טיפוס (תורת המודלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתורת המודלים, טיפוס הוא אוסף נוסחאות המתארות "התנהגות" של איברים במבנה מתמטי. בהינתן מבנה מסוים, טיפוס לא רק מאפשר לתאר התנהגות של איברים מתוכו, אלא גם של "איברים פוטנציאליים", המגולמים במשתנים x_1,\ldots,x_n. "התנהגות" המשתנים מנוסחת בפועל באמצעות קבוצת נוסחאות מסדר ראשון בשפת המבנה.

טיפוסים הם כלי רב עוצמה בתורת המודלים: באמצעותם ניתן להעריך את עושרם של מודלים קיימים, ובמידת הצורך לבנות מודלים חדשים.

מוטיבציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מנתחים מודלים על פי עושרם, לא ניתן להסתפק בניתוח על סמך נוסחאות ופסוקים; מטבעם, הם בעלי כוח הבעה מוגבל, ואינם מספיקים לתיאור כל התכונות שיכולות להתקיים במודל כלשהו.

למשל, לא ניתן לנסח, במודל לא סטנדרטי של האריתמטיקה, נוסחה המתארת איבר הגדול מכל מספר טבעי - אף על פי שזו תכונה לגיטימית. את התכונה הזו, ביחס למשתנה v, ניתן לנסח באמצעות קבוצת נוסחאות מהצורה v>n לכל n טבעי.

קיימים שני דגשים מרכזיים:

  1. לשם ניסוח התכונה יש לספח מספר כלשהו של פרמטרים מהמודל ממנו יצאנו, M.
  2. אוסף הנוסחאות עקבי ביחד עם התורה השלמה של M (בשפה המכילה, נוסף על שפת המודל, גם את כל הפרמטרים שסופחו).

קבוצת נוסחאות p המקיימת את שתי התכונות האלה נקראת טיפוס. הטיפוס p שמכיל את כל הנוסחאות v>n מעיד על תכונה של משתנה אחד, v; טיפוס כזה נקרא 1-טיפוס. באופן דומה, טיפוס המעיד על תכונה של n משתנים נקרא n-טיפוס.

הגדרה פורמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נניח M מבנה. נתבונן בשפה L המכילה, נוסף על שפת המודל M, סמל קבוע חדש עבור כל אחד מאיברי תת קבוצה כלשהי A של M (ייתכן ש-A ריקה).

n-טיפוס חלקי הוא קבוצה p של נוסחאות בשפה L, במשתנים x_1,\ldots,x_n, שהיא עקבית עם התורה השלמה של M (ביחס לשפה L).

n-טיפוס שלם הוא n-טיפוס חלקי שהוא מקסימלי ביחס להכלה (ובאופן שקול, מכיל לכל נוסחה ב-n המשתנים אותה או את שלילתה).

במונח 'טיפוס' הכוונה היא לעתים ל'טיפוס שלם', ולעתים ל'טיפוס חלקי'. בפועל, ההבחנה לא יוצרת בלבול - מאקסיומת הבחירה (ליתר דיוק, מגרסה חלשה שלה, כדוגמת למת העל-מסננים), נובע שכל טיפוס חלקי ניתן להרחיב לטיפוס שלם.

את אוסף כל ה-n טיפוסים (השלמים) מעל קבוצת פרמטרים A במבנה M נהוג לסמן S_n^A(M).

טיפוס מסדר n הוא ממומש ב-M אם יש איבר ב-M^n המספק את כל הנוסחאות בו; אחרת, הטיפוס מושמט ב-M.

למשל, הטיפוס p=\left\{v>1, v>2, v>3, ..., v>n,...\right\} בשפת המספרים הטבעיים מתאר משתנה v שגדול מכל המספרים הטבעיים. הטיפוס מושמט במודל הסטנדרטי של הטבעיים, \mathbb{N}. יחד עם זאת, p ממומש בכל מודל לא סטנדרטי של האריתמטיקה.

משפט הקומפקטיות מאפשר להוכיח שהתופעה המתוארת בדוגמה מתרחשת תמיד - כל טיפוס מעל מבנה M ניתן למימוש בהרחבה אלמנטרית כלשהי של M.

