יאקוב אוברכט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאקוב אוברכט

יאקוב אוברכטפלמית: Jacob Obrecht, נולד ב-1457/1458, נפטר בסוף יולי 1505) היה מלחין פלמי מתקופת הרנסאנס. הוא היה מלחין המיסות המפורסם ביותר באירופה בסוף המאה ה-15, שרק ז'וסקן דה פרה העיב עליו אחרי מותו. כמו כן חיבר גם מספר רב של מוטטים ושירים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוברכט נולד ב-1457 או ב-1458, בנם היחיד של חצוצרן העיר גנט וילם אוברכט וליזבטה חרארטס. אמו מתה בשנת 1460 בגיל 20. תמונת דיוקן שלו, שצוירה בשנת 1496, מציינת את גילו כ-38, עדות לשנת הולדתו.

אין פרטים רבים על חינוכו בילדות, אבל סביר להניח שלמד לנגן בחצוצרה, כמו אביו, ומתוך כך למד את אמנות הקונטרפונקט והאלתור על קנטוס פירמוס נתון. קרוב לוודאי, שאוברכט הכיר את אנטואן בינואה בחצר הבורגונדית; בכל מקרה, ברור שהכיר את המוזיקה שלו, כיון שהמיסה המוקדמת ביותר שלו מגלה הקבלה סגנונית קרובה למלחין המבוגר ממנו.

נראה שאוברכט כיהן בשורה של מינויים קצרי מועד, שרבים מהם באו לקיצם בנסיבות רחוקות מאידאליות. פעמיים לפחות הסתבך באי-סדרים כספיים, כנראה עקב ניהול ספרים רשלני ותו לא, ויש רשומה מעניינת אחת המעידה על כיסוי גרעון בחשבונותיו בתרומת יצירות שלו למעסיקו. במשך כל התקופה הזו, גם אם לא היה מבוקש כעובד שכיר, זכה לכבוד שאין למעלה ממנו הן מצד פטרוניו והן מצד המלחינים בני זמנו. יוהנס טינקטוריס, שהלחין בנאפולי, מציין אותו במיוחד ברשימה קצרה של גדולי המלחינים בימיו - הישג ראוי לציון בהתחשב בכך, שאוברכט היה בן 25 בסך הכל כשטינקטוריס ערך את רשימתו, ובקצה האחר של אירופה.

אף כי רוב מינוייו של אוברכט היו בפלנדריה שבארצות השפלה, הוא יצא לפחות פעמיים לאיטליה, בפעם הראשונה ב-1487 בהזמנת הדוכס ארקולה ד'אסטה הראשון מפרארה ושוב ב-1505. הדוכס ארקולה שמע את המוזיקה של אוברכט, שסבבה באיטליה בין 1484 ל-1487 ואמר, כי הוא מעריך אותה מעל זו של כל יתר המלחינים בתקופתו; כתוצאה מכך הזמין את אוברכט לפרארה למשך שישה חודשים ב-1487.

בשנת 1504 נסע אוברכט שוב לפרארה, אבל עם מות הדוכס בראשית השנה שלאחריה איבד את מקום עבודתו. לא ידוע באיזה תפקיד נשאר בפרארה לאחר זאת, אך הוא מת כתוצאה ממחלת הדבר שפרצה שם, זמן קצר לפני 1 באוגוסט 1505‏[1].

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוברכט כתב בעיקר מוזיקת קודש: מיסות ומוטטים, אף כי מספר קטן של שאנסונים שרד עד ימינו.

מבחינה סגנונית, אוברכט מהווה דוגמה מרתקת להפרזה הקונטרפונקטית של סוף המאה ה-15. בדרך כלל הוא משתמש בטכניקת קנטוס פירמוס למיסות שלו, אבל נוקט במגוון מדהים של המצאות מבניות בהמרת חומר מקור פשוט לחיבורי מיסה רבי-פרקים. לפעמים הוא נוטל את חומר המקור שלו ומחלק אותו לפסוקיות קצרות; לפעמים הוא משתמש בגרסאות מהופכות, מן הסוף להתחלה, של מלודיות שלמות, או קטעים מלודיים; במקרה אחד, הוא אפילו שולף את הצלילים היסודיים ומסדר אותם לפי ערך הצליל, מארוך לקצר, ויוצר חומר מלודי חדש מרצפי הצלילים הערוכים מחדש. הוא מעדיף מבנים אפיזודיים, שבהם כל קטע של יצירה משתמש בחומר מוטיבים שונה: נראה בעליל, שבעיני אוברכט גיוון-יתר הוא דבר שלא ייתכן. ההליכים שלו מציגים ניגוד מפתיע למוזיקה של הדור הבא, כמו ז'וסקן דה פרה, למשל, שהעדיף אחדות ופשטות גישה.

