חוקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוקה היא מסמך מחייב המגדיר את עקרונות היסוד של המשטר במדינה ואת זכויות אזרחיה.
חוקה חייבת מהגדרתה לכלול את הוראות היסוד בדבר מבנה המשטר והשלטון, סמכויות החקיקה, צורת בחירת השלטון וכיוצא באלו. רוב החוקות עוסקות גם בנושא זכויות האדם הבסיסיות המובטחות לתושבי המדינה; אך חלק זה אינו הכרחי להגדרת החוקה ככזו (חוקת ארצות הברית, למשל, אינה עוסקת כלל בנושאים אלו; רק התיקונים לה עוסקים בהם).
לחוקה מעמד מעל לחוק, ולרוב אין תוקף לחוק העומד בסתירה לחוקה. החוקה מטבעה יציבה יחסית, אם כי גם בה נעשים שינויים במהלך השנים. בדרך כלל נדרש רוב מיוחד לאישור שינוי בחוקה, ולעתים מאושר שינוי כזה בדרך של משאל עם.
במדינות דמוקרטיות נחשבת החוקה לאמנה חברתית בין תושבי המדינה, והממשלה יונקת את כוחה מהעם, תוך שכוח זה מוגבל על ידי זכויות האדם שנקבעו בחוקה.
החוקה הוותיקה ביותר כיום היא זו של סן מרינו, מ-1600. החוקה המהווה מודל לחוקה של מדינות אחרות, היא חוקת ארצות הברית, משנת 1789. לאחריה נוצרו החוקה הפולנית ב-1791 והחוקה הצרפתית ב-1792.
בניגוד לכל המדינות, שבהן החוקה היא מסמך כתוב (או מסמכים כתובים), "חוקת" בריטניה היא אוסף עקרונות בלתי כתובים שהתגבשו במשך השנים, והידועים בכינוי "מוסכמות חוקתיות". אכן, חלק (קטן) ממוסכמות חוקתיות אלו התגבשו ברבות השנים במסמכים שונים, כמו המגנה קרטה וממעשי חקיקה אחדים של הפרלמנט - אבל גם מסמכים אלו, מבחינת צורתם הפורמלית, אינם שונים מאקטים אחרים של המלך או של הפרלמנט. רק המוסכמה החוקתית הלא-כתובה נותנת להם מעמד בכורה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חוקה בישראל
בהתאם לאמור במגילת העצמאות, נבחרה הכנסת הראשונה כאספה מכוננת שהייתה אמורה לכונן חוקה למדינה,לאחר המאבק על החוקה שהתנהל בשנותיה הראשונות של המדינה, החליטה הכנסת ב- 13 ביוני 1950 שלא לכונן חוקה מיידית, אלא לחוקק חוקי יסוד שיצטרפו לכדי חוקה בבוא הזמן, כהצעתו של ח"כ יזהר הררי: "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה" [1]
. הנימוק העיקרי לכך היה שמדינת ישראל מצויה בתהליך של שינוי וגיבוש, ואלה אינם מתיישבים עם נוקשותה של החוקה. ייתכן שזו הייתה טעות, מאחר שעד היום ניטשים ויכוחים מרים על זכויות האדם בישראל, בעיקר בנושאי דת וזכויות הפרט.
"פשרת הררי" נתמכה על ידי סיעות מפא"י, המפלגה הפרוגרסיבית, הספרדים וויצ"ו. בקבלת נוסח הפשרה קיבלה עליה הכנסת להיות רשות מחוקקת, במובן זה שהיא מחוקקת חוקים רגילים וכמו כן ראתה את עצמה כרשות מכוננת אשר תפקידה הוא לקבל חוקה בעתיד. "פשרת הררי" לא קבעה מסמרות בנושא מעמד החוקה והיוותה למעשה פשרה פוליטית בכך ששמרה מחד על העיקרון כי הכנסת מוסמכת לחוקק חוקה וכי בעתיד אכן תחוקק אותה, ומאידך דחתה מעשה זה לעתיד הבלתי מוגדר.
נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, קבע שחוקי היסוד הם בגדר חוקה למדינה, וזו הייתה הגישה המקובלת במשך כל כהונתו בתפקיד זה. עם המתנגדים לגישה זו נמנה עמיתו, שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין.
על עבודתה של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לכינון חוקה מלאה אמר אהרן ברק:
- "המצב כיום איננו משביע רצון. החוקה שלנו כיום היא חוקה נכה וקשה ומלאת חורים. אני שמח שהוועדה יושבת על המדוכה, אבל יש לי אוזן מוזיקלית, וכמה דברים ששמעתי פה הערב הכניסו בי בעתה. חוקה גרועה היא גרועה יותר מהמצב היום. אם הפשרות והאיזונים שיתבקשו במסגרת החוקה משמעותם טקסט יפה בלי ביקורת שיפוטית או עם ביקורת שיפוטית על ידי גוף פוליטי - זה יהיה אסון והמצב כיום עדיף, עם כל המגבלות שבו. חשוב שכל הדיבורים לא יולידו חלילה טקסט שיהיה בכייה לדורות". (דברים שנאמרו בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי, נובמבר 2003)
בפני ועדת החוקה של הכנסת השש עשרה הונחו שתי הצעות לחוקה: הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה והצעת המכון לאסטרטגיה ציונית. ההבדל המרכזי בין ההצעות הוא הדגשת המכון לאסטרטגיה ציונית את היותה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי תוך שמירה על אופיה הדמוקרטי של המדינה ועל העקרונות המובאים במגילת העצמאות.
בשנים האחרונות פורסמו הצעות חוקה לישראל גם על ידי ארגונים המייצגים את המיעוט הערבי בישראל, כמו למשל הצעת "החוקה הדמוקרטית" שפרסם ארגון עדאלה, הצעות שבבסיסן קביעה חוקתית לפיה ישראל תהא מדינה דמוקרטית דו-לשונית ורב תרבותית, במקום העקרון החוקתי הקיים של מדינה יהודית ודמוקרטית.
[עריכה] הצעות עיקריות לחוקה, שהוגשו עד כה
[עריכה] הצעה ראשונה
ההצעה הראשונה שהוגשה, לידי יו"ר הוועדה הראשון זרח וורהפטיג בשנת 1949 עוד לפני שהתקבל חוק הררי, הייתה על ידי הפרופסור ליאו כהן שלמד משפטים במספר אוניברסיטאות בגרמניה ובכללם באוניברסיטת היידלברג, שם קיבל תואר דוקטור למשפטים בנושא "החוקה של המדינה האירית העצמאית". למעשה הסוכנות היהודית, היא שהטילה עליו את המשימה עוד בשנת 1947 ונתנה לו יד חפשית לשם ביצועה. בספרייתו היו מצויות חוקות רבות שסייעו לו בהכנת "הצעת החוקה לישראל" וכיהודי דתי, הוא השתמש גם במקורות מהמורשת היהודית. הצעת החוקה של פרופסור ליאו כהן, כוללת את הפרקים הבאים: עיקרים, זכויות האדם, הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת . לבסוף קובעת החוקה את מעמד העל שלה מעל כל החוקים וכי אין תוקף לחוקים שבסתירה לחוקה. הוועדה למשפט וחוקה של המועצה הזמנית, (כאמור, עוד לא הוקמה וועדת חוקה חוק ומשפט), קיימה דיונים בהצעת החוקה הזו, אך בסופו של דבר ההצעה לא התקבלה, עקב חילוקי דעות באשר לאופי החוקה הנחוץ. חשוב לציין כי היום, משמש פרק אחד מהצעה זו, לצורך מינוי שופטים בידי הנשיא, לאחר שוועדת מינויים באמצעות שר המשפטים ממליצה עליהם.