טיפוס שלם הממומש על ידי איבר \vec{a}\in M^n במבנה M מסומן גם tp^M(\vec{a}) (ובאופן טריוויאלי, קיים טיפוס יחיד כזה).

טיפוס p ביחס למבנה M לא חייב להיות ממומש בו, אך תמיד קיימת הרחבה אלמנטרית M\prec N בה p ממומש על ידי איבר \vec{a}\in N^n, ואז p = tp^N(\vec{a}).

דוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתבונן במספרים הרציונליים בשפת הקבוצות הסדורות. נמצא את כל הטיפוסים מסדר 1 במשתנה v, כאשר מאפשרים שימוש בכל מספר רציונלי כפרמטר. ניתן להצטמצם לקבוצות נוסחאות מהצורה v>q ו-v=q (מאחר ותורת הסדר הקווי הצפוף ללא איבר ראשון ואחרון היא בעלת חילוץ כמתים). נקבל שכל 1-טיפוס p במשתנה v מקיים אחד משלושה:

  1. p ממומש על ידי איבר רציונלי q (כלומר הטיפוס הוא אוסף הנוסחאות שנובעות מהנוסחה v=q - במקרה זה הנוסחה v=q מבודדת את הטיפוס).
  2. p מתאר איבר שמהווה חתך דדקינד של המספרים הרציונליים (כלומר המשתנה v גדול מכל אברי קבוצה כלשהי של מספרים רציונליים, וקטן מכל איברי משלימתה).
  3. p מתאר איבר הגדול מכל המספרים הרציונליים, או קטן מכולם.

מכאן, |S_1^Q(Q)| = 2^{\aleph_0}.

טיפוס מסעיף 2, המתאר חתך דדקינד, מגלם במשתנה v את המספר הממשי המתאים לחתך. מבנה המספרים הממשיים הוא הרחבה אלמנטרית של הרציונליים בה הטיפוס ממומש.

מנגד, מבנה המספרים הממשיים משמיט את הטיפוסים מסעיף 3 - אלה ממומשים רק על ידי איברים לא סטנדרטיים במודל של האנליזה הלא סטנדרטית.

טיפוסים ששייכים למחלקת הטיפוסים שבסעיף 1 ממומשים כבר במבנה ממנו יצאנו - המספרים הרציונליים. אלה טיפוסים שניתן לתאר באמצעות נוסחה אחת מסדר ראשון - v=q. טיפוסים כאלה נקראים טיפוסים מבודדים. אכן, כל טיפוס מבודד ממומש במבנה ביחס אליו הוא הוגדר. לפיכך, אם ברצוננו להשמיט טיפוס, נרצה שהטיפוס לא יהיה מבודד.

אוסף הטיפוסים השלמים מסדר n כמרחב טופולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת טופולוגיה טבעית מעל S_n^A(M).

אם נתבונן במרחב סטון של האלגברה הבוליאנית הנוצרת מהקבוצות הגדירות ב-M^n, ניתן לזהות את איברי המרחב הזה עם קבוצות עקביות מקסימליות של נוסחאות מעל n משתנים כלשהם; כאמור, כל קבוצה כזו היא בדיוק טיפוס שלם מסדר n. כך, אנו מקבלים באופן טבעי טופולוגיה על S_n^A(M).

עבור נוסחה מסדר ראשון \phi, נגדיר את הקבוצה [\phi]=\left\{ p\in S_n^A(M): \phi\in p \right\}. אז האוסף \left\{ [\phi(v_1,...,v_n)] : \phi(v_1,...,v_n) \in form(L) \right \} הוא בסיס של קבוצות פתוחות לטופולוגיה זו (ולמעשה, כל קבוצה כזו היא גם סגורה).

טיפוס p ייקרא מבודד אם הקבוצה {p} במרחב סטון היא פתוחה. באופן שקול, אלה טיפוסים הנוצרים על ידי אוסף כל הנוסחאות שנובעות לוגית מנוסחה כלשהי \phi , הנקראת הנוסחה המבודדת את הטיפוס.

מרחב סטון הוא תמיד קומפקטי ובלתי קשיר לחלוטין, וניתן להוכיח משפטי מבנה רבים בתורת המודלים באמצעות התבוננות במרחבים טופולוגיים מהסוג הזה.

דוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור שפה בת מניה, לכל מבנה M ותת קבוצה בת מניה A, מתקיים |S_n^A(M)| \le 2^{\aleph_0}. הטיפוסים המבודדים ב-S_n^A(M) הם צפופים אם ורק אם העוצמה |S_n^A(M)| לא מקבלת את הערך המקסימלי שלה, כלומר |S_n^A(M)| < 2^{\aleph_0}; מתברר שתנאי זה שקול לכך ש-|S_n^A(M)|\le\aleph_0 . במקרה זה, אם T היא התורה השלמה של M, יש ל-T מודל ראשוני.

טיפוסים ביחס לתורה T[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לדבר גם על n-טיפוסים ביחס לתורה כלשהי T; אלה קבוצות נוסחאות ב-n משתנים שהן עקביות ביחס ל-T. כמקודם, n-טיפוס שלם ביחס לתורה T הוא n-טיפוס חלקי מקסימלי ביחס להכלה. נשים לב שההגדרה אינה ביחס למודל כלשהו M או לקבוצת פרמטרים כלשהי, אך מלבד זאת היא אנלוגית לחלוטין.

טופולוגית סטון קיימת גם מעל אוסף כל ה-n טיפוסים השלמים ביחס לתורה T, S_n(T) - מוגדרת על ידי אותן קבוצות פתוחות בסיסיות \left\{ [\phi(v_1,...,v_n)] : \phi(v_1,...,v_n) \in form(L) \right \}. בשונה ממרחבי סטון שהוגדרו מקודם (ביחס למבנה כלשהו M), המרחבים הנוצרים באופן זה לא חייבים להיות קומפקטיים. יחד עם זאת, אם התורה T היא שלמה, לכל מודל M של T מתקיים S_n(T) = S_n^M(\empty) - ואז המרחב קומפקטי. טיפוס p הוא מבודד ביחס לתורה T אם הקבוצה {p} היא פתוחה ב-S_n(T).

לעתים מרחבי סטון מעידים על תכונות של התורה T - למשל, אוסף הטיפוסים המבודדים צפוף בכל אחד ממרחבי סטון (מכל מימד n), אם ורק אם ל-T יש מודל ראשוני. דוגמה נוספת לכך היא במשפט Ryll-Nardzewski, בו הוכח כי בקרב תורות שלמות בנות מניה (שיש להן מודל אינסופי), \!\, \aleph_0-קטגוריות שקולה לכך שכל מרחבי סטון הם סופיים.

השמטת טיפוסים לא מבודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל טיפוס מבודד ביחס למבנה M ממומש בו; לגבי טיפוסים שמוגדרים ביחס לתורה T - השמטה או מימוש של טיפוסים כאלה היא ביחס למודל ספציפי של T. טיפוסים מבודדים ביחס לתורה T מושמטים במודל M שלה אם ורק אם אין במודל עדים לנוסחה המבודדת אותם (כלומר M לא מספק את הנוסחה \exists x \phi(x) ); כפועל יוצא מכך, אם התורה T היא שלמה, כל טיפוס מבודד ממומש בכל אחד מהמודלים שלה.

מכאן, על מנת שטיפוס כלשהו יושמט, מסתמן שמספיק שלא יהיה מבודד. משפט השמטת הטיפוס מבטא את התפיסה הזו:

משפט השמטת הטיפוס: עבור תורה בת מניה T, כל טיפוס לא מבודד מושמט באיזשהו מודל בן מניה M של T.

לכאורה, ובעיקר מסיבות הקשורות לטרמינולוגיה, השמטת טיפוס נראית כדבר שלילי. בפועל, יש לכך תועלות רבות. למשל, ניתן להיעזר בהשמטת הטיפוס p(v)=\{v\ne0,v\ne S(0),v\ne S(S(0)),...\} במודל כלשהו של תורה T (בשפה המכילה את \{0,S\}), על מנת להוכיח שמערכת ההיסק הסטנדרטית עבור ה-w-לוגיקה היא שלמה (באנלוגיה למשפט השלמות של גדל).