יום הכיפורים

חגי ישראל ומועדיו: יום הכיפורים
שם:	יום הכיפורים
נחגג ב:	י' בתשרי
סיבה:	ציווי מקראי. "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ, וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו; וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד, בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר, וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר. וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת, בַּשָּׁנָה; וַיַּעַשׂ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה."
סמלים:	צום, בגדים לבנים, מחילה
מתקשר ל:	ראש השנה, הושענא רבה

יום הכיפורים (מכונה בלשון הדיבור יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא חג מקראי ואחד ממועדי ישראל הנחשב ביהדות ליום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי. למרות זאת, מבחינת הדת, העונש על חילול יום זה פחות מהעונש על חילול שבת. יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי ובמוקדו עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה נדרש להתענות ביום זה. כשחז"ל מפרשים במשנה‏‏ את מהות העינוי הכולל חמישה איסורים‏‏: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות). זהו הצום היחיד שאינו נדחה מפני השבת.

במקרא מכונה "שבת שבתון", ובמשנה יום טוב . על פי חז"ל ביום כיפור לאחר שמשה רבנו שהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים .

טיבו של יום כיפור

"יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" (1878), ציור של מאוריצי גוטליב

על מטרתו של יום הכיפורים כותבת התורה :

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ."

הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום כיפור כ"זמן תשובה":

"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים.".

רעיון התשובה מוזכר בתורה בכמה מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין־מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל (בהתאם לפסוקים לעיל) הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחרר מחטאים וקיבעונות שליליים ולהתחלת השנה החדשה עם מצפון נקי וראש שקט.

על פי חלק מהדעות בחז"ל, יש ליום הזה אווירה טהורה, שמכוחה לטהר את האדם, גם מבלי שהאדם ישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו‏‏.

הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג כלא היה, אף שהדבר כבר נעשה, ולעתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם חג זה.

לא ברור מה היה טיבו של יום הכיפורים בתקופות קדומות, והחוקרים חלוקים מתי נוסד החג. יש המחלקים בין הצום (שאינו מוזכר במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש, אך במקורות חז"ל יום הכיפורים מופיע גם כיום של חניכת המקדש והכהן הגדול.

יום הכיפורים מכונה רבות, גם בפי רבנים, "היום הקדוש ביותר" בשנה , זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של האל בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובצום. עם זאת, ישנם המדגישים כי השבת קדושה מיום הכיפורים, על סמך האמירה בתפילת שבת: "וקידשתו מכל הימים" ובהתאם לכך שעונש חילול שבת חמור מעונש חילול יום הכיפורים, ומספר העולים לתורה בשבת גדול מביום הכיפורים. הרב עדין אבן ישראל טוען שמבחינת ההלכה אכן השבת קדושה מיום הכיפורים, אולם מבחינות אחרות יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר.

יום הכיפורים במקדש

ערך מורחב – יום הכיפורים בבית המקדש

אופיו הקדום של החג נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. למעשה, במקרא מוצג יום זה כיום שבו מכפרים על המקדש מטומאות בני ישראל, ונראה כי כפרתם של בני ישראל נועדה "לנקות" אותם כדי לאפשר את המציאות שבה שוכנת נוכחות אלוהית תמידית בתוך עם שמטבע הדברים חוטא ["וכיפר... וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם" (ויקרא טז ט"ז)].

ביום זה נהג במקדש סדר יום מיוחד, שבמרכזו הכהן הגדול, אשר נכנס - בפעם היחידה בשנה - אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו אסור לאף אדם להיכנס באף זמן מלבד לכהן הגדול בזמן זה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל - שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקרבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, ובכך להיכנס בענן לשם, ואילו הפרושים טענו שיש להקטיר אותה רק בפנים. יש הקושרים ויכוח לכאורה טכני זה עם אמירות מהותיות, כגון השאלה האם יש לגשת אל האל בדעה צלולה או בערפל מיסטי, או דיונים אחרים.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, לעומת בגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות. נראה שבגדי הלבן מסמלים עמידה של התבטלות כלפי האלוהים, כהתאמה ליום זה של טהרה וכפרה, לעומת הפאר הרגיל שיש בעבודת מלך מלכי המלכים.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקוה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".

