ירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בממלכה במזרח התיכון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ירדן (פירושונים).

ממלכת ירדן (שמה הרשמי: "הממלכה הירדנית ההאשמית", المملكة الأردنّيّة الهاشميّة, אָלְמָמְלָכָּה (א)לְאֻרְדֻּנִּיָּה (א)לְהַאשִמִיָּה) שוכנת במזרח התיכון, והיא גובלת בצפון בסוריה, במערב בישראל, בדרום בים סוף (מפרץ אילת) ובערב הסעודית, במזרח בערב הסעודית ובצפון מזרח בעיראק.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 2.1 קשרי ישראל וירדן 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 4.1 אזורי ממלכת ירדן 4.2 אקלים 4.3 אתרי תיירות 5 דמוגרפיה 6 תרבות 6.1 קולנוע 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ממלכת ירדן

עבר הירדן המזרחי, הידוע כיום כממלכת ירדן, היה החל מהמאה ה-16 כלול בשטח מחוז דמשק שבאימפריה העות'מאנית ולא היה לו ייחוד היסטורי משלו, ולאחר סיום מלחמת העולם הראשונה היה חלק מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל (שהובטח ליהודים בהצהרת בלפור). בשנת 1921, בעקבות "ועידת קהיר", החליטה הממלכה המאוחדת להוציא את האזור שממזרח לנהר הירדן (למעט שטחים בעמק הירדן דרומית לים כנרת ומזרחית לו ול|הירדן|ירדן]] הצפוני) מהשטח בו יוקם הבית הלאומי היהודי ולכונן בו אמירות ערבית בראשות עבדאללה הראשון, שהוא ומשפחתו (השושלת ההאשמית) עזרו רבות לבריטים במלחמה במאבקם בשלטון הטורקי. "האמירות ההאשמית של עבר הירדן" שהוקמה היתה יישות אדמיניסטרטיבית נפרדת מפלשתינה (א"י), אולם, נמצאה תחת שלטון המנדט הבריטי וכפופה לנציב העליון הבריטי. בשנת 1944 קבלה האמירות עצמאות והפכה להיות "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן". האמיר עבדאללה הפך להיות המלך עבדאללה.

הממלכה שקיבל עבדאללה הראשון הייתה שונה מאוד מן הממלכה של ימינו, שכן הרכבה הדמוגרפי כלל בעיקר ערבים בדואים, אשר היו נאמנים לשושלת ההאשמית. מלחמת העצמאות של ישראל ב-1948 הביאה עמה גל של מאות-אלפי פליטים פלסטינים שחצו את הירדן וקיבלו אזרחות, והפכו עד מהרה לרוב תושבי הממלכה, בנוסף לשלטון על הפלסטינים בגדה המערבית שסופחה במלחמה (והשלטון הירדני עליה הוכר רק על ידי הממלכה המאוחדת ופקיסטן). לאחר סיפוח הגדה המערבית, שונה שם הממלכה ו"הממלכה ההאשמית של עבר הירדן" הפכה להיות "הממלכה הירדנית ההאשמית". עבדאללה נרצח ביולי 1951 על ידי פלסטיני בעת ביקור בהר הבית. את כיסאו של עבדאללה ירש בנו הבכור טלאל, אך הוא הודח לאחר שנה בשל מחלת רוח. בנו הקטן של טלאל, חוסיין, עלה לשלטון במקומו והוכתר למלך בשנת 1953 בהיותו בן 18.

שלטונו של המלך הצעיר היה בתחילה לא יציב. היו אלו שנים בהן פרחה התנועה הלאומית הערבית מיסודו של גמאל עבד אל נאצר. ממשליהם של מלכים ברחבי העולם הערבי קרסו לטובת כתות של קצינים בעלות אופי לאומי ופאן ערבי כבמצרים ובעיראק. פלסטינים מהגדה המערבית סייעו בתחילת שנות ה-50 לפדאיון המצרי בפעולותיהם נגד ישראל, והצבא הירדני נאלץ לרסן אותם. בשנת 1964 הוכרז על הקמת אש"ף בהר הזיתים שבירושלים אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) שהיווה ארגון-גג לכל התנועות הפלסטיניות (ובראשן פת"ח) שהתבסס בעיר כראמה. יש לציין כי ממלכת ירדן לא עודדה את הקמת הארגון, לעומת מדינות ערביות אחרות, שראו בכך הזדמנות להשלת החובה המוטלת עליהם על שחרור העם הפלסטיני. בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על כ-6000 קמ"ר שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה (מעל 6% משטח הממלכה), תמורת רצועת חוף של 12 קילומטרים דרומית לעיר עקבה.

