סדאם חוסיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתי
(28 באפריל 1937; אל-אווג'ה, סמוך לתיכרית - 30 בדצמבר 2006) (בגיל 69)
Iraq, Saddam Hussein (222).jpg
שם בשפת המקור صدام حسين عبد المجيد التكريتي
מדינה עיראק
מפלגה מפלגת הבעת'
בת-זוג סג'ידה
נשיא עיראק ה-5
תקופת כהונה 16 ביולי 1979 - 9 באפריל 2003 (23 שנים)
הקודם בתפקיד אחמד חסן אל-בכר

סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתיערבית: صدام حسين عبد المجيد التكريتي, תעתיק מדויק: צדאם חסין עבד אלמג'יד אלתכריתי; 28 באפריל 193730 בדצמבר 2006), עריץ עיראקי ששלט בעיראק החל משנת 1979 ועד לכיבוש בירת עיראק, בגדאד, על ידי ארצות הברית במלחמת עיראק ב-9 באפריל 2003.

חוסיין, איש מפלגת הבעת', דגל בפאן-ערביות חילונית, בהתפתחות הכלכלה ובסוציאליזם. סדאם היווה דמות מרכזית בהפיכת 1968 בעיראק, אשר הובילה את מפלגתו לשלטון עוצמתי ארוך שנים.

כהונתו של חוסיין כנשיא עיראק התאפיינה בשלטון סמכותי ועוצמתי אשר דיכא זכויות אדם, בעוד הוא עצמו בזבז סכומי כסף עצומים וחי חיי פאר והדר בארמונות שונים אשר בנה מכספי המדינה ברחבי עיראק. ממשלו של סדאם הוביל בין השאר, למלחמת איראן-עיראק בין השנים 1980-1988 וכן למלחמת המפרץ בשנת 1991. בנוסף, חוסיין דיכא ומנע זכויות מקבוצות אתניות ומגזרים דתיים אשר נחשבו למאיימים על השלטון וכן מכאלה אשר דרשו אוטונומיה או עצמאות. ברבות ממדינות ערב נחשב חוסיין לגיבור בשל יחסו השלילי לארצות הברית ולישראל בפרט. בקרב מדינות המערב ובקהילה הבינלאומית חשו אליו איבה ואי-אמון, בעקבות פעולותיו במלחמת המפרץ.

חוסיין הודח על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה במהלך מלחמת עיראק, הועמד לדין על ביצוע פשעים נגד האנושות בפני בית הדין העיראקי המיוחד שהוקם על ידי ממשלת הביניים העיראקית. בנובמבר 2006 נגזר עליו מוות בתלייה, וגזר הדין בוצע ב-30 בדצמבר 2006 על ידי תליין שיעי, בנוכחות מספר עדים מהממשל העיראקי ואיש דת מוסלמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדאם חוסיין נולד ב-28 באפריל 1937 בכפר אל-עוג'ה שליד תיכרית, בצפון עיראק. אמו ניסתה לשים קץ לחייה עוד בהיותו ברחמה, לאחר שאיבדה את בעלה ובנה הגדול. סדאם טולטל בין בית אמו, שנישאה מחדש לגבר שהרבה להתעלל בסדאם הצעיר, לבין דודו חייראללה. חייראללה המהפכן חינך את אחיינו על ברכי הלאומנות והחדיר בו ערכים אלימים. כבר בילדותו העריץ סדאם את אדולף היטלר, ובתקופת מאסרו חקר את דמותו של יוסף סטלין[דרושה הבהרה] והושפע משיטות ההרתעה שאימץ בתקופת שלטונו. ב-1955 נכשל בבחינות לאקדמיה הצבאית, ובעקבות כך הצטרף ב-1956 למפלגת הבעת' הסוציאליסטית.

דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תפיסתו

בשנת 1968 - השתתף בהפיכה שהפכה את אחמד חסן אל-בכר לשליט עיראק. סדאם חוסיין הפך למספר שתיים בשלטון החדש. מכיוון שהנשיא היה אדם חלש וחולני, נעשה סדאם חוסיין לשליט בפועל של עיראק.

ב-1976 הוענקה לו דרגת גנרל, על אף שלא שירת כלל בצבא.

