סיגישוארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיגישוארה
Sighişoara
Coa Sighisoara RO.png
סמל העיר
Sighisoara view from the clock tower.jpg
תצפית על העיר העתיקה ממגדל השעון
מדינה / טריטוריה רומניה Flag of Romania.svg
חבל ארץ טראנסילווניה
מחוז מוּרֶשׁ
ראש העיר יוֹאן דוֹרין דנֶשאן

(Ioan Dorin Dăneşan)

תאריך ייסוד יישוב דאקי מהמאה ה-3,

יישוב סאקסוני מהמאה ה-12

אוכלוסייה
 ‑ בעיר

32,805‏ [1] (נכון ל-2005)
קואורדינטות 46°13′01″N 24°47′28″E / 46.2169444444444°N 24.7911111111111°E / 46.2169444444444; 24.7911111111111קואורדינטות: 46°13′01″N 24°47′28″E / 46.2169444444444°N 24.7911111111111°E / 46.2169444444444; 24.7911111111111
אזור זמן UTC +2
http://www.sighisoara.org.ro

סיגישוארהרומנית: Sighişoara, אלפבית פונטי בינלאומי: sigiˈʃo̯ara; בגרמנית: Schäßburg, נהגה "שֶסְבּוּרְג"; בהונגרית: Segesvár, נהגה "שֶגֶשְוָואר") היא עיר במחוז מורש, בחבל ההיסטורי טרנסילבניה ברומניה. העיר העתיקה של סיגישוארה, אשר נבנתה בימי הביניים והשתמרה היטב במצבה המקורי, הוכרה‏[1] ב־1999 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות במקום החלה על ידי הדאקים במאה ה-3 לספירה. הרומאים הקימו במקום מצודה. במאה ה-12 הזמין מלך הונגריה גרמנים סאקסוניםסאשים), ליישב ולבנות ערים בטרנסילבניה. הגרמנים הקימו גילדות רבות של מסחר ואומנות, כך שהעיר התפתחה כמרכז למסחר ואומנות במרכז אירופה. ישנן עדויות כתובות לכך שב־1191 היה יישוב סאקסוני פעיל במקום שבו נמצאת היום סיגישוארה. ב־1280 העיר הייתה ידועה בשם הלטיני Castrum Sex, וב־1298 בשם הסאקסוני Schespurch resp. Schaesbrich. ב־1337 סיגישוארה הפכה למרכז המלכותי וקיבלה ממשפחת המלוכה ב־1367 את התואר העירוני "Civitas se Segusvar".

במשך מספר מאות, העיר מילאה תפקיד אסטרטגי ומסחרי חשוב בשולי מרכז אירופה; סיגישוארה הפכה לאחת הערים החשובות בטרנסילבניה. אוּמנים מכל רחבי האימפריה הרומית הקדושה ביקרו בה. בעלי המלאכה שלטו בכלכלה העירונית ובנו את הביצורים המגינים על העיר. הנסיך הולאכי ולאד השלישי (המשפד), שנולד והוגלה אל העיר, הטביע בה מטבעות (שהטבעתם באותה תקופה הייתה בחזקת בית המלוכה ההונגרי בממלכת הונגריה) והוציא את המסמך הראשון שבו אוזכר שמה הרומני של העיר, "סיגישוארה". אומדים כי במהלך המאות ה־16 וה־17 היו בסיגישוארה כ־15 גילדות ו־20 תחומי מלאכת יד. פַּסָּל הבארוק אליאס ניקולאי חי בעיר.

יחד עם כלל טרנסילבניה, הייתה העיר תחת שלטון האימפריה הרומית הקדושה (משנת 1806 נקראה האימפריה האוסטרית ומשנת 1867 האימפריה האוסטרו-הונגרית). בשנת 1849 התמרדו ההונגרים וביקשו עצמאות. השלטונות ביקשו את עזרת הצבא הרוסי לדיכוי המרד. ב־31 ביולי 1849 נערך הקרב בין הרוסים והמורדים ההונגרים במישור אלבשט שליד סיגישוארה (קרב Segesvár) ובו הובסו המורדים הונגרים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הועברה סיגישוארה עם כלל חבל טרנסילבניה לרומניה.

המרכז העתיק של סיגישוראה עם הבתים העתיקים, החומות, מגדלי השמירה ובראשם מגדל השעון, הוכרו בשנת 1999 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה, בחודש יולי, נערך פסטיבל ימי הביניים בעיר העתיקה. העיר העתיקה ממוקמת גבוה מהעיר החדשה - מעין גבעה מוקפת חומה, לכן הכניסות צרות והמעבר צפוף כפי שנראה בתמונות שלהלן.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מפקד משנת 2002, מנתה אוכלוסיית סיגישוארה 32,304 איש, אשר הרכבם האתני היה:

אמונתם הדתית הייתה:

אוכלוסיית העיר לאורך המאה האחרונה:

1912 1930 1948 1956 1966 1977 1992 2002
10913 13033 18284 20363 25109 33072 36170 32304

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז ההיסטורי בסיגישוארה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
אבישי טייכר 107.jpg
מראה בעיר
מדינה Flag of Romania.svg רומניה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 3, 5

האתר המרכזי שמושך תיירים רבים, וגם הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הוא העיר העתיקה של סיגישוארה. העיר נשמרה היטב, על חומותיה, מתקופת ימי הביניים וניתן לראות בה סגנונות אדריכלות ואמנות מגוונים. בעיר פעלו בעלי מלאכה רבים שנתנו את אותותיהם על פני העיר.

  • נקודת הציון המרכזית בעיר היא מגדל השעון. גובהו 64 מטרים והוא נבנה בשנת 1556 על הגבעה של המצודה. במעלה המגדל ישנו מוזיאון היסטוריה, וכן נקודת תצפית על כל העיר.
  • מצודת סיגישוארה היא מבנה סאקסוני מפואר מהמאה ה־12, שמהווה את המרכז ההיסטורי של העיר העתיקה.
  • בית הולדתו של ולאד צפש, נסיך ולאכיה הידוע בכינויו "המשפד", מהווה אתר עלייה לרגל לתיירים רבים בשל הסיפור המפורסם "דראקולה". בסמוך לביתו ישנו פסל ראשו של המשפד.
  • מוזיאון כלי הנשק, הממוקם בסמוך לבית הולדתו של ולאד צפש. המוזיאון קטן אך מכיל מבחר מכלי הנשק שיוצרו בימי הביניים בעיר.
  • גרם מדרגות אבן, המקורה על ידי גג מעץ, מוביל לכנסייה שבראש הגבעה לבית הקברות של העיר העתיקה. בכנסייה ניתן למצוא פרסקאות וקריפטה. הכנסייה נבנתה במיקום שבו היה המבצר הרומאי הקדום. בבית הקברות הסמוך לכנסייה ניתן להבחין במצבות גרמניות רבות.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של העיר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ברומניה

סיגישוארההדלתה של הדנובההכנסיות המצוירות של מולדובההמצודות הדאקיות של הרי אורשטיהמנזר חורזוהכפרים עם הכנסיות המבוצרות בטרנסילבניהכנסיות העץ במרמורש