עיר בירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עיר בירה היא עיר מתמחה בנושאי פוליטיקה ושלטון וגם עיר ראשית שבה נמצאים בדרך כלל מרבית מוסדות הממשל (משרדי הממשלה, משכנו של ראש המדינה - נשיא, מלך וכדומה), הערכאות הגבוהות של הרשות השופטת ולעתים גם מוצב הפיקוד העליון של הצבא. כמו כן, בעיר הבירה יושבים שגרירים ונציגים רשמיים של מדינות זרות. פעמים רבות עיר הבירה היא גם העיר הגדולה במדינה או בישות המדינית.

לעיר בירה ישנו תפקיד נוסף בשימור הייצוג והשימור בתרבות של עם או מדינה.

משמעות המילה 'בירה' בעברית היא מצודה, ובתנ"ך מופיע התפקיד "שר הבירה". המצודה שבפינתו הצפון-מערבית של הר הבית נקראה "מצודת הבירה", ובימי השלטון הרומי שונה שמה למצודת אנטוניה. המילה בירה במשמעות של עיר בירה, נלקחה כנראה ממגילת אסתר שם מושבו של המלך היה בשושן הבירה.

משמעויות סמליות של עיר הבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפת הדיבור הבירה יכולה להחליף את שמה של המדינה. במספר שפות, שמה של הבירה מתחלף עם שמה של המדינה גם בשפה התקנית: מצר היא מצרים וגם קהיר, אש-שאם הוא אחד משמותיה של דמשק וגם כינוי לסוריה. גם השם ציון מופיע במקורות כאחד משמותיה של ירושלים, והפך בהדרגה כינוי לארץ ישראל.

הבירה נתפסת כמייצגת הסמלית של מדינתה וגם לעתים שער הכניסה של אותה המדינה, ולכן ניתן למצוא במרבית ערי הבירה נופים סמליים וייצוגיים: שדרות רחבות, ארמונות, אנדרטאות, אתרי הנצחה, וביטויים נוספים בנוף הבנוי לערכים הנתפסים על ידי השלטון כחשובים. בדרך כלל בעיר בירה נמצאים רחובות בעלי שמות סמליים.

בכתבות חדשותיות משתמשים לעתים קרובות בערי בירה לכינוי הממשל: "התחממו היחסים בין לונדון לבין ירושלים" או "לונדון וקהיר נרגעו וחתמו על הפסקת אש".

ערי בירה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ערי הבירה בעולם הוא כמעט כמספר המדינות בעולם (רק לנאורו אין עיר בירה רשמית, אך יארן היא עיר הבירה בפועל, ואילו לדרום אפריקה, שלוש ערי בירה). ניתן לחלק את ערי הבירה בעולם לפי קריטריונים שונים - ערים שהן ערי בירה היסטוריות (כדוגמת ברלין ולונדון), ערי בירה חדשות שנועדו לבטא סדר יום לאומי חדש (למשל ברזיליה, אסטנה ווושינגטון די. סי.), ערי בירה שהן גם העיר הראשית במדינתן (כגון פריז, מקסיקו סיטי), ערי בירה קולוניאליות (מרבית בירות אפריקה), ערי בירה פדרליות - שהן בדרך כלל ערי מינהל ואינן הערים הגדולות במדינתן, ואינן שייכות לחלק מוגדר של הפדרציה, (כגון קנברה, דלהי ווושינגטון די. סי.), ערי בירה שהן גם המרכז הכלכלי של ארצותיהן (לונדון), ערי בירה בעלות משמעות דתית (ירושלים, רומא).

במספר מדינות ישנן שתי ערים מרכזיות החולקות דה-יורה או דה-פקטו את מעמד הבירה. בהולנד, למשל, הבירה היא באמסטרדם, אך מושב המלכה הוא בהאג, בישראל נמצאות מרבית השגרירויות בתל אביב בשל המחלוקת הפוליטית על מעמדה של ירושלים. לדרום אפריקה נקבעו מיום הקמתה שלוש ערי בירה: פרטוריה (בירה מנהלית, מקום מושבה של הממשלה), קייפטאון (בירה תחיקתית, מקום מושבו של הפרלמנט), בלומפונטיין (בירה מיפוטיתשפטית, ומקום מושבו של בית המשפט העליון).

בירות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערי בירה קיימות גם בדרגות מינהליות נמוכות יותר מאשר מדינה - למשל, מדינת מחוז (המדינות המרכיבות את גרמניה, את רוסיה ואת ארצות הברית), או מחוזות אוטונומיים (כמו בספרד), ואף מחוזות ונפות.

בבריטניה, למשל, קרדיף היא בירת נסיכות ויילס, אדינבורו בירת סקוטלנד, ובלפסט בירת צפון אירלנד. לצד משרדי הממשלה האזוריים הנמצאים בהן, הוקמו בהן לאחרונה גם גופי שלטון אזוריים - הפרלמנט של סקוטלנד, האספה הלאומית הוולשית וכו'.

בירת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המדינה הוכרזה בתל אביב; מכיוון שירושלים הייתה נתונה במצור באותם ימים, ויועדה להיות עיר בינלאומית בחסות האו"ם. בחודשי העצמאות הראשונים פעלו כל מוסדות המדינה מתל אביב - שם פעלו רובם עוד קודם, בתקופת המדינה שבדרך. בדצמבר 1949 הודיע דוד בן-גוריון לכנסת על ההחלטה להעביר את הבירה לירושלים. משרדי הממשלה עברו בעצלתיים, חלקם נותרו מפוצלים עד היום בין תל אביב לירושלים, וחלקם אינם יושבים כלל בירושלים (משרד הביטחון ומשרד החקלאות).

בשולי הדברים יצוינו מספר הצעות שעלו בראשית ימי המדינה, בהנחה שירושלים לא תוכל לשמש כבירה: גולדה מאיר הציעה את העיר חיפה, בשל ההרים שבה המזכירים את ירושלים ובשל הנמל החיוני שבה ומרכזיותה; העיר הרצליה הציעה את עצמה כמי שנושאת את שמו של חוזה המדינה, ואילו בן-גוריון הציע להקים למדינה בירה חדשה ליד העיר הנבאטית ממשית, שכן היא נמצאת בנקודה המרוחקת ביותר מכל גבול.

הנשיא הראשון חיים ויצמן ישב ברחובות, ורק עם מותו ובחירת יצחק בן צבי לנשיא עבר מושב הנשיא לירושלים.

בחוקים השונים (ובעיקר בחוקי היסוד) העוסקים ברשויות המדינה, נקבע גם מקום מושבם - בירושלים. חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל התקבל בשנת 1980 וקובע כי ירושלים היא בירת ישראל ומושב מוסדות השלטון. החוק גם מחייב את הממשלה לשקוד על פיתוחה של העיר באמצעות 'מענק הבירה', שהוא מענק שנתי מתקציב המדינה. בעקבות חקיקת החוק (ההצהרתי ברובו) עקרו מעט השגרירויות שהיו בעיר (ביניהן שגרירות הולנד ושגרירויות מרבית מדינות דרום אמריקה) לתל אביב, בעקבות לחץ מדיני כבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]