התחממות עולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרשי הטמפרטורה הממוצעת בשנים נבחרות

התחממות עולמית הוא מונח המשמש לתיאור עלייה בטמפרטורה הממוצעת של פני השטח של כדור הארץ במהלך כמאה השנים האחרונות. התחממות עולמית הוא היבט אחד של שינוי אקלים.

הקהילה המדעית דנה בשאלת הגורמים להתחממות, כאשר קימת מחלוקת בין קבוצת הרוב שדעתה מוצגת בדוחות הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC), הטוענת שההתחממות היא תוצאה של פליטה מלאכותית של גזי חממה, לבין קבוצות מיעוט הטוענות שההתחממות נובעת משינויים אקלימיים טבעיים, או מסיבות אחרות שאינן קשורות לגזי החממה. נושאים משיקים לכך, נוגעים להשפעותיה החזויות של ההתחממות העולמית ולישימות פתרונות של אנרגיה ירוקה כאמצעי למיתון פליטות גזי החממה בעולם.

ההתחממות הצפויה עלולה להוביל לשינויי אקלים נוספים הכוללים את עליית פני הים, ולשינויים בכמויות המשקעים ואופן פיזורם. שינויים אלו עלולים גם להגדיל את התדירות ואת העוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו שיטפונות, בצורות, גלי חום והוריקנים, לשנות את התנובה החקלאית, לגרום לנסיגת קרחונים, להקטין את כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או לתרום להכחדת מינים ביולוגיים. עם זאת, קשה לקשר אירוע מסוים בהווה עם ההתחממות העולמית.

ההסכמה הכמעט כללית עם הטענה שההתחממות העולמית היא תוצאה של פליטה מלאכותית של גזי חממה, הובילה ללחץ על מנהיגי העולם לנקוט בצעדי חקיקה שיצמצמו את השימוש במקורות אנרגיה מתכלים, יעודדו מעבר לשימוש במקורות אנרגיה חלופיים, ובאופן כללי יפחיתו את חותם הפחמן (כמות גזי החממה הנפלטים) של מדינות העולם.

שינוי בטמפרטורה גלובלית ממוצעת (בפני השטח) מ-1880 עד 2012

טמפרטורת כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים היסטוריים של טמפרטורות

הטמפרטורה על פני כדור הארץ משתנה ממקום למקום, בהתאם לזמן ביום, לפי עונות השנה ובהתאם לגובה מעל פני הים. עם זאת למדעני אקלים יש שיטות להאחדת מדידות הטמפרטורה ממקומות שונים ברחבי העולם כדי להגדיר טמפרטורה עולמית, שהיא הממוצע של הטמפרטורה על־פני כל כדור הארץ לאורך השנה. שיטות כמו חציבת עמודי קרח בקרחונים, או תארוך השכבות השונות של הקרח מאפשרות לשחזר את הטמפרטורה העולמית לאורך התפתחות כדור הארץ. הנתונים באלפיים השנים האחרונות מוחלקים על־פני סקאלה של מאות שנים.

על פי ה-NCDC (המרכז הלאומי לנתוני אקלים של ארצות הברית National Climatic Data Center), יחסית לממוצע הטמפרטורה בשנים 1880 - 1900 עלתה הטמפרטורה בים ב-0.6 מעלות‏[1], ואילו הטמפרטורה ביבשה עלתה בשיעור גבוה הרבה יותר של 1.3 מעלות‏[2]. העלייה לא הייתה רציפה, וחלה בשתי תקופות: הראשונה בין השנים 1910 ו-1940, והשנייה בין השנים 1975 ו-2000. באמצע המאה העשרים הייתה תקופת יציבות ארוכה של למעלה משלושים שנה, וגם תחילת המאה ה-21 מאופיינת ביציבות בטמפרטורה‏[3]. הטמפרטורה בחלק התחתון של הטרופוספירה עלתה ב-0.12-0.22 מעלות צלזיוס בעשור מאז 1979. מגמות השינוי בטמפרטורה באלף השנים האחרונות שנויות במחלוקת‏[4], כאשר חלק מהחוקרים מאמינים כי הטמפרטורה העולמית הייתה יציבה למדי באלף השנים האחרונות, לפני 1850, ואילו אחרים מצביעים על תנודות משמעותיות, כמו התקופה החמה בימי הביניים המכונה "אופטימום ימי הביניים", ותקופת ההתקררות במאות 16-19, הידועה בשם "עידן הקרח הקטן".

מאז 1860, נערכו רישומי טמפרטורה שונים בפריסה עולמית ובדרגות שונות של דיוק ואמינות. חלק מהחוקרים, וכמוהם דוחות IPCC גורסים כי טעויות המדידה בגלל אפקט אי חום עירוני הן קטנות יחסית. מאז 1979 נערכות מדידות טמפרטורה לווייניות של הטרופוספירה. על בסיס נתונים אלו גיבש מכון גודארד לחקר החלל של נאס"א את ההערכה כי 2005 הייתה השנה החמה ביותר מאז השימוש באמצעי מדידה אמינים. הערכות דומות בוצעו בידי הארגון המטאורולוגי העולמי, אך היחידה לחקר האקלים של בריטניה הסיקה כי 2005 הייתה חמה פחות מאשר 1998[5]. על פי נתוני NCDC, שנת 2010 הייתה השנה החמה ביותר כשבמקום השני מצויה שנת 2005, ובשלישי שנת 1998‏[6].

דו"ח של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC) מעריך שהטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה ב-0.74 מעלות צלזיוס (עם רווח בר-סמך של ±0.18) בין 1906 ל-2005[7]. הדו"ח קובע כי ההתחממות נובעת בעיקר מעלייה בריכוז גזי חממה באטמוספירה כתוצאה מפעילות אנושית. מגמת ההתחממות עד תחילת המאה ה-21 עוררה דאגה אצל קובעי מדיניות, שכן קצב ההתחממות נראה גבוה במיוחד. אם עליית הטמפרטורה תהיה על פי תחזיות המחמירים, עלול להתרחש שינוי אקלימי גדול‏[8][9]. על פי התחזית המוצגת בדו"ח IPCC לשנת 2013‏[10], הטמפרטורה בסוף המאה ה-21 תהיה גבוהה יותר מהטמפרטורה השוררת בעשור השני של המאה ה-21 בשיעור מינימלי של עשירית המעלה, ובשיעור מקסימלי של 4.6 מעלות. טווח התחזית הנרחב משקף הן את ההבדלים בין המודלים השונים המשמשים לחיזוי, והן את אי הוודאות בקשר לדפוסים העתידיים של פליטת גזי החממה. על פי הדפוס העתידי הסביר של פליטת גזי חממה (המכונה בדו"ח RCP4.5), הטמפרטורה בסוף המאה ה-21 תהיה גבוהה מהטמפרטורה בימינו בטווח שבין 0.9 מעלות ל-2.4 מעלות.

