טריטוריית אילינוי
.svg) | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | קסקסקיה |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
1809  |
| תאריכי פירוק |
1818 |
| ישות קודמת |
טריטוריית אינדיאנה |
| ישות יורשת |
 אילינוי .svg){kind=small} טריטוריית מישיגן |
  | |
טריטוריית אילינוי הייתה טריטוריה מאורגנת מאוגדת של ארצות הברית שהתקיימה מ-1 במרץ 1809 עד 3 בדצמבר 1818, כאשר החלק הדרומי של הטריטוריה התקבל לאיחוד כמדינת אילינוי. בירתה הייתה הכפר הצרפתי לשעבר קסקסקיה (שעדיין חלק ממדינת אילינוי). החצי הצפוני של הטריטוריה, ויסקונסין המודרנית וחלקים ממינסוטה וממישיגן המודרניים הפכו לחלק מטריטוריית מישיגן ב-1818.
היסטוריה של האזור[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור היה ידוע קודם לכן כ"ארץ אילינוי" (Pays des Illinois) בעודו בשליטה צרפתית, תחילה כחלק מקנדה הצרפתית ולאחר מכן באזור הדרומי שלה כחלק מלואיזיאנה הצרפתית. הבריטים קיבלו סמכות על האזור שממזרח לנהר המיסיסיפי מהצרפתים, כאשר הסכם פריז משנת 1763 סימן את סוף מלחמת הצרפתים והאינדיאנים ואת המושבה הצרפתית בצפון אמריקה של צרפת החדשה.
במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית, קולונל ג'ורג' רוג'רס קלארק השתלט על האזור עבור וירג'יניה, שהקימה את "מחוז אילינוי" כדי להפעיל שלטון נומינלי על האזור. וירג'יניה מאוחר יותר (1784) ויתרה כמעט על כל תביעות הקרקע שלה מצפון לנהר אוהיו לממשלה הפדרלית של ארצות הברית.
האזור הפך לחלק מהטריטוריה הצפון-מערבית של ארצות הברית (מ-13 ביולי 1787 עד 4 ביולי 1800), ולאחר מכן לחלק מטריטוריית אינדיאנה. ב-3 בפברואר 1809, הקונגרס ה-10 של ארצות הברית העביר חקיקה המקימה את טריטוריית אילינוי, לאחר שהקונגרס קיבל עצומות מתושבים באזורי נהר המיסיסיפי שהתלוננו על קשיי ההשתתפות בעניינים טריטוריאליים בטריטוריית אינדיאנה. החלקים של טריטוריית אילינוי מצפון למה שהפכה למדינת אילינוי סופחו ב-1818 לטריטוריית מישיגן, ולאחר מספר הסדרים מינהליים הפכו לחלק מחצי האי העליון של מישיגן (1837), מדינת ויסקונסין (1848) והחלק הצפוני של מדינת מינסוטה (1858).
גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טריטוריית אילינוי כללה במקור אדמות שהפכו למדינות אילינוי, ויסקונסין, החלק המזרחי של מינסוטה והחלק המערבי של חצי האי העליון של מישיגן. כאשר אילינוי התכוננה להפוך למדינה, השטח הנותר של הטריטוריה הוצמד לטריטוריית מישיגן.
הגבולות המקוריים של הטריטוריה הוגדרו כדלקמן: "...כל אותו חלק של טריטוריית אינדיאנה השוכן ממערב לנהר הוואבאש, וקו ישיר הנמשך מנהר הוואבאש האמור ומפוסט ווינסנס, צפונה לקו הטריטוריאלי. בין ארצות הברית לקנדה..."
קסקסקיה הייתה הבירה הטריטוריאלית. מפקד האוכלוסין של 1810 הראה אוכלוסייה של 12,282.[1]
במפקד האוכלוסין של ארצות הברית 1810, 2 מחוזות בטריטוריית אילינוי דיווחו על ספירות האוכלוסייה הבאות:
| דרגה | מחוז | אוכלוסייה |
|---|---|---|
| 1 | רנדולף | 7,275 |
| 2 | סנט קלייר | 5,007 |
| טריטוריית אילינוי | 12,282 |
סוף הטריטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1818, החצי הדרומי של השטח התקבל לארצות הברית כמדינת אילינוי. החצי הצפוני, ויסקונסין המודרנית וחלקים ממינסוטה וממישיגן המודרניים הפכו לחלק מטריטוריית מישיגן.
