איכות הסביבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"הגולה הכחולה" - תמונה מפורסמת שצולמה מהחללית אפולו 17 ועזרה בקידום המודעות לאיכות הסביבה

איכות הסביבה (או הגנת הסביבה) הוא תחום עיסוק הנוגע ליחסי הגומלין בין האדם לבין סביבתו הטבעית או זו שנוצרה על ידו. המדעים המספקים מידע או פתרונות לתחום זה מכונים מדעי הסביבה, ועמם נמנים: אקולוגיה, מדעי האטמוספירה, מדעי כדור הארץ, הנדסה כימית, הנדסת מים ועוד. התחום הוא גם כר פורה לאידאולוגיות פוליטיות וחברתיות הקוראות להתחשבות רבה יותר בשיקולים סביבתיים במסגרת הפיתוח הכלכלי.

גבולות התחום ושמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת הפעילויות הכלולות בתחום איכות הסביבה תלויה בנקודת המבט. במובן המצומצם ביותר, דאגה לסביבה מתמצית בדאגה לשלומן של חיות הבר, ובעבר היה מקובל לצמצם אותה לפעילויות של שימור טבע בלבד.

הבעייתיות בעיסוק בסביבה, כך התברר, רחבה יותר הן במרחב המקום (זיהום אוויר ממכוניות, למשל, עלול לגרום לגשם חומצי ולהרס יער שנמצא מאות קילומטרים מהן) והן במרחב הזמן (זיהום תעשייתי שנקבר לפני עשרות שנים, למשל, עלול להשפיע על מי התהום כיום). עם הזמן התפתחה גם ההכרה כי בעיות סביבה אינן נוגעות רק לחיות הבר, אלא גם לבריאותם, לביטחונם ולאיכות חייהם של בני האדם היום ובעתיד. מורכבות נוספת של שאלת איכות הסביבה נובעת מקיומם של קשרי גומלין עמוקים וסבוכים בין הפעילות האנושית לבין הסביבה האקולוגית, למשל השפעתם של מכלי תרסיס על הידלדלות שכבת האוזון.

לאור קשרי גומלין אלה, התפתחו גישות הגורסות כי ההגנה על הסביבה מחייבת את החברה האנושית למהלך עמוק וקיצוני: לא רק הקמה של שמורות טבע, אלא סדרה של שינויים משמעותיים, בהם מעבר למקורות אנרגיה חלופיים, שינוי הרגלי אכילה (כך שהתפריט יהיה יותר צמחוני ומקומי), שינוי במערך התחבורה (מעבר לכלי רכב פחות מזהמים, הקטנת ההישענות על רכב פרטי לנסיעות, ואף שינוי כללי של תכנון התחבורה), מיחזור ועוד.

משמעות נרחבת זו של הגנה על הסביבה היא הבולטת כיום במרחב התקשורתי, הציבורי והפוליטי, והוא זה שבו עוסקים המשרדים והסוכנויות לאיכות הסביבה שהוקמו ברוב מדינות המערב. המאמץ מתמקד בפיתוח טכנולוגיות נוחות יותר לסביבה (כגון אנרגיה בת-קיימא, מיחזור, הפחתת זיהום וייעול השימוש במשאבי טבע), וכן בחקיקה ואכיפה של חוקים ותקנות נגד זיהום הסביבה. בתחום האקדמי והמסחרי נחקרות שיטות "ירוקות" יותר לייצור תעשייתי ויישומן בתחומים אחרים, כמו בנייה או תחבורה; בתחומים כמו הנדסה, תכנון ערים, אדריכלות ומדיניות ציבורית משולב ידע אקולוגי במחקרים ובתוכניות לעתיד.

ישנם הוגים ופעילי סביבה רבים המרחיבים עוד יותר את תחום העיסוק הסביבתי, עד כדי פילוסופיה כוללת, הנקראת חשיבה סביבתית. דעה נפוצה היא לדוגמה, כי גידול האוכלוסייה, הגידול בצריכה הפרטית לנפש, צמיחה כלכלית, ושינויים טכנולוגיים שונים (למשל הנדסה גנטית) מחריפים את השפעתו המזיקה של האדם על הסביבה, או את "טביעת הרגל האקולוגית" שלו, ואלו נתפסות כסיבות יסודיות יותר הגורמות להחרפתן של פגיעות סביבתיות אחרות. לדוגמה, ארגון גרינפיס נלחם לא רק למען שימור יערות העד, או נגד התחממות עולמית, אלא גם נגד נשק גרעיני והנדסה גנטית, כמו גם בעד סחר מקיים.‏[1] הזרמים הקיצוניים יותר, המכונים "ירוק כהה" מרחיבים את התחום עוד יותר ומכלילים בתוך נושא הסביבה כמעט כל היבט בהתנהגות החברה האנושית. פעילים המרחיבים את התחום באופן זה אינם נוהגים להשתמש במונח 'איכות הסביבה', הנתפס כמקביל ל'איכות חיים', ומצמצם לפיכך את הפעילות למען הסביבה לעיסוק בשיפור תנאי הסביבה לטובת האדם, אלא עוסקים גם בשינויים הרדיקליים שקבוצות אלו מעודדות.

