יהושע צייטלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהושע צייטלין (או צייטלס, צייטליש; 1742 - 18 באוגוסט 1822), רב, תלמיד חכם ושתדלן.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צייטלין, יליד שקלוב (מחוז מוהילב, היום בבלארוס), היה בצעירותו תלמידו של רבי אריה לייב גינצבורג בעל "שאגת אריה". הוא עשה חיל במסחר והתעשר מאוד. הוא היה מקורב לנסיך פוטיומקין וכשכבשה האימפריה הרוסית את אזור מגוריו החל לספק סחורות לצבא הרוסי במלחמותיו עם טורקיה. הודות להצלחתו בסיפוק צרכי הצבא הוא נתמנה ליועץ של חצר המלוכה.

עם מותו של פוטיומקין ב-1791 הקים לעצמו אחוזה בעיירה אוסטיה שבמחוז מוהילב, שם העסיק כ-900 איכרים. באחוזתו תמך בתלמידי חכמים משכילים, בהם מנחם מנדל לפין מסטנוב ורבי ברוך שיק משקלוב, סיפק את כל צרכיהם ואיפשר להם ללמוד בבית המדרש שהקים ולהשתמש בספרייתו העשירה. בשל השילוב בין עושרו והשכלתו הרבנית נשמעה דעתו של צייטלין בענייני הציבור היהודי בתחום המושב. הוא תמך במלחמותיו של הגר"א בתנועת החסידות, וסייע לרבי מנשה מאיליה לעמוד כנגד מתנגדיו שביקשו להחרים אותו. צייטלין חיבר הגהות על ספר מצוות קטן, שנדפסו בקאפוסט בשנת תק"ף-1820.

חתנו, אברהם פרץ, התנצר עם ילדיו; נכדו, גריגורי פרץ, היה מן הדקבריסטים - משתתפי מהפכת דצמבר 1825 נגד הצאר ניקולאי הראשון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]