מנהגים וסממני היום בימינו

נעלי יום כיפור שאינן עשויות מעור

ליום הכיפורים מספר מאפיינים: איסורים: צום (איסור אכילה ושתיה), איסור מלאכה (כמו בשבת), איסור נעילת נעלי עור, איסור רחיצה, איסור סיכת הגוף ואיסור על קיום יחסי מין. מצוות: חשבון נפש, סעודה מפסקת, חזרה בתשובה.

צום ותענית

ביהדות, יום הכיפורים הוא יום צום ותענית. המצווה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה  :

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם."

במקרא לא פורטו עינויי הנפש של יום כיפור, אך חז"ל למדו שמדובר באיסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי מין, ונעילת נעלי עור, כיוון שעינוי יום כיפור הוזכר חמש פעמים במקרא. על פי חלק מהדעות רק אכילה ושתייה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורם באיסור חכמים, אשר יכולים להקל בהם כאשר הנסיבות דורשות זאת.

מטרת הצום מבוארת בתורה, בפסוק הסמוך לציווי על העינוי

"כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ."

טיב הקשר בין העינוי לכפרה איננו מפורש, אך נראה שתענית מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל. דינו של זה שאינו מתענה הוא כרת.

בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.

יום הכיפורים נחשב כיום חג מכיוון שביום זה ה' מכפר על חטאי עם ישראל. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות הסעודה המפסקת. בערב תשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה זו יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו חז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים).

לדוגמה דברי הרמב"ם במורה נבוכים בנושא :

"טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם."

צום יום הכיפורים נהוג גם בשבת ודוחה את מצוות עונג שבת, בניגוד לצומות האחרים, שכולם מדברי חכמים, אשר במקרה שהם חלים בשבת נדחים או מוקדמים (תענית אסתר). אמנם, לפי ר' דוד אבודרהם צום עשרה בטבת היה דוחה את השבת אילו היה חל בה, דבר שאינו עומד למבחן בימינו בגלל הלוח העברי הקבוע הנוהג היום.

איסור מלאכה

בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה:

"תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ -- הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם."

איסורי המלאכה ביום כיפור זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת.

תפילה

תפילת כל נדרי, התפילה הפותחת את יום כיפור.

ערך מורחב – סדר תפילות יום הכיפורים

נוהגים להתפלל בבית הכנסת במשך רוב היום. מתפללים את התפילות הרגילות כמו כל חג: (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, ונהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות (גם בערבית, ומתעטפים מבעוד יום). בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו". לצורך מילוי נפח התפילות הוספו פיוטים רבים.

בנוסף מתפללים ביום הכיפורים:

• ספרדים (לפני אמירת כל נדרי): שני פיוטים, "לך אלי תשוקתי", שחיבר אברהם אבן עזרא ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" שחיבר רב האי גאון.
• אשכנזים (לפני אמירת כל נדרי):"תפילה זכה", התפילה הראשונה בסדר התפילות, שבה האדם מתוודה וסולח לאנשים שפגעו בו. תפילה זו נאמרת בשקט בין האדם לעצמו.
• "כל נדרי", התפילה הציבורית הפותחת של יום כיפור, לפני תפילת ערבית, בה מתירים את הנדרים של השנה החולפת, ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה) ושבה מתחילים את יום כיפור.
• תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר, מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם.
• "תפילת נעילה" - שבה מסיימים את יום כיפור.
• בשמע ישראל נהוג להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.
• וידוי - בכל אחת מתפילות יום כיפור כולל תפילת מנחה שלפני יום כיפור משולב הוידוי כשהוא מסודר לפי אותיות האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי וכו'." כדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובם של העבירות הקיימות.

קריאה בתורה: הקריאה היא מתוך פרשת אחרי מות. זהו היום היחיד בשנה בו שישה עולים לתורה (בשבת - שבעה). מפטיר קוראים בענייני היום מתוך פרשת פינחס. ההפטרה מתחילה במילים "ואמר סלו סלו" (ישעיהו,נז, יד-נח).

פיוטים ותוספות: מקובלים פיוטים רבים ביום הכיפורים. בעיקר אצל האשכנזים "ונתנה תוקף", (בתפילת מוסף) המתחיל ב:"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום, ובו תינשא מלכותך וייכון בחסד כיסאך ותשב עליו באמת". "סדר העבודה" בתפילת מוסף: פיוט על מראהו של הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, שמתואר שם ברוב הדר. גרסה קדומה מאוד של שבח זה של מראה כהן, מופיעה כבר בספר בן סירא, מתקופת בית שני. פיוט מרגש על עשרת הרוגי מלכות. "אל נורא עלילה" (של משה אבן עזרא) לפני תפילת נעילה. "שלוש עשרה מידות הרחמים" בתפילת הנעילה. פיוט התחינה "הנני העני ממעש" לפני תפילת העמידה של מוסף.

חשבון נפש ותשובה

יום כיפור אמנם מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. זהו כנראו גם המקור לברכת הבנים הנהוגה בערב יום הכיפורים.

בנוסף, מכיוון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, נוהגים לעשות חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם. מנהג מרכזי של יום כיפור הוא וידוי דברים שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הַכָּרָתִי) הינו חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהוידוי צריך להיות ספונטני ואישי, תפילת הוידוי של יום כיפור, מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". עם זאת, רבים מוסיפים את חטאיהם האישיים לווידוי. נהוג שמתחילים בוידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום כיפור (שמא יחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום כיפור.

עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים

עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים היא מנהג המעוגן במסורת היהודית. כך, הוזכר ברמ"א סימן תרו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. הוזכר קודם במהרי"ל וכל בו, שזהו המנהג.

לבישת בגדים לבנים

נוהגים ללבוש חולצה לבנה או שמלה לבנה כרמז לטהרה (כך גם היה מנהגן של בנות ירושלים בתקופת חז"ל על פי המשנה). יש גברים נשואים הלובשים מעל לבגדים מעין חלוק לבן הנקרא ביידיש "קיטל". עם זאת, נוהגים שחתן בשנתו הראשונה לנישואין גם אינו לובש בגד לבן מאחר שלבש כבר ביום חתונתו. המקור למנהג לבישת הלבן הוא על פי הפסוק, "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו". לבן הוא צבע המסמל ניקיון, טהרה ואף פשטות. ייתכן שמקורו של המנהג הינו בבגדי הלבן של הכהן הגדול, המיוחדים לעבודת יום הכיפורים. עוד רמז נמצא בספרים שביום זה ישראל רוצים להידמות למלאכים לכן הם לובשים בגדי לבן. יש קהילות בהן ממש אסור ללבוש בגדים כהים ביום זה, בעיקר לא לחזנים.

יש קהילות בהן נשות הקהילה קונות או מכינות לחזן (או שליח הציבור) בגד לבן במיוחד ליום הכיפורים, על פי הפסוק "בעוון נדרים - אשתו של אדם מתה" מסכת שבת (לב). ומתוך הנחה שמי שמתיר את הנדרים מציל את נשות הקהילה ממוות.

כפרות

ערך מורחב – כפרות

יש הנוהגים כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. היום רבים נוהגים לסובב כסף בשווי של התרנגול סביב הראש ולתת אותו לצדקה.

מנהג זה דומה לשעיר לעזאזל שבו חיה נושאת על עצמה את עוון האדם, וייתכן מאוד שמנהג השעיר היווה לו השראה, וחודש לאחר ביטולו של השעיר בחורבן הבית.

ישנם השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.

תקיעת שופר

בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים בשופר, זכר לתקיעת השופר בסוף יום כיפור של שנת היובל המודיע על שחרור העבדים, וכהודעה לציבור על סיום הצום.

מנהגים קדומים

• חיפוש בת זוג - בימי המשנה נהוג היה ביום זה ובט"ו באב, לחפש בנות זוג במחולות הכרמים, כפי שנאמר במשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים... מי שאין לו אשה נפנה לשם" . ויש שנותנים טעם, מפני שביום הזה האדם נקי וטהור ושמח יותר, על כן ראוי הוא ביותר לחפש בו בת זוג. יש אומרים שזאת גם הסיבה שקוראים בתורה ביום הכיפורים בתפילת המנחה את "פרשת אחרי מות", המפרשת עם מי אסור להתחתן.
• שילוח שעיר לעזאזל.
• עבודת כהן גדול.

ערב יום הכיפורים

מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום. ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד. לפי תיאורו של יוסף יואל ריבלין, בקרב אנשי העיר העתיקה היו נוהגים לעשות שחזור (סמלי) של 4 מיתות שהיו נהוגות בימי הסנהדרין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. כל זאת כדי לעורר את האנשים לתשובה לפני כניסת היום הקדוש.

ארוחות בתשיעי והסעודה המפסקת

ערך מורחב – סעודה מפסקת

על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (בבלי ברכות, ח, ב). על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום. בקרב יוצאי תוניס יש מנהג לאכול ריבת חבושים, הריבה מסמלת את המתקת הדין, והחבוש – את כל החבושים בבית האסורים. האשכנזים נוהגים לאכול "קרעפלך" – כיסוני בצק ממולאים בבשר. הבשר מסמל את עולם החומר שאחראי לחטאים, והבצק העוטף – את התקווה ל"כיסוי" החטאים ברחמי שמים. היו שנהגו להכין בערב החג חלות עגולות בדמות עופות עם כנפים, משום שלפי המסורת, ביום כיפור דומים ישראל למלאכים. מסופר על הגר"א כי היה נוהג לאכול צימוקים במשך כל היום, כדי לא להפסיק ממצוות האכילה.

יום הכיפורים בישראל

צעירים על גלגיליות בתל אביב ביום כיפור, 2005

קבוצת רוכבי אופניים בנתיבי איילון הריקים ממכוניות ביום כיפור 2004

פנורמה של מחלף גנות הריק ממכוניות בבוקר יום כיפור 2007

צביון החיים בישראל משתנה בצורה משמעותית ביום הכיפורים, ויום זה זוכה ליחס שונה מזה שזוכים לו יתר חגי ישראל. מאפיינים בולטים של מועד זה, שאינם ניכרים בחגים אחרים:

• הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת כלי הרכב בערים. תחבורה ציבורית מופסקת בהדרגה כבר החל מצהרי ערב יום כיפור. סגירה של נמלי הים והאוויר. כתוצאה מכך, רמת זיהום האוויר נמוכה באופן משמעותי מבשאר ימות השנה .
• הפסקה מוחלטת של שידורי הרדיו והטלוויזיה בכל הערוצים המקומיים.
• סגירה מוחלטת של כל הפעילות העסקית, כולל בורסה והקפאת שערי מטבעות. גם חנויות שפועלות בשבת אינן פועלות ביום הכיפורים, וגם רבים מהמפעלים הפועלים בכל ימות השנה אינם פועלים ביום זה.
• על-פי סקרים כ-67% מכלל התושבים היהודים צמים, ובכללם כמחצית מן המגדירים עצמם חילונים‏.