קצב ההתחממות שנרשם בשנים 1998 - 2012 היה כ-0.4 מעלות למאה שנה, לעומת קצב התחממות גבוה יותר של כ-1.1 מעלות למאה שנה שנרשם בכל התקופה שבין השנים 1951 - 2012‏[11]. מדעני הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים מסבירים את ההאטה בקצב ההתחממות בשינויים אקראיים טבעיים בטמפרטורה, בירידה בעוצמת הקרינה שהגיעה מהשמש, ובסדרת התפרצויות געשיות שאולי גרמו למיסוך הקרינה המגיעה מהשמש‏[12].

ההאטה בקצב ההתחממות באה לידי ביטוי בנתוני NCDC‏[13] שלפיהם מגמת השינוי בטמפרטורה בשנים 2013-2002 הייתה מגמת ירידה קלה ובלתי משמעותית בקצב של שתי עשיריות מעלה למאה שנה. האטה זו מצויה בניגוד לתחזית הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים משנת 2007, לפיה מגמת השינוי בטווח הקצר תהיה מגמת עלייה משמעותית בקצב של שתי מעלות למאה שנה‏[14], קצב עלייה הגבוה כמעט פי שלושה מזה שנרשם במהלך המאה העשרים (0.74 מעלות למאה שנה). על משמעות הסטייה מהתחזית ניטש ויכוח בין הטוענים שסטייה זו היא מקרית וחסרת משמעות, לבין הטוענים שהסטייה משמעותית ומעוררת ספקות בקשר לתקפות ההסבר לפיו ההתחממות נובעת מעליית ריכוז גזי החממה באטמוספירה‏[15].

רקע: אקלים כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קלימטולוגיה

הטמפרטורה על פני כדור הארץ נובעת ממאזן אנרגטי בין קרינה שמגיעה אל כדור הארץ מהשמש, נבלעת בו ומחממת אותו, לבין קרינה אלקטרומגנטית הנפלטת מכדור הארץ ומקררת אותו. הקרינה שמגיעה מהשמש פרושה על תחום רחב של אורכי גל, אך עיקר עוצמתה הוא בתחום האור הנראה. לפיכך כמות הקרינה הנבלעת על ידי כדור הארץ מושפעת מצבע כדור הארץ כפי שהוא נראה מהחלל. ככל שכדור הארץ בהיר יותר כך יותר קרינה מפוזרת ממנו ואיננה נבלעת בו, וככל שהוא כהה יותר כך קרינה רבה יותר נבלעת בתוכו. הקרינה שנבלעת על ידי כדור הארץ הופכת לאנרגיית חום וגורמת לפליטה של אור באורכי גל תת-אדומים. קרינה זאת נפלטת בחלקה אל החלל אך בחלקה נבלעת באטמוספירה. מכאן שלאטמוספירה ישנו תפקיד כפול במאזן החום של כדור הארץ: מצד אחד היא שקופה לאור הנראה המגיע מהשמש, ומצד שני היא בולעת את הקרינה התת-אדומה הנפלטת מכדור הארץ. אפקט זה נקרא אפקט החממה, והוא שמאפשר לכדור הארץ לשמור על טמפרטורה הגבוהה בכ-300 מעלות משל האזור הסמוך לו בחלל.

לאפקט העמימות ולאפקט החממה ישנו תפקיד חשוב בקביעת הטמפרטורה של כדור הארץ. אטמוספירת כדור הארץ מורכבת ברובה מחנקן (78 אחוז) ומחמצן (21 אחוז) - ואולם לגזים אלו בליעה מועטה מאוד בתחום התת-אדום, ומשום כך גזים כבדים יותר, כמו פחמן דו-חמצני, אף שהם מהווים רק פחות מאחוז אחד באטמוספירה, אחראים לעיקר אפקט החממה - וקרויים משום כך 'גזי חממה'. מרכיב נוסף בעל חשיבות לקביעת הטמפרטורה הוא מים והצטברותם כעננים. למים תפקיד כפול בהיותם, מחד, גז חממה, אך מאידך גם מעלים את העמימות של כדור הארץ ובשל כך מנמיכים את הטמפרטורה שלו (כיוון שהם מפזרים את אור השמש ולא מאפשרים לו להגיע לפני כדור הארץ).

אחת השאלות החשובות במדעי האקלים היא האם הטמפרטורה של כדור הארץ יציבה ומה מידת יציבותה. הרכב האטמוספירה והטמפרטורה הם תוצאה של תהליכים רבים. חלק מתהליכים אלו הם תהליכים של משוב שלילי - כלומר, כאשר הטמפרטורה עולה, מתרחשים תהליכים המורידים את הטמפרטורה שוב, ולהפך - מצב המסייע בייצוב הטמפרטורה. דוגמה למשוב שלילי הוא תפקודם של העננים: ככל שהטמפרטורה עולה כך יותר מים מתאדים ויוצרים יותר עננים, שבשל אפקט העמימות מורידים את טמפרטורת כדור הארץ. חלק מהשינויים הם תהליכים של משוב חיובי, כלומר עלייה בטמפרטורה יוצרת תנאים הגורמים לטמפרטורה לעלות עוד יותר. משוב חיובי הופך את הטמפרטורה של כדור הארץ ליציבה פחות, כלומר מביא לשינויים חדים יותר בטמפרטורה העולמית.

גורמי התחממות כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמות גזי חממה
ההשתנות המתואמת של כמות הפחמן דו-חמצני באטמוספירה והטמפרטורה העולמית ב-650,000 השנים האחרונות
פליטות גזי חממה שמקורן בפעילות אנושית על פי סקטורים שונים, נכון לשנת 2000.

גזי חממה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפקט החממה

במאתיים וחמישים השנים האחרונות נצפתה עלייה בכמות של פחמן דו-חמצני[16] ושל גזי חממה נוספים באטמוספירה, שהביאה להגברת אפקט החממה. דו"ח IPCC קובע כי קיימת סבירות גבוהה מאוד, שפעילות אנושית היא המקור העיקרי לגידול בכמות גזי החממה, בעיקר כתוצאה משחרור גזים אלו לאוויר בעת שריפת דלקים מאובנים לצורך הפקת אנרגיה וכתוצאה מפעילות תעשייתית וחקלאית. שתי תצפיות מרכזיות קושרות את הגידול בכמות גזי החממה לפעילות האדם. התצפית הראשונה היא המתאם בין כמות פליטת גזי חממה ממקור אנושי בחמישים השנים האחרונות והעלייה בריכוז גזי חממה באטומיספירה. התצפית השנייה היא השינוי באיזוטופים יציבים של הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, המצוינת בחותמת ברורה של שריפת דלקים מאובנים (אפקט סוס‏[17])

גזי חממה כמו פחמן דו-חמצני (CO2) ומתאן (CH4), אף שהם מהווים פחות מאחוז מכלל האטמוספירה, הם בעלי תפקיד חשוב בקביעת הטמפרטורה של כדור הארץ, בזכות אפקט החממה. חוקרים מעריכים כי אלמלא נמצאו גזים אלו באטמוספירה הייתה הטמפרטורה הממוצעת על כדור הארץ נמוכה בכ-30 מעלות צלזיוס, ומערכות החיים הקיימות בו היום לא היו אפשריות‏[18].

