתר הרשמי של אתלטיקו מדריד


Flag of Spain.svg ליגת העל הספרדית, עונת 2014/2015

אייבראלמריהאלצ'האספניולאתלטיק בילבאואתלטיקו מדרידברצלונהגרנדהדפורטיבו לה קורוניה
ויאריאלולנסיהחטאפהלבאנטהמאלגהסביליהסלטה ויגוקורדובהראיו ואיקאנוריאל מדרידריאל סוסידאד

ליגת האלופות - 2013/2014
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד Flag of Spain.svg ריאל מדריד Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון Flag of Germany.svg באיירן מינכן Flag of England.svg צ'לסי Flag of England.svg ארסנל Flag of Portugal.svg פורטו Flag of Spain.svg ברצלונה
Flag of Ukraine.svg שחטאר דונצק Flag of Italy.svg יובנטוס Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה Flag of Germany.svg שאלקה Flag of France.svg אולימפיק מרסיי Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Italy.svg מילאן
Flag of Germany.svg באייר לברקוזן Flag of Turkey.svg גלאטסראיי Flag of Greece.svg אולימפיאקוס Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי Civil Ensign of Switzerland.svg בזל Flag of Germany.svg בורוסיה דורטמונד Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג Flag of the Netherlands.svg אייאקס אמסטרדם
Flag of Spain.svg ריאל סוסידאד Flag of Denmark.svg פ.צ. קופנהגן Flag of Belgium (civil).svg אנדרלכט Flag of the Czech Republic.svg ויקטוריה פילזן Flag of Romania.svg סטיאווה בוקרשט Flag of Italy.svg נאפולי Flag of Austria.svg אוסטריה וינה Flag of Scotland.svg סלטיק