טאדאיוש סורוקה
טאדאיוש סורוקה (בפולנית: Tadeusz Soroka, נולד ב-1923, שנת פטירה לא ידועה) חסיד אומות העולם בפולין, היה נוצרי קתולי. הציל במלחמת העולם השנייה 9 יהודים, על ידי העברתם והברחתם באופן בלתי חוקי מגטו גרודנה לגטו וילנה בעת עבודתו בתחנת רכבת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טאדאיוש סורוקה חי בעיר גרודנה. אמו נפטרה כשהיה צעיר ואחיו נשלח לעבודות כפייה למען הנאצים. הוא נותר בגרודנה, חי חיי עוני ועבד בתחנת הרכבת בעיר זו.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טדאיוש נהג לעבור בסמוך לגטו גרודנה ולתת ליהודים אוכל ובגדים.
אהרון דרמן, יהודי מגטו גרודנה שכל משפחתו נספתה כבר בשלב זה, עבד בעבודות פרך בגטו במסגרתן נדרש לתקן את חומת הגטו מבחוץ. באופן זה הוא וטדאיוש נפגשו.
בפברואר 1943 טדאיוש הבחין בהגעת תגבורת של חיילים נאצים רבים לעיר, ובעקבות זאת הציע לאהרון שיסתיר אותו, מחשש שהולכת להתבצע אקציה ואהרון ישלח להשמדה בטרבלינקה.
אהרון אמר לטדאיוש שלצערו אין לו שום דבר שיוכל לתת לו בתמורה למעשה ההצלה, אך טדאיוש ענה לו: "אני לא צריך את כספך. אני רוצה לעזור לך."
אהרון סיפר על טדאיוש לבת זוגו ליסה נוסבאום ומשפחתה.[2]
משפחת נוסבאום נלקחה לגטו בעיר סלונים, ובאקציה ההמונית שהתרחשה שם ביולי 1942 מתו אמה ואחותה של ליסה.
ליסה, אביה הירש נוסבאום ואחיה הצעיר ברוסייק נוסבאום (שלימים שינה את שמו לרוברט נס) ברחו לגטו גורודין, ושם הכירה ליסה את אהרון דרמן, שיהפוך לבן זוגה.
הוחלט כי הירש וברוסייק ימלטו ראשונים מן הגטו בעזרת טדאיוש, ולאחריהם ימלטו ליסה, אהרון וחברו של אהרון רובין לורן.[3]
בפברואר 1943, ברוסייק הצעיר בן ה-13, נמלט מהגטו על מנת ליצור קשר עם טדאיוש. הוא פגש את טדאיוש בבית אחותו, וסיכם עמו שימלטו ביום שלישי הקרוב. בחוזרו אל הגטו על מנת להודיע על ההחלטה למשפחתו ולהימלט לאחר מכן, נתפס ברוסייק והוחזר אל הגטו.
למחרת ברחו ברוסייק ואביו הירש לבית אחותו של טדאיוש. באותו היום טדאיוש לא נמצא בבית, אך יום למחרת הוא לקח אותם ונמלט איתם ברכבת. השניים הגיעו לגטו וילנה בשלום.[4]
לאחר שנמלטו, הגיע זמן ההמלטות של ליסה, אהרון, רובין, ובן דודו של רובין וחברו שהצטרפו.
ליסה, בת 16, בלונדינית עם עיניים כחולות, נראתה כגויה והצליחה בזכות מראה זה לברוח מהגטו ולהגיע לביתה של אחותו של טדאיוש. טדאיוש והיא דנו שם על פרטי הבריחה שהתרחשה בראשון הקרוב לאחר מכן.
בלילה של ה-6 במרץ 1943 נמלטה החבורה מהגטו והגיעה אל תחנת הרכבת.
טדאיוש לא הסכים לקחת את החבורה הגדולה של האנשים מחשש שיתגלו, ובשל כך נאלצו בן דודו של רובין וחברו לחזור אל הגטו. הם ככל הנראה נהרגו באקציה שהתרחשה בגטו ימים ספורים לאחר הבריחה המתוארת.[3]
ליסה, אהרון, רובין וטדאיוש קפצו על רכבת נוסעת מלאה בגרמנים, והסתתרו על הגג במהלך הנסיעה לעבר וילנה. ליסה כמעט איבדה מאחז ונפלה מהרכבת, אך טדאיוש הציל אותה ואחז בידה עד שבאו רובין ואהרון ועזרו לו למשוך אותה לגג הרכבת.
טדאיש הביא להם אוכל ושתייה חמה, ונשאר איתם על גג הרכבת עד שהגיעו לווילנה.
בהגיעם לווילנה, קפצו הנמלטים מהרכבת עוד לפני שעצרה בתחנה. טדאיוש ליווה אותם לגטו וילנה, וחזר לגרודנה.[5]
יומיים לאחר מכן התבצעה אקציה בגטו גרודנה ועד ה-13 במרץ 1943 כל יהודי גרודנה נשלחו לטרבלינקה ולגטו ביאליסטוק, והמושל הנאצי בעיר הכריז עליה כ "יודנריין".
טדאיוש הציל ארבעה אנשים נוספים, ביניהם לטק שניידר ולזר סלצמן שלאחר הגיעם לגטו וילנה ברחו ליער הסמוך לגטו והפכו לפרטיזנים. שניהם מתו בקרב נגד הנאצים ב-1944.[3]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טדאיוש נישא, ונולדו לו 4 ילדים. הוא המשיך לחיות בפולין.[1]
בני הזוג אהרון וליסה דרמן, שנישאו בתום השואה ועברו להתגורר בארצות הברית, ורובין לורן, שעבר לארצות הברית ונישא שם, חיפשו אחר טדאיוש שנים רבות. בסתיו 1981 איתרו אותו במקום מגוריו בפולין, והזמינו אותו לארצות הברית.
הוא נעתר לבקשה ונסע לפוגשם, והם זכו לפגוש אותו ולהכיר לו תודה.[3]
בעקבות המפגש, מספר כתבות על פעילויותיו של טאדיוש נכתבו בעיתונים בארצות שונות, באחת הכתבות בשם "מעשה טוב" לעיתון reader בשיקגו אמר טדאיוש: "לא עשיתי דבר הירואי בחיי מלבד גידול ארבעת ילדי. לא עשיתי דבר מיוחד, רק פעלתי לפי דתי, ואני ממשיך בכל עד היום".[1]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות המפגש של בני הזוג דרמן ורובין לורן עם טדאיוש, הגישה ליסה בקשה ליד ושם להכיר בטדאיוש כחסיד אומות העולם.
ב-10 בספטמבר 1984 הוענקה לטדאיוש תעודת חסיד אומות העולם, וניטע עץ למענו ביד ושם.[6]