גזי חממה מופקים ממקורות טבעיים, כמו בעלי חיים וצמחיה, אך במאה השנים האחרונות נוספו למקורות הטבעיים גם מקורות מעשי ידי־האדם, כמו שריפת דלקים מאובנים (תחנות כוח המשתמשות בנפט, בגז או בפחם), מהווים מקורות מרכזיים לפליטת גזי חממה. פליטות משריפת דלק מאובנים לייצור חשמל לבדן אחראיות לכ-17 אחוז מכלל הפליטות. מקורות חשובים נוספים לפליטת פחמן דו-חמצני הם "דלק עריק", שנצרך במהלך ההפקה וההובלה של דלק (5.8 אחוז מהפליטות), תהליכי ייצור (5.2 אחוז מהפליטות), שריפת אשפה במטמנות, וכדומה. הפליטות ממקורות אנושיים מסתכמות בתוספת של כ-22 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים הנפלטים לאטמוספירה של כדור הארץ. כמעט מחצית מהפליטות האנושיות נשארות באטמוספירה. מקור חשוב נוסף של פליטה ממקורות אנושיים הוא פליטת מתאן ותחמוצת החנקן בפעילויות כמו חקלאות בעלי חיים, שימוש בדשנים, משדות אורז, וכדומה (כ-6.3 אחוז מהפליטות)‏[19]. פעילות זו תורמת כ-450 מיליון טונות של מתאן בכל שנה‏[20].

בשנת 2012 הגיע ריכוז הפחמן דו-חמצני באטמוספירה ל-393ppm, ואילו ריכוז המתאן באטמוספירה הגיע בשנה זו ל-1819ppb - ריכוזים הגבוהים בלמעלה מ-40% ולמעלה מ-160% (בהתאמה) מריכוזם של גזים אלה באטמוספירה בתקופה הטרום-תעשייתית‏[21]. ריכוזים אלו גבוהים משמעותית מהריכוזים שהיו באטמוספירה במועד כלשהו ב-650,000 השנים האחרונות, שלגביהן נערכו אומדנים המתבססים על מחקר של ליבות קרח[22]. עדויות גאולוגיות עקיפות מצביעות, לטענת חוקרים, על־כך שרמות גבוהות כאלה של פחמן דו-חמצני שררו בכדור הארץ בפעם האחרונה רק לפני כ-40 מיליון שנה. כשלושה רבעים מהפליטות ממקורות אנושיים בעשור האחרון של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 מקורם בבעירת דלק מאובנים. חלק מהותי משאר הפליטות מקורו בשינויים בשימוש בקרקע, בעיקר בעקבות בירוא יערות[23]. פליטות אנושיות של מזהמים אחרים – בעיקר אירוסולים סולפטיים – יוצרות אפקט קירור. לאיזון בין ההשפעה המחממת של העלייה בריכוז גזי החממה, לבין ההשפעה המקררת של העלייה בריכוז האירוסולים, מקובל לייחס את תקופת היציבות בטמפרטורת כדור הארץ שנרשמה באמצע המאה העשרים‏[24]. מדידת-המכשירים הרציפה הממושכת ביותר של ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה החלה ב-1958, במאונה לואה שבהוואי. מאז, עלו הערכים הממוצעים השנתיים בקצב קבוע, מ-315 יחידות למיליון (ppmv) ל-376 יחידות למיליון בשנת 2003. נתונים מהקוטב הדרומי מצביעים על גידול דומה‏[25]. במדידות החודשיות ניכרות תנודות עונתיות קטנות. מספר מדענים משערים כי תהליכים של לולאות משוב מחזקות, כמו שחרור של עד 70,000 מיליון טונות של מתאן הכלואים בביצות באזורי אדמה קפואה תמידית בסיביר, עלולים להוביל להגדלה נוספת של פליטות גזי חממה‏[26].

קרינה-קוסמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרים שנה של קרינה מהשמש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרינה קוסמית

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הועלו השערות בנוגע לקשר שבין קרינה קוסמית לשינויים אקלימיים. תאוריות אלו זכו לגיבוי שנים לאחר מכן במחקריו של הנריק סבנסמרק, פיזיקאי במכון הדני לחקר החלל, שהראה כי יש מתאם בין הטמפרטורה השנתית לבין סערות שמש. התאוריה של סבנסמרק הייתה כי הקשר נובע מהתנהגות הקרינה הקוסמית. קרינה קוסמית, לפי סבנסמרק, היא מרכיב חשוב באקלים על פני כדור הארץ מכיוון שכאשר זו עוברת דרך האטמוספירה היא יוצרת יונים המשמשים כגרעיני התעבות לעננים. העננות מגבירה את אפקט החממה (ותורמת להתחממות) אך צבעם הלבן של העננים גורם להחזרה של אור השמש, ומכאן גם להתקררות. השמש חשובה לתהליך שכן השדה המגנטי שהיא יוצרת מסיט את רוב הקרינה הקוסמית מלהגיע לכדור הארץ. משום כך סערות על השמש, המביאות לשינויים בשדה המגנטי שלה (ולשינוי בשטף הקרינה הקוסמית המגיע לכדור הארץ), יוצרות שינויי אקלים בכדור הארץ. הרמה של הפעילות הסולרית בשבעים השנים האחרונות הייתה גבוהה במיוחד, הגבוהה ביותר ב-8,000 השנים האחרונות‏[27].

תאוריות אלו זכו לתמיכה במחקריו של הפיזיקאי הישראלי ניר שביב מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שהראו כי יש מתאם בין התנודות בטמפרטורה על פני כדור הארץ, בטווחי זמנים של מיליוני שנים, לבין תנועתה של מערכת השמש סביב מרכז הגלקסיה. על־פי שביב, כאשר מערכת השמש חולפת על פני החלקים הספירליים של הגלקסיה, כדור הארץ חשוף ליותר קרינה קוסמית, דבר שמביא לירידה בטמפרטורה הגלובלית‏[28].

שביב, סבנסמרק ואחרים סבורים, מכאן, כי ירידה בפליטת גזי החממה לא תקטין באופן משמעותי את ההתחממות העולמית. יתרה מזו - לדעתם, העולם משקיע משאבים גדולים בכיוון הלא נכון: שטף הקרינה הקוסמית הוא האחראי להתחממות, וההתחממות היא הגורמת לפליטה מוגברת של פחמן דו-חמצני מהאוקיינוסים. קיים, אם כן, קשר בין פחמן דו-חמצני להתחממות, אך הוא בכיוון ההפוך, ואין לו קשר לפעילות אנושית.