דוגמה לטיפול מיומן בטכניקת הקנטוס פירמוס אפשר לראות במיסה Sub presidium tuum, הממזגת בה יחדיו שישה מזמורים מריאניים שונים: Sub presidium tuum (אנטיפון, סופרן, כל הפרקים), Ave preclara maris stella (המשך בית 7, סופרן שני, קרדו), Aurea virga prime matris Eve (המשך בית 9ב', סופרן שני וטנור שני, סנקטוס), Aurea virga prime matrix Eve (המשך בית 3ב', סופרן שני וטנור ראשון, אגנוס דאי 1 ו-2), Regina caeli (אנטיפון, סופרן שני וטנור ראשון, אגנוס דאי 3) ו-Verbum bonum et suave (המשך בית 3ב', אלט ראשון, אגנוס דאי). נוסף לכך, מספר התפקידים הווקאליים גדל משלושה ב"קיריה" לארבעה ב"גלוריה" וכן הלאה, עד שבאגנוס דאי יש שבעה תפקידים קוליים. המזמור הראשי נשמע בבירור בקול העליון לכל אורך היצירה.

החומר שהעדיף כמקור ליצירותיו היה, בבירור, השאנסונים הפופולריים של זמנו. למאזין בן ימינו נשמע אולי מוזר, שמלחין יבנה יצירה דתית על קטעים משירים חילוניים, אולי אפילו כאלה המכילים ניבול פה, אבל בימים ההם לא נחשב מעשה כזה לבלתי נאות או אפילו לגילוי של חוסר כבוד (לדוגמה, מיסה של ז'אן מוטון - Missa faulte d'argent ["אין די כסף"] - המבוססת על שאנסון של ז'וסקן באותו שם, המספר על גבר שמתעורר במיטה עם פרוצה ומגלה, למגינת לבו, שאין לו די כסף לשלם לה).

המיסה המאוחרת בארבעה קולות של אוברכט, Missa Maria zart המתועדת, דרך השערה, לסביבות 1504, מבוססת על שיר דת שהיה פופולרי בטירול, שאותו שמע מן הסתם כשעבר במסעותיו בחבל ארץ זה בסביבות 1503 או 1504. המיסה, הנמשכת יותר משעה, היא אחת היצירות הפוליפוניות הארוכות ביותר שנכתבו אי פעם לטקסט של המיסה הרגילה. המצלול שלה אחיד, עם דוגמאות ספורות בלבד לניגודי המרקם החדים שמוצאים אצל אוקכם; מבחינה זו היא מבשרת את מלחיני המאה ה-16 בראשיתה, כולל ז'וסקן, שהושפעו אולי מן המיסה הזו ומיצירות אחרות של אוברכט.

אף כי אוברכט זכה לפרסום בזמנו, לא הייתה לו השפעה רבה על הדורות הבאים: סביר להניח, שיצא פשוט מן האופנה. כושר ההמצאה העולה על גדותיו ביצירותיו מהווה אנלוגיה מעניינת לסגנון הציור של זמנו, שהדוגמאות המפורסמות ביותר לו הן בציוריו של היירונימוס בוש (גם הוא יליד 1450).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Article "Jacob Obrecht," in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4.
  • Joshua F. Drake, ‘Aesthetics, Context, and the Music of Obrecht’, panel discussion (with panelists Jenny Bloxam (US), Jacobijn Kiel (NL), Sean Gallagher (US) at the Annual Medieval and Renaissance Music Conference, Glasgow, Scotland, July 2004. Professor Drake was also on the programme committee for this conference and chaired a session.
  • The Concise Edition of Baker's Biographical Dictionary of Musicians, 8th ed. Revised by Nicolas Slonimsky. New York, Schirmer Books, 1993. ISBN 0-02-872416-X
  • Rob C. Wegman, Born for the Muses: The Life and Masses of Jacob Obrecht. Oxford, Clarendon Press, 1994. ISBN 0-19-816382-7
  • Peter Phillips, CD notes for Gimell recording of the mass by The Tallis Scholars, CDGIM 032.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Atlas, Allan W. (1998). Renaissance Music. New York: W.W. Norton. p.295. ISBN 978-0393971699