טכיקרדיה חדרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רישום אק"ג אשר מצביע על קיומה של טכיקרדיה חדרית חד-צורנית

טכיקרדיה חדרית (Ventricular tachycardia, או בראשי תיבות VT; לפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: אוץ-לב חדרי) היא טכיקרדיה שמקורה באחד מחדרי הלב, ולא בקשר הגתי-עלייתי אשר באופן נורמלי אחראי על העברת האות החשמלי. באופן כללי, טכיקרדיה מוגדרת כקצב לב העולה על 100 פעימות בדקה. באופן מסורתי, סווגו הפרעות הטכיקרדיה כצרות מכלול QRS (בהן משך ה-QRS הנו פחות מ-0.12 שניות) המאפיינות טכיקרדיה על-חדרית, או כרחבות מכלול, אשר יכולות לנבוע ממקור חדרי (אך גם ממקור על-חדרי). טכיקרדיה חדרית היא מצב רפואי אשר עלול לסכן חיים, היות שהוא יכול להוביל לפרפור חדרים ולמוות לבבי פתאומי.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי הטכיקרדיות החדריות נחלקות לפי המורפולוגיה כפי שהיא נראית באק"ג:

  • טכיקרדיה חדרית חד-צורנית – מצב בו כל הפעימות (beat) דומות אחת לשנייה מבחינת המראה באק"ג.
  • טכיקרדיה חדרית רב-צורנית – מצב בו יש שונות בצורת הפעימות. טורסד דה פואנט היא דוגמה להפרעה כאמור המתאפיינת בהופעה רב-צורנית באק"ג. כיום נהוג לייחס הפרעה זו בהקשר של מרווח QT ארוך – זוהי טכיקרדיה חדרית המתאפיינת במכלולים רחבים של QRS עם משרעת משתנה, אשר יוצרת בתרשים האק"ג מראה של פיתולים סביב הקו האיזואלקטרי (ומכאן השם בצרפתית – Torsades de pointes).

דרך נוספת לאפיין את סוגי הטכיקרדיות החדריות היא על פי משך האפיזודות:

  • טכיקרדיה חדרית חולפת (nonsustained) – מצב שבו הקצב המהיר נמשך פחות מ-30 שניות.
  • טכיקרדיה חדרית מתמשכת (sustained) – מצב שבו הקצב המהיר נמשך מעל 30 שניות.

קיימות דרכים נוספות לסיווג טכיקרדיות ממקור חדרי.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטכיקרדיה חד-צורנית, כל הפעימות נראות אותו הדבר, מאחר שהאות החשמלי מגיע ממוקד מסוים בחדר, כפעימה חדרית מוקדמת ומבודדת. הסיבה העיקרית לטכיקרדיה חד-צורנית היא היווצרות של צלקת בשריר הלב כתוצאה מאוטם שריר הלב. צלקת זו אינה מסוגלת להעביר פעילות חשמלית, ונוצר מעגל חשמלי הסובב סביב הצלקת במנגנון של Reentry ומוביל לטכיקרדיה.

בטכיקרדיה רב-צורנית, לעומת זאת, הסיבה העיקרית להתרחשות הטכיקרדיה היא הפרעה בתהליך הרה-פולריזציה של שריר הלב. ניתן לראות בחלק מהמקרים הללו התארכות של מרווח QT כתוצאה מכך, אשר יכול להיות מולד או נרכש.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה של טכיקרדיה חדרית מבוססת על המקצב כפי שנצפה באק"ג. לעתים קשה להבדיל בין טכיקרדיה חדרית לבין טכיקרדיה על-חדרית (בעיקר טכיקרדיה על-חדרית שמקורה בהולכה לקויה). ככלל, כאשר לחולה היה בעבר אוטם בשריר הלב, תעוקת לב או אי-ספיקת לב, נהוג להניח כי מקור הטכיקרדיה הוא חדרי. גם כאשר יש ספק לגבי מקור הטכיקרדיה, מקובל להניח, עד אשר יוכח אחרת, כי מדובר בטכיקרדיה חדרית. זאת, מאחר שאבחנה שגויה עלולה להביא להחמרת הפרוגנוזה, כתוצאה מטיפול שגוי בחולה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול מותאם לכל חולה באופן ספציפי, ומתייחס לשאלות שונות, כגון השפעת אירועי הטכיקרדיה ותכיפותם. באופן כללי קיימות מספר שיטות טיפוליות עיקריות למניעה ראשונית ושניונית של טכיקרדיה חדרית:

  • טיפול בנוגדי הפרעות מקצב – תרופות נוגדות הפרעות מקצב כגון אמיודרון או פרוקאינמיד ממלאות תפקיד בהפסקת טכיקרדיה חדרית. לצורך טיפול ארוך טווח, מקובל להשתמש גם בחוסמי בתא. כיום, לידוקאין מחליף את אמיודרון כתרופת הבחירה הניתנת כטיפול בטכיקרדיה חדרית;
  • צריבה של המוקד הבעייתי;
  • השתלה של דפיברילטור (או במקרים חמורים, שימוש בדפיברילטור חיצוני) – דפיברילטורים ממלאים תפקיד חשוב במניעה ראשונית ושניונית של מוות פתאומי. הם מסוגלים להפיק תגובה משתנה בהתאם למאפייניה של הפרעת המקצב.

באופן כללי יש לציין כי השתלת דפיברילטור יעילה יותר מאשר טיפול תרופתי בכל הקשור למניעת מוות פתאומי, אולם יש לשקול את התועלת הרבה שבהשתלת דפיברילטור אל מול ההיבטים המעשיים הרפואיים והכלכליים, במיוחד במניעה ראשונית – השתלת דפיברילטורים במטופלים שאינם צפויים להפיק מכך תועלת רבה, למשל מטופלים החולים בנוסף במחלות סופניות עם תוחלת חיים קצרה, עלולה לחשוף אותם לסיכון העולה על התועלת הצפויה. בנוסף על כך, עקב מחירם הגבוה של הדפיברילטורים יש להביא בחשבון סוגיות עלות תועלת במסגרת ההחלטה האם להשתיל אותם. השתלת דפיברילטור מאופיינת גם בסיבוכים שעלולים לקרות, כגון זיהום, דימום וטמפונדה של קרום הלב.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.