התאוריות של שביב, סבנסמרק ואחרים שנויות במחלוקת ואינן מקובלות על מדעני ה-IPCC[29]. מתנגדי התאוריה גורסים כי פעילות השמש הייתה נמוכה במיוחד בעשור האחרון, בעוד ההתחממות העולמית, לטענתם, נמשכת. מדענים אחדים גורסים תפישת ביניים, וסבורים כי המשוב החוזר מהעננים או של מנגנונים אחרים אינם הגורם היחיד או העיקרי להתחממות, אך העצימו את ההשפעה שלה.

גורמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיווח השלישי של ה-IPCC, נטען כי פעילותם של הרי געש ושינויים סולאריים עשויה הייתה לתרום עד מחצית השינוי בטמפרטורה הממוצעת לפני שנת 1950, אבל השפעתם של כוחות טבעיים אלו לא העלתה תרומה של ממש מאז‏[30]. לפי דוח IPCC השפעת גזי חממה על השינוי באקלים גדולה פי שמונה מאז 1750 מאשר הפעילות הסולארית המוגברת לאורך אותה תקופה‏[31]. מחקרים שונים העלו מאז את ההשערה כי השינויים בקרינה מאז התקופה שלפני המהפכה התעשייתית נמוכים בפקטור של 3-4 בהשוואה לחישובים המופיעים בדוח. ותרומת הפעילות המוגברת של השמש להתחממות העולמית היא 16-36 אחוז בהשוואה לתרומת גזי החממה‏[32]. סוט ואחרים‏[33]

תאוריות נוספות שהועלו כדי להסביר את ההתחממות הגלובלית הן שההתחממות נמצאת בתוך טווח השונות הטבעית‏[34], הטענה כי יש שגיאה בסיסית בתאוריה בהיפוך הכיווניות של השפעת הפחמן הדו-חמצני (כלומר, שהעלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באה בעקבות העלייה בטמפרטורות ולא מובילה להן)‏[35], וכן הטענה שההתחממות היא התרחשות טבעית בעקבות היציאה מתקופה קצרה יחסית, "עידן הקרח הקטן". לכל התאוריות האלו יש תומכים - כשלעתים התמיכה היא בכמה טענות במקביל - אך לטענות לא נמצאה תמיכה בדוחות IPCC.

השפעות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להמשך תהליך התחממות העולמית תהיינה השפעות רבות ומגוונות, הן על הסביבה הטבעית והן על אורח החיים האנושי, אם כי אופיין והיקפן שנויים במחלוקת. סיכום של השפעות אפשריות ושל תובנות עכשוויות ניתן למצוא בדו"ח של קבוצת העבודה של ה-IPCC‏[36]. לפי מספר מדענים, ההתחממות העולמית גורמת כבר עתה למקרי מוות ברחבי העולם כתוצאה משיטפונות, הרס סביבתי, גלי חום ואירועים אחרים של מזג אוויר קיצוני‏[37], ואולי גם לעלייה בתפוצת מחלות‏[38]. המחלוקת העזה ביותר בנושא זה ניטשת סביב סוגיית הקשר בין סופות הוריקן וההתחממות העולמית‏[39][40][41]. ארגון המטאורולוגיה העולמי, WMO, הגיע למסקנה כי "בסערות טרופיות מן הים ובפעילות ההוריקנים בארצות הברית אין מגמת התגברות ארוכת טווח"[דרוש מקור], אף כי לא פסל את האפשרות כי יימצא קשר כזה בעתיד.

ראיות שניוניות של ההתחממות העולמית – קיטון בגודלן של פסגות מושלגות, עלייה במפלס מי הים, שינויים במזג האוויר – מספקות דוגמאות להשלכות של התחממות עולמית שעלולות להשפיע לא רק על הפעילות האנושית אלא גם על מערכות אקולוגיות. עלייה עולמית של הטמפרטורה הממוצעת פירושה שמערכות אקולוגיות עלולות להשתנות; מינים אחדים עשויים להידחק החוצה ממרחב המחיה שלהם (אולי אף עד הכחדה), עקב שינויים בתנאים, בעוד מינים אחרים עשויים לשגשג. ניתן לצפות כי רק מעטות מבין המערכות האקולוגיות בכדור הארץ תשארנה ללא שינוי.

הפשרת קרחונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן הפשרת קרחונים החל משנות השישים של המאה ה-20 (על פי דו"חות WGMS ו-NSIDC)

ההתחממות עולמית הובילה למאזן מסה קרחוני שלילי, כשגרמה לנסיגת קרחונים ברחבי העולם. אורלמנס (Oerlemans‏, 2005) הצביע על נסיגה של 142 מתוך 144 קרחוני הרים ברשומות של 1900 עד 1980. מאז 1980 הנסיגה העולמית של קרחונים גדלה באופן משמעותי. באופן דומה, דיוגרוב ומאיר (Dyurgerov and Meier 2005) השוו ממוצעים של נתוני קרחונים על פני אזורי שטח גדולים (לדוגמה אירופה), ומצאו כי בכל אזור חלה ירידה בין השנים 1960 ל-2002, אף על פי שבכמה אזורים מקומיים (כדוגמת סקנדינביה) חלה עלייה. כמה קרחונים אשר נמצאו במצב של חוסר יציבות באקלים הנוכחי כבר נמסו‏[42], ועלייה נוספת בטמפרטורות צפויה לגרום לנסיגה נוספת ברוב הקרחונים בפסגות ההרים ברחבי העולם. למעלה מ-90% מהקרחונים עליהם דווח לשרות העולמי לניטור קרחונים, נסוגו מאז 1995[43].

ערעור יציבות זרמי האוקיינוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת השערה לפיה התחממות עולמית תוכל לגרום לקירור מקומי או להתחממות פחותה של האזור הצפון אטלנטי, על ידי עצירה או האטה של הסירקולציה התרמוהלנית. דבר זה ישפיע במיוחד על אזורים ספציפיים כמו סקנדינביה ובריטניה, שמחוממים היום על ידי זרם הגולף. הסיכויים לתרחיש זה אינם ברורים.

