טוני לאנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טוני לאנדר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 ביוני 1931
Gentofte, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במאי 1985 (בגיל 53)
סולט לייק סיטי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Toni Pihl Petersen עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות ביספביירג עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג האראלד לאנדר (5 באפריל 19501964) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אבירות במסדר דנבורג (1957) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טוני לאנדרדנית: Toni Lander, ‏19311985) הייתה בלרינה דנית, שהתמחתה בבלטים של אוגוסט בורנונביל. לאחר שעלתה לדרגת רקדנית סולו בבלט המלכותי הדני בשנת 1950, הופיעה כרקדנית אורחת בבלט רוס המקורי ב-1951. לאחר מכן הוזמנה לעבוד עם בלט האופרה של פריז עד 1954. לאנדר הופיעה גם עם לונדון פסטיבל בלט בשנות ה-50' המאוחרות ועם תיאטרון הבלט האמריקאי בשנות ה-60'. לאחר שעשתה שנים אחדות שוב בדנמרק בראשית שנות ה-70', הצטרפה ב-1976 ל"בלט וסט" בסולט לייק סיטי שביוטה, ארצות הברית. לאחר מחלה קצרה, מתה שם מסרטן במאי 1985.[1][2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוני לאנדר נולדה בשם טוני פִּיהל פֶּטֶרְסֶן ב-19 ביוני 1931, בת לקנוד אגה קרל פיהל פטרסן ואגנס מרגרתה אנדרסן.[4] בגיל שש התחילה להתאמן בהדרכת לֵייְפ אֶרְנְבֶּרְג (1977-1905), שעמד מיד על כשרונה. בשנת 1939, כילדה בת שמונה, התקבלה לבית הספר לבלט של הבלט המלכותי הדני, שם התקדמה במהירות. הודות לקומתה הגבוהה, יכלה להצטרף ללהקת הבלט עוד כתלמידה. קטעי הבלט של בורנונביל היו הבסיס לבית הספר לבלט אבל כשהחלה לרקוד בלהקה, גילה האראלד לאנדר עניין בהכשרתה וקירב אותה אל הבלט הרוסי.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמלאו לה 15, הופיעה לאנדר לראשונה כסופי בבלט Livjægerne paa Amager של וילהלם כריסטיאן הולם. כעבור שנה קצרה שבחים רבים כשרקדה את תפקידה הקשה של מרגוט לאנדר בבלט "אטיודים". ב-1951 שכתב לאנדר את התפקיד בשבילה. עשר שנים אחר כך היה זה לתפקיד החשוב ביותר שלה לשארית הקריירה שלה.

בשנת 1950 הייתה לאנדר לרקדנית סולו. ב-15 באפריל של אותה שנה נישאה להאראלד לאנדר, אך יחסיה עמו המיטו עליה בעיות קשות. ב-1951 פוטר האראלד לאנדר מן הבלט המלכותי הדני בגלל שימוש לרעה בסמכותו. היא הלכה עמו לפריז, שם התמנה למנהל אמנותי של בלט האופרה של פריז, אבל כדי למנוע האשמות באפליה לטובה, המשיכה טוני לאנדר להתאמן בבלט הרוסי בהדרכת ליובוב יגורובנה ואולגה פראובראז'נסקה. במשך חודשים אחדים רקדה עם הבלט רוס אבל בשנת 1954 עברה ללונדון, שם תפקדה כממלאת מקום בלונדון פסטיבל בלט ורקדה את אודט באגם הברבורים בהודעה של הרגע האחרון. הופעתה הייתה מוצלחת כל כך, שהלהקה שכרה אותה לחמש השנים הבאות.

היא יצאה לסיורי הופעות ברחבי העולם עם הפסטיבל בלט, רקדה הן בלטים רוסיים והן תפקידים של בורנונביל. ב-1957 הופיעה באולם הקונצרטים טיבולי בקופנהגן, שם רקדה ב"אטיודים" וב"אגם הברבורים". כאות הוקרה קיבלה את אות "מסדר דאנבורג". היא חזרה לפאלקונר סנטר בקופנהגן ב-1959, ושם העתירו הן עליה והן על בעלה שבחים רבים, שסללו את דרכם לביצוע "אטיודים" בתיאטרון המלכותי הדני.

ב-1960, יצאה לאנדר לניו יורק לעבוד עם תיאטרון הבלט האמריקאי. היא הופיעה ברפרטואר נרחב יותר, שכלל את "מיס ג'ולי" ו"אייל הירח" מאת הכוריאוגרפית השוודית בירגיט קולברג, ואת "גן הלילך" של אנטוני טיודור. כאשר פלמינג פלינדט היה למנהל האמנותי של הבלט המלכותי הדני בשנת 1966, הוא הזמין את טוני לאנדר להופיע כרקדנית אורחת ב-1967. היא נתנה ביטוי לניסיונה העשיר בביצוע הפה דה דה מתוך הבלט "דון קיחוטה", אליזה ב"קונסרבטוריאט" של בורנונביל והתפקיד הראשי ב"מיס ג'ולי", כולם בערב אחד.

בשנת 1964 התגרשה מהאראלד לאנדר, ובינואר 1966 נישאה לרקדן האמריקאי ברוס מרקס, שלו ילדה שלושה ילדים. הופעתה האחרונה עם הבלט האמריקאי הייתה בהצגת הבכורה של "הפאוואן של המור" מאת חוסה לימון. ב-1971 חזרה לדנמרק אחרי קריירה בינלאומית שנמשכה 20 שנה, הישג יוצא דופן לבלרינה דנית. במקביל להופעותיה ב"פאוואן של המור" (1976-1971), לימדה בבית הספר לבלט בעוד שמרקס הופיע כרקדן סולו. כשמרקס הוזמן לעבוד כמנהל אמנותי של "בלט וסט" בסולט לייק סיטי, הצטרפה לאנדר שוב אל בעלה והתמנתה שם לממונה על אימוני הבלט. בתקופת עבודתה עם "בלט וסט", הופיעה ב"אטיודים" באופרה של פריז, באופרה של בודפשט ובבלט הלאומי של אמסטרדם. היא עבדה בשיתוף פעולה עם פלמינג רייברג על הצגת גרסה חדשה של "עבדאללה" מאת בורנונביל, שהצגת הבכורה שלו התקיימה בפברואר 1985. ב-1983 התגרשה ממרקס והייתה מוכנה להיענות להזמנה להיות למנהלת האמנותית הראשונה של הבלט המלכותי הדני, אך נאלצה לוותר, בגלל מחלת סרטן שהתפתחה במהירות והביאה למותה בסולט לייק סיטי ב-19 במאי 1985, בגיל 53 בלבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]