פרארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרארה

מדינה

מחוז

שטח

גובה מעל פני הים

אוכלוסייה
- עירונית
- צפיפות

133,214 (נכון לשנת 2006)
330/קמ"ר

אזור זמן

UTC +1

http://ferrara.comune.fe.it/

פרארה
אתר מורשת עולמית

מדינה	איטליה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1995, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 5, 6

פרארה היא עיר בצפון איטליה בעלת 133,214 תושבים (נכון לסוף דצמבר 2006). מהווה הבירה של הנפה הנושאת את שמה (מסומלת בצמד האותיות FE), בצפון מזרח מחוז אמיליה-רומאניה. נפת פרארה גובלת עם: מחוז ונטו ולומברדיה בצפון; בדרום עם הנפה של העיר בולוניה (הרחוקה ממנה כחצי שעה נסיעה ברכבת) ונפת העיר רוונה; במערב עם נפת העיר מודנה ובמזרח עם הים.

[עריכה] תרבות

בתקופת הרנסאנס הייתה פרארה מרכז מוזיקלי חשוב באירופה. מוזיקאים רבים, הן איטלקים כמו צ'יפריאנו דה רורה, לוצאסקו לוצאסקי וקרלו ג'זואלדו והן פרנקו-פלמים כמו גיום דופאי, ז'וסקן דה פרה וג'אקה דה ורט עבדו בחצרות הדוכסים ממשפחת ד'אסטה כממונים על המוזיקה. הדוכס ארקול השני ד'אסטה החזיק בחצרו, כמוהו כאצילים רבים באירופה של אותה תקופה, תזמורת ומקהלה, ושכר מוזיקאים ידועי-שם לעמוד בראשן. קרלו ג'זואלדו, שנשא לאישה את אחייניתו של הדוכס ד'אסטה, כתב בפרארה ארבעה ספרי מדריגלים. ג'ירולאמו פרסקובלדי נולד בפרארה והיה תלמידו של ג'זואלדו.

הסופר היהודי יליד בולוניה, ג'ורג'ו באסאני, גדל בפרארה וכתב שם את ספריו. ספרו "גן פינצי קונטיני" הוא מצבה לקהילה היהודית של פרארה שחרבה בשואה. באסאני מתאר בהרחבה את העיר ותושביה בשנות ה-20' וה-30' של המאה ה-20 ובעיקר את הקהילה היהודית על רקע עליית הפאשיזם והתקרבות מלחמת העולם השנייה. במרכז העלילה, המבוססת על דמויות אמיתיות, עומדת משפחת פינצי-קונטיני העשירה והמתבדלת מאחורי חומות גנה היחיד במינו, שכל אלפי עציו המפוארים נכרתו להסקה בתקופת המלחמה, כשהמשפחה נשלחה למחנות ההשמדה.