אריה לייב גינצבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג[1] (מכונה "השאגת אריה" או "הטורי אבן" על שם ספריו; תנ"ה - ט"ו בתמוז תקמ"ה, 1695 - 1785) היה רב, תלמיד חכם ופוסק מהבולטים שבאחרונים. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאביו רבי אשר בהיותו רב העיר פינסק. סבו היה רבי לייב "בעל התוספות"‏[2]. ועוד בצעירותו נודע כעילוי. כשעבר אביו לכהן כרבה של מינסק, סייע לו בענייני העיר ואף ייסד שם ישיבה מפורסמת, בה לימד על דרך הפלפול והחילוקים. בשנת 1745 לערך עבר לוולוז'ין ושם ייסד ישיבה לתלמידים נבחרים. החל משנת 1765 ועד סוף ימיו שימש כרב, אב"ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת). מסופר שרבנות מץ הוצעה לו בהיותו בן שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך, ור' אריה לייב הבטיח להם שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים.

רוב ימיו היה עני. מסופר שהרב אריה לייב סיים אלף פעמים את הש"ס. בחצרות חסידיים התייחסו לסיפור זה כעידוד ללימוד, או כהשוואה ללימוד עמוק ואיטי יותר‏[3]. ר' אריה לייב היה מחמיר על עצמו באיסור "חדש" בחוץ לארץ, כלומר לא לאכול תבואה שהשרישה לאחר טז ניסן עד טז ניסן בשנה שלאחריה, וכפי שהוא מברר בארוכה בקונטרס מיוחד הנדפס בתוף ספרו שאגת אריה. מבחינה מציאותית רוב התבואה באירופה היא במצב הזה והעולם נהג להקל. אפיזודה ידועה עליו מספרת שבשנות עוניו מרבה היה לערוך "גלות", ובהיותו נודד מעיר לעיר, היה נושא עמו שק ובו גריסים וסיר משלו, ובכל מקום בו היה מתארח היה מבקש לבשל עבורו את הגריסים שלו בסיר שלו, היות שאינו יכול לאכול כלום בגלל בעיית ה"חדש".

רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו העצומה, בעוז הגיונו ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך הפלפול שרווחה באותה תקופה, ובדומה לגר"א, שפעל אחריו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. מאידך, בישיבתו במינסק לימד על דרך הפלפול והחילוקים ואף נאלץ לעזוב בשל מחלוקת עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין בעל ה"סדר הדורות", שדגל בלימוד על דרך הפשט והבקיאות. לא הכניס לתוך ספריו את הפלפולים שנאמרו בישיבה לחידוד התלמידים, עליהם אמר "כי את הכל ישא הרוח, אין זה אלא הבל ורעות רוח"‏[4]. דן בש"ס ובראשונים מדעתו, בלי להיזקק לפרשנותם של ראשונים ואחרונים. לא היסס להתנגד, לעתים בחריפות, לעמדות מנוגדות, ואף במקום שנהגו הכל להחמיר הוא לא היסס לפסוק לבדו להקל, אם היה ברור לו שהדבר מותר. כבן עזאי בשעתו, גם הוא אמר כי "כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מן רבי אליהו הווילנאי"‏[4].

תקיפותו הרבה גרמה לו צרות קשות, שכן פעמים רבות היה בחילוקי דעות קשים עם פרנסי העיר עקב פסיקותיו.

רבי אריה לייב נפטר בט"ו בתמוז ה'תקמ"ה בעיר מץ שבצרפת, ונקבר בבית החיים היהודי בעיר.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרסם בייחוד בגלל ספרו שאגת אריה, שנדפס בשנת תקט"ז בפרנקפורט על האודר. ספר זה ערוך בצורה של שאלות ותשובות אם כי השאלות הנידונות שם אינן שאלות שנשאל אלא שאלות הלכתיות שחקר וערך אותן כשאלות ותשובות. ה"שאגת אריה" נדפס בהתחלה עם ריבוי של ראשי תבות דבר שהקשה על לימודו, יש הסוברים שהירבה בראשי תבות על מנת לחסוך בדפים בגלל עוניו. ספר זה מתייחס בעיקר לשאלות הנוגעות להלכות מאורח חיים.

חיבורו - גבורות ארי על מסכת תענית, מהדורה ראשונה, וילנא, 1862

בין ספריו האחרים:

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקובל להניח ששם משפחתו היה גינצבורג. אולם חוקר היוחסין הרב דובעריש וועבער מראה כי מדובר בטעות שהשתרבבה כתוצאה מחוסר הבנה של דוד מגיד בספרו "לתולדות משפחת גינצבורג". ראה במאמרו של הרב וועבער "נוספות לתולדות קהילת מיץ", ירושתנו - ספר שנה לתורתם של חכמי אשכנז, ספר ג' תשס"ט עמ' שנ"ה ובהערות שם.
  2. ^ כונה כך על שם חריפותו ולמדנותו.
  3. ^ הרב אליעזר שלמה שיק בספרו: שיחות מוהרא"ש מבקש מהלומדים לשאוף לכך, ובאתר של הרב יצחק גינצבורג מספר על השוואת אלף הפעמים של השאגת אריה, עם שש עשרה הפעמים של אדמור הזקן
  4. ^ 4.0 4.1 שרי המאה, ח"א, פ"ו
  5. ^ קובץ "בית ועד לחכמים", מונרו, תשס"ט
תקופת חייו של אריה לייב גינצבורג על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן