טימו ק. מוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טימו ק' מוקהפינית: Timo K. Mukka) ‏ (17 בדצמבר 1944 - 27 במרץ 1973), סופר פיני.

טימו ק' מוקה נולד בבולנס שבשבדיה ב-17 בדצמבר 1944 ומת פחות מעשרים ותשע שנים לאחר מכן, ב-27 במרץ 1973, בעיר רובניימי, בירת מחוז לפלנד שבפינלנד. במשך חייו הקצרים למד מוקה באקדמיה לאמנויות של הלסינקי והספיק לפרסם תשעה ספרים, שברובם כתב בלשון פיוטית על תנאי החיים הקשים בלפלנד, הסביבה שבה עברו עליו ילדותו ורוב שנות בגרותו. תשעת ספריו ראו אור בשש השנים שבין 1964 ו-1970, וחיי יוצרם היו מאבק עיקש ועגום של אדם, אשר לא ידע לבעור על אש קטנה, נגד זמנו ההולך וכלה.

בראשית שנות השישים של המאה העשרים התחיל להתפתח בספרות הפינית זרם הקרוי "סיפורת וידויית ספונטנית". זרם זה הושפע מכתיבת הנרי מילר, ושניים מנציגיו הבולטים ביותר בפינלנד הם "הילדים הנוראים" של הספרות הפינית – המשורר והמתרגם פנטי סאריקוסקי (Pentti Saarikoski) והסופר הנו סלמה (Hannu Salama). בקרב הכותבים המשויכים לזרם זה מתבלט מוקה, הנחשב ליוצר המקורי והעקבי ביותר בדרכו. יצירתו הייחודית מאופיינת בהתמקדות כותבהּ בנופי הטבע והאנוש החשוכים של צפון פינלנד, שלנכחם מצטיירים מעשיהם הנואשים של הגיבורים ותשוקותיהם העזות כאש המסרבת לכבות, מעֵין רעל המוסיף לפעפע על אף הרגעים הקצרים של הטוּב והאושר בין תהפוכות החיים.

תיאורם הלירי של ההיסטריה הארקטית, המוצאת פורקן באהבה האסורה, ושל הלהט הדתי החשוך, הגורם להתהוותן של תחושות אשם מייסרות, ניכר כבר ביצירתו הראשונה של מוקה, הרומן "האדמה היא שיר של חטא" (1964). ספרו השני, הרומן "טאבו" (1965) , מתעד את המלכוד שנמצאת בו גיבורת הספר, נערה בראשית התבגרותה, הנסחפת למערכת יחסי רגש ומין עם גבר מבוגר, המקיים בו בזמן קשרים אינטימיים עם אמה. גם ספריו השלישי והרביעי של מוקה היו רומנים: "מאיזשהו מקום כאן" (1965) הוא רומן מחאה חברתית המגולל את סיפורו של חייל פיני צעיר, הסובל מהתמוטטות עצבים במהלך שירותו הצבאי, ואילו "השיר על ילדי סיביר" (1966), עוסק, בין השאר, בטיב התלות של היחיד בחֶברה ובאפשרות לסמן גבולות ברורים במסגרת אותם יחסי תלות. שני הרומנים הנוספים שהספיק מוקה לכתוב הם "שיבולת הקיץ מתה" (1968), יצירה אלגורית שכמסגרתה משמש סיפורו של אדם הנורה ביער ומתאמץ לשרוד למרות הכדור התקוע בבטנו, ו"היונה והפרג" (1970), הספר האחרון שכתב – תיעוד ארוטי, פיוטי ונועז של מערכת יחסים, הגורפת נערה צעירה ותמימה וגבר בשל ומתוסכל למערבולת מסחררת של כמיהה, תשוקה ואובדן על רקע נופי האגמים והיערות של לפלנד. בנוסף על הספרים הנזכרים לעיל פרסם מוקה גם את ספר השירים "אדום" (1966) ואת קובצי הסיפורים "מות הכלב" (1967) ו"פחד השלג" (1970). לספריו שמור מקום של כבוד בספרות פינלנד, והם משפיעים גם כיום על הסיפורת הנכתבת בארץ זו. שלושת ספרי מוקה שהתפרסמו בעברית, בתרגומו של רמי סערי, הם: "טאבו" (1998) בהוצאת ידיעות אחרונות, היונה והפרג (2002) ו- השיר על ילדי סִיבִּיר (2005) בהוצאת כרמל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]