דבורה עומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דבורה עומר
Dvora Omer6.JPG

דבורה עומר, 25 באפריל 2006
תאריך לידה 9 באוקטובר 1932
תאריך פטירה 2 במאי 2013 (בגיל 80)
שם מקורי דבורה מוסנזון
מקום לידה קיבוץ מעוז חיים
עיסוק סופרת
לאום ישראלית
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה ספרות ילדים ונוער
יצירות בולטות ראו #ספריה
פרסים ראו #פרסים
שנות פעילות 1955 - 2013

דבורה עומר (מוסנזון) (9 באוקטובר 19322 במאי 2013) הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית. זכתה בפרסים רבים על יצירתה, בהם פרס ישראל לשנת 2006.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבורה עומר נולדה בקיבוץ מעוז חיים כבת למשפחת מוסנזון. הוריה התגרשו בילדותה. כשהייתה בת 11 נהרגה אמה בתאונת אימוני ירי של ההגנה[1]. כיוון שאסור היה לומר לבריטים את הסיבה האמיתית, הומצא סיפור כיסוי לפיו אמה התאבדה, וכך נאמר גם לה. את סיבת המוות האמיתית של אמה גילתה עומר רק בבגרותה. אביה, משה מוסנזון (אחיו של הסופר יגאל מוסינזון), ערך את עיתון הנוער העובד, "במעלה", שם פירסמה את סיפוריה הראשונים. בזמן היעדרותו של אביה מהארץ בשליחות הבריגדה[2], גדלה עומר בקיבוץ לבדה.

למדה בסמינר אורנים ועבדה כמורה בקיבוצים מעוז חיים ומשמר השרון ובבית ספר יהודי בקנדה, ובמקביל החלה בשנת 1955 לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר"‏[3], שנכתב כיומן של נערה בת קיבוץ. מדור זה הפך מאוחר יותר לסדרת ספרים, שהראשון בהם, "דפי תמר", יצא לאור בשנת 1959. זו הייתה ההתחלה שבעקבותיה באו עשרות ספרים נוספים ועומר הפכה לאחת הסופרות האהובות על הילדים ובני הנוער בישראל. בין השנים 19601964 לימדה בבית ספר יהודי בעיר ויניפג שבקנדה, כאחת השליחות הראשונות שם.

רבים מספריה של עומר הם ביוגרפיות המעובדות לקריאת בני נוער ועוסקות בדמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי. היא החלה בכך בשני ספרים שפרסמה בשנת 1967: "הבכור לבית אב"י", על איתמר בן אב"י, ו"שרה גיבורת ניל"י", אודות שרה אהרונסון ומחתרת ניל"י. ביוגרפיות אלה מובאות בצורה קלה וידידותית ומקרבות את הקוראים אל הגיבורים עליהם היא כותבת. ספרים אחרים עסקו בבעיות התבגרות של ילדים ובני נוער. מרבית ספריה של עומר ראו אור בהוצאת י' שרברק.

אחדים מספריה של עומר הומחזו והפכו להצגות ילדים מצליחות בתיאטרון לילדים ולנוער.

דבורה עומר זכתה בפרסים רבים על פועלה בתחום ספרות הילדים והנוער. בשנת 2006 הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית. בנימוקי השופטים נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר". בשנת 2013, זמן קצר לפני פטירתה, קיבלה את פרס אקו"ם על מפעל חיים[4].

בשנות חייה האחרונות מיעטה עומר להיחשף לתקשורת בעקבות מצבה הבריאותי הרופף. הלכה לעולמה ב-2 במאי 2013. השאירה אחריה בעל - שמואל עומר, לשעבר מנכ"ל תיאטרון הבימה, שלושה ילדים, ביניהם השחקן, הדוגמן והעורך רון עומר, ומנכ"ל מוזיאון הילדים חולון גיל עומר, וכן נכדים. התגוררה במושב כפר מעש, ושם גם נקברה ב-5 במאי 2013‏[5].

לאחר מותה, החליט משרד התרבות והספורט להעניק פרס על שמה של עומר, שיוענק מדי שנה ב"חודש הקריאה", ביום השנה העברי לפטירתה, כ"ב באייר[6].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותה, עם אביה משה מוסנזון
בגיל 19, דבורה מוסנזון
  • דפי תמר – יומנה של תמר גל מקיבוץ רימון (1959)
  • דפי תמר – עושים חיים (1961) — תמר בת ה-12 מספרת על חוויותיה בכיתה ז'
  • עד השמים (1961) — 15 סיפורי ילדות
  • דפי תמר – שלום לך, אמריקה (1966) — תמר בת ה-13 יוצאת עם הוריה לעולם חדש
  • הבכור לבית אב"י (1967; זוכה פרס למדן) — סיפור-חייו של איתמר בן אב"י, הילד העברי הראשון
  • דפי תמר – 30000 ק"מ בשנה אחת (1967) — תמר בת ה-14 מספרת על טיול גדול ולבטי בגרות
  • שרה, גיבורת ניל"י (1967; זוכה פרס למדן) — סיפור-חייה האפי של שרה אהרונסון
  • הרפתקאות עמרי במקסיקו (1967) — נער ישראלי העובד בחווה אמריקנית, יוצא להחזיר עגל גנוב לבעליו
  • מעשה בלולי ה... (1967; זוכה פרס אסתר רבינוביץ') — ידידות בין בן-מושב לבין גור-חתולים שמצא בשדה ואשר גדל והיה לנמר
  • הרפתקאות עמרי בצפון הרחוק (1968)
  • הכלב נו-נו-נו (1968) — הרפתקאות כלבלב בחוג המשפחה
  • מסע לארץ הגשם (1968) — סיפור מצולם על ילדים בקיבוץ נגבי
  • הרפתקאות עמרי בקיץ 1967 (1968)
  • הכלב נו-נו-נו יוצא למלחמה (1968)
  • לאן נעלם קפיטן קוק? (1969) — מבצע בלשי של ילדים המחפשים תוכי שנעלם
  • צוללים קדימה (1969) — קורותיו של נער צפון-אפריקני שהיה לאיש הקומנדו הימי
  • שלך באהבה (1969) — סיפור-במכתבים על אהבה ראשונה
  • אני אתגבר (1970) — נערה פגועת שיתוק מוחין מספרת בגוף ראשון על מאבקה האינסופי בנכותה
  • כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי (1970) — ידידות סודית בין ילדה חולמנית לבין גמד בלתי-נראה
  • לחול ולחג (1970, עם אוריאל אופק) — סיפורים, שירים ופרפראות לחגים ולעונות השנה
  • אימא-עשרה או צער גידול הורים (1971) — אם מספרת על אירועי יומיום במשפחה (מבוסס על טורים שהתפרסמו במעריב לנוער)
  • אמא-עשרה פלוס - המשך הספר הקודם: לשלושת הילדים הבוגרים מצטרפת תינוקת חדשה
  • מעבר לכביש או חבורת עלומים (1972) — סיפורם האמיתי של חבורת ילדים חסרי בית, שגדלו ליד בן-שמן במעון שהוקם למענם על ידי המחנך חיים בר-נחום
  • הגבול שבלב (1973; זוכה פרס משרד החינוך) — ילדי קיבוץ-ספר מנסים לטוות יחסי רעות עם שכניהם הערבים
  • על הגובה (1974) — קורות נערה מעולות "מרבד הקסמים", שהייתה לדיילת
  • לי-לך (1974) — סיפורים, אגדות, שירים, חידות ובדיחות:
    • בילוי נעים לשעות הפנאי
    • עננים בשמים לימים גשומים
    • מצפון ועד דרום
  • פגישה על ענן (1975) — סיפורים קצרים
  • הבריחה אל החופש (1976) — סיפור בריחתו של מרידור, מפקד האצ"ל, ממחנה המעצר באפריקה
  • מגדל של קוביות בניתי (1976) — סיפורים קצרצרים לטף
  • מסיפורי התורה (1976):
    • בריאת העולם
    • בגן-עדן
    • אדם וחווה
    • קין והבל
  • אמנון ותמר (1977) — שמונה כרכי שירים, סיפורים ופרפראות:
    • ארץ החלומות
    • יום טוב לי
    • אני שונא מלחמות
    • הבובה חולה
    • חגי אביב וקיץ
    • חגי סתיו וחורף
    • חיות מספרות לי
    • מסיפורי סבא
  • פעם אחת (1978) — שמונה ספרוני אגדות מעובדות:
    • אגדות ארץ-ישראל
    • בית-המקדש
    • אגדות שבת
    • איש חסיד היה
    • אמשול לך משל
    • היה היה מלך
    • הפלא ופלא
    • חכמה ומעשי מרמה
  • הנשיקה שהלכה לאיבוד (1978) — סיפורים קצרים לטף‏[7]
  • קוף אחרי בנאדם (1979) — סיפורי משחק
  • לאהוב עד מוות (1980) — סיפור אהבתם ומותם של הפלמ"חאית זהרה לביטוב וחברה שמואל קופמן
  • במזל אישה (1980)
  • קול קרא בחשכה (1980) — ביוגרפיה בלטריסטית של בנימין זאב הרצל
  • פגיעה ישירה (1981) — סיפור בעל רקע אוטוביוגרפי, מסופר בגוף ראשון, על בת-קיבוץ הגדלה על רקע השמועה שאמה התאבדה
  • פעמונים (1982)
  • לא מתחשק לי (1982) — סיפורים קצרים לטף
  • דמעות של אש (1983) — סיפור-חייה של צביה לובטקין
  • אל ראש ההר (1984) — סיפור-חייו של דוד בן-גוריון
  • עוד ועוד אגדות (1985)
  • פתאום באמצע החיים (1985) - סיפור חייו של הטייס אל"מ זוריק לב
  • לאן מגיעים כשהולכים לאיבוד? (1985)
  • בעקבות הלהבות (1986)
  • סערה באביב (1987) - סיפור חייו של טוביה קושניר, שהיה חלק מהל"ה
  • התחנה: טהרן (1988)
  • בדהרה (1989) - סיפור חייה של מניה שוחט, אשת ארגון "השומר"
  • הרפתקה בחלל (1989)
  • התרופה הטובה (1990)
  • השבוע הארוך ביותר בחיי מורן (1990)
  • שקרן מאין כמוהו (1990)
  • ככה זה כן תשובה (1992)
  • הרפתקאות בכוכב ממתק (1993)
  • ריקוד באור אדום (1994)
  • מי זו פידי מותק? (1994)
  • דבורה עומר מספרת (1998) — שלושה כרכים ביוגרפיים, הכתובים בעברית קלה
    • דבורה עומר מספרת על הרצל
    • דבורה עומר מספרת על בן-גוריון (איירה: ליאת בנימיני-אריאל)
    • דבורה עומר מספרת על מנחם בגין
  • המקק שנכנס לו ג'וק (1998)
  • אהבת איתמר (2001) — סיפור אהבתו של איתמר בן אב"י ללאה אבושדיד
  • נשבעתי אמונים (2005) - על ילדותו ונעוריו של יצחק רבין
  • ספורים בחתולים (2005)
  • סיפור שקרה לי בדרך (2010, עם ורד רביב-שוורץ)
  • סבלנותו של הלל הזקן (2011)
  • בן ציון והסביבון הראשון (2011)
  • התבלין החסר (2013)
  • מקומו של בית המקדש (2013)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורות חייה של עומר, באתר פרסי ישראל
  2. ^ בתקופה זו שלח אביה אליה ולשאר בני ביתו מכתבים, שהתפרסמו מאוחר יותר בספר: משה מוסינזון, מכתבים מן המדבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ד. הספר זכה להצלחה רבה, פורסם במהדורה שנייה, בשנת תשכ"ה ואף יצא לאור בשתי הדפסות בשפה האנגלית.
  3. ^ מרים גורן, כיצד כתבה דבורה עומר את "דפי תמר", דבר, 18 באוגוסט 1971
  4. ^ 4.0 4.1 פרסי אקו"ם: פרס מפעל חיים יוענק לדבורה עומר, באתר nana10‏, 7 בינואר 2013
  5. ^ דבורה עומר תובא היום למנוחות, אתר "הבמה", 5 במאי 2013
  6. ^ סרטונים ינון מילס, סיפור העומר: ילדותה הגנוזה של סופרת הילדים דבורה עומר, באתר nana10‏, 17 במאי 2014; במקור, מתוך "המגזין", חדשות 10
  7. ^ עדנה אברמסון, הנשיקה שעמדה במבחן הזמן, באתר ynet‏, 3 במאי 2014
  8. ^ עירית רמת-גן קבעה פרסים ספרותיים, דבר, 23 באוגוסט 1968
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 דבורה עומר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
  10. ^ IBBY, IBBY Honour List (1986), 1986, p.9