התפשטות מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחממות עולמית עלולה להרחיב את התחום של נשאים ביולוגיים שיעבירו מחלות מדבקות כמו מלריה. מחלת הלשון הכחולה בקרב מעלי גרה מבויתים, המשויכת עם נשיכות של קרדית, התפשטה באחרונה בצפון אזור הים התיכון. מחלות וירוס ההנטה, קדחת קרים-קונגו, קדחת הארנבים וכלבת התרבו באחרונה באזורים נרחבים של רוסיה במהלך 2004 - 2005. דבר זה שויך לפיצוץ אוכלוסין של מכרסמים ושל טורפיהם אבל ייתכן שסיבה חלקית לכך היא התפרקות של תוכניות בקרת מכרסמים וחיסונים ממשלתיות‏[44]. באופן דומה, למרות היעלמותה של המלריה ברוב האזורים בעלי האקלים הממוזג, היתוש היליד שמעביר אותה מעולם לא הוכחד ונשאר נפוץ בכמה אזורים. כך, אף על פי שטמפרטורה היא חשובה בדינמיקה של העברת מחלת המלריה, ישנם גורמים רבים אחרים‏[45].

השפעה על היצרנות הביולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

NOAA חוזה כי עד שנת 2050, ייוותר רק 54% מקרח הים שהיה בשנות ה-50.

התחממות עולמית עשויה להוביל גם לתוצאות חיוביות. צמחים מהווים את הבסיס של הביוספרה. על ידי תהליך ההטמעה, הם משתמשים באנרגיית השמש כדי להפוך מים, חומרי מזון, ופחמן דו-חמצני לביו-מסה שניתן להשתמש בה. צמיחת הצמחים יכולה להיות מוגבלת על ידי מספר גורמים, כולל פוריות הקרקע, מים, טמפרטורה והריכוז של פחמן דו-חמצני. מחסור בפחמן דו-חמצני יכול להוביל לפוטורספירציה, שיכולה להרוס סוכרים קיימים. לכן, עלייה בטמפרטורות ובפחמן הדו-חמצני באטמוספירה יכולה לעודד צמיחת צמחים, במקומות בהם אלו הם גורמים מגבילים. עם זאת, המודלים של IPCC חוזים כי ריכוז גבוה יותר של פחמן דו-חמצני יעודד צמיחה של צמחיה רק עד לנקודה מסוימת, היות שבאזורים רבים הגורמים המגבילים הם מים או חומרי תזונה, ולא טמפרטורה או פחמן דו-חמצני. למרות הגורם המגביל של מים, להגדלה של ריכוז הפחמן הדו-חמצני יש השפעה ישירה של הגדלת יעילות שחרור המים מהצמח ברוב הצמחים, כך שהם יכולים לייצר יותר ביו מסה נטו ליחידה של מים שבה הצמח משתמש. תצלומי לוויין מראים כי הפרודוקטיביות של חצי הכדור הצפוני אכן גדלה מ-1982 עד 1991‏[46]. לעומת זאת, מחקרים חדשים של אנגרט ועמיתיו‏[47] וגטס ועמיתיו‏[48] מצאו כי משנת 1994 עד 2002, בצורות רחבות היקף הובילו לירידה בהטמעה במהלך הקיץ בקווי הרוחב הגבוהים והבינוניים של חצי הכדור הצפוני.

בנוסף, הגדלה של הכמות הכוללת של הביו-מסה הנוצרת אינה בהכרח דבר שמסייע ליציבות האקולוגית, היות שהמגוון הביולוגי יכול עדיין לקטון אף על פי שמספר קטן יותר של מינים משגשג. חשש דומה נובע מכך שבאופן כללי ובמיוחד באזורים טרופיים, צמחים מהירי צמיחה כמו מטפסים, מושפעים לטובה מהגידול בריכוז הפחמן הדו-חמצני, ולעומת זאת אין השפעה כזאת על עצים וצמחים הצומחים לאט יותר, והבדל זה עשוי לשנות את המאזן האקולוגי לטובת מטפסים על חשבון העצים. היות שעצים אוגרים פחמן למשך זמן רב יותר, דבר זה עלול לגרור לשחרור של עוד פחמן דו-חמצני לאטמוספירה.

הפשרת הקוטב הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרח בים הארקטי בשנים 1979, 2005 ו-2007.

האזור הארקטי מתחמם מהר יותר יחסית לשאר אזורי כדור הארץ, בגלל חדירה של חום מאזורים חמים יותר, ובגלל לולאות משוב מחזק שמאפשרות חדירה של חום נוסף כאשר עוד קרח מפשיר. קצב ההפשרה של הקוטב מהיר יותר מהערכות שניתנו בעבר שהתבררו כזהירות מדי. לפי שירות הקרח הקנדי, כמות הקרח בארכיפלג הארקטי המזרחי של קנדה ירדה ב-15 אחוז בין 1969 ו-2004.

הפשרה של קרח בקוטב הצפוני עשויה לפתוח את המעבר הצפון-מערבי בקיץ, דבר שיחסוך 5,000 מיילים ימיים מנתיבי אוניות בין אירופה לאסיה. דבר זה יהיה משמעותי בעיקר עבור מכליות ענק, שגדולות מכדי לעבור בתעלת פנמה, ונדרשות בשל כך להקיף את דרום אמריקה.

הפשרה זו צפויה לפגוע באופן קשה במערכת האקולוגית של האזור הארקטי. דובי קוטב לדוגמה, צפויים להיכחד בטבע כתוצאה מכך עד סוף המאה ה-21, אם לא קודם לכן. השבטים האינואיטים שחיים באזורים אלה צפויים להיפגע משינויים אלה.

קשר להידלדלות האוזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שנהוג לקשר בין ההתחממות העולמית להידלדלות שכבת האוזון, הקשר בין שתי התופעות אינו מובהק‏[49]. מספר חוקרים משערים כי התחממות עולמית כתוצאה מהאילוץ הקרינתי של פחמן דו-חמצני עשויה לתרום להצטננות בסטרטוספירה. דבר שעשוי להוביל להחרפה של הדלדלות האוזון ולהגברת תדירות חורים בו.[דרוש מקור] אחת הסברות היא כי הידלדלות אוזון היא אילוץ קרינתי של מערכת האקלים. לדילדול האוזון ישנן שתי השפעות מנוגדות: הקטנת כמות האוזון מאפשרת חדירה של קרינת שמש רבה יותר, וכתוצאה מכך התחממות של הטרופוספירה. אך סטרטוספירה קרה יותר פולטת פחות קרינה באורך גל ארוך, מצב הנוטה לקרר את הטרופוספירה.[דרוש מקור] בסך הכול, ההשפעה המקררת חזקה יותר: בדוח IPCC הוסק כי "אובדן אוזון בסטרטוספירה במשך שני העשורים האחרונים הוביל להקטנת הקרינה של מערכת קרקע-טרופוספירה" של כ-−0.15 ± 0.10 W/m²‏[50]. אחת התחזיות החזקות ביותר של תאוריית אפקט החממה היא שהסטרטוספירה תתקרר. עם זאת, אף שניתן לצפות בתופעה זו, הקישור בין התופעה להתחממות הגלובלית אינו ברור, שכן קירור דומה נגרם בגלל התדלדלות שכבת האוזון. כימיקלים הגורמים להידלדלות שכבת האוזון הם גם גזי חממה, המייצגים 0.2 ± 0.35 W/m², כ-12 אחוז מסך האילוץ הקרינתי מתמהיל גזי החממה‏[51].

