כלכלת המדינה האסלאמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאז 2012, המדינה האסלאמית הפיקה דוחות שנתיים המספקים מידע מספרי על פעילותה הכלכלית, לכאורה במטרה לעודד תורמים פוטנציאליים[1][2].

באמצע 2014, שירות הביון הלאומי העיראקי השיג מידע מפעיל המדינה האסלאמית שחשף כי לארגון יש נכסים עם שווי מוערך של כ-2 מיליארד דולרים[3], מה שהופך את הארגון לארגון הטרור העשיר ביותר בעולם[4] כשלושה רבעים מהסכום הזה מיוצגים על ידי נכסים שנתפסו לאחר שהקבוצה כבשה את מוסול ביוני 2014; זה כולל אולי גם כ-429 מיליון דולר שנבזזו מהבנק המרכזי של מוסול וכמות גדולה של מטילי זהב שנגנבו ממספר בנקים אחרים במוסול[5][6]. עם זאת, מאוחר יותר הטילו גורמי מודיעין רבים ספק בשאלה אם הארגון אכן הצליח לגנוב סכום שכזה מהבנק המרכזי[7].

על פי מחקר משנת 2015 של ה-FATF, יש לארגון המדינה האסלאמית שישה מקורות הכנסה עיקריים:

  • הכנסות מכיבוש שטחים (כולל גניבה של נכסים, שליטה בבנקים ובמאגרי נפט וגז ומיסוי)
  • מיסוי על האוכלוסייה הלא מוסלמית (ג'יזיה)[8]
  • חטיפה אנשים תמורת כופר[9]
  • תרומות של ארגונים פרו-אסלאמיסטים
  • תמיכה חומרית הניתנת על ידי לוחמים זרים
  • גיוס כספים באמצעות רשתות התקשורת של הארגון[10]

הכנסות מנפט וחשמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ייצור והברחת נפט במדינה האסלאמית

המדינה האסלאמית מרוויחה עשרות מיליוני דולרים מייצוא נפט (שהופק משדות נפט שנכבשו בידי הארגון) אל אזורים שמחוץ לסוריה, כמו טורקיה, ירדן, עיראק ואיראן. פקיד במחלקת האוצר של ארצות הברית העריך שב-2014 לבדה הרוויח הארגון מיליון דולר ביום מייצוא נפט למדינות באזור[11]. עם זאת, הערכה מדויקת של ההכנסות האמיתיות של המדינה האסלאמית מנפט היא קשה, מכיוון שקשה לעקוב אחר מכירות בשוק השחור[12].

יצוא נפט שהופק משדות נפט שנכבשו הכניס עשרות מיליוני דולרים למדינה האסלאמית[13][14]. פקיד משרד האוצר האמריקני העריך ב-2014 שדאעש הרוויח מיליון דולר ביום מיצוא נפט, שחלק גדול ממנו נמכר באופן לא חוקי בטורקיה. באותה שנה, אנליסטים של אנרגיה מדובאי העלו את הכנסות הנפט המשולבות מהתפוקה העיראקית-סורית של דאעש ל-3 מיליון דולר ליום[15]. הערכה מדויקת של ההכנסות האמיתיות של המדינה האסלאמית מנפט היא קשה, מכיוון שקשה לעקוב אחר מכירות בשוק השחור[12].

ב-2014, רוב המימון של הארגון הגיע מייצור ומכירת אנרגיה; הארגון שלט בכ-300 בארות נפט בעיראק לבדה. כמו כן, הארגון השתמש כ-60% מיכולת הפקת הנפט של סוריה (שהיה למעשה כחמישית מהקיבולת הפעילה של המדינה באותם ימים). למרות השליטה בכמויות גדולות של מאגרי נפט, התקשה הארגון לנצל ולהפיק את הנפט ביעילות בעקבות חוסר במשאבים. מכירות נפט רבות הסתמכו על שוק שחר שפעל לייצוא הנפט דרך טורקיה, רבים מהמבריחים (ואף גורמים במשמר הגבול הטורקי) שסייעו לסדאם חוסיין להתחמק מהסנקציות שהוטלו על עיראק עזרו גם לארגון לייצא נפט[16][17].

הארגו גם מכר חשמל מתחנת כוח שנכבשו בצפון סוריה[18].

מכירת עתיקות וחפצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכירת עתיקות וחפצים בעלי חשיבות היסטורית היו מקור המימון השני בגודלו עבור הארגון, בשיאו של הארגון יותר משליש מהאתרים ההיסטוריים החשובים בעיראק היו בשטחים שהיו תלת שליטת הארגון. לדוגמה, הארגון בזז את הארמון הגדול של אשורנצירפל השני ששכן בכלח. הארגון מכר בשוק השחור לוחות, כתבי יד, כתבי יתדות ועתיקות למבריחים מטורקיה וירדן. קשה למדוד במדויק את ההכנסות מחפצים, מכיוון שהם נמכרים בעיקר בשוק השחור, אבל נשיונל ג'יאוגרפיק מעריכים כי המכירות הניבו לארגון עשרת מיליוני דולרים. בנוסף למכירת החפצים עצמם, הארגון גובה מיסים מסוחרים שמבריחים עתיקות משטחי המדינה האסלאמית.

מיסוי וסחיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון המדינה האסלאמית גובה מיסים וסוחט אזרחים רבים. כך למשל, יהודים, נוצרים וזרים נדרשים לשלם מס גולגולת הנקרא ג'יזיה[19][11]. שיעור המס נקבע על פי הכנסתו של האדם. למס יש בסיס היסטורי המוזכר מספר פעמים בקוראן. הארגון מעודד השתלבות מקצועות אחרים מלבד לחימה בג'יהאד מאחר שהם נחוצים לניהול המדינה. מי שעוסק במקצועות אלה חייב לשלם זכאה (מס שאף הוא בעל קשר לקוראן והוא חלק מאחד חמשת עמודי האסלאם). מס זה הוא בדרך מס של 2.5% מרווחיו של אדם פרטי על נכסיו. הארגון גם גובה מיסים מייבוא וייצוא של מוצרים לשטחו.

מלבד זאת, הארגון נוהג להשיג כסף באמצעות סחיטה באיומים (פרוטקשן), למשל נהגי משאיות ובעלי עסקים נאלצים לשלם פרוטקשן על מנת שחברי הארגון לא יפוצצו את בתי העסק והמכוניות שלהם. כמו כן, שוק בנקים מהווה מקור הכנסה צדדי נוסף לארגון[20].

למעשה. הארגון גם מומן בעקיפין על ידי ממשלת עיראק, מאחר שהממשלה ממשיכה לשלם לאלפי עובדי הממשלה שממשיכים לעבוד באזורים שבשליטת הארגון, לאחר שהם מקבלים את המשכורת הארגון בדרך כלל מחרמים מחצית מהמשכורת אותם קיבלו[21].

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח שבין נהר החידקל לנהר הפרת מופקת מחצית מייבול החיטה השנתי של סוריה ושליש מייבול החיטה של עיראק. ארגון המזון והחקלאות מעריך כי 40% משטחי החיטה של עיראק היו נמצאים בעבר בשליטת הארגון. על פי ההערכות, הארגון מחרים גידולי חיטה ושעורה ואף מחרים ציוד חקלאי. הארגון מקיים בקרה קפדנית על ייצור והפצת היבולים[22].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Matthews, Dylan (24 ביולי 2014). "The surreal infographics ISIS is producing, translated". Vox. נבדק ב-25 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Khalaf, Roula; Jones, Sam (17 ביוני 2014). "Selling terror: how Isis details its brutality". Financial Times. נבדק ב-18 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Chulov, Martin (15 ביוני 2014). "How an arrest in Iraq revealed Isis's $2bn jihadist network". The Guardian. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Moore, Jack (11 ביוני 2014). "Mosul Seized: Jihadis Loot $429m from City's Central Bank to Make Isis World's Richest Terror Force". International Business Times. UK. נבדק ב-19 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Carey, Glen; Haboush, Mahmoud; Viscusi, Gregory (26 ביוני 2014). "Financing Jihad: Why ISIS Is a Lot Richer Than Al-Qaeda". Bloomberg News. נבדק ב-19 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ McCoy, Terrence (12 ביוני 2014). "ISIS just stole $425 million, Iraqi governor says, and became the 'world's richest terrorist group'". The Washington Post. נבדק ב-18 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "U.S. Official Doubts ISIS Mosul Bank Heist Windfall". NBC News. 24 ביוני 2014. נבדק ב-22 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Sly, Liz (באוקטובר 2015). "They freed a Syrian town from ISIS. Now they have to govern it". Washington Post. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Inside the Islamic State kidnap machine". BBC News (באנגלית בריטית). 2015-09-22. נבדק ב-2016-10-09.
  10. ^ "Financing of the Terrorist Organisation Islamic State in Iraq and the Levant" (PDF). Financial Action Task Force. בפברואר 2015. נבדק ב-19 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Bronstein, Scott; Drew Griffin (7 באוקטובר 2014). "Self-funded and deep-rooted: How ISIS makes its millions". CNN. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 "Financing of the Terrorist Organisation Islamic State in Iraq and the Levant (ISIL)," 14.
  13. ^ Gardner, Frank (9 ביולי 2014). "'Jihadistan': Can Isis militants rule seized territory?". BBC News. נבדק ב-17 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Karouny, Mariam (4 בספטמבר 2014). "In northeast Syria, Islamic State builds a government". Reuters. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Leigh, Karen (2 באוגוסט 2014). "ISIS Makes Up To $3 Million a Day Selling Oil, Say Analysts". ABC news. נבדק ב-8 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ di Giovanni, Janine; McGrath Goodman, Leah; Sharkov, Damien (6 בנובמבר 2014). "How Does ISIS Fund Its Reign of Terror?". Newsweek. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Solomon, Erika (28 באפריל 2014). "Syria's jihadist groups fight for control of eastern oilfields". Financial Times. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Fisher, Max (12 ביוני 2014). "How ISIS is exploiting the economics of Syria's civil war". Vox. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Kulish, Matthew Rosenberg, Nicholas; Myers, Steven Lee (29 בנובמבר 2015). "Predatory Islamic State Wrings Money From Those It Rules". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-30 בנובמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Lister, Tim (13 ביוני 2014). "ISIS: The first terror group to build an Islamic state?". CNN. נבדק ב-14 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Peritz, Aki (4 בפברואר 2015). "How Iraq Subsidizes Islamic State". The New York Times. נבדק ב-25 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Financing of the Terrorist Organisation Islamic State in Iraq and the Levant (ISIL)," 15.