בשל המורכבות הרבה של בעיות הסביבה החלו הוגים בתחום לאמץ גם שיטות ניתוח מתחום המערכות המורכבות, וקושרים בחקר הסביבה תחומים במדעי החברה והרוח, כגון כלכלה, היסטוריה ופילוסופיה, בנוסף לתחומים שהוזכרו לעיל (הנדסה, תכנון עירוני ואקולוגיה). גישתם של חוקרים אלה היא הוליסטית (כוללת) ומנוגדת למגמת ההתמחות והעיסוק בפרטים, המקובלת יותר בכלכלה המסורתית.

הפעילות המתמשכת של האדם בתחומי התעשייה והחקלאות הביאה לעלייה ברמת החיים ובאיכות החיים, אלא שתופעות זיהום האוויר, המים והיבשה שהופיעו בעקבות הפיתוח הכלכלי המואץ גרמו להפרת המאזן האקולוגי העדין השורר בטבע ולירידת איכות הסביבה.

ככל שהולכת וגדלה האוכלוסייה בעולם, וככל שעולה רמת החיים, כך הולך וגדל קצב הניצול של משאבי הטבע ואיכותם הולכת ויורדת. תיירות שנעשית בשטחי-בר בקרבת בעלי חיים עלולה לגרום לנזק לאיכות הסביבה או לפאונה ולפלורה המקומית. כדי למנוע פגיעה זו, נוצרה התיירות האקולוגית, שמנסה לצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה בתרבות ובסביבה שבה מבקרים התיירים.

אחת מהדרכים שהיו רווחות בעבר להימנע מזיהום הסביבה בפסולת מסוכנת (בארצות מפותחות) הייתה שינועה למדינות מפותחות פחות. תופעה זו הייתה אמורה להיעצר על ידי אמנת בזל (1989).

זיהום סביבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהום אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהום אוויר נוצר מפליטת גזים מכלי רכב, ממפעלי תעשייה משריפת עצים ומגורמים טבעיים (כמו התפרצויות געשיות). לפליטת גזים מכלי רכב ישנה השפעה ניכרת על זיהום האוויר במדינות המערביות, אם כי השימוש הנפוץ בדלק נטול עופרת ובממירים קטליטיים, תרמו רבות להפחתת הפליטה של כלי רכב.

מרכיב נוסף שפוגע בזיהום האוויר הוא שריפת זבל פיראטית. ביישובים חקלאיים ובמועצות מקומיות עניות מטפלים בזבל הביתי, החקלאי ותעשייתי על ידי שריפתו, במקום לפנות אותו לאתרים מסודרים ולשלם בהתאמה הטלי הטמנה. האוויר הנפלט בזמן השריפה כולל עשן הצורב בעיניים, וחומרים מזיקים הגורמים למחלות ריאה וסרטן.

נזקי קרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול השימוש בתקשורת סלולרית גרם להצבת מספר גדול של אנטנות משדרות באזורים מאוכלסים. קיים ויכוח מתמשך לגבי נזקי הקרינה מאנטנות אלה ומהמכשירים הסלולריים עצמם. קיימים גם סוגים נוספים של זיהומי קרינה - כמו כורים גרעיניים ושידורי רדיו וטלוויזיה.

פסולת מוצקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בפסולת מוצקה - אריזות, שאריות מזון, והפרשות היא נושא בעייתי בעולם כולו. השיטות הנפוצות כיום הן: הטמנה, שריפה ומיחזור. קיימת הסכמה רחבה בקרב המומחים שהפרדת פסולת במקור (אורגני - אנאורגני, ניתן למיחזור - לא ניתן למיחזור, וכדומה) היא צעד הכרחי לטיפול נאות בה.