קשר לעמעום עולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חוקרים סבורים כי עמעום עולמי עשוי למסך חלק מההשפעה של ההתחממות העולמית.[דרוש מקור] אם השערה זו נכונה, ההשפעה העקיפה של אירוסולים חזקה יותר ממה שסברו בעבר. דבר העשוי לרמז לכך שהרגישות האקלימית לגזי חממה חזקה יותר אף היא. החששות מפני השפעות האירוסולים על האקלים העולמי נחקרו לראשונה כחלק מהחששות בדבר התקררות עולמית בשנות ה-70 של המאה ה-20.

השפעות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליטים סביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה הסופית של הקרחונים בבהוטן- ההימלאיה. אגמי קרחונים החלו להתהוות במהירות על המשטח של הקרחונים באזור זה בעשורים האחרונים. לפי חוקרים ב USGS, הקרחונים בהימלאיה מתכלים בקצב מדאיג ומואץ, כפי שאפשר להיווכח מהשוואה של תמונות לוויין ומידע היסטורי, וכפי שניתן לראות מהצמיחה הנרחבת והמהירה של אגמים על משטח הקרחון. החוקרים מצאו התאמה חזקה בין עליית הטמפרטורות לבין נסיגת קרחונים.

עלייה קטנה בגובה פני הים תהפוך מישורים המיושבים בצפיפות לבלתי ראויים ליישוב אדם. עלייה של ארבעה מטרים תשפיע על כמעט כל עיר חוף בעולם, עם פוטנציאל של השפעות משמעותיות על המסחר והכלכלה. לעת עתה, חוזה ה-IPCC עלייה של פחות ממטר אחד עד 2100, אבל הוא מזהיר גם כי התחממות עולמית במשך זמן זה עלולה להוביל לשינויים בלתי הפיכים במערכת הקרחונים העולמית ובסופו של דבר להפשרה של מספיק קרח שתעלה את גובה פני מי הים במטרים רבים במאה הבאה. הערכה היא כי עליית פני הים יכולה להשפיע על 200 מיליון בני אדם, בעיקר בוייטנאם, בנגלדש, סין, הודו, האיים המלדיביים, תאילנד, הפיליפינים, אינדונזיה ומצרים.

דוגמה לפליטים סביבתיים הם המהגרים ממדינת האיים של טובאלו, שנמצאת בגובה ממוצע של מטר אחד מעל פני הים. ישנם גורמים חברתיים וכלכליים להגירה מטובאלו, אך הדאגה מפני עליית פני הים מהווה סיבה אף היא. התושבים מודאגים מפני האפשרות של פינוי בסופו של דבר, כאשר הגנה מפני שיטפונות תהפוך לבלתי אפשרית מבחינה כלכלית עבורם. לטובאלו יש כבר הסכם אד-הוק עם ניו זילנד להרשות פינוי מחדש בשלבים‏[52].

השפעות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות פיננסיים הזהירו במחקר משנת 2002[53] כי "התדירות הגוברת של אירועי אקלים חמורים, בשילוב עם מגמות חברתיות", יכולה לעלות 150 מיליארד דולר בכל שנה בעשור הבא. עלויות אלה, דרך עלויות גדלות הקשורות לביטוח ולסיוע לאסונות, יפלו למעמסה על צרכנים, על משלמי מסים ועל התעשייה כאחד.

על פי התאחדות הביטוח הבריטית, הגבלת פליטות הפחמן יכולה לחסוך 80% מהעלויות הנוספות הצפויות עקב סופות ציקלון טרופיות עד 2080. על פי צ'י ופישר (2003) כל עלייה של 1% במשקעים השנתיים יכולה להגדיל את ההפסד מאסון בכ-2.8%.

תוכנית הסביבה של האו"ם הכריזה כי מזג אוויר קיצוני ברחבי העולם הפך את 2005 לשנה היקרה ביותר בהיסטוריה המתועדת‏[54], אף על פי ש"אין דרך להוכיח שהוריקן מסוים היה, או לא היה, מושפע מההתחממות העולמית"‏[55]. הערכות ראשוניות שהוצגו על ידי איגוד הביטוח הגרמני מוניך רה הצביעו על הפסדים כלכליים של למעלה מ-200 מיליארד דולר, כאשר ההפסדים לחברות הביטוח היו למעלה מ-70 מיליארד דולר.

פעולות להקטנת ההתחממות העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשש מההתחממות העולמית הוביל לנקיטת מספר פעולות. מחלוקת ציבורית, מדעית ופוליטית, מתחוללת סביב שלוש שאלות מרכזיות:

  • מידת ההתחממות החזויה בעתיד הקרוב והבינוני;
  • היכולת למנוע את ההתחממות או להפך את מגמת ההתחממות באמצעות צעדים שיינקטו על ידי בני אדם וממשלות;
  • מידת חריפות הצעדים שיש לנקוט, אם בכלל, כדי למנוע התחממות נוספת או להפך את מגמת ההתחממות.

המחלוקת בשאלת התחזית לעתיד קשורה למחלוקת בקשר לגורמי ההתחממות, ולעומת רוב מדעני האקלים התומכים בדו"ח IPCC, קיימת גם קבוצת מיעוט שהציגה דו"ח אלטרנטיבי‏[56] החולק באופן גורף על הקביעות המוצגות בדו"ח IPCC. השאלה השנייה והשלישית, שהן פוליטיות במהותן, שנויות במחלוקת בציבור ובין קובעי מדיניות. אל גור גורס כי ההתחממות הממשמשת ובאה תובעת צעדים חריפים כדי למונעה או למתנה. אחרים, כמו ואצלב קלאוס, סבורים כי ההתחממות הגלובלית היא כלי פוליטי לקידום מדיניות השמאל הירוק.

ההסכם הבינלאומי העיקרי למאבק בשינויי האקלים הוא פרוטוקול קיוטו. פרוטוקול זה הוא תיקון לאמנת כנס האו"ם על שינויי אקלים (UNFCCC). מדינות אשר מאשררות את הפרוטוקול מתחייבות להקטין פליטות של פחמן דו-חמצני ושל חמישה גזי חממה אחרים, או לעסוק במסחר פליטות אם הן מתכוונות להשאיר או להגדיל את הפליטות של גזים אלו.

