חוקת ברית המועצות (1936)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוקת 1936 ("חוקת סטלין") הייתה חוקת ברית המועצות החל מקבלתה בשנת 1936 ועד לשנת 1977 כאשר היא הוחלפה בחוקה חדשה. 5 בדצמבר שהוא יום קבלת החוקה היה יום חופשי מעבודה בברית המועצות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1935 הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות החליט על הקמת וועדה בהשתתפות 31 חברים בראשות יוסף סטלין להכנת חוקה חדשה. לדעת המחברים החוקה החדשה הייתה צריכה לשקף את השלב החדש בתקופת המדינה הסובייטית - סיום בניית סוציאליזם. ב-12 ביוני 1936 פורסמה בעיתונות טיוטת החוקה והיא נדונה במשך מספר חודשים. החוקה החדשה הייתה דמוקרטית יותר מהחוקה שהתקבלה בשנת 1924. במהלך דיונים על הטיוטה התקבלו כ-1.5 מיליון הצעות שינוי. הצעות שלא תאמו את המדיניות של הממשל לא פורסמו ונשמרו תחת כותרת כללית "תגובות עוינות".

יוסף סטלין היה פעיל מאוד בהכנת החוקה. ניקולאי בוכרין ראה את עצמו כמחבר העיקרי. החוקה התקבלה ב-5 בדצמבר 1936 ופורסמה למחרת בעיתונות.

בשנת 1962 ניקיטה כרושצ'וב החליט על הקמת וועדה לעיבוד חוקה חדשה שסיימה את עבודתה בשנת 1977.

תוכן החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה כללה 13 פרקים בהם היו 146 סעיפים. היא הכריזה על סיום בניית סוציאליזם במדינה הסובייטית. מעשית זה אמר שאין יותר בעלות פרטית על אמצעי ייצור. לראשונה לכל אזרחי המדינה ניתנה אפשרות להשתתף בבחירות חשאיות. מכיוון שבקלפי היה רק מועמד אחד הבחירות היו פורמליות.

בסעיף 126 של החוקה, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, הוכרזה כנציג וכוח מוביל של אזרחי המדינה. הסובייט העליון הוכרז כגוף שלטוני וחוקתי עליון במדינה. בתקופות בין כינוסי הסובייט השלטון היה בידי נשיאות של הסובייט וגוף קולקטיבי זה כלל כל פונקציות של נשיא המדינה.

שמה של הממשלה "מועצת הקומיסרים העממים" לא שונה ורק בשנת 1946 הוא שונה ל"מועצת השרים". יחד עם זאת מועצת הקומיסרים איבדה את הסמכות לחוקק חוקים והפכה לגוף ביצועי בלבד.

בחוקה הוכרז גם סדר לקבלת השינויים. היה ניתן לבצע שינויים בחוקה רק באישור הסובייט העליון ותוך קבלת רוב של 66% מהקולות. במהלך השנים התקבלו כמה עשרות שינויים.

יישום החוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה הכריזה על חופש הבעת דעה, כינוסים, חופש העיתונות וכו'. מעשית סעיפים אלו של החוקה מעולם לא באו לידי מימוש בחיי היום יום של האזרח הסובייטי.

החוקה הכריזה על בחירות חשאיות וחופשיות. מכיוון שבקלפי היה רק מועמד אחד הבחירות היו פורמליות. כמו כן, שם המועמד היה מודפס בפתק ההצבעה ובמידה והבוחר היה מעוניין לשנות משהו הוא היה צריך להיכנס לתא מיוחד. כל חברי הקלפי ראו שהוא פונה לתא זו. כתוצאה מהליך זה המועמד היחיד שהועמד לבחירה היה זוכה בכ-99% מקולות הבוחרים.

בחוקה הוכרז שראש המדינה הינו יושב ראש נשיאות של הסובייט העליון. מעשית השלטון רוכז בידי המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והחלטות התקבלו בפוליטביורו. גם ביחידות מנהליות ובערים כוחו של מזכיר סניף המפלגה היה גבוה יותר מיושב ראש הסובייט המקומי.

הכללת סעיפים ליבראליים בחוקה הייתה קשורה עם רצון לקבל תמיכה בדעת הקהל לאור התמודדות הקרובה עם גרמניה הנאצית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]