[עריכה] הצעה שנייה
ההצעה השנייה שהוגשה הייתה הצעתו של פרופ' יצחק ה. קלינגהופר שהחלה כהצעת חוק בדבר זכויות האדם בשנת 1964. קלינגהופר מציין במבוא להצעתו, כי הצעת החוק שלו מ-1964 , שימשה את וועדת החוקה כאשר זו ניסתה לקדם "חוק יסוד : זכויות האדם והאזרח", אך מכיוון שהוא חש שההצעה לא מטופלת כראוי, ובכלל חל שינוי לרעה בקידום נושא החוקה, הוא שיכתב את הצעתו לכדי סדרה חדשה של סעיפים, שתכליתם לקבוע זכויות יסוד של היחיד אשר יהיה בהם כדי להגן עליו מפני פגיעות וקיפוח במגעיו עם המינהל הציבורי. הצעתו כוללת: הגדרת חשיבות החוקה ועליונות החוקים של זכויות האדם על חוקים אחרים. זכויות יסוד סוציאליות. והצעת חוק יסוד של מגילת זכויות היסוד של האדם.
[עריכה] הצעה שלישית
ההצעה השלישית היא הצעתו של פרופסור בנימין אקצין משנת 1965. אקצין נענה למשימה שהטיל עליו "מסדר בני ברית"- מסדר שחרת על דגלו את השאיפה לאחדות העם על כל חלקיו , ועמד בראש וועדה לכתיבת חוקה. המסמך שהגיש אקצין הורכב משני חלקים: בחלק הראשון מנוסחת הצעת "חוק יסוד: קביעת חוקת המדינה" ובחלק השני מנוסחת הצעת החוקה עצמה- הבנויה משנים עשר פרקים: הוראות כלליות, מערכת המשפט, זכויות וחובות, הכנסת, חקיקה, נשיא המדינה, הממשלה ושריה, שלטון אזורי ומקומי, ביקורת המדינה, מוסדות השפיטה, תיקוני חוקה והוראות מעבר. ההצעה זכתה להדים רבים, אך בסופו של דבר גם היא לא התקבלה.
[עריכה] הצעה רביעית
ההצעה הרביעית, שפורסמה ב-1986, היא של הפרופסור אוריאל רייכמן, שעמד בראש צוות של אקדמאים שניסחו חוקה בעלת 18 פרקים בכתיבת הצעתם, הם נעזרו בחוקי היסוד הקיימים, בהצעות לחוקי יסוד, בהצעות חוק ובהצעת החוקה של בנימין אקצין וכן הם נעזרו בחוקות קיימות של מדינות דמוקרטיות ובמסמכים בינלאומיים , העוסקים בזכויות האדם. פרקי החוקה: עיקרים, הוראות כלליות, זכויות האדם, נשיא המדינה, הכנסת, החקיקה, אמנות, הממשלה, השפיטה, פיקוח חוקתי-שיפוטי, ביקורת המדינה, משק המדינה, הצבא, המינהל הציבורי, מפלגות, רשויות מקומיות, מצב חירום, החוקה ועליונותה. הביקורות על הצעת החוקה של רייכמן: החוקה משקפת חילוניות מובהקת, שכן בוועדה לא היה נציג דתי אחד, אלא אנשי אקדמיה חילוניים בלבד, וניכר בהצעה שמלבד חוק השבות ואשרור הדגל, הסמל(המנורה) וההמנון אין בה יסודות יהודיים. בנוסף ההצעה הקנתה כוח רב לבית המשפט העליון, שזהו עניין שנוי במחלוקת בפני עצמו.
[עריכה] הצעה חמישית
ההצעה החמישית של פרופסור אריאל בנדור, הוכנה לקראת כנס בנושא: "יובל וחוקה- כינון חוקה למדינת ישראל לאחר המהפכה החוקתית" בשנת 1998. הטיוטה שכתב, איננה מבטאת לדבריו את דעתו בדבר תוכנה הראוי של החוקה אלא את האמור בחוקי היסוד ובהצעות חוקי היסוד הקיימים. הטיוטה מורכבת מתשעה חלקים:עקרונות יסוד, רשויות המדינה, בירת ישראל וגבולותיה, שבות, זכויות האדם, מצב חירום, תקציב המדינה, הצבא והכרזת מלחמה, תיקון החוקה.
[עריכה] הצעות נוספות
- י' בנארי, "יסודות ומוסדות ה"שלטון הזמני בא"י" להקמת הבית הלאומי", הצעה משנת 1918.
- י' ברויער, "תוכנית לחוקה במדינה היהודית".
- ז' פלק, "הצעה לחוקת היסוד במדינת ישראל"
- צ' ברנזון, "הצעת מפלגת פועלי ארץ ישראל ליסודות התחוקה של המדינה והשלטון המקומי", 27.6.1948.
- י' בד"ר, "הצעת תנועת החירות לחוקת יסוד למדינת ישראל".
- ב' מ' ח' עוזיאל, "הצעות לחוקת מדינת ארץ ישראל", 1948
- א' יעקובס, "מצע לחוקת ארץ ישראל", 4.9.1948.
- י' הרצוג, "תחוקה לישראל על פי התורה", 1948
- י' פ' כהן, "חוקה לישראל", 1948
- ל' כהן, "הצעת חוקה" 1949
- י' הררי, "הצעת חוקה", 1950
- ד' רוזן, "חוקת יובל לישראל" 1950
- מ' ליסמן, "חוקת יסוד לישראל", 1952.
- י' ה' קלינגהופר, "הצעת חוקה: מגילת זכויות האדם", 1963
- ב' אקצין, "הצעת חוקה למדינת ישראל", 1964
- ב' הלוי, "הצעת חוק יסוד: זכויות האדם והאזרח", 1973
- ש' קנצלר, "משטר חוקתי לישראל – רפובליקה נשיאותית", 1982
- א' רייכמן, ב' ברכה, א' רוזן-צבי, ע' שפירא, "הצעת חוקה למדינת ישראל" 1986.
- א' רובינשטיין, "הצעת חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם", 1989.
- י' לרנר, "חוקה לישראל על-פי התורה", 1994
- א' אבנרי, "החוקה שלי", 4.4.1996.
- פ' איידלברג, "חוקה לישראל", 1997
- י' כהן, "הצעה לחוקה", מתוך הספר "מי מפחד ממדינה יהודית.
- א' בנדור, "חוקי היסוד כבסיס לחוקה – הצעת לחוקת מדינת ישראל", ספטמבר 1999
- ה' וייס, "עקרונות רעיוניים להצעות לחוקי יסוד – החוקה", אוגוסט 2000.
- J. A. Keidan, “Statement of Constitutional Principles and Guidelines for The State of Israel”, 2001.
- א' רובינשטיין, "הצעה למבוא לחוקה", 2004
- המכון הישראלי לדמוקרטיה, "הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה, בהנהגת נשיא בית המשפט העליון (בדימוס), השופט מאיר שמגר, לחוקה בהסכמה", 25.7.2005.
- המכון לאסטרטגיה ציונית, "חוקת מדינת ישראל", 2006.
- * הצעת "החוקה הדמוקרטית" של ארגון עדאלה, 2006
[עריכה] לקריאה נוספת
- חוקה בהסכמה: הצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2005, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
- חוקה, חוקי יסוד, מגילת זכויות, 2005, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
- אבי בן בסט, מומי דהן, 2004, זכויות חברתיות בחוקה ומדיניות כלכלית, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
- מרדכי קרמניצר, דוד קרצ'מר ואבישי בניש, 2002, חוקי היסוד כתשתית לחוקה, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עמותת חוקה בהסכמה
- המועצה הציבורית לכינון חוקה בהסכמה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- הכנסת כגוף מכונן-חוקתי: חוקה, באתר הכנסת
- מנחם בגין, חוקה לישראל, נאום בכנסת, 9 ביולי 1956.
- אתר המשפט החוקתי של המרכז הבינתחומי הרצליה ובו עשרות פסקי-דין ומקורות נוספים על המשפט החוקתי
- קישורים לחוקות מרחבי העולם מ-law.co.il.
- הצעת "החוקה הדמוקרטית" של ארגון עדאלה
- אוהד לוי זלוסצר, "חוקות מתהוות- התהליך החוקתני בישראל ובאיחוד האירופי"
- הצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית
[עריכה] הערות שוליים
