גטו ביאליסטוק
גטו ביאליסטוק, (בגרמנית: Ghetto Białystok) גטו שפעל בעיר ביאליסטוק שבצפון-מזרח פולין, בתקופת הכיבוש הגרמני בפולין במלחמת העולם השנייה.
על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, אשר נחתם בין גרמניה וברית המועצות בשנת 1939, הייתה מיועדת העיר ביאליסטוק להיכלל בשטח הכיבוש הסובייטי. כוחות סובייטים נכנסו לעיר בספטמבר 1939, והחזיקו בה עד לכיבושה על ידי הכוחות הגרמנים ביוני 1941, במבצע ברברוסה. בימיו הראשונים של הכיבוש הגרמני, נאספו בביאליסטוק פלוגות איינזצגרופן ומשטרה וטבחו באלפי יהודים בעיר.
בחודש אוגוסט 1941, הורו הגרמנים של הקמת גטו בביאליסטוק. כ-50,000 יהודים תושבי העיר והאזור הסמוך לה, שוכנו באזור קטן של העיר. הגטו נחלק לשניים על ידי נהר ביאלה (יובל של נהר סוּפְּרַשְׁל, בתורו יובל של נהר נרב). מרבית יהודי גטו ביאליסטוק הועבדו בעבודות כפייה, לרוב במפעלי הטקסטיל ששכנו בתוך גבולות הגטו. לעתים העבידו הגרמנים את דיירי הגטו בעבודות כפייה אף מחוץ לגטו.
כ-10,000 מיהודי גטו ביאליסטוק גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה בחודש פברואר 1943. מאות יהודים, בעיקר אלו שהיו חולים וחלשים מדי לנסיעה, נרצחו במהלך השילוחים.
באוגוסט 1943, החליטו הנאצים על מבצע לחיסולו של גטו ביאליסטוק. כוחות גרמניים ואנשי משטרה מקומיים אשר שתפו פעולה עם הנאצים, הקיפו את הגטו והחלו לאסוף את היהודים על מנת לשלחם אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. כ-7,600 יהודים הוחזקו במחנה מעבר בעיר טרם שילוחם לטרבלינקה. אלו מתוכם שהוערכו ככשירים לעבודה נשלחו למחנה מיידנק. במיידנק מוינו האסירים בשנית: אלו שנמצאו כשירים לעבודה, נשלחו למחנות בליז'ין (Bliżyn), פוניאטובה ואושוויץ; אלו שהוערכו כחלשים מדי, הושמדו במיידנק. למעלה מאלף ילדים יהודים נשלחו תחילה לגטו טרזיינשטט בבוהמיה, ולאחר מכן לאושוויץ, שם הושמדו.
כשכל התקוות להישרדות בתוך הגטו נמוגו, במהלך השילוחים שהתרחשו בגטו באוגוסט 1943, תכננו חברי המחתרת בגטו מרד כנגד הגרמנים. למעלה ממאה יהודים הצליחו להימלט מהגטו ולהצטרף לקבוצות פרטיזנים באזור העיר ביאליסטוק.
העיר שוחררה מן הכיבוש הגרמני על ידי הצבא האדום בחודש אוגוסט 1944.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר מוזיאון השואה האמריקני - ביאליסטוק (באנגלית)
- יאיר שלג, איך אפשר לומר שבביאליסטוק לא היה מרד?, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2003