בנוסף למאפיינים אלה, המתיישבים עם אופיו הדתי של החג, נוצרו גם מנהגים אחרים, מהם העומדים בסתירה לאופי זה:

• יום הכיפורים הוא יום תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ולכן ערב החג מהווה גם יום זיכרון למלחמה זו. בפרט ניכר הדבר באמצעי התקשורת, העוסקים, בימים שלפני החג, במלחמה זו, באופן שהפך למעין מסורת חילונית.
• רוכבי אופניים וגלגיליות רבים, ובמיוחד ילדים, מנצלים את הפסקת תנועת כלי הרכב הממונעים לנסיעה בכבישים.
• בימים שלפני יום כיפור נרשם גידול של כ-50 אחוזים בהיקף השאלת הסרטים בספריות וידאו, וגידול של כ-25 אחוזים במספר הסרטים הנמכרים. כמו כן, חלה עלייה חדה בקניית ובהשאלת ספרים.

בקרב השומרונים

יום הכיפורים, או "יום סלוחיה" (יום הסליחות) בארמית שומרונית (נהגה: yom saluwwaya), דומה במאפייניו העיקריים ליום הכיפורים בקרב היהודים: צום, תפילה ממושכת, והימנעות מעבודה. חובת הצום חלה על כל העדה, כולל ילדים, למעט תינוקות בני פחות משנה. זהו היום היחיד בשנה שבו הנשים מצטרפות לתפילת הציבור. בבית הכנסת בשכם קוראים את התורה מתוך כתב יד שומרוני עתיק, המכונה ספר אבישע, השמור בשאר ימות השנה בכספת. השומרונים אינם תוקעים בשופר.

באסלאם

ערך מורחב – עשוראא

בתחילת דרכה של האסלאם, בהשפעת היהודים שהתגוררו בחצי האי ערב, הורה מוחמד למוסלמים לקיים את הלכות יום הכיפורים, במה שנקרא יום עשוראא - היום העשירי של חודש מוחרם, הוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. לאחר הרעת היחסים בינו לבין השבטים היהודים, בשנה הראשונה שלאחר ההגירה קבע מוחמד צום חדש - הרמדאן על מנת להחליף את יום הכיפורים. לאחר קביעת הרמדאן כחודש צום חובה, מוחמד לא ביטל את עשוראא אלא השאירו כאחד הימים הקדושים, שיכול המאמין לצום בו, ומוסלמים רבים מקפידים לצום בו עד היום. אולם כיוון שהלוח המוסלמי לא עבר עיבור לכן מועדו שונה ממועד יום הכיפור, והוא יכול להופיע בכל ימות השנה. .

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה התלמודית כרך כ"ב תשנ"ה מעמ' ת"כ

קישורים חיצוניים

• הלכות יום הכיפורים בקיצור שולחן ערוך

• משנה תורה, הלכות שביתת עשור (איסורי המלאכה ודיני התענית), באתר של "מכון ממרא"
• עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים מאגר מת"ל
• משנה תורה, הלכות עבודת יום הכיפורים (יום הכיפורים במקדש), באתר של "מכון ממרא"
• יום כיפור, באנציקלופדיה ynet
• יום כיפור באתר כיפה
• מבחר מאמרים וסיפורים אישיים על אלול, ראש השנה ויום כיפור,באתר aish.co.il
• Yom Kippur Prayers for Sephardic Jews
• מחזור ליום הכיפורים, מהדורת רדלהיים
• הלכות ושיעורים על יום הכיפורים, באתר ישיבה
• אליעזר שביד, יום הכיפורים: וידוי, כפרה ותשובה, באתר פשיטא
• בנימין לאו, צלילה במקווה הכפרה, באתר הארץ, 27.9.2009
• יום כיפור - היום הקדוש בשנה, אתר he.chabad.org
• רחל אליאור, כיפורים כפרה, טומאה וטהרה - זיכרון ושכחה, 'באר העבר' ותהום הנשייה, בתוך : דברים חדשים עתיקים- מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך כב (תשע"א), עמ' 52-3