ב-16 ביולי 1979 הפך לנשיא עיראק לאחר שהכריח את אל-בכר להתפטר. מראשית שלטונו חתר לצייד את ארצו בנשק לא קונבנציונלי.

ב-22 בספטמבר 1980, קצת יותר משנה לאחר תחילת כהונתו כנשיא, פתח במלחמה עם איראן, שנמשכה 8 שנים ללא הכרעה. בין השנים 1988-1987 - ביצע מעשי טבח בכורדים שבחלקה הצפוני של עיראק, תוך שימוש בנשק כימי. מספר הנרצחים נאמד בין 50,000 ל-100,000 איש רובם אזרחים. ב-2 באוגוסט 1990, בפיקודו של חוסיין, פלש צבא עיראק לכווית וכבש אותה. בעקבות כיבוש כווית הקימה ארצות הברית קואליציה של מדינות לגירוש הפולשים. מלחמת המפרץ שבה פעלה הקואליציה נגד כוחות עיראק, החלה ב-17 בינואר 1991 והסתיימה בפברואר 1991 בגירוש הכוחות העיראקיים מכווית. במהלך מלחמה זו נורו מעיראק עשרות טילי סקאד על ישראל.

ב-20 בפברואר 1996 ציווה להרוג את שני חתניו, שחזרו מירדן לאחר שהבטיח להם שלא ייפגעו. סדאם חוסיין הפסיק להיות נשיא עיראק לאחר כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית במלחמת עיראק (מרץ 2003). סדאם נמלט מפני הכוחות האמריקאים והסתתר מפניהם. ארצות הברית הכריזה על פרס של 25 מיליון דולר למי שיספק מידע שיוביל למעצרו של סדאם. ב-22 ביולי 2003 הרגו כוחות ארצות הברית את שני בניו, עודאי וקוסאי חוסיין. ב-13 בדצמבר 2003 נתפס סדאם על ידי כוחות צבא ארצות הברית בעיר אדוואר, הנמצאת 15 ק"מ דרומית לתיכרית שבעיראק.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בנובמבר 2006, לאחר משפט פומבי בבגדאד שארך כשנה, נגזר דינו של חוסיין למוות. סדאם הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות, על חלקו בהוצאה להורג של 148 שיעים תושבי העיירה דוג'ייל בחודש יוני 1982, לאחר ניסיון התנקשות שהתרחש בעת שביקר במקום. ב-25 בדצמבר 2006 דחה השופט במשפטו את הערעור שהגיש וקבע כי חוסיין יוצא להורג בתלייה בתוך 30 יום. זאת, לאחר שנדחתה בקשתו למיצוי הדין בירייה.

בבוקרו של 30 בדצמבר 2006, הוצא חוסיין להורג בתלייה, והוא בן 69 במותו. מצלמות טלוויזיה תיעדו את ההכנות שקדמו לתלייתו, וכן פורסמה תמונתו לאחר ביצוע גזר הדין. תגובות סותרות הובעו בעיראק וברחבי העולם. בעיראק עצמה יצאו אלפי השיעים והכורדים לרחובות בקריאות שמחה על מותו של מי שכונה "הקצב מבגדד". לעומתם, בקרב בני העדה הסונית בעיראק ובעולם הערבי התאבלו רבים על מותו של המנהיג. בעולם התפצלו התגובות. בעוד רבים בעולם המערבי, כגון ארצות הברית ואוסטרליה, בירכו על מותו של הרודן וקראו לכך "ניצחון לעם העירקי", היו מדינות רבות שגינו את עצם ההוצאה להורג. בין המדינות המגנות ניתן למנות את הממלכה המאוחדת, רוסיה, איטליה, שווייץ, ספרד, אוסטריה, הונגריה, הולנד, אוקראינה ומדינות נוספות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי עיראק
מוחמד נג'יב א-רובעי - עבד א-סלאם עארף - עבד א-רחמן אל-בזאז - עבד א-רחמן עארף - אחמד חסן אל-בכר - סדאם חוסיין - ג'יי גארנר (צבא ארצות הברית) - פול ברמר (הרשות הזמנית של כוחות הקואליציה בעיראק) - ע'אזי אל-יאוור - ג'לאל טאלבאני - פואד מעצום
דגל עיראק כיום