זיהום מים ופסולת נוזלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהום מים יכול להיגרם מפסולת נוזלית כמו ביוב ביתי ופסולת תעשייתית. לעתים מוזרמת פסולת נוזלית לנחלים או לים ומזהמת אותם. במקרים אחרים מאפשרים לה להיספג באדמה ובכך לזהם מאגרים של מי תהום. מאמצים למנוע נזקים אלו כוללים הפרדה במקור ומיחזור. מיחזור של פסולת נוזלית עשוי להביא אותה לרמה הראויה להשקיה חקלאית (מי קולחין), לרחצה ואף לשתייה.

מפגעי רעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעש מעל רמה מסוימת נחשב זיהום סביבתי. רעש עלול לפגוע בחיי ובאיכות החיים של תושבי המקום. בישראל מוגדרת רמת רעש מותרת באזורים מאוכלסים המשתנה בין שעות היום והלילה.

שימוש במשאבים מוגבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחים פתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחים פתוחים הם שטחים שאינם מנוצלים למגורים, לתחבורה, לתעשייה, לחקלאות וכדומה. באזורים אלו מתקיימים הצמחים ובעלי החיים המקומיים, ובני-אדם יכולים להתרענן בהם מהסביבה האורבנית, לנפוש ולהימצא בסביבה טבעית יחסית. במקומות רבים בעולם (ובפרט בישראל), השטחים הפתוחים הם משאב הנמצא במחסור. ניתן לחלק את השטחים הפתוחים לשתי קטגוריות עיקריות: פארקים ושמורות טבע. פארק הוא שטח פתוח בתוך מרחב עירוני המאפשר לתושבים ליהנות מאפשרות נופש, משחק ומפגשים חברתיים בסביבה פתוחה וירוקה אך מלאכותית בעיקרה. שמורת טבע או שטח פתוח טבעי הוא שטח שהושאר במתכונתו המקורית, ללא התערבות אדם. שמורת טבע מאפשרת לאנשים לנפוש בסביבה אקולוגית טבעית וליהנות מהחי והצומח המקוריים באזור מגוריהם.

מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזורים גדולים על כדור הארץ, מים מתוקים הם משאב מוגבל. ישנם סוגים שונים של מאגרי מים: אגמים, קרחונים ומאגרי מי תהום. אגמים מתחדשים במחזוריות קצרה לעומת מי תהום וקרחונים. שימוש מושכל במשאבי טבע המתחדשים בתדירות נמוכה דורש שיקול דעת ואחריות לטווח ארוך. שימוש לא אחראי במי תהום עלול לגרום להמלחה של מאגרים תת-קרקעיים ולמחסור במים למשך שנים ארוכות. לאורך ההיסטוריה, מחסור במים היה גורם שכיח למלחמות בין מדינות. זיהום של מים נוצר על ידי פסולת של האדם, שפכי תעשייה, כימיקלים וכדומה.

הקשר בין כלכלה ושימוש במשאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש נבון במשאבים מוגבלים מהווה בעיה בה מתלבטים היום גורמים רבים בעולם. כמעט בכל המקרים, מדובר באיזון בין צרכים שונים. לדוגמה, בשימוש בשטחים פתוחים קיים קונפליקט בין הצורך לשכן אנשים במקומות עם נגישות לפרנסה לבין הרצון לדאוג לאיכות החיים של האנשים שכבר גרים במקום.

אחת הגישות להתמודדות עם דילמות מסוג זה היא שימוש בכלים כלכליים כמו תמחור. לדוגמה, כדי להחליט אם לשמור על שטח כפתוח, אפשר לנסות לשערך את הערך הכלכלי שלו. את הערך הכלכלי של שטח פתוח אפשר לשערך על ידי בדיקת ירידת ערך הדירות באזור במקרה של בנייה בשטח.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות היהדות הייחס לאיכות הסביבה אמביוולנטי. מצד אחד כתוב "והארץ נתן לבני אדם" ואילו מצד שני מוטלת על האדם חובה לשמור על עולמו של האל. ביטוי לזה אנו מוצאים בדברי המדרש‏[2] "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך". בהלכה נידונו שאלות שונות העוסקות ביחסה של התורה לאיכות הסביבה.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו אתר גרינפיס.
  2. ^ מדרש קהלת רבה פרשה ז'
  3. ^ על היחס שבין התורה ואיכות הסביבה ראו גם במאמר: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=44