טעות אסטרטגית משמעותית מצד חוסיין הייתה ההצטרפות של ירדן למלחמת ששת הימים, אשר גרמה לאבדן שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים. חוסיין לא חזר על טעות זו, ונמנע מלהצטרף לסוריה ולמצרים במלחמת יום הכיפורים. למעשה, הוא אף נפגש עם ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, והזהירה בדבר התקיפה הקרובה של מדינות ערב (המלך חוסיין נפגש מספר פעמים עם גולדה מאיר עוד לפני פרוץ המלחמה).

בנוסף, תוצאות מלחמת ששת הימים הביאו לפריחה של הלאומיות הפלסטינית, וחוסיין נאלץ להתמודד עם הארגונים פלסטינים החמושים אשר התבססו בממלכתו (כאשר 80% מאזרחי ממלכתו הינם ממוצא פלסטיני) ותקפו משטחה את ישראל, שהגיבה בפעולות תגמול (פעולת כראמה ב-1968) בהם השתתף גם הצבא הירדני. תגובתו האלימה של חוסיין למצב הידועה בכינוי "ספטמבר השחור", נגרמה בספטמבר 1970 בעקבות נסיון התנקשות כושל בחייו, כאשר סוריה עודדה קבוצות פלסטיניות למרוד בממלכה. בספטמבר השחור טבח חוסיין באנשי פת"ח והארגונים הפלסטינים (תוך נסיון של סוריה לפלוש מהצפון), וסילק את הנהגותיהם מהמדינה, לדרום לבנון (שם למעשה הוקם פת"ח לנד, והחמירה את בעיית הפליטים הפלסטינים והטרור הפלסטיני מלבנון).

החל מסוף שנות השישים ניהל חוסיין מערכת יחסים סודית עם ישראל, שהפכה להיות גלויה יותר ויותר עד לחתימת הסכם השלום בשנת 1994. במצב עדין עמדה הממלכה בימי מלחמת המפרץ הראשונה כאשר חוסיין נדרש לאזן בין האינטרסים של סדאם חוסיין, שנתמך על ידי הארגונים הפלסטינים, אשר היה בכוחם לנסות ולערער את המצב הפנימי במדינה ובין האינטרסים של מדינות הקואליציה. בשנות התשעים החל מצב בריאותו של חוסיין מדרדר. מזה שנים היה ידוע כי יורשו הוא הנסיך חסן, אחיו הצעיר. סמוך למותו הדיח חוסיין את אחיו מתפקיד יורש העצר, ומינה לתפקיד זה את בנו עבדאללה, אשר עלה לשלטון עם מותו של חוסיין, בשנת 1999.

עבדאללה השני הוא מלך צעיר ומתון, בעל חינוך בריטי ונטייה פרו מערבית ברורה. נראה כי הוא מצליח לשמר את מורשת אביו, לאזן בין הגורמים השונים בממלכתו, ולשמור על כיסאה של השושלת ההאשמית, אל מול הזעזועים העוברים על המזרח התיכון בתקופת מלכותו, לרבות אינתיפאדת אל-אקצה, פיגועי ה-11 בספטמבר ומלחמת המפרץ השנייה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של ירדן

בשנת 1952, בזמן שלטונו הקצר של המלך טלאל, חוקקה חוקה חדשה. תחת החוקה ירדן הוא מונרכיה חוקתית, אף על פי כן ניתן יותר כוח למונרך מאשר במדינות אירופה השונות כמו הממלכה המאוחדת והולנד.

לאחר ניסיון ההפיכה בשנת 1957 פיזר המלך חוסיין את הפרלמנט. בשנת 1989 הוא החזיר את הבחירות הפרלמנטריות והתיר בהדרגה ליברליזציה פוליטית. בשנת 1992 הותר להקים מפלגות פוליטיות, ובשנת 1993 ירדן קיימה את הבחירות הרב מפלגתיות הראשונות שלה מאז 1956. בשנות ה-2000, בדומה למדינות ערביות אחרות במזרח התיכון, חלה התחזקות בכוחן של המפלגות האסלאמיסטיות. כך, בבחירות הפרלמנטריות האחרונות ביוני 2003 זכו האחים המוסלמים (תחת השם "חזית הפעולה האסלאמית") ב-20 מתוך 84 מושבי הפרלמנט.

