כנס האוקיינוס הארקטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כנס האוקיינוס הארקטי נערך באילוליסאט שבגרינלנד בין ה-27 במאי ל-29 במאי 2008. חמש ארצות, קנדה, דנמרק, נורבגיה, רוסיה וארצות הברית, דנו בנושאים מרכזיים הקשורים לאוקיינוס הקרח הצפוני. חשיבות המפגש נבעה מהתוכניות שהותוו במהלכו לקביעת כללים בנושאי איכות הסביבה, ביטחון התעבורה הימית, חיפוש מחצבים, בקרה על הפקת נפט מאזור הקוטב ושינועו, וחלוקת האחריות במקרי חירום אם כתוצאה מההתחממות העולמית ייפתחו נתיבי שיט חדשים באזור.

הכנס היה הראשון מסוגו בדרג מיניסטריאלי והשתתפו בו שרים מחמש המעצמות האזוריות. הוא התכנס על פי יוזמה של פר סטיג מולר, שר החוץ של דנמרק והאנס אנוקסן, ראש ממשלת גרינלנד, לאחר שהתרחשו כמה אירועים של מחלוקות טריטוריאליות באזור הארקטי, כולל המחלוקת על האי הנס ומשלחת ארקטיקה 2007.

מולר הצהיר "אנו חייבים למלא אחר מחויבויותינו באזור הארקטי עד שארגון האומות המאוחדות יקבל החלטה למי תהא הזכות לים ולמשאבים שבאזור. אנו חייבים להסכים על הכללים ומה לעשות אם שינויי האקלים יאפשרו הגדלת התעבורה הימית." גם סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי, הצהיר "אנו חייבים לשגר איתות פוליטי משותף, הן לתושבי המדינות שלנו, והן ליתר העולם, שחמש המדינות שלחוף האוקיינוס מתכוונות להתייחס לאפשרויות ולאתגרים באורח אחראי".

הקרחון המצטמק של אילוליסאט שימש רקע הולם לכנס המהווה נקודת ציון בנושא.

ראשי המשלחות בכינוס היו:

  • קנדה: גארי לון, השר למשאבי הטבע של קנדה
  • דנמרק: פר סטיג מולר, שר החוץ של דנמרק והאנס אנוקסן, ראש ממשלת גרינלנד
  • נורבגיה: יונאס גאהר סטור (Jonas Gahr Støre), שר החוץ של נורבגיה
  • רוסיה: סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי
  • ארצות הברית: ג'ון נגרופונטה (John D. Negroponte) סגן שרת החוץ האמריקאית

ב-28 במאי, יום לפני תום הכנס, הכריזו המשתתפים על הצהרת אילוליסאטאנגלית: Ilulissat Declaration), ובה התחייבו "ליישב בצורה מוסדרת טענות חופפות לבעלות טריטוריאלית" ולחסום "חקיקה בינלאומית מקיפה חדשה לקביעת השלטון באוקיינוס הארקטי"‏[1]

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכללת רק חלק מחברי המועצה הארקטית[2], ואי שיתופם של אחרים (עמים ילידים של האזור, איי פארו, איסלנד ושבדיה) עוררה מחלוקת.

בניסיון להגן על החלטת דנמרק שלא לשתף חברים מסוימים של המועצה הארקטית בכנס, הצהיר תומאס וינקלר (Thomas Winkler), שעמד בראש המחלקה למשפט בינלאומי של דנמרק: "מפגש זה באילוליסאט אינו מהווה תחרות למועצה הארקטית. הנושאים עליהם אנו הולכים לדון יהיו נושאים שהם בתחום אחריותן של חמש המדינות השוכנות לחוף האוקיינוס הארקטי."

תגובתו של אקאלוק לינגה (Aqqaluk Lynge), פוליטיקאי גרינלנדי ונשיא לשעבר של "מועצת האינואיטים שסביב הקוטב", הייתה חשש שהעמים הילידים של האזור הארקטי "נדחקים לשוליים". "לאינואיטים יש הגדרה משלהם לריבונות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רמז להתנגדותם של חמש המדינות לניסיון לקבוע לגבי האוקיינוס הארקטי הסדר דומה לזה שנקבע כלפי אנטארקטיקה, שהפך אותה לשטח בינלאומי.
  2. ^ גוף בינלאומי שנוסד ב-1996 שבו מיוצגים מדינות ועמים ילידים של אזור הקוטב