ישמיענו סלחתי

ישמיענו סלחתי
יַשְׁמִיעֵנוּ סָלַחְתִּי יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בִּימִין יֶשַׁע לְהִוָּשַׁע עַם עָנִי וְאֶבְיוֹן, בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ, יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ: שִׁוִּיתִי עֶזְרָתִי עַל גִּבּוֹר וְנִשָֹּא, לִפְנֵי גוֹחִי אֶשְׁפֹּךְ שִֹיחִי אוּלַי פָּנַי יִשָֹא, מִדָּתִי כִּוַּנְתִּי כַּסֵּדֶר אֲשֶׁר עָשָֹה, הֲלֹא יַקִּיר מְקַרְקַר קִיר עוֹד זָכוֹר תִּזְכְּרֶנּוּ, יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ: בְּבֹא כְגַל הַגַּלְגַּל לְהַחֲלִיף הַשִּׁטָּה. רַעְיָתְךָ יוֹנָתְךָ לְךָ פּוֹנָה הַבִּיטָה, בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ הִגִּישָׁה לִפְתֹּחַ בַּחֲרָטָה, יָמִין פְּשׁוּטָה מִלְּמַטָּה בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ, יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ: שׁוֹאֵל חֶסֶד בְּהִוָּסֵד הִנֵּנִי תֹאמַר, מָרוּת יֶצֶר יִבָּצֵר קָבוּעַ (כְּ)בַמַּסְמָר, וּלְצַוָּאר כְּמוֹ סַוָּאר הֻטַּל לְמִשְׁמָר, אֵזוֹר אָזַר זִיר לְזָר וּמִי אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ, יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ: לַחֲבַצֶּלֶת פְּתַח דֶּלֶת אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, בִּינָה הֲגִיגִי לְהַצִּיגִי בְּתוֹךְ שַׁעַר הַנִּנְעַל, רַחֲמֵנוּ קַדְּמֵנוּ צֳרִי וּמָזוֹר הַתְעַל, בָּרֵר חִכִּי לְהַצְדִּיקִי יְבֻקַּשׁ עָוֹן וְאֵינֶנּוּ, יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ: יוֹנַת אֵלֶם מִשָּׁלֵם חֵלֶק יָפֶה תַּגִּיעַ, אוֹת צֶדֶק בְּהִצְטַדֵּק בְּיִרְאָתְךָ לְהוֹשִׁיעַ, לְךָ תִּקְרָא עֵת לְשַׁחְרְרָהּ אָדוֹן בְּזוֹ הַשָּׁעָה, יֻתַּק תִּיק מִנַּרְתֵּק כְּאוֹר תּוֹצִיא דִּינֵנוּ, יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ: הַצְלִיחִי בְּמִשְׁלָחִי וְאָשִׁיב שׁוֹלְחַי דָּבָר, חִזַּקְתָּ חֹק חַקְתָּ עֶשֶֹר וְשָׁלשׁ כִּמְדֻבָּר, מַחֲזִיקָם וְלֹא רֵיקָם שֻׁלַּחְתִּי לְהִתְגַּבָּר, (וְ)כֹה תַעֲשֶֹה עָוֹן נוֹשֵֹא עַתָּה תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ, יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ:

ישמיענו סלחתי הוא פיוט מסוג סליחה (מהתת-סוג "פזמון") לימים נוראים, מאת הפייטן רבי שלמה ב"ר שמואל.

הפיוט נאמר לפי מנהג ליטא בסליחות ליום חמישי בחודש אלול, לפי מנהג פולין בסליחות ליום רביעי של עשרת ימי תשובה, ולפי מנהג בהמן בסליחות ליום שלישי של עשרת ימי תשובה. בנוסף, נאמר הבית הראשון של הפיוט גם בתפילת נעילה, למנהג אשכנז המזרחי, בעיצומו של יום הכיפורים. הפיוט אינו נאמר כלל במנהגי הסליחות של מערב אירופה.

על הפיוט

הפיוט מונה שבעה בתים. מלבד הבית המקדים, בכל בית חמש שורות שהשלוש הראשונות שבהן חרוזות בחריזה פנימית, ואילו השורה האחרונה בכל בית היא תמיד ”יְיָ הֱיֵה עוֹזֵר לָנוּ” (מן הפסוק "שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי, ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי" שהומר ללשון רבים) והיא חרוזה בשורה הקודמת לה באותו הבית.

תוכן הפיוט הוא בקשה מהקב"ה שימחל לנו מחילה שלימה ויושיענו מתוך הבנה לצרותנו ודלותנו, ויראה כי אנו פונים אליו כעת ומתחרטים על חטאינו. הפיוט מסתמך גם על הזכרת י"ג מידות של רחמים, שאינן שבות ריקם.

הפייטן משתמש בטכניקת הישנות צלילים: ”יַקִּיר מְקַרְקֵר קִיר”, ”וּלְצַוָּאר כְּמוֹ סַוָּאר”, ”וּמִי אָזַר זֵר לְזָר וּמִי אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ”, ”וַתֵּק תִּיק מִנַּרְתֵּק”, ”מַחֲזִיקָם וְלֹא רֵיקָם” ועוד. עובדה זו גם מקשה על הבנת הפיוט, הכתוב במשלב לשוני גבוה יחסית ובשפה מדוקדקת ודייקנית. לשונו של הפיוט מקראית, בשילוב מילים וביטויים מלשון חז"ל (כמו ”לִפְתֹּחַ בַּחֲרָטָה”, ”סַוָּאר”, ”מִשָּׁלֵם חֵלֶק”).

מלשונו של הפיוט נראה שבמקורו יועד הפיוט להיאמר כבקשה לשליח ציבור (כנאמר בו: ”תַּצְלִיחִי בְּמִשְׁלָחִי, אָשִׁיב שׁוֹלְחִי דָּבָר”).

מחבר הפיוט

מחבר הפיוט, רבי שלמה ב"ר שמואל ב"ר אליה, הוא בן המאה ה-12 או המאה ה-13.

לדעת יום-טוב ליפמן צונץ המחבר זהה עם שלמה ב"ר שמואל, מחבר הרשות "אלהא מקמה" לתרגום ההפטרה.

אמצעים אמנותיים

• אקרוסטיכון - האותיות שבתחילת כל שורה (למעט הבית המקדים) מרכיבות את שמו של המחבר: שלמה ברבי שמואל ברבי אליה חזק. ישנן לפיוט נוסחאות שונות בהן נשתבשה החתימה, ופעמים שלא הובנה כהלכה על-ידי חוקרי הפיוט.
• חריזה פנימית בכל בית (של שלוש שורותיו הראשונות, למעט הבית המקדים בו מדובר רק בשתי שורות) וחריזה חיצונית במסגרתה נחרזים כל שתי שורות אחרונות שבכל בית בסיומת הקבועה ”נוּ” .
• הצגת הנושא המרכזי של הפיוט כבר בבית הראשון: משאלתו של הדובר לסליחה ומחילה לעם ישראל מאת הקדוש ברוך הוא.
• הפיוט עשיר בהרמזים מקראיים, ואף בהרמזים תלמודיים שונים.

הערות שוליים

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ישמיענו סלחתי".