[עריכה] קשרי ישראל וירדן

ערך מורחב – יחסי חוץ ישראל וירדן

קשרי מדינת ישראל וירדן התאפיינו ביחס של דואליות במשך כל תקופת הסכסוכים בין ישראל ומדינות ערב. למרות שעבר הירדן הייתה חלק מהמנדט שעליו חלה הצהרת בלפור, ולמרות שהבריטים התכחשו להתחייבותם ונתקו את עבר הירדן כדי להקים שם את האמירות (נסיכות) ההאשמית, הכירה ההנהגה בישראל כמעט מההתחלה בריבונות ההאשמית והיו מגעים לכינון שלום.

עוד המלך עבדאללה, סבו של המלך חוסיין, חיפש אחר מסילות השלום עם היישוב היהודי בארץ ישראל, כשערב מלחמת העצמאות היו נסיונות לפשרה בינו לבין נציגי היישוב היהודי (בראשות גולדה מאיר) בהם הציעה בין היתר להקים מדינה דו-לאומית משותפת, אך כולם נדחו. כאשר מדינות ערב תקפו את היישוב היהודי עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, היה הצבא הירדני (שנקרא אז "הלגיון הערבי") בתוכם, והסב אבדות קשות בירושלים ובגוש עציון. חיילי הלגיון היו תחת שלטון בריטי וקיבל חינוך בריטי, והתייחסו לשבויים הישראליים טוב מאשר כל מדינות ערב.

לחוסיין מלך ירדן היה יחס מיוחד לעם הישראלי. הוא היה היחיד שהיה מוכן לקבל פניות מקדימות של ממשלת ישראל. הגבול בין המדינות פעל למעשה כאילו אין מצב מלחמה. הוא היה פתוח למעבר סחורות וגם למעברם של תושבי השטחים. ב-1973 אף נפגש חוסיין עם ראש הממשלה גולדה מאיר והזהיר אותה ממלחמת יום כיפור המתקרבת.

בשנת 1994 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן וכונן שלום בין המדינות. כיום היחסים בין ישראל לירדן חמים, ומעברי הגבול פתוחים, אם כי משמשים בעיקר תיירים, תושבי השטחים ואנשים עסקים הנמצאים בקשרים עסקיים עם ירדן. קיימות מספר יוזמות עסקיות כגון מפעלי טקסטיל ישראלים בירדן, התוכנית לעשות שימוש בשדה התעופה הבינלאומי בעקבה על ידי טיסות הנוחתות בישראל, ויוזמות נוספות באזור הסחר הישראלי - ירדני החופשי, בבקעת הירדן.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ירדן

הגידולים העיקריים בחלקה המזרחי של בקעת הירדן הם עצי הדרים וירקות. ברמה מגדלים בעיקר חיטה ושעורה, ובאזורים הצחיחים רועים עדרי גמלים וצאן. כמות המשקעים במרכז ירדן מועטה, והיא אף פוחתת ככל שהולכים מזרחה.

ירדן ענייה במחצבים פרט לפוספטים שאותם כורים בסביבות עמאן. כמו כן ירדן מנצלת את אוצרות המלח האשלג והברום שבמימי ים המלח.

בשנת 1975 שבה החלה מלחמת האזרחים בלבנון העבירו בעלי הון ערבים את השקעותיהם מלבנון לירדן, יסדו בה מפעלי תעשייה, בנו שכונות מגורים ובנייני משרדים.

בשנת 1980 ירד ערכו של הדינר הירדני וממשלת ירדן נאלצה להטיל הגבלות על יבוא של מוצרי מותרות כדי להתגבר על הגירעון הכבד במאזן התשלומים שלה.

בעקבות תמיכת המלך חוסיין בסדאם חוסיין, שליט עיראק, בעת מלחמת המפרץ הראשונה, גרמה למדינות המפרץ ולסעודיה להפסיק את מכירת הנפט והסיוע לממלכה הירדנית, מה שגרם לקשיים כלכליים ניכרים.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של ירדן

[עריכה] אזורי ממלכת ירדן

ניתן לחלק את ירדן לשלוש רצועות אורך:

• חלקה המזרחי של בקעת הירדן.
• הרי עבר הירדן.
• המדבר של ירדן (הנמצא בין המדבר הסורי למדבריות חצי-האי ערב).

