תחום המושב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת תחום המושב

תחום המושברוסית: Черта оседлости, ביידיש: דער תּחום-המושבֿ נהגה: "דֶר תחוּמַמוֹיְשֶׁב") היה כינויים של השטחים המרוכזים שיוחדו עבור יהודי האימפריה הרוסית. שטחים אלה הוגדרו על ידי שלטונות האימפריה הרוסית (ששלטה אז גם על חלק מפולין), והיו תקפים בין השנים 17911917.

בתקופת הנהגת "תחום המושב" נאסר על היהודים להתגורר באזורי "רוסיה הקדושה" (רוסיה גופא; נקראת גם רוסיה הפנימית), מדינת הלאום הרוסי. על היהודים היה לגור באזורי "תחום המושב" בלבד, ועל כן, יותר מחמישה מיליון יהודים חיו באזורים אלו. היהודים שאיכלסו את תחום המושב, כ־10% מכלל אוכלוסיית האזור, חיו ברובם בכפרים ובעיירות ("שטעטלך") בתנאים קשים ובצפיפות מרובה, והתפרנסו בעיקר ממסחר ורוכלות. יצירותיו של שלום עליכם מתארות את חיי היהודים בתחום המושב.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחי "תחום המושב" נגזרו כתוצאה מחלוקת פולין בשלהי המאה ה-18. בעקבות חלוקה זו, סיפחה רוסיה שטחים שהיו שייכים טרם החלוקה לממלכת פולין, אשר היו מאוכלסים ביהודים רבים.

כמו כן, התווספו אל "תחום המושב" חלקים מחוף הים השחורטורקיה) ואוקראינה הדרומית, ובסך הכול, השתרע התחום על שטח של כמיליון קמ"ר. גבולות תחום המושב השתנו לעתים קרובות, וכך גם ההיתרים בדבר מגורים בערים הגדולות או בכפרים שבתחומי "תחום המושב". שינויים אלה גררו עקירות וגרושים כואבים של יהודים. מרבית שטחי תחום המושב נמצאים כיום בתחומי המדינות אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה ופולין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוסים הגבילו, ואחר כך מנעו לחלוטין, התיישבות של יהודים בשטחם. אולם שלוש החלוקות של פולין (לראשונה ב-1772, 21 שנים לאחר מכן ב-1793, ולבסוף ב-1795), הותירו את חלק הארי של יהודי פולין תחת שלטון האימפריה הרוסית.

השלטון הרוסי התברר כסובלני פחות ביחסו ליהודים, על היהודים הוטלו מגבלות רבות יותר מאשר תחת פולין העצמאית במקביל לזכויות אזרחיות להן זכו.

בימי שלטונה של יקטרינה הגדולה חלו מספר תהליכים הקשורים ליהודי רוסיה, ב-1778 חילקה יקטרינה את רוסיה לחמישים מחוזות, כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד. חלק מהשינוי הכללי של 1778 היה שיוך התושבים למעמדות. שינוי זה השפיע גם על יהודים שמיעוטם הוכרו כסוחרים הזכאים להרשם בגילדות ויתרתם סווגו כזכאים לגור בערים ומכאן זכאותם, לראשונה במזרח אירופה, לבחור נציגות לעירייה ואף להיבחר בו בזמן צומצמה האוטונומיה הפנימית של מוסדות הקהילה היהודית, שההצדקה לקיומה הנפרד נעלמה. ב-1782 בהמשך להחלטה כי סוחרים ועירונים חייבים לשבת ביישובים עירוניים ולא ביישובים כפריים, חלו גם על היהודים מגבלות על התיישבות בכפרים אלא אם כן עסקו בחקלאות. ב-1791 בלחץ סוחרים רוסים שחששו מתחרות נקבע ליהודים "תחום המושב" באזורי השוליים המערביים של האימפריה, ובו הותר ליהודים לחיות ולפעול. תחום המושב כלל את רוב שטחי פולין לשעבר, וכמעט את כל שטחי אוקראינה וליטא, שהיו מיושבים בריכוזי יהודים. יצירת תחום המושב גררה עקירה וגירוש של יהודי מוסקבה וסנקט פטרבורג אל תוך גבולותיו. בהמשך, נאסר גם על יהודי קייב לגור בתחומי העיר (אף שקייב נכללה גאוגרפית ב"תחום המושב").

מבחינת השלטון הרוסי, היו מספר מטרות ליישום "תחום המושב":

  • עידוד הגירת יהודים לחבלים החדשים שסיפחה רוסיה.
  • הגבלת תחום הישיבה של היהודים ועיסוקם, ותרומה לפיתוח אזורי ספר חדשים.
  • לכאורה, "תיקון" היהודים, שילובם בחברה והפיכתם לנתינים נאמנים.
  • הגנה על האוכלוסייה הרוסית מפני "גזל פרנסתה" בידי היהודים

המדיניות הרוסית כלפי היהודים נעה בין הגבלות מחמירות לניסיונות רפורמה נאורים יותר, שהוגשמו באופן מוגבל. ב-1802 הקים הצאר אלכסנדר הראשון את הוועדה לקידום היהודים, בניסיון לקבוע מדיניות של התייחסות למיעוט החדש של נתינים יהודים, שמנה כ-4 מיליון נפש. הוועדה הציעה מספר צעדים לעידוד התבוללות של יהודים, אם כי לא כפתה עליהם את ההתבוללות. המלצות הוועדה הובאו לביטוי בתקנת 1804, שאישרה ליהודים ללמוד במוסדות החינוך של האימפריה ואף להיות בעלי קרקעות, אך הגבילה את מושבם לתחום המושב והטילה מגבלות על עיסוקיהם. בפועל, חשו היהודים יותר את ביצוע חלקה המגביל של החוקה מאשר את חלקה הנאור. בתקופת הצאר ניקולאי הראשון הוטלו גזירות נוספות על היהודים, ביניהן "גזרת הקנטוניסטים" - החובה לספק מכסת נערים לשרות של 25 שנה בצבא הצאר, ובהדרגה הורע מצב היהודים במהלך המאה ה-19. הרפורמות של הצאר אלכסנדר השני ב-1861 נתנו הקלות מה ליהודים, אם כי עדיין הוגבלו לתחום המושב וחלו עליהם מגבלות תעסוקה ובעלות.

סטטוס-קוו זה הגיע אל קיצו עם ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני בידי מהפכנים ב-1881, התנקשות שהיהודים הואשמו כאחראים לה. גל פוגרומים פרץ ברחבי רוסיה בין 18811884 ("הסופות בנגב"), מגובה בהעלמת עין ואף בעידוד מצד השלטון. גל פוגרומים קשה נוסף התרחש בין השנים 19031906 (פרעות קישינב, פרעות הטירונים והפוגרומים שהנהיגו כנופיות "המאות השחורות" בעקבות מהפכת 1905), תוך שהוא פוגע באופן קשה בקהילות פולין ההיסטורית, אז חלק משטח אוקראינה, ובכלל זה הפוגרומים הגדולים בביאליסטוק ובקישינב. לגלי פוגרומים אלה הייתה לימים השפעה מכרעת על דפוסי פיזור הקהילות היהודיות בעולם, שכן בשנים שלאחריהם עזבו כשני מיליון יהודים את תחום המושב. חלק גדול מאלה היגרו לאמריקה והפכו, לעתיד, להיות הקהילה היהודית הגדולה בעולם. במקביל, נתנו הפוגרומים דחיפה להתפתחותה של התנועה הציונית.

חוקי תחום המושב בוטלו לאחר מהפכת פברואר (1917) וקריסת המשטר הצארי, ויהודים בשטחי רוסיה הורשו להתגורר בערים ברחבי המדינה. לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918) חזרה פולין להיות מדינה עצמאית, וחלקים מיהודי תחום המושב חזרו להיות נתינים פולנים וליטאים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]