טלי מתחת לשולחן

טלי מתחת לשולחן

מידע כללי
מאת	תמר וייס גבאי
איורים	זויה צ'רקסקי נאדי
שפת המקור	עברית
נושא	ספרות ילדים
הוצאה
תאריך הוצאה	2020

הספר "טלי מתחת לשולחן" נכתב בשנת 2020 על ידי הסופרת תמר וייס גבאי, והוא עוסק ברגשות של ילדים ובאופן שבו יש להתמודד איתם. תמר וייס גבאי זכתה בפרס דבורה עומר לספרות ילדים על הספר "טלי מתחת לשולחן" בשנת 2021.

תקציר הסיפור

הסיפור מספר על טלי שכועסת ולא מוכנה לשבת עם כל משפחתה בארוחת הצהריים אצל סבתה.

טלי מחליטה להישאר מתחת לשולחן ולא לצאת, "אני קיפודה" אומרת טלי, כאשר כולם מנסים לגרום לה לצאת מתחת לשולחן. אך כלום לא עוזר, וכולם ממשיכים בארוחה.

בת דודתה של טלי נכנסת גם היא מתחת לשולחן עם טלי כקיפודה, וכך משכנעת את טלי לצאת ולשחק עם משפחתה. כל הרעש הפריע לסבתה של טלי לנוח, והיא כעסה מאוד. טלי הציעה לסבתה להיות נמרה יחד איתה.

משמעויות סמויות

קיפודה – "אל תהיי קוצנית כמו קיפודה" (עמ' 4) – המשמעות הסמויה היא שקיפודים נהיים קוצניים כאשר הם לחוצים או כועסים. לכן ניתן להסיק מכך שהסופרת ממחישה לילדים את תחושת הכעס של טלי על ידי חיה קוצנית, קוציה דוקרים פיזית וכך התחושה הפנימית בעת כעס.

נמרה – "את נראית כמו נמרה כועסת" (עמ' 23) – גם כאן השתמשה הסופרת בדימוי לחיה. המשמעות הסמויה היא שהנמרה היא חיה טורפת ושואגת, וכך היא ממחישה את כעסה של הסבתא.

איורים

האיורים מהווים היבט חשוב בספר, מהם עולה שמדובר במשפחה מעורבת: אם לבנה, אב שחור וילדיהם, תופעה נדירה בספרי ילדים בעולם ככלל ובישראל בפרט.

האיורים, ללא כל רמז בטקסט, מעניקים תחושה לקוראים שמשפחה מגוונת זהו דבר רגיל וטבעי. דבר המאפשר לכל ילד וילדה להתחבר לסיפור ולהרגיש שייכות.

השראה של הסיפור

מקור הסיפור "טלי מתחת לשולחן" הוא הסיפור "מעשה בבן מלך שנפל לשיגעון", המוכר גם בשם "ההינדיק" של ר' נחמן מברסלב.

סיפור "ההינדיק" שנכתב בשנת 1935 מספר על מעשה בבן מלך אשר התפשט, ישב מתחת לשולחן, טען כי הוא תרנגול הודו ואכל פירורים ועצמות שנפלו לרצפה.

האדם היחיד שהצליח לרפא אותו היה אדם אשר הצטרף אליו והתנהג כמוהו עד שהתרגל אליו, וכך הצליח לגרום לבן המלך לחזור אל חייו הרגילים בהדרגה.

ביקורות על הסיפור

לטענת ד"ר שי רודין, הדמיון בין טלי הכועסת לסבתא הכועסת נותן את ההמחשה שכל אדם באשר הוא, ללא קשר לגילו, כועס לפעמים. התגובה לכעס צריכה להיות הכלה והבנה במקום הענשה.

עוד חלק חשוב מהסיפור הוא שההורים נותנים לטלי את הזמן שלה בשביל להירגע מתחת לשולחן במקום להעניש אותה. בסיפור יש העצמה של ילדים התומכים זה בזה במצבי כעס, כפי שבת דודתה של טלי עושה בכך שהיא מזהה את המצוקה של טלי ועוזרת לה להתמודד עם הכעס בצורה נכונה. דבר זה עזר לטלי גם להבין את סבתה כאשר כעסה.

לטענת מיה מיטב, זויה צ'רקסקי נאדי המאיירת של הספר בציוריה הנפלאים, מתארת את סיפורה האישי של משפחתה, כעולה חדשה מאוקרינה, אשר נישאה לסאדי יליד ניגריה ולהם בת אחת. באיוריה בספר היא מציגה את משפחתה מלאת חום ואהבה כנגד כל הגזענות שהיא חווה ביום יום מכל עבר. בסגנונה הריאליסטי של המאיירת היא מציגה דמויות המבוססות על בתה ובני משפחתה. מעטים הספרים הישראליים, אם בכלל, בהם גיבורת הסיפור היא בעלת עור כהה המציגים משפחה רב גוונית כמו זו. בשקט הספר משקף לנו מציאות בה יש מקום לכולם ובכל צבע.

לטענת נירה לוין, בני המשפחה המבוגרים רצו לכאורה, לעזור לטלי עם רגשותיה אך בפועל הם רצו שהיא תתעלם מהם. הם הרגישו שלרגשות הכעס של טלי לא היה מקום ושהיא רק גורמת לכולם מבוכה. לעומת זאת, שירה שהייתה בגילה של טלי, האמינה שלעמוד בצד ולא לעשות שום דבר בנידון, זו לא הדרך והגישה שבה צריך לנקוט על מנת לעזור לטלי לצאת מכעסה והחליטה להצטרף אליה אל מתחת לשולחן. ירידה שהיא מטפורית לירידה אל עמקי הנפש ואל רגשותיה של טלי, שירה מנסה לעזור לטלי בכך שהיא מזדהה עם טלי ובכך רוכשת את אמונה ומקדמת אותה למקומה הטבעי. היא עושה את כל זה מבלי להפחית מחשיבות רגשותיה של טלי. טלי מצליחה לעזור לסבתה כאשר נקלעה למצב של כעס בזכות יחסה של שירה אליה כאשר הייתה במצב דומה.