לפי הכתוב בתנ"ך, לאורך תקופות ארוכות היו חלקים מעבר הירדן שייכים לארץ ישראל. לעתים, כמו בימי דוד המלך, היה כל האזור ההררי של ירדן מעקבה ועד הירמוך שייך לממלכת ישראל.

בצפון נמצא הגלעד (הנקרא היום עג'לון). במרכז, בין נחל יבוק לנחל ארנון נמצא חבל עמון ומדרום לו חבל מואב שבירתו מואב המקראית. מדרום למואב שוכן חבל אדום שבירתו מעאן, היא מעון המקראית.

[עריכה] אקלים

ברמת עבר הירדן שורר חום עז בקיץ, וקור עז בחורף. בחלקה המזרחי של בקעת הירדן החורף חמים והקיץ לוהט. בצפון במרכז ובדרום האקלים צחיח ולכן מועדת החשיבות החקלאית רק לעמק הירדן הצפוני עד הירמוך.

[עריכה] אתרי תיירות

• פטרה (ידועה בכינוי "הסלע האדום"), עיר הבירה של הנבטים. העיר חצובה בסלע, ונחשבה כמשאת נפש של צעירים ישראליים.
• ג'רש, שרידי עיר יוונית-רומאית מצפון לעמאן.
• הר נבו, המקום ממנו השקיף משה רבנו על הארץ המובטחת.
• הור ההר, שלפי המסורת היהודית נקבר בה אהרון הכהן.
• מידבא, האתר בו נמצאה רצפת הפסיפס עם מפת מידבא.
• ואדי ראם, הנחשב לאחד מנופי המדבר היפים בעולם. אתר תיירות עצום אליו נוהרים רבבות תיירים, אם לטיולי נופש וג'יפים, ואם לטיולים אתגריים המשלבים טרקים וטיפוס סלעים.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ירדן

ב-1947 מנתה אוכלוסיית ירדן כ-450,000 נפש בלבד. מאז גדלה במהירות הודות לשני גלי ההגירה של פליטים מארץ ישראל שנהרו לירדן בזמן מלחמת העצמאות של ישראל בשנת 1948, ובזמן מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

גלי הגירה אלו, שבמסגרתם זרמו לממלכת ירדן כחצי מיליון פליטים פלסטינים ושינו את המאזן הדמוגרפי בירדן לטובת האוכלוסייה הפלסטינית. אין אומדן מדויק של אחוז האוכלוסייה הפלסטינית בירדן, אך ההערכות נעות סביב 60% - 70%. המשטר הירדני ההאשמי חושש מאוד ממצב דמוגרפי זה, בהיותו מיעוט השולט על רוב, וזוהי גם אחת הסיבות לכך שמעולם לא נעשה סקר רשמי של נושא זה.

נכון לסוף 2005 מונה אוכלוסיית ירדן כ-5,800,000 נפש. רוב תושביה משתייכים לדת המוסלמית, בעיקר לזרם הסוני, ומיעוט הם נוצרים וצ'רקסים. השפה המדוברת בירדן היא ערבית.

[עריכה] תרבות

[עריכה] קולנוע

הרויאל פילם קומישן (מועצת הקולנוע הירדני) [1] הוא הגוף הממונה על תעשיית הקולנוע בירדן. הקומשינר הממונה על המועצה הוא עלי מאהר. בירדן הופקו בעזרת הרויאל פילם קומישן מספר סרטים קצרים, סרטי טלוויזיה ופיצ'רים אמריקאיים כמו "מלך העקרבים" ו"אינדיאנה ג'ונס 3".

[עריכה] לקריאה נוספת

• יוסף נבו, ירדן - החיפוש אחר הזהות, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ירדן

• אתר שגרירות ירדן בישראל (עברית)
• מידע על ירדן המתורגם מאתר הסי איי אי
• הטיימס הירדני
• ירדן - שער אל ערב
• צור שיזף, מדריך לירדן, באתר המחבר.
• ירדן, משרד החוץ
• ירדן, תרגום ועריכת כתבתה של Linda-Marie Singer