טיבדאר פקטה

טיבדאר פקטה
Fekete Tivadar
	אין תמונה חופשית
לידה	2 בנובמבר 1894; פץ', הונגריה
פטירה	4 בנובמבר 1940 (בגיל 46); סיגישוארה, רומניה
מדינה	הונגריה, רומניה

טיבדאר פֶקֶטֶה (בהונגרית: Fekete Tivadar; פץ', 2 בנובמבר 1894 – סיגישוארה, 4 בנובמבר 1940) היה סופר, עיתונאי, מתרגם יהודי-הונגרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיבדאר פקטה נולד במשפחה יהודית, השלים את לימודיו בעיר הולדתו לרבות בחינות הבגרות והמשיך בלימודי משפטים בבודפשט. הוא קטע את לימודי המשפטים והפך לעיתונאי. תחילה עבד ב"פצ'י נפלו" (יומן פץ' - Pécsi Napló) בשנים 1912–1916 וב"סגדי היראדו" (חדשות סגד - Szegedi Híradó) בשנת 1914, ולאחר מכן התיישב בארד, שם הפך לכתב של כמה עיתונים טרנסילבניים בשפה ההונגרית בין שתי מלחמות העולם, כולל כתב העת "טול" (עט - Toll), ז'ידו יבה. הוא ערך ופרסם את כתב העת "פקטה מאצ'קה" (חתול שחור - Fekete Macska) בשנים 1922–1923, בעיתון זה זה הגרפיקה הכותרות ועמוד השער אויירו על ידי שאנדור לוראנט-לאסנר.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פקטה כתב שירה, סיפורים קצרים, לבריות של אופרטות ולהיטים, אבל הוא היה עסוק ביותר כמתרגם. הוא הציג שירה רומנית של אותה עת בהונגרית באנתולוגיה שלו בשם "גן האהבה" (ארד, 1924) ובכרך נוסף בתוספת יצירות מפורסמות של ליריקה רומנית קלאסית בשם "גן קלאסי" (קלוז', 1930). בכך הוא התקדם מהמשוררים בני משפחת ואקרסקו (Văcărescu) עד אנגֶל (Anghel), ומהמודרניים הוא העדיף את שירתם של בלגה (Blaga), קראיניק (Crainic), אפטימיו (Eftimiu), מינולסקו (Minulescu).

לאחר תרגום גולמי, הוא תרגם את השירה מרומנית להונגרית תוך ידיעה דלה של השפה הרומנית, על פי דבריו, והשתדל יותר לבטא ל"נשמת השיר". בתרגומיו, רגישותו למודרניות מעורבת במיוחד עם ספרות סלון קלה. השפעת הפיתוי של הספרות מורגשתה במיוחד בכרך המכיל את תיק העבודות שלו (עורה של הנסיכה ג'נובווה, טימישוארה, 1923), שבו הביא לחיים את דמויות העולם התחתון היוקרתי של ערי העולם, תוך שהוא שואב מחוויות הטיולים שלו בשווייץ, איטליה וצרפת. הוא בנה את הסיפורים שלו שנכתבו בעיקר על תחושה מינית קלה, מעין השבחה של הסדרה שבה הופיעה (פאן-ספרייה). כרך השירה שלו: שיר על שתי מסכות מוות (ארד, 1925).