בדצמבר 2007 זכו אל גור והפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים בפרס נובל לשלום על הרתמם למלחמה נגד התחממות כדור הארץ. באותו חודש התכנסו כ-10,000 משלחות מ-190 מדינות באי באלי באינדונזיה, כדי לנסח אמנה חדשה אשר מיועדת להחליף ב-2009 את אמנת קיוטו, וזאת על רקע המלצתו של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, לקבוע מכסות פליטות גזים שיעמדו על 25% עד 40% פחות, מהרמה של שנת 1990. ארצות הברית, האחראית לכ-25% מהזיהום הכלל עולמי, התנגדה במשך כל ימי הוועידה להחלטה משותפת, מתוך חשש שהמדינות המתפתחות ובראשן סין, הודו ורוסיה, לא יכבדו את ההסכם ובכך תיפגע תחרות כלכלית הוגנת. לבסוף הסכימה ארצות הברית לתמוך בהחלטה, אך סוכם שרמת המכסות תיקבע במשא ומתן בינה ובין המדינות האחרות, עד להחלטה משותפת שתתקבל בשנת 2009.

אסטרטגיות להקטנת ההתחממות העולמית כוללות תוכניות של פיתוח טכנולוגיות אנרגיה חדשות כגון: אנרגיית רוח, אנרגיה גרעינית, ביו דיזל, מכוניות חשמליות, מכוניות היברידיות, טכנולוגיית תאי דלק, המרת אנרגיה, מיסי פחמן, וכן שיקוע פחמן. חלק מהקבוצות הסביבתיות מעודדות פעילות אישית נגד ההתחממות העולמית, שמכוונת בדרך כלל אל הצרכן. כמו כן מתקיימות פעולות של עסקים בנושא שינויי האקלים.

אסטרטגיות התאמה להתחממות העולמית מקבלות חלק מהאזהרות כמסקנות שעבר זמנן ומתרכזות בהפחתה או במניעה של תוצאות בלתי רצויות. דוגמאות לאסטרטגיות אלה הן הגנה מפני עליית מפלס פני הים או קיום של ביטחון תזונתי.

הכחשת שינויי האקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר תפישות נפרדות החולקות על מסקנות IPCC. קבוצה ראשונה מונה בעיקר חוקרים הסבורים כי במסקנות הפנל נפלו שגיאות בנקודות מהותיות, במיוחד בהתייחס לאומדני עבר והווה בפאנל, או במודלים הממוחשבים עליהם מתבססים הדו"חות; קבוצה שנייה מסכימה עם עיקר המסקנות העובדתיות של הפנל, אך סבורה כי החיזוי לעתיד במודלים הממוחשבים לוקה בחסר; קבוצה שלישית מאמצת את עיקר מסקנות הפנל, אך מייחסת את עיקר ההתחממות למקורות שאינם תרומת האדם; וקבוצה רביעית, רחבה מכולם, מאמצת את עיקר מסקנות הפנל הבין-ממשלתי, וביניהן גם כי מקור ההתחממות הוא מעשה ידי-אדם, אך דוחה את המלצות המדיניות של הפנל או של פעילים ופוליטיקאים "ירוקים" בנימוק כי אין להן ביסוס כלכלי וכי עדיף היה להשקיע את סכומי הכסף הניכרים הנתבעים להגבלת פליטות פחמן למטרות בריאותיות, חינוכיות וכלכליות אחרות‏[57]. שלוש הקבוצות הראשונות מכונות, שלא על דרך הגנאי, "ספקנים", שעה שהקבוצה הרביעית אינה מחזיקה בעמדות ספקניות, אך חולקת על הצעות המדיניות להתמודדות עם התחממות גלובלית.

עד שנת 2009 התאפיינה התייחסותם של חוקרים ותומכים של ה-IPCC בהתייחסות מעטה, יחסית, לאישים ולגופים שהפגינו עמדות ספקניות. עם זאת, מאז פרשת אקלים-גייט החריפה נימת העימות והוויכוח בין תומכי הפאנל למתנגדיו. גופים שונים‏[58], וביניהם גרינפיס[59], העלו פעמים מספר את הטענה כי יש תנועה ל"הכחשה" מימון מאורגן על ידי קבוצות פרטיות, תאגידים וגורמים המעוניינים למעט בחשיבות, לשנות או להתכחש לקיומו של קונצנזוס מדעי בתחום האקלים, או לנסות לערער על משמעויות התופעה או מידת האנתרופוגניות שלה‏[60]. עד כה לא ניתנו חיזוקים עובדתיים לטענה כי יש מימון מאורגן בהיקף כלשהו. בתחילת שנת 2012 פרסם חוקר המתמחה בתחום המים בשם פיטר גלייק מספר מסמכים אותם קיבל מ"מכון הארטלנד" המארגן ועידות "ספקנים" ואת דוח "NOIPCC" (כלומר, דו"ח נגדי לזה של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים). ממסמך אחד מבין המסמכים השתקף, לכאורה, קיום מימון מאורגן לרצות תאגידים ובעלי עמדות השוללות את התפישה לפיה ההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי-אדם‏[61]. עם זאת, כעבור זמן קצר התגבשה חוות דעת רווחת, גם בקרב רבים מתומכי הפאנל ומסקנותיו, כי המסמך נכתב על ידי גלייק עצמו ומקורו אינו ב"מכון הארטלנד"‏[62].

אקלים-גייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקלים-גייט

בסוף 2009 חלה חדירה ממוחשבת למחשבי היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה. בפריצה נגנבו מסמכים רבים ומעל אלף מכתבי דואר אלקטרוני שנכתבו אל ומאת חוקרים מובילים באוניברסיטה משנת 1996 ועד אוקטובר 2009. בחליפת המכתבים בולטים מכתביהם של חוקרי אקלים בעלי מעמד מרכזי ב-IPCC כמו פיל ג'ונס, העומד בראש היחידה לחקר האקלים; מייקל מאן מאוניברסיטת פנסילבניה, שהוא אבי גרף מקל ההוקי; קית' בריפה, מהחוקרים הבולטים בתחום הפלאוקלימטולוגיה (חקר ההיסטוריה של האקלים על־פי טבעות עצים וליבות קרח); וקווין טרנברת', שהיה המדען הראשי של IPCC בדוחות לשנים 2001 ו-2007.

הנושאים המרכזיים בחליפת המכתבים הם חילוקי הדעות בין החוקרים לבין עצמם ובינם לבין מי שערערו על תקפות ממצאיהם, שיטות חקר ובדיקה שונות ומידת אמינותן, התלבטויות אם ואיך להיענות לבקשות לנתונים בהתאם לחוקי חופש המידע בארצות־הברית ובבריטניה, לבטים הקשורים בדוחות IPCC והמחקרים שיכללו בהם, ועוד. בין המסמכים בולטים בעיקר מסמכי קוד מקור וביאורים לקוד המקור של תוכנות עיבוד הנתונים של המרכז לחקר האקלים. המכתבים וקוד המקור העידו, לטענת חוקרים, מבקרים ו"ספקנים" רבים, על פגמים בתהליכי מחקר, על הטיה והסתרה של נתונים, הימנעות ממסירת מידע על מחקרים בניגוד לדרישת החוק, ועל ניסיונות להפעיל לחץ על כתבי־עת מדעיים לבל יפרסמו מאמרים של חוקרי אקלים "ספקנים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: התחממות כדור הארץ ושינויי אקלים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה כי האדם אינו גורם התחממות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הטמפרטורה העולמית מעל פני האוקיינוסים: 2013-1880. נתוני NCDC.
  2. ^ הטמפרטורה העולמית מעל פני היבשות: 2013-1880. נתוני NCDC.
  3. ^ הטמפרטורה העולמית הממוצעת: 2013-1880 (תרשים). נתוני NCDC.
  4. ^ http://www.int-res.com/articles/cr2003/23/c023p089.pdf
  5. ^ 2005 temperatures, realclimate.org
  6. ^ סיכום לשנת 2013 של NCDC, בפסקה השישית.
  7. ^ הסיכום לקובעי המדיניות של דו"ח ההערכה הרביעי של IPCC שפורסם ב-2007
  8. ^ World Meteorological Organization and NOAA both report: 2000-2009 is the hottest decade on record
  9. ^ World Meteorological Organization, Press Release No. 869
  10. ^ דו"ח IPCC לשנת 2013, סיכום למעצבי מדיניות, עמוד 18
  11. ^ דו"ח IPCC לשנת 2013, החל מעמוד 26
  12. ^ צפריר רינתדו"ח האו"ם: גם אם פליטות גזי החממה ייפסקו, השפעתן תימשך עוד מאות שנים‬, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2013
  13. ^ מגמת השינוי בטמפרטורה העולמית: 2013-2002. נתוני NCDC. ( יש לבחור בתחילה Timescale: Annual, אחר כך Start Year: 2002, End Year:2013, ובריבוע Options יש לסמן Display Trend, לסמן Per Century, בריבועי השנים לרשום: Start: 2002, End: 2013, ולבסוף ללחוץ על הריבוע Plot. )
  14. ^ דו"ח IPCC לשנת 2007, בסעיף 3.2
  15. ^ Met Office in the Media, בבלוג של שירות האקלים הבריטי, 14 באוקטובר 2012
  16. ^ Baumert, Kevin A., Timothy Herzog and Jonathan Pershing. 2005. Navigating the Numbers: Greenhouse Gas Data and International Climate Policy. Washington, DC: World Resources Institute.
  17. ^ P.P. Tans, A.F.M. de Jong & W.G. Mook (30 August 1979). "Natural atmospheric 14C variation and the Suess effect". Nature 280: 826–828. doi:10.1038/280826a0. Retrieved 2007-10-19.
  18. ^ Vaclav Smil (2003). The Earth's Biosphere: Evolution, Dynamics, and Change. MIT Press. p. 107. ISBN 978-0-262-69298-4
  19. ^ נתוני פליטות ל-1990. הנתונים הם בני השוואה.
  20. ^ http://www.grida.no/climate/ipcc_tar/wg1/134.htm#4211
  21. ^ הודעה לעיתונות של הארגון המטאורולוגי העולמי, נובמבר 2013
  22. ^ Data for 650,000 years of greenhouse gases concentrations
  23. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis
  24. ^ Anthropogenic Global Cooling
  25. ^ NOAA ESRL Global Monitoring Division
  26. ^ http://www.zmag.org/content/showarticle.cfm?SectionID=56&ItemID=8482
  27. ^ http://mek.sitecore.dtu.dk/upload/institutter/space/forskning/05_afdelinger/sun-climate/full_text_publications/marsh2000(gcr-cloud-climate).pdf
  28. ^ The Milky Way Galaxy's Spiral Arms and Ice-Age Epochs and the Cosmic Ray Connection | ScienceBits
  29. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis
  30. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis
  31. ^ Climate Change 2001: The Scientific Basis
  32. ^ לדוגמה Hoyt and Schatten, 1993, Lean, 2000).
  33. ^ http://climate.envsci.rutgers.edu/pdf/StottEtAl.pdf
  34. ^ Global warming? it's natural, say experts
  35. ^ Global Warming Chickenlittleism
  36. ^ Impacts, Adaptation and Vulnerability
  37. ^ Global Warming a Major Health Risk - Scientists, commondreams.org
  38. ^ Warming Trend May Contribute To Malaria's Rise
  39. ^ פרויקט המטאורולוגיה הטרופית של אוניברסיטת מדינת קולורדו מצדד בעמדה כי אין קשר בין התופעות
  40. ^ שמידט ומאן באתר Real Climate נוטים, אף כי לא באופן חד משמעי, לצדד בעמדה כי קיים קשר בין התופעות
  41. ^ פיילקה ואחרים, הוריקנים והתחממות גלובלית ממרכז ההוריקנים הארצי בשירות המטאורולוגי של ארצות-הברית; וכן Roger A. Pielke Jr.; Joel Gratz; Christopher W. Landsea; Douglas Collins; Mark A. Saunders; and Rade Musulin, "Normalized Hurricane Damage in the United States: 1900–2005", Natural Hazards Review, Feb. 2008, 31 נוטים אף הם לסברה כי אין קשר בין התופעות
  42. ^ NORTH CASCADE GLACIER RETREAT
  43. ^ world glacier monitoring service
  44. ^ [1]
  45. ^ Malaria in England in the Little Ice Age
  46. ^ Increased plant growth in the northern high latitudes from 1981 to 1991
  47. ^ Drier summers cancel out the CO2 uptake enhancement induced by warmer springs
  48. ^ Satellite-observed photosynthetic trends across boreal North America associated with climate and fire disturbance
  49. ^ ?What does ozone layer depletion have to do with climate change
  50. ^ Climate Change 2001: Working Group I: The Scientific Basis
  51. ^ דו"ח IPCC ל-2013, בראש עמוד 8-23
  52. ^ [2] [3] [4] [5]
  53. ^ תקציר UNEP
  54. ^ Climate Talks: 2005 Weather Disasters Most Costly Ever
  55. ^ ?Hurricanes and Global Warming – Is There a Connection
  56. ^ Climate Change Reconsidered II: Physical Science
  57. ^ לדוגמה, כאן: http://wattsupwiththat.com/2012/03/10/moncktons-schenectady-showdown/
  58. ^ לדוגמה ג'ו רום
  59. ^ "תעשיות קוק עדיין מתדלקות הכחשת אקלים"
  60. ^ לדוגמה, הספר Climate Cover-Up: The Crusade to Deny Global Warming מאת James Hoggan ו-Richard Littlemore
  61. ^ תאגידי ענק תרמו להכחשת ההתחממות הגלובלית, באתר הארץ, 22 בפברואר 2012
  62. ^ לדוגמה